התובע מבקש להשית את ההוצאות, אותן יידרש להוציא על מנת להתאים רכב שיובא על ידי הנתבעת, ונקנה לימים על ידו, לתקני משרד התחבורה, כפי שהיו במועד ייבואו על ידי הנתבעת. על פי כתב התביעה וגירסת התובע בעדותו לפניי, רכש התובע לפני מספר שנים רכב אשר יובא בשנת 2003 על ידי הנתבעת לארץ. הרכב, פולקסוואגן טרנספורטר 4T, אשר מוגדר כאוטובוס זעיר, נרכש על ידי התובע לצורך הסעת נוסעים בהתאם להגדרתו ברישיון הרכב. לשיטתו, לפני כשנה ביקש להמיר את הרכב לרכב המתאים להסעת תלמידים, ועל כן נדרש לערוך בו שינוי בדמות הוספת פנסי איתות, והכל בהתאם לדרישות משרד התחבורה בעניין. לדבריו, כאשר ביקש לקבל את אישור משרד התחבורה להמרת הגדרת הרכב כך שיהא מתאים אף להסעת תלמידים, התברר לו כי למעשה הרכב כלל איננו עומד בתנאים שנקבעו על ידי משרד התחבורה לצורך הסעת נוסעים, על אף האמור ברישיון הרכב. בהתאמה, ביקש התובע לברר מהי עלות התאמת הרכב לתקני משרד התחבורה בנוגע לרכב להסעת נוסעים, קיבל לידיו הצעת מחיר בעניין ובעלות זו מבקש הוא לחייב את הנתבעת. לשיטת התובע העלות האמורה נועדה להתאמת הרכב לתקן שהיה קיים, כך התברר לשיטתו רק עתה, עוד בטרם עלה הרכב לכביש ובמועד ייבואו על ידי הנתבעת. התובע טוען, כי פנה אל משרד התחבורה בבקשה לקבל בכתובים התייחסות בעניין, ואז התברר, כי יש לבצע ברכב שינויים אשר מלכתחילה היה מקום להכניסם, וכי הרכב במתכונתו הנוכחית איננו עונה להנחיות ותקינת משרד התחבורה להכשרתו כאוטובוס זעיר המיועד להסעת נוסעים, בין היתר, בשל מספר המושבים ומיקומם, המרווחים שביניהם והמעקות החסרים. לתמיכה בטענותיו, צירף התובע, את מכתבו של מר נתן מלמד ממשרד התחבורה, בו נאמר, בין היתר, כי גם במועד רישומו הראשוני של האוטובוס הזעיר היה עליו לעמוד בדרישות משרד התחבורה, וזה, במתכונתו הנוכחית, אינו עומד באלו שהיו אז. התובע מבקש להשית עלויות התאמת הרכב לתקן שהיה קיים במועד עלייתו של הרכב אל הכביש על הנתבעת, בטענה שלו פעלה כנדרש במועד העלאת הרכב אל הכביש, ממילא לא היה נדרש להשקיע היום השקעות נוספות בהתאמת הרכב, מעבר להתאמת הפנסים, כאמור מעלה. הנתבעת טענה בראש ובראשונה כי יש לדחות את התובענה על הסף בשל התיישנות העילה, וזאת לאור הוראות ס' 5 (1) לחוק ההיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הקובעות כי בתביעה שאיננה במקרקעין תקופת ההתיישנות היא 7 שנים ממועד הולדתה של עילת התביעה. לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי היא איננה שומרת בידיה אסמכתאות משנת 2003 בנוגע לאופן אספקת הרכב לבעליו הראשונים, וכי ההשקעות שנדרש התובע להשקיע ברכב, מקורן בשינוי הייעוד שהוא מבקש לערוך ברכב, ועל כן אין להשית הוצאות אלו על כתפיה. לשיטתה, הרכב תאם את דרישות