לטענת התובע, הבטיח לו מוכר הרכב לבצע העברת בעלות ו"מאז נעלמו עקבותיו"

לטענת התובע, הבטיח לו מוכר הרכב לבצע העברת בעלות ו"מאז נעלמו עקבותיו" והוא לא הצליח להשיגו במספר הטלפון שהוא מסר לו. 5. לימים, בבדיקת מצב הסיטרואן, הסתבר לתובע כי מדובר ברכב שהוטל עליו עיקול עוד בחודש מרץ 2009 ומכאן תביעתו כנגד התובע, לתשלום פיצוי בסך 32,500 ₪, שכן לטענתו כעת אין הוא יכול למכור או להחליף את הרכב ובכך נגרמו לו נזק כספי ועגמת נפש. טענות הצדדים 6. לטענת הנתבע, הנתמכת במסמכים שצורפו לכתב הגנתו, ביום 3.1.10 הוא הגיש נגד X תביעה למתן פס"ד הצהרתי המכריז על בעלותו במאזדה ולביטול כל העיקולים שרבצו עליה. בכתב תביעה זה, טען הנתבע, בין השאר, כי X טרם העביר את הבעלות ברכב הסיטרואן על שמו ואכן - אין חולק על כך שרכב זה עדיין רשום על שמו של הנתבע. 7. בכתב ההגנה, כמו גם בדיון שהתקיים בפני, טען הנתבע כי הוא מעולם לא פגש בתובע ולא מכר לו רכב כלשהו וכי במצב דברים זה, מיד לאחר שקבל לידיו את כתב התביעה הוא פנה אל המשטרה והתלונן כנגד התובע בטענה שזה זייף את חתימתו על זכרון הדברים למכירת הסיטרואן. 8. במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם, התובע אישר כי אין הוא יכול לומר בוודאות שהנתבע הוא האדם אשר בשעתו מכר לו את הסיטרואן ואילו הנתבע חזר וטען כי מאז שמסר את הסיטרואן לידיו של X (יום לפני מכירתה לתובע) הוא לא ראה אותה עוד. בנוסף לכך, הציג בפני הנתבע מסמכים שונים, מתקופות שונות עליהם מופיעה חתימתו, השונה באופן מובהק מן החתימה המופיעה על זכרון הדברים שנערך בין התובע לבין מי שמכר לו את הסיטרואן. 9. במסמך נוסף שהוגש מטעם הנתבע לתיק בית המשפט ביום 21.4.13, הוא טען כי כשמכר את הסיטרואן לאסי X לא היה רשום עליה עיקול במשרד הרישוי וכי גם נכון להיום היא איננה מעוקלת. עוד ביקש הנתבע להפנות אל הוראות סעיפים 13 ו-14 לחוק המכר שעניינם החובות המוטלים על קונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו ולהודיע למוכר על אי התאמה שגילה בו. 10. בתגובה לכך, הגיש התובע מסמך המלמד על כך שהסיטרואן עוקלה ביום 3.3.09. בכך (ביחד עם תצלום רשיון הרכב ומסמך פרטיו מיום 18.1.11 אשר צורפו לכתב התביעה), הוכיח התובע כי בשעה שנמכרה לו על ידי מאן דהוא אשר ככל הנראה החזיק, בנסיבות שלא נתבררו, בתעודת הזהות של הנתבע, היתה הסיטרואן מעוקלת. מנגד, הנתבע הטוען כאמור כי הן בעת שנמכר וגם נכון להיום, אין על הרכב עיקול, לא הציג מסמך כלשהו המאשר כי העיקול הוסר. 11. יצויין כי באותו מסמך מאוחר שהגיש לאחר הדיון, העלה התובע טענות שונות מאלה שטען בכתב תביעתו ולפיהן במהלך החודשים הראשונים לאחר המכירה, היה הנתבע עונה לו בטלפון ומתרץ את אי העברת הבעלות בתירוצים שונים, עד שבשלב מסוים לא