מדובר בתובעת שפגעו ברכב שלה מאחור, בית המשפט לא מצאת הצדקה להטיל עליה רשלנות תורמת כלשהי, לא בגלל טענה לעצירה פתאומית ולא בנסיבות שתיארו לי לפיהן מדובר במפרצון מועד לפורענות ברמת הגולן, אשר עקב העדר שילוט מתאים, ישנם שם תאונות חדשות לבקרים. מי שפגע בתובעת מאחור היה צריך לשמור מרחק ולכן האחריות עליו. בית המשפט פסק איפוא לתובעת את הסכומים הנתבעים על ידה בתביעה בשיעור של 2,517 ₪ - הנזק על פי חשבונית תיקון, בצירוף 700 ₪ חוות דעת שמאי, 294 ₪ ירידת ערך וסך של 350 ₪ הוצאות משפט בתיק זה. סכום הנזק הנפסק, למעט הוצאות, הינו צמוד ונושא ריבית מיום קרות התאונה ועד התשלום המלא בפועל. השאלה היא ועל כך למעשה התקיימו ישיבות בית משפט - מי הגורם אשר אמור לשאת בפיצוייה של התובעת. לאחר שמיעת הראיות בית המשפט קבע שמי שצריך לשאת בפיצויה של התובעת הינם הנתבעים 1 - 3. דהיינו, הגורם שגרם לנזקה של התובעת מאחור הינו הרכב הנהוג על ידי הנתבע 1, אשר בעליו הינו הינו הנתבע 2 ואשר מבוטח על ידי הנתבעת 3. לאור מסקנה, בית המשפט לא נכנס למערכת היחסים שבין הרכבים האחרים בתאונה זו שמן הסתם בית משפט עוד יידרש בתביעות שיבוב למערכת היחסים שהיו ביניהם. בית המשפט לא נתן אמון בגרסתו של הנתבע 1, כי הוא לא פגע ברכב התובעת מאחור אלא נהדף על ידי הרכב השלישי בשיירה אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 4. זאת ועוד, לאור מיקומי הנזקים ברכבים השונים, איני סבור, כי הדיפתו של הנתבע 1, ככל שנהדף פעם נוספת, החמירה עוד יותר את הנזקים שנגרמו ברכבה של התובעת ולהערכתי הגורם שצריך לשאת בנזקיה של התובעת חיוב כאמור הנתבעים 1-3 בלבד. הסיבות לכך הם העובדה שלא נתתי אמון בגרסתו של הנתבע 1, אשר למעשה לא תבע כלל את הנזקים שלו ולמעשה גם הוא וגם הנתבע 2 על פי עדותה של התובעת ועל פי עדותה של הנתבעת 4 למעשה לקחו אחריות בתיק זה והיו נכונים לשלם את הנזק, עד שהגיעו למסקנה כי מדובר בנזק שאינו גבוה מדי לטעמם. אילו היה מדובר בהדיפה של הנתבע 1 על רכב התובעת, לא היה הנתבע 1 או הנתבע 2 מוכנים לשאת בכל פיצוי של הנזק. האזנתי היטב לעדותו של הנתבע 1 בדיון שנערך ביום 10.12.13. הנ"ל העיד בפניי כך "במידה שקיבלתי פגיעה מאחורה יכול להיות שכל אחד צריך לשלם על הרכב לפניו אני באמת לא יודע". אני לא סבור שיש ליתן אמון בגרסה זו ואני סבור כי מדובר בהיתממות בלבד של הנתבע 1 אשר פגע ברכב התובעת בעצמה ורק לאחר מכן היו הדיפות שבין הרכבים אחריו, כאשר בסופו של דבר הפגיעה בו היתה כאשר הוא נמצא כבר בתוך התאונה קיימת ולא תרמה במידה רבה יותר לנזקים שנגרמו לתובעת. לאור התוצאה אליה הגעתי, הנתבעים 1 - 3 הם שיישאו בנזקי התובעת כפי שציינתי וזאת תוך 30 יום, שאם לא, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לגבי הנתבעים 4 - 9 - התביעה נגדם נדחית . לעניין הוצאות משפט - מצד אחד מעורבות כל הצדדים בתאונת שרשרת זו היתה הכרחית ואני חייב לקחת עובדה זו בחשבון. איני פוסק הוצאות לחובת התובעת ואף לא ביחס לנתבעת 3 - ביטוח ישיר בהקשר זה. עם זאת איני יכול להתעלם מהעובדה שהתקיימו שתי ישיבות בית משפט בתיק זה ולא אחת, וזאת עקב מחדל של הנתבעת 3 שבסופו של יום מצאתי אותה ואת המבוטחים שלה אחראים ישירים ובלעדיים לפיצוי התובעת. אני אפסוק איפוא הוצאות, אם כי במשורה, לחובת הנתבעים (כאשר החיוב הוא על הנתבעת 3 - ביטוח ישיר), היא תשלם הוצאות משפט לנתבעים 4 - 9 כדלקמן: לכל אחד מנציגי חב' הביטוח המעורבים (הכשרה, מנורה והפניקס) סך של 250 ₪ לכל חברת ביטוח. ביחס לבעלי הדין, הנתבעות 4 ו- 6 והנתבע 8 - סך של 150 לכל נתבע ומדובר בחיובים נפרדים. סכומים אלה יהוו הוצאות משפט וישולמו על ידי ביטוח ישיר לצדדים הרלוונטיים תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המזכירות תסרוק את המסמכים שהוריתי עליהם לתיק בית המשפט. זכות בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום. רכבתאונת דרכיםרשלנות תורמתרשלנות