הרוכש המקורי, והעובדה שהתובע - אשר קנה ממנו את הרכב -מבקש לשנות את ייעוד הרכב, איננה מצדיקה חיובה. לטענת הנתבעת, סיפקה לרוכש המקורי רכב אשר מורשה להסיע 10 נוסעים, בהתאם להזמנתו, ובכך השלימה חיוביה, ואין מקום לחזור אליה בשלב זה. לימים ובעקבות פסה"ד שניתן כאן במחלוקת המפורטת מעלה, ביקשה הנתבעת לערער על פסה"ד וביהמ"ש המחוזי הנכבד מצא לנכון להחזיר את התיק לשמיעת ראיות נוספות לפניי, וזאת בין היתר בשים לב לכך שהנתבעת גרסה, במהלך הדיון שנערך לפניי ובמסגרת הערעור כי אין ממש באמור במכתבו של מר מלמד בנוגע לאי התאמת הרכב לתקינה שהיתה בתוקף במועד עלייתו אל הכביש, וכי למעשה במכתב מאוחר יותר של מר מלמד, אליו פנתה בהמשך, נאמר כי התקינה המתייחסת להסעת תלמידים הוצאה רק מספר שנים לאחר עלייתו של הרכב נשוא דיוננו לכביש, ובהתאמה, אין לחייבה בגינו. בנוסף ביקש ביהמ"ש אשר דן בערעור כי ביהמ"ש קמא יתן התייחסות במסגרת פסק דינו לאשמו התורם של התובע, ככל שקיים, ישמע את עדותו של מר מלמד בנוגע לתקינה הרלוונטית ויתייחס לשאלה האם מלוא הנזק הנטען נובע מאי ההתאמה לתקינה שעמדה בתוקף במועד העליה לכביש. לאחר שזומנו הצדדים לדיון נוסף כאן, ומר מלמד זומן אף הוא ליתן עדותו לפני ביהמ"ש ונחקר בסוגיות הרלוונטיות, ולאחר שסיכמו הצדדים את טענותיהם אני רואה לנכון ליתן פסק דיני זה, במתכונת מעט מצומצמת יותר מזה שניתן קודמו ולהלן עיקרי הדברים - הליך תביעה קטנה נועד לבירור מהיר וקצר של הסכסוך, ובהתאמה אין ביהמ"ש מחויב להקפיד במסגרת ההליך כאן על סדרי הדין ודיני הראיות, ככל שימצא כי סטיה מאלו נדרשת לשם מתן הכרעה צודקת ונכונה בנסיבות העניין - ובלבד ששוכנע בסופו של יום ברמה של למעלה מ- 51% בנכונות טענה זו או אחרת הצריכה לצורך הכרעה כאן. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לכך שהרכב נשוא הדיון כאן אמנם יובא לארץ על ידי הנתבעת ואף כי זו היא אשר פעלה לצורך העלאתו לכביש במתכונתו דאז, ובהתאם לתנאיו שברשיון הרכב. סגן ראש תחום תקינה במשרד התחבורה, מר נתן מלמד, העיד לפניי ואישר את האמור במכתבו הראשון המופנה אל התובע, המכתב אשר היווה בסיס לתביעת התובע (להלן: המכתב הראשון). מיותר לציין כי מעבר לעובדה שהלה הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, הרי למר מלמד מומחיות וסמכות לקבוע כי רכב כזה או אחר אינו עומד בהוראות התקינה הקיימת, וכי כמי שפעל להתקנת התקינה הנוהגת בתחום וכמי שאמון על אכיפתה הלכה למעשה כיום, סבורתני כי יש לסמוך על עדותו, מקום שקובע כי נתונים כאלו ואחרים המופיעים ברכב אינם תואמים את התקינה. מר מלמד אישר לפניי כי התובע הופנה על ידו לצד ג', "אלכס אורגינל", על מנת שהלה יבחן מהם נתוני הרכב, וזאת על מנת שתיבחן האפשרות לבצע בו תיקונים