ניתן היה להשיגו עוד. זאת, בעוד בכתב התביעה טען כאמור כי מאז המכירה "עקבותיו של הנתבע נעלמו" וכי "הוא ניסה להשיגו במספר הטלפון האישי שנמסר לו במעמד הקניה תקופה ארוכה, אך המספר היה סגור". לו היה מציין התובע את מספר הטלפון שבו הוא שוחח עם הנתבע אשר לטענתו הבטיח לו כי יבצע את העברת הבעלות, ניתן היה להסיר את הערפל מעל שאל זהות המוכר ואולם הוא לא עשה כן. דיון והכרעה 12. טענותיו של התובע נוגעות הן לשלב ההתקשרות בהסכם מכירת הרכב והן לשלב ביצוע הסכם המכירה והפרתו על ידי מי שמכרו לו, כשהוא איננו יכול לומר בוודאות שמדובר בנתבע, ואולם הוא טוען כאמור, כי תעודת הזהות של האחרון, הוצגה בפני על ידי המוכר. לפיכך, השאלה העומדת בפני להכרעה בתיק זה הינה: האם עומדת לתובע עילת תביעה כנגד מי שמכר רכב מעוקל למאן דהוא אשר מכרו לו בהמשך, וזאת מבלי שהוא עצמו בדק אותו בטרם בוצעה עסקת המכירה? 13. על יסוד הראיות שהוצגו בפני, יכולה אני לקבוע כי הנתבע ידע או לפחות צריך היה לדעת על כך שעל הרכב רובץ עיקול. העיקול נרשם ברישיון הרכב, אשר היה מצוי בידיו ועניין זה התגלה לתובע רק כעבור זמן רב, כשהוא בדק את פרטי הרכב ואז הגיש את התביעה. 14. ככלל, העובדה שרכב הינו מעוקל, היא פרט שחובה על המוכר למוסרו לצד השני. מדובר בפרט מהותי המשפיע על ההחלטה בדבר רכישת הרכב. אי מסירת פרט זה לרוכש מהווה הפרה של חובת הגילוי. מעבר לכך, ברור לכל כי לא ניתן למכור רכב מעוקל, שהרי מטרת העיקול הינה למנוע מכירת הרכב, ובוודאי שלא ניתן להכשיר מכירתו של רכב מעוקל. לכן, אותו X אשר על פי הטענה רכש את הרכב מהנתבע, לא קיבל בו למעשה זכויות קניין כלשהן ולפיכך לא יכול היה הוא או מי מטעמו להקנות למישהו אחר, במקרה זה - לתובע, זכויות שאין לו. 15. בסופו של יום, הנתבע קבל מX את המאזדה, תמורת הסיטרואן (ששוויה אז הוערך ב- 34,000 ₪) , ואולם הבעלות בסיטרואן נותרה בידיו, בשל העיקול שרבץ עליה באותה עת. הנתבע לא יכול היה למכור את הסיטרואן המעוקלת ואם עשה כן, היה עליו להתחייב כלפי הרוכש להסיר את העיקול. משלא התחייב לכך ולא עשה זאת בפועל, כי אז צומחת לתובע עילת תביעה כלפיו. 16. התוצאה היא, אם כן, שאני מחליטה לקבל את התביעה במובן זה שאני מורה לתובע להשיב את הסיטרואן לנתבע ומקזזת מן הסכום שעל הנתבע לשלם לו, דמי שימוש ראויים בסך 22,500 ₪ בגין כ- 3 שנים בהן הוא עשה בה שימוש, כאשר בקביעת סכום זה גילמתי גם את תרומת התובע עצמו למצב בו הוא נתון היום, בכך שלא בדק את מצב הרכב בטרם רכשו. התובע ישיב את הסיטרואן לידי הנתבע בתוך 30 יום ובמעמד ההשבה ישלם לו הנתבע סך 10,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, סה"כ 10,500₪. אם לא ישולם במועד, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. העברת בעלותבעלות