נזק לרכב על אוניה בדרכו לישראל: התביעה התובע, עו"ד דוד ביטון, הגיש תביעה כספית בסך של 12,759 ₪ נגד חברת שלמה כ.א.ל בע"מ - הנתבעת. התביעה כוללת מספר מרכיבים העוסקים במערכת היחסים בין התובע לנתבעת, כפי שאעמוד על כך בהמשך. בין התובע לנתבעת נכרת חוזה להחכרת רכב, במסגרת הסכם ליסינג מימוני פרטי לתקופה של 30 חודשים אשר עליו חתומים שני הצדדים, על-פיו החכירה הנתבעת לתובע את הרכב, כאשר בתום תקופת החכירה הוצעו לתובע שלוש אפשרויות: (א) רכישת הרכב. (ב) החזרת הרכב לנתבעת. (ג) החלפת הרכב לרכב חדש במסגרת עסקת חכירה חדשה. טענות התובע עם סיום עסקת החכירה המצוינת לעיל בחר התובע באפשרות השלישית, לפיה יוחלף רכבו הנוכחי לרכב חדש במסגרת עסקת חכירה חדשה עם הנתבעת. ביום 24.10.11 ביצע התובע הזמנה אצל הנתבעת לרכב חדש מסוג קיה ספורטז, במסגרת החלופה שבחר התובע לעיל (ראה נספח ב' לכתב התביעה). התובע טוען שבמסגרת העסקה דנן הוא היה זכאי להשתתפות ("סבסוד") בסך של 4,064 ₪, במידה והוא יבצע את עסקת ההמשך. אין התייחסות ספציפית לכך במסמך הזמנת הרכב מהנתבעת (התובע מסתמך על נספח ג' לכתב התביעה אשר בכותרתו רשום - "העברה בנקאית"). בחודש נובמבר 2011 פנתה הנתבעת אל התובע וטענה ש"ברד פגע ברכב הקיה ספורטז' בעת שעשה דרכו על האוניה בדרכו לישראל" (סעיף 8 לכתב התביעה), וכפועל יוצא מכך נמסר לתובע שהזמנתו נדחית למועד עתידי לא ידוע. עוד טוען התובע, כי רכבי הקיה שניזוקו כתוצאה מהברד היו רכבים ששכנו במגרשי היבואן וכי הרכב שהוזמן על ידו, שהיה בבטן האוניה, לא ניזוק כלל. התובע מציין שהוא פנה אל הנתבעת, אולם הוא זכה לשלל תירוצים, ומבלי שנציגת הנתבעת הודתה בכך שהרכב שהוזמן עבורו לא ניזוק כלל כתוצאה מהברד. בנסיבות כאמור, ביטל התובע את הזמנת הרכב העתידית מהנתבעת ופנה ישירות ליבואן קיה בישראל, על מנת לרכוש רכב זהה, זאת בתנאים כספיים פחות נוחים, לרבות הפסד ה"סבסוד" של הנתבעת. התובע מוסיף וטוען, כי בעקבות השתלשלות האירועים, בתום תקופת הליסינג, החזיר התובע בתאריך 16.02.12 את הרכב לידי הנתבעת, וזאת ע"י נציג מטעמו (ראה נספח ה' לכתב התביעה). לאחר כשבוע קיבל התובע מכתב מטעם הנתבעת ובו צוין כי "לאחר "בדיקת שמאי", נמצא כי ברכב נמצאו נזקים בסך של 3,689 ₪ (כולל מע"מ), וכי הנ"ל ייגבה מחשבונו ביום 10.03.12" (סעיף 16 לכתב התביעה). כמו כן, מציין התובע כי למכתב הנ"ל לא צורף דו"ח שמאי, אלא מסמך שכונה "דו"ח השבה לקדמות" (ראה נספח ו' לכתב התביעה), אשר בו מצוינים הנזקים של הרכב שהוחזר ושיש לתקנם, כאשר הנתבעת אף גבתה את הסכום האמור אשר היה נקוב במכתבה בגין הנזקים שנמצאו ברכב. בנוסף, התובע מציין שבמידה ועסקת ההמשך הייתה יוצאת לפועל, לא היה התובע מחויב לשלם בעבור הנזקים אשר היו קיימים ברכב עם החזרתו. כחודשיים לאחר שכבר גבתה הנתבעת את הסכום אותו דרשה קיבל התובע מכתב מהנתבעת אשר לו צורף דו"ח שמאי חלקי, אשר גם הוא לטענת התובע לא מלמד על המקור לחיובו בסכום הנ"ל. לטענת התובע, דו"ח השמאי הופק בתאריך 19.03.2012, בעוד שהנתבעת חייבה אותו ביום 27.02.2012 על הנזקים כאמור במכתבה על פי דו"ח השמאי. עוד טוען התובע, כי קיימות סתירות בין דו"ח השמאי לבין דו"ח ההשבה לקדמות, ובין שניהם ל"טופס החזרת הרכב" (ראה נספחים ה' ו - ט', וכן דו"ח השמאי שהוצג