לצורך הסבתו לרכב להסעת תלמידים. מדברים אלו, אני קובעת כי הממצאים שנמצאו כאמור על ידי "אלכס אורגינל", והנזכרים בסעיף א' למכתב הראשון, הם ממצאים שנמצאו על ידי מר מלמד, באמצעות מי מטעמו, ועל כן אני קובעת כי אלו אמנם קיימים ברכב כתיאורם שם. יצויין כי רק בתום הדיון השני (שנערך לאחר שהוגש ערעור על פסה"ד המקורי כאן) העלתה הנתבעת טענות בנוגע להוכחת מצב הרכב במועד עלייתו אל הכביש, וטענה כי התובע לא הוכיח כי מצבו של הרכב, כמתואר במכתבו של מר מלמד, תואם את מצבו, באותן סוגיות הנזכרות שם - כפי שהיה במועד עלייתו אל הכביש. משלא הכחישה במסגרת כתב ההגנה כי מצבו המתואר של הרכב במסגרת מכתבו של מר מלמד אמנם תאם את מצבו במועד עלייתו על הכביש, רואים את טענות התובע בנוגע לקיומם כאמור כטענה שאינה דורשת הוכחה, וממילא אין לצפות כי התובע יביא את בעליו הקודמים של הרכב לעדות להוכחת טענה, אשר לא הוכחשה כלל. למעשה, הנתבעת אף לא טענה כי אין ממש בטענה כי זה היה מצב הרכב במועד עלייתו כאמור, ולא הביאה גרסה נגדית בסוגיה, והסתפקה בטענה כי התובע לא הראה כי זה היה מצב הדברים, ובהעלאת הטענה בשלב הסיכומים (המאוחרים) בלבד. מר מלמד אישר, כפי שהובהר במסגרת המכתב הראשון, כי אכן לא עמד הרכב בהוראות התקינה אשר היו בתוקף בחודש ספטמבר 2003, מועד עלייתו אל הכביש (ר' פרוטוקול הדיון מיום 30/12/13 עמ' 5 ש' 27, וכן עמ' 6 ש' 7), וכן כי על אף דברים אלו, משהועלה הרכב אל הכביש במתכונתו הנוכחית בשנת 2003, חידש משרד הרישוי את רשיון הרכב מידי שנה מבלי לדרוש תיקון הליקויים, כל עוד לא התבקש שינוי באופי השימוש ברכב, וכי דרישה זו לא עלתה אלא כאשר פנה התובע בבקשה להסב את הרכב לרכב להסעת תלמידים. מכל האמור אני קובעת כי התובע הוכיח כי אכן רכש רכב אשר נחזה היה להיות תקין במועד הרכישה, וכי רק בדיעבד התברר כי זה לא עמד בהוראות התקינה במועד עלייתו לכביש ונדרש לבצע בו התאמות - בין היתר לתקינה אשר היתה קיימת כבר אז. בהתאמה, הוכיח התובע כי לא יכול היה לדעת אודות אי התאמת הרכב לתקינה המקורית עד למועד הסמוך להגשת התביעה, וכי על כן אין לומר כי זו התיישנה לאור הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לאור נספחי כתב התביעה ועדותו של התובע בעניין, וכן לאור העובדה שאין חולק כי משרד הרישוי ממשיך ומעביר את הרכב נשוא ההליך כאן מבחן רישוי במצבו עובר לביצוע התיקונים ועל אף אי ההתאמה לתקינת 2003, אני קובעת כי מרוץ ההתיישנות בנוגע לתביעת התבוע החלה רק בחודש מאי 2013, מועד המכתב הראשון וגילוי אי ההתאמה לתקינת 2003. במסגרת עדותו של מר מלמד גרס הלה כי למעשה, אף שהתקינה הרלוונטית הועלתה על הכתב כבר ביוני 2003, כ- 3 חודשים לפני עלייתו של הרכב נשוא הדיון כאן אל הכביש, הרי שאין הוא יכול לומר בוודאות מתי הועבר העתק מחוברת התקינה העדכנית אל יבואני הרכב ומכוני הבדיקה. לשיטתו כל הגורמים הרלוונטיים ביקשו לקבל לידם את התקינה הרלוונטית והם אלו שהניעו את העברתה לידיהם, ועל כן יש להניח כי עד לתום שנת 2003 היתה זו מצויה בידי כל הגורמים המתאימים. עוד העיד מר מלמד כי התקינה המתייחסת למיקום המושב (הרביעי) שמול דלת ההזזה, הועלתה על הכתב רק במסגרת חוברת התקינה משנת 2003, וכי חוברת זו לא היתה ראשונה מסוגה שיצאה, שכן קדמו לה כ- 5 חוברות נוספות. לשיטתו, לא עמד משרד התחבורה על יישום התקינה בבדיקת אבי הטיפוס השונים ובחינת הרכבים במועד יבואם או העלאתם על הכביש, בשל העובדה שבאותה עת לא היה המשרד אמון על בדיקתם ואף לא על מתן הרשיון הראשוני. בשל כך, טען, לא הקפיד משרד הרישוי בעת חידוש הרשיונות על תיקון ליקויי העבר, למניעת נזקים כלכליים. לדברי מר מלמד רק בשנת 2006 החל משרד התחבורה לרכז את סוגיית בחינת אבי הטיפוס, ולמעשה רק ממועד זה ואילך נאכפו הוראות התקינה משנת 2003 על רכבים חדשים שיובאו מאותה עת ואילך. תקינה בנוגע להסעת תלמידים הוצאה על ידי משרד התחבורה בשלב מאוחר יותר, לאחר עלייתו של הרכב נשוא ההליכים כאן לכביש, ומשרד הרישוי, בדונו בבקשה לשנות ייעודו של רכב מהסעת נוסעים להסעת תלמידים אוכף את הוראות התקינה, הן אלו הנוגעות להסעת נוסעים והן אלו הנוספות - המתייחסות להסעת תלמידים, כך הוסבר על ידו. בהתאמה, בבוא התובע לבקש שינוי רשיון הרכב מרכב המיועד להסעת נוסעים לרכב להסעת תלמידים נדרש הוא להתאים את הרכב הן לדרישות המשרד בנוגע להסעת נוסעים (לרבות בביצוע תיקונים רטרואקטיביים) והן להתאמות הנדרשות ביחס להסעת תלמידים (בהתאם לתקינה שנוספה בעניין זה). מכל אלו ניתן לומר כבר בשלב זה כי טענות הנתבעת בנוגע לכך שהתקינה הרלוונטית כלל לא היתה קיימת במועד עלייתו של הרכב אל הכביש וכי במועדים הרלוונטיים חלה תקינה אחרת (כפי שביקשו נציגיה לטעון בדיון הראשון, וכפי שביקשה, כך נראה, לטעון במסגרת כתב הערעור) אין בה ממש. בהקשר זה ראוי להבהיר כי בעוד במסגרת הערעור טענה הנתבעת כי במכתב מאוחר שקיבלה ממר מלמד עלה מפורשות כי התקינה הרלוונטית הוצאה רק בשנת 2005, הרי שעיון במכתב זה (מכתבו של מר מלמד מיום 24/7/13, להלן: המכתב השני) מלמד כי אין ממש בדברים. במסגרת המכתב השני הבהיר מר מלמד כי במועד עלייתו לכביש של הרכב נשוא ההליך כאן לא היתה קיימת תקינה בנוגע ל"הסעת תלמידים", וכי תקנות בעניין זה פורסמו לראשונה רק בשנת 2006. עוד הבהיר כי החל משנת 2005 יושמו דרישות טכניות בנוגע לרישום אוטובוס זעיר, ועל כן רק בבוא בעליו של אוטובוס זעיר לבקש שינוי רשיונו מרכב המיועד להסעת נוסעים לרכב המיועד להסעת תלמידים - נדרש להתאים את הרכב לתקינה הרלוונטית, לרבות