בדיון). טענות הנתבעת הנתבעת מאשרת כי התובע נקשר עימה בהסכם לחכירת רכב למשך שלושים חודשים, ולאחר שהציעה לתובע, עם סיום תקופת ההסכם, שלוש אפשרויות, בחר התובע באופציה בה הוא ציין - החזרה של הרכב וביצוע עסקת המשך חדשה במסגרתה יוזמן רכב חדש. לאור האמור ולבקשת התובע הזמינה הנתבעת לתובע את רכב חדש מהיבואן. הנתבעת מציינת שבהתאם לנהליה רק לאחר שהרכב שהוזמן מגיע לישראל על הלקוח (התובע בענייננו) לשלם את המקדמה על הרכב, מכאן שחוזה החכירה החדש בין הצדדים אמור להיכנס לתוקף רק לאחר העברת המקדמה האמורה. כאמור, רכבים מסוג קיה, מהדגם שהוזמן על ידי התובע, נפגעו וניזוקו כתוצאה מברד. היות והתובע לא שילם את סכום המקדמה עבור הרכב אותו הוא הזמין, הרכב כאמור נלקח על-ידי היבואן ונמסר ללקוח אחר ששילם את המקדמה. נציגי הנתבעת הודיעו על כך לתובע והציעו לו מספר אפשרויות לחכירת רכבים אחרים מאותה קטגוריה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הוא זה שבחר לבטל את עסקת ההמשך איתה. הנתבעת טוענת שעם החזרת הרכב שהיה בחזקת התובע נתגלו ברכב נזקים, לפיכך היא פעלה בהתאם להוראת סעיף 46 להסכם החכירה שנחתם בין הצדדים. הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם הנתבעת, כאשר הנזקים ברכב הוערכו בשיעור של 3,460 ₪, לא כולל מע"מ (ראו דו"ח השמאי שהוגש בדיון). כמו כן, הנתבעת מוסיפה שעל פי סעיף 47 להסכם החכירה היה רשאי התובע למנות שמאי מוסכם על הצדדים שיחווה דעתו באשר לנזקים כאמור. נטען שהתובע נמנע מלעשות כן. עוד מדגישה הנתבעת כי גם אם עסקת ההמשך הייתה יוצאת לפועל, במידה וסבורה הנתבעת שהנזקים ברכב שהוחזר אינם תולדה של בלאי סביר, היא ממנה שמאי שמעריך את שווי הרכב בהתאם. דיון והכרעה לאחר בחינת כתבי הטענות מטעם הצדדים, העדויות, הראיות והמוצגים, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל - בחלקה. במסגרת עסקת ההמשך שהוצעה לתובע - החלפת רכבו הנוכחי ברכב חדש - ידע התובע ואף השיב על כך בחקירתו הנגדית, שחוזה רכישת הרכב החדש נכנס לתוקפו ברגע שהרכב מגיע לארץ ומרגע שתשלום המקדמה עבורו מתקבל אצל הנתבעת (עמ' 5, ש' 31) - על כל הכרוך והמשתמע מכך. עקב פגיעת ברד בכלי רכב, רכבים רבים ניזוקו, ביניהם רכבים שיועדו להגיע לנתבעת לשם החכרתם. הנתבעת קיבלה הודעה על כך שרכבים שהיא הזמינה נלקחו על-ידי היבואן, זאת מאחר ולא שולמה עליהם מקדמה (כאמור בסעיף 15 לעיל, הנתבעת מבצעת את תשלומי המקדמה רק כאשר הרכב נמצא בארץ). בענייננו, לטענת הנתבעת הרכב נפגע בדרכו לארץ, בעת שהוא היה על האוניה לישראל. כמו כן, לאחר שנתברר לנתבעת שרכבים שהנתבעת הזמינה עבור לקוחותיה ושבגינם לא שולמה המקדמה נלקחו על ידי היבואן וסופקו ללקוחות ששילמו את המקדמה, היא הודיעה על כך לתובע. כאמור, הסכם לרכישה של רכב חדש לא נחתם בין הצדדים והיות והתובע בחר בסופו של יום לא לבצע עסקת המשך עם הנתבעת, הרי שהוא אינו זכאי להחזר כספי בשיעור ה"סבסוד" שנמנע ממנו, כאשר הוא בחר לרכוש את רכב ישירות מהיבואן. לא שוכנעתי שהנתבעת בחרה להוליך את התובע שולל ביחס לגורל הרכב. כלי רכב רבים ניזוקו כתוצאה מהברד, כאשר ניתנה עדיפות בשמירת רכבים שלא ניזוקו ללקוחות ששילמו את המקדמה (בלשון נציגת הנתבעת: "ברגע שליבואן אין תשלום - הוא רשאי למשוך את הרכב אליו" (עמ' 5, ש' 6 - 7). התובע, כאמור, טרם שילם את המקדמה. אשר לדרישת התשלום של הנתבעת בגין נזקים שאינם בלאי סביר שהתגלו בעת החזרת הרכב ובדיקתו - התובע מאשר בעדותו שהרכב הוחזר עם נזקים שונים (עמ' 5, ש' 18). לטענתו, הנזק מסתכם בשיעור של 1,600 ₪ לערך. אסמכתא ברורה לא הוצגה ואשת התובע, אשר עשתה שימוש ברכב, לא התייצבה לדיון ליתן עדות בתמיכה לתביעה. עם זאת, גם ללא התייצבות אשת התובע לעדות, עולה שתחשיב שיעור הנזק שנערך על ידי הנתבעת אינו עולה בקנה אחד עם מצב הרכב, כאמור בטופס החזרת הרכב, כאשר בסופו של יום - על יסוד נתוני הנתבעת עצמה - לא היה מקום לחייב את התובע בסכום העולה על סך של 1,600 ₪. בטופס החזרת הרכב סומנו המוקדים השונים אשר נמצאו בהם פגמים בעת החזרת הרכב. הטופס נערך ביום 16.2.2012 במעמד נציג הנתבעת ונציג מטעם התובע; על בסיס הטופס כאמור, ביום 22.2.2012, נערך דו"ח ההשבה לקדמות; בדו"ח מצוינים מוקדים שונים אשר על פי הנטען ניזוקו, כאשר מצוין מהו שיעור הנזק ביחס לכל מוקד. השוואה בין הדו"ח כאמור לבין טופס החזרת הרכב מעלה שהדו"ח כולל מוקדים שאינם נזכרים בטופס. הנתבעת לא הייתה זכאית לחייב את התובע בגין נזקים אשר אינם נזכרים בטופס החזרת הרכב. במענה לשאלת ביהמ"ש "האם יש בדוח "השבה לקדמות" פריטים שאינם מצויינים בטופס החזרת רכב כפריטים שניזוקו?" השיב העד המומחה מטעם הנתבעת שהפריטים שאינם מצויים בטופס החזרת הרכב הינם: מגן קדמי, ודלת קדמית - ימין, כאשר עלותם על פי הדו"ח עומדת על סך של 830 ₪, לא כולל מע"מ. העד הוסיף שמדובר רק בעלות הצבע, ואילו בחוות הדעת התשלום מסתכם 955 ₪ לפני מע"מ, כאשר התיקון כולל צבע ויישור דלת קדמית ימין. בפועל, השוואה בין טופס החזרת הרכב לבין דו"ח ההשבה לקדמות מעלה שבדו"ח ישנה התייחסות לארבעה מוקדים שאינן נזכרים בטופס: מגן קדמי (עלות תיקון: 380 ₪); דלת קדמית ימין (עלות תיקון: 450 ₪); דלת אחורית שמאל (עלות תיקון: 450 ₪) וסף שמאל (עלות תיקון: 300 ₪). בסה"כ לא היה מקום לחייב את התובע בתשלום סך של 1,580 ₪ מתוך הסכום הנקוב בדו"ח ההשבה (סך של 3,180 ₪). היינו, כאשר מפחיתים סך של 1,580 ₪ מתוך הסך של 3,180 ₪, עולה שהנזק הינו 1,600 ₪, בהתאם לשיעור שנקב התובע. ישנם מסמכים שונים המתייחסים לשיעור הנזק שנערכו על ידי הנתבעת: טופס החזרת הרכב; דו"ח ההשבה לקדמות; המכתב מיום 27.2.2012 (על פיו נגבה מהתובע סך של 3,689 ₪) וחוות דעת שמאי מיום 19.3.2012. כל מסמך מתייחס לסכום אחר; המסמך המחייב הוא המסמך הראשון שנערך במעמד נציג התובע - טופס החזרת הרכב. כאשר מפחיתים סך של 1,600 ₪ (שיעור הנזק) מתוך הסך של 3,689 ₪ (הסכום שנגבה), מתקבל ההפרש: 2,089 ₪. סך כאמור נגבה על ידי הנתבעת ביתר ועליה להשיבו לתובע. לא מצאתי עילה לפסוק לטובת התובע פיצויי בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טרחה והטרדה, במיוחד בשים לב לעובדה שבגדר התביעה ביקש התובע להשיב לו את מלוא הסכום שנגבה ממנו, על אף הנזקים שנגרמו לרכב ושאינם במחלוקת. על כן - הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,089 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; הנתבעת תישא בהוצאות התובע ע"ס 750 ₪, כל זאת בתוך 30 יום. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום. רכבמשפט ימי - דיני ימאותנזק לרכב