זו שהיתה נהוגה ביחס להסעת נוסעים אך לא יושמה במלואה בעבר. אין, במסגרת מכתב מאוחר זה כל אמירה לעניין עמידתו של הרכב נשוא ההליכים כאן בתקינה שהיתה קיימת בשנת 2003, ואין בו למעשה, כל חידוש או שינוי ביחס לאמור במכתב הראשון באותו עניין. אשר לליקויים ברכב נשוא ההליך כאן הבהיר מר מלמד כי הליקויים הנזכרים במכתבו הראשון, אשר בעניינם קיבל דיווח כאמור מ"אלכס אורגינל" אליו הפנה את התובע - הרי שאלו מתייחסים לליקויים העומדים בסתירה לתקינה שהועלתה כאמור על הכתב בחוברת מס' 6, אשר הוצאה ביוני 2003 כאמור, ואשר מתייחסת להתאמת רכבים להסעת נוסעים, ובעניין זה חזר למעשה על האמור בסעיף ב.2. במכתב הראשון. (ר' שם עמ' 5 ש' 26-28 ועמ' 6 ש'1-2 וש' 5-7). עיון בהצעת המחיר שנמסרה בידי התובע מאת "אלכס אורגינל" ואשר צורפה על ידי התובע לתיק מעלה כי התיקונים אליה מתייחסת הצעת המחיר הם כאלו הנוגעים לשינויים במיקום המושבים ברכב, ונחה דעתי כי אלו מתבקשים אך ורק בשל אי התאמת הרכב להגדרות חוברת מס' 6 האמורה, אשר נועדה להסדיר את התקינה ביחס לרכבים המיועדים להסעת נוסעים בלבד (טרם שנוספה תקינה המתייחסת להסעת תלמידים), וכפי המשתמע ממכתבו הראשון של מר מלמד. כך, במכתב המפרט את הליקויים שנמצאו מטעם "אלכס אורגינל", ואשר הופק על ידי "אלכס אורגינל" ביום 22/5/12 וצורף לכתב התביעה הובהר כי "יש לשנות את המושב הראשון שאחרי הנהג למושב עם מרווח של מינימום 25 סמ' כאשר דלת ההזזה סגורה... אין אפשרות טכנית לשנות את המושב הנ"ל ולהשאיר את כמות המושבים בתצורה הקיימת". המכתב הראשון של מר מלמד, אשר הופק ביום 28/5/12 מבהיר כי "לפני מספר ימים, הרכב נבדק על ידם (הכוונה ל"אלכס אורגינל" - ק.מ.פ) והתברר כי הרכב לא עומד במספר דרישות .. כגון: התקנת 4 מושבים מול דלת ההזזה, כך שהמושב הרביעי ממוקם על פתח בית המדרגות וללא משענת יד.." ובהמשך בסעיף ב.2. לאותו מכתב צוין "גם בתאריך ה- 25.9.2003, תאריך רישומו הראשוני של האוטובוס שברשותך, היה על הרכב לעמוד בדרישות משרדנו, כגון"...איסור על התקנת מושב רביעי כמצוין לעיל..". נראה אם כן כי הן במכתבו של "אלכס אורגינל" והן במכתבו של מר מלמד מבקשים שניהם להתייחס לעובדה שברכב הותקן מושב מול דלת ההזזה בניגוד להוראות התקינה שעמדו בתוקף בשנת 2003, מועד עלייתו לכביש. נדמה כי בין אם ייקרא המושב שמול דלת ההזזה "מושב רביעי" ובין אם ייקרא "המושב הראשון שאחרי הנהג", כוונת הדברים היא זהה, ולפיה יש לשנות את מיקום המושבים ודרך התקנתם, כך שלא ימוקם מושב מול דלת ההזזה, מבלי שינתן מרווח מספיק, וללא ידיות אחיזה, ויש צורך בשינוי מבנה המושבים, אם מבקשים לשמור על מצב שבו 10 נוסעים יכולים לעשות שימוש ברכב, כפי שאף לשיטת הנתבעת היתה ההגדרה המקורית במועד עלייתו של הרכב לכביש, על פי דרישות הרוכש המקורי. בהצעת המחיר צוין "החלפת המושבים ברכבך מסוג טרנספורטר.. למושבים 3+2+3 חדשים, עלות ההחלפה 15,500 ₪ לא כולל מע"מ" ונדמה אם כן כי החלפת המושבים בדרך המוצעת בהצעת המחיר תואמת את האמור במכתבו הראשוני של "אלכס אורגינל" בנוגע לשינויים הנדרשים ולאמור במכתבו של מר מלמד, אשר קיבל גיבוי במהלך חקירתו לפניי באותה סוגיה. בהתאמה, יש לקבוע כי מלוא הסכום הנקוב בהצעת המחיר, אותו נדרש התובע להוציא, הוא סכום הנדרש לשם התאמת הרכב לתקינה שבחוברת תקינה מס' 6, ואין מדובר בהוצאות נוספות הנדרשות לשם התאמת הרכב לתקינה הנוהגת כיום - ואש הוצאה מאוחר יותר, בנוגע להסעת תלמידים בלבד. בשים לב לכל אלו, שקלתי האם ראוי להורות על חיוב הנתבעת בהוצאות שנדרש התובע להוציא בקשר עם התאמת רכבו לתקינה שהיתה נהוגה בעת שהועלה הרכב על הכביש, ואני סבורה כי אמנם יש מקום לכך ואבהיר - כאמור, הנתבעת היא מבין החברות המובילות בארץ ליבוא רכבים, וכטענתה הינה "היבואנית הסדירה לישראל של כלי רכב מתוצרת פולקסוואגן, אאודי, סיאט וסקודה ובעלת מוניטין רב בתחום עיסוקה" (ר' סעיף 11 לכתב ההגנה). בהתאמה, מצופה כי זו תדע היטב מהי התקינה החלה בתחום, תפעל ליישומה ולאכיפתה, תשמש דוגמא אישית, ותהווה צינור לייבוא רכבים תואמי-תקינה אל הארץ. בהתאמה יש לצפות כי הנתבעת תכיר היטב את התקינה החלה בכל הנוגע לרכבים מן הסוגים המיובאים על ידה, וכי תעשה כמיטב יכולתה לעמוד בקשר ישיר עם משרד התחבורה ותחזיק בידיה כל תקינה עדכנית מיד עם הוצאתה, ותפעל לקבלת חוברת התקינה לידיה מתוך אחריות ומסירות ללקוחותיה. נדמה בעיניי כי יש לצפות כי אדם הרוכש רכב מיבואנית בסדר הגודל של הנתבעת לא ייאלץ לכתת רגליו אל משרד התחבורה ואל הגורמים המוסמכים על מנת לבחון מהי התקינה הקיימת, ויוכל להסתמך על מצגיה של היבואנית ברכשו רכב חדש ישירות מידיה, כי הרכב תואם את התקינה הקיימת, ואף להציג מצג זה לרוכשי הרכב מידיו, ביחס למצב התקינה שהיתה נהוגה במועד עלייתו לכביש. מצגיה של הנתבעת כי הרכב תואם את התקינה הקיימת מן הראוי שיתקבלו כאמת לאמיתה על ידי רוכשי הרכבים, שאם לא כן נמצא כי יתרון משמעותי הקם לרוכשו של רכב חדש אובד לו, כאשר זה נאלץ לבחון האומנם עושה יבואנית הרכב את המוטל עליה עובר ליבואו של הרכב, לבחינת התקינה הקיימת, התאמת הרכב לתקינה זו, והבאתה לידיעתו. במיוחד נכונים הדברים שעה שלכאורה ניתנה בידיה הסמכות, באמצעות מי מטעמה, לפעול לקידום מתן הרשיון לרכב, לשם עלייתו לכביש (כפי שעלה מחקירת נציגיה בעמ' 2 לפרוטוקול ש' 21 ובעמ' 3 ש' 33). העובדה שמשרד הרישוי הניח לדבר ולא פעל לפסילת רכבים שאינם תואמים את התקינה במועד חידוש הרשיון וכאשר הועבר העניין לטיפולו, אין בו כשלעצמו, כך מסתבר בדיעבד, כדי להכשיר את השרץ, שהרי זה דורש ביצוע השינויים להתאמה לתקינה המקורית (שהיתה קיימת כאמור כבר במועד עליית הרכב אל הכביש), בכל מקרה בו מבוקש להוסיף אל הרשיון דבר מה או לשנות בו את יעודו. למעשה, נדמה בעיניי כי העובדה שהנתבעת ביקשה לטעון לפניי במועד הדיון הראשון כי הרכב דווקא תאם את התקינה שהיתה קיימת במועד עלייתו אל הכביש יש בה כשלעצמה כדי להראות כי הנתבעת כלל לא בחנה את התקינה וכלל לא ניסתה לפעול על פיה. ויתכן שהיתה מודעת לכך שלא עמדה בהוראות התקינה, ולא בכדי נמנעה מלהביא עימה אל הדיון הראשון את התקינה הרלוונטית למועד עליית הרכב אל הכביש, על אף שטענות התובע בעניין היו ידועות ועולות מכתב התביעה, כפי שמצופה היה כי תעשה. האם ניתן לומר כי לתובע אשם תורם בגרימת הנזק? בעניין זה חוששני כי איני סבורה כי יש להשית על התובע אשם תורם בנסיבות העניין ואבהיר - אין חולק כי לולא ביקש התובע להמיר את רשיונו של הרכב מרכב המיועד להסעת נוסעים לרכב המיועד להסעת תלמידים, כלל לא היה נדרש לבצע בו שינוי כלשהו, לרבות השינויים המתוארים בהצעת המחיר, ויכול היה להמשיך ולחדש את רשיון הרכב לצורך שימוש בו במתכונתו (הקלוקלת) לשם הסעת נוסעים. עניין זה למעשה אינו שנוי כלל במחלוקת והוא עולה אף ממכתביו השונים של מר מלמד, אשר למעשה חוזר במסגרתם ובחקירתו על הגירסה לפיה משהועלה הרכב אל הכביש, הרי שיכול הוא להמשיך ולשמש להסעת נוסעים על אף אי התאמתו לתקינה הנוהגת בקשר עם הסעת נוסעים. האם ניתן אם כן לומר כי משבחר התובע לשנות את ייעודו של הרכב יש לראות בו כמי שתרם לנזקיו? חוששני כי בעניין זה עמדתי הנה כי אין מקום להשית על התובע אשם תורם לגרימת נזקים אלו, שכן כפי שהובהר מעלה הנזק נשוא הצעת המחיר הוא נזק הנובע מהצורך בהזזת מושבים בהתאם לתקינה שנהגה במועד עלייתו של הרכב לכביש, לשם הסעת נוסעים. הנזקים אינם מתייחסים להוצאות אחרות שנדרש התובע להוציא בקשר עם התאמת הרכב לתקינה הנוהגת להסעת תלמידים ואף לא לתקינה מאוחרת ביחס להסעת נוסעים. העובדה שהתובע מבקש להמיר רכב להסעת נוסעים לרכב להסעת תלמידים אין בה כדי להצדיק הטלת אשם בתובע, שכן מדובר ברכב שנועד לפרנסתו של התובע, ונדמה בעניי כי העובדה שבהסעת תלמידים פרנסה טובה יותר, לשיטת התובע, מאשר בהסעת נוסעים, אין בה כדי להצדיק השתת אשם על כתפיו בסוגיה, ואין לטעמי להצר רגליו של התובע לעסוק בהדעת תלמידים אך בשל מחדלים שאינם קשורים בו. גם העובדה שמשרד התחבורה מעדיף להימנע מאכיפת התקינה על רכבים שהועלו אל הכביש בניגוד לתקינה שהיתה קיימת, בשל קשיים תקציביים-ארגוניים או אחרים, אין בה כדי לקבוע כי התובע נטל סיכון מרצון כאשר ביקש להמיר את רכבו להסעת תלמידים, שכן לו היה הרכב תקין וראוי, כפי שניתן היה לצפות בשים לב לכך שעבר את מבחני הרישוי, יכול היה התובע לבקש המרתו להסעת תלמידים בביצוע השינויים המתחייבים מהתקינה הרלוונטית להסעת תלמידים בלבד, ולא היה נוטל כל סיכון נוסף, אשר למעשה הונח עליו בשל אי התאמתו המקורית של הרכב לתקינה. מכל אלו, אני סבורה כי שיקולי מדיניות ראויה מחייבים, לטעמי, כי יבואני הרכב יפעלו להתאמת הרכבים המיובאים על ידם לתקינה הרלוונטית והעדכנית ביותר. בהתאמה, מחויבים אלו לעקוב אחר התקינה היוצאת, ואין מקום לשמוע טענה כי לא היו מודעים לתקינה במועד יציאתה ואף לא במהלך 3 החודשים שחלפו ממועד הוצאתה. אין חולק כי הרכב לא תאם את התקינה הרלוונטית במועד עלייתו לכביש, ובהתאמה אני סבורה כי הנתבעת, כמי שייבאה את הרכב ופעלה להוצאת הרשיון הראשוני לרכב, אחראית לנזקים הנובעים מהצורך בהתאמת הרכב לאותה תקינה ראשונית. בנוסף, הטענה כי נערכו שינויים ברכב לאחר הוצאתו מרשותה של הנתבעת נטענה בעלמא ללא תימוכין וכהשערה בלבד, ומשהועלתה כאמור בתום הדיון השני שנערך כאן בסוגיה ולאחר הבאת כלל הראיות, איני סבורה כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא הביא ראיות להראות כי לא נעשו ברכב שינויים כלשהם במהלך השנים. בהתאמה אני קובעת כי הרכב, במתכונת המתוארת במכתב הראשון, התואם, לשיטת מר מלמד את תנאי רישויו המקורי אכן לא תאם את התקינה כבר במועד עלייתו לכביש, כפי שצוין באותו מכתב. הואיל והתובע ביקש להתאים את הרכב לתקינה הנוהגת בעניין הסעת תלמידים בלבד, ויכול היה לעשות כן, כך נדמה, בעלות נמוכה יחסית לולא התבקש לתקן ליקויים שעמדו ברכב כבר במועד עלייתו לכביש, אני סבורה כי אין מקום לקבוע כי לתובע אשם תורם בגרימת הנזק, ובהתאמה, אני קובעת כי על הנתבעת לשפות את התובע במלוא נזקיו המוכחים. כאמור, שוכנעתי כי הנזקים שנגרמו לתובע בגין מחדלי הנתבעת ולאור התרשלותה הם כמתואר בהצעת המחיר. בשולי הדברים אציין כי בתום הדיון השני כאן, ולאחר שנשמעו סיכומי הצדדים בעל פה ביקשה נציגת הנתבעת להורות על העברת הדיון בתיק לבימ"ש השלום. בכל הכבוד איני סבורה כי יש לכך מקום, הן נוכח היקף הראיות שנשמעו בתיק וסוג הראיות, אשר אינם דורשים, לטעמי העברת הדיון לבימ"ש השלום, והן נוכח השלב המאוחר בו הועלתה הבקשה. מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 15,000 ₪, הסכום הנתבע כאן (הנמוך מהסכום הנקוב בהצעת המחיר). בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליכים כאן בסך של 2,000 ₪. במהלך הדיון שנערך לפניי אישר התובע כי הסכום הנקוב בפסה"ד שניתן כאן שולם לידיו, וכי זה לא הושב לידי הנתבעת בעקבות ביטול פסה"ד. אשר על כן יישא החיוב בהוצאות בלבד הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.רכבמשפט תעבורהמשרד הרישוי / משרד התחבורהתחבורה