נטען, שיש לדחות את התביעה משום שבתאונה זו היה מעורב נהג נוסף, אשר לא צורף לתביעה. לגופו של עניין, טוענים הנתבעים, שהנתבע נסע אחרי רכב התובעת, תוך שמירת מרחק ראוי ולפתע בלמה התובעת בלימת חירום ומאחר ולא הייתה ערנית לכך, שהרכב לפניה אף הוא בלם, הנתבע בלם את רכבו ואז נפגע רכב הנתבע מאחור על ידי רכב, שהיה נהוג בידי מר שמשון מקדסי (להלן:"מר מקדסי") וכתוצאה מכך, נהדף רכב הנתבע לעבר רכב התובעת. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים, שרכב הנתבע לא פגע ברכב התובעת בטרם פגע בו מר מקדסי מאחור והדפו על רכב התובעת. ב. לאור הטענות, שהעלו הנתבעים כלפי מר מקדסי, החליטו הנתבעים לשלוח הודעת צד ג' אל מר מקדסי, תוך שהנתבעים מייחסים לו את האחריות לפגיעה ברכב הנתבע. במהלך הדיון, הסכימו הצדדים, שיש לצרף את מר מקדסי כנתבע נוסף - זאת על מנת שתתבררנה כל השאלות שבמחלוקת בין כל הצדדים לתאונה זו ובעקבות כך, החליט בית המשפט לצרף את מר מקדסי כנתבע נוסף וכן את הפניקס חב' לביטוח בע"מ, המבטחת את רכבו של מר מקדסי (להלן:" הפניקס"). 3. מר מקדסי יחד עם הפניקס הגישו כתב הגנה והם מבקשים לדחות את התביעה נגדם - זאת משום שלטענתם, במועד התאונה, נסע מר מקדסי והצטרף לתאונה קיימת, לאחר שרכב התובעת כבר נפגע על ידי רכב הנתבעים. עוד נטען, שבעת הצטרפותו של מר מקדסי לתאונה, היה רכב התובעת כבר פגוע וירד מהכביש והיות וממילא נפגע רכב התובעת בצורה קשה - בגדר שרידים בלבד וללא כל ערך ממשי- הרי שגם אם הצטרף מר מקדסי לתאונה הקיימת - לא היה בכך כדי להגדיל את נזקי רכב התובעת. 4. א. העולה מהעובדות, כפי שהובאו בפני בית המשפט הוא, שעסקינן בתאונת שרשרת בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, שסדר נסיעתם הייתה כדלקמן: ראשון נסע רכב שהיה נהוג בידי הגב' קולט עמוס (להלן:"גב' קולט"). אחריה נסע רכב הנהוג בידי התובעת, אחרי התובעת נסע רכב שהיה נהוג בידי הנתבע ואחרי הנתבע נסע רכב שהיה נהוג בידי מר מקדסי. ב. הנתבע, כמו גם מר מקדסי - מבקשים לדחות התביעה נגדם - אם כי נציג הנתבעת הסכים בבית המשפט, שהתובעת זכאית לפיצוי, אך אין לחייב בפיצוי את הנתבעים (עמ' 2 לפ' יום 14.4.13, ש' 13). ואם תתקבלנה הטענות, שיש לדחות את התביעה - ככל שהיא נוגעת לכ"א מהנתבעים, אזי התוצאה המתבקשת היא, שלמרות שרכב התובעת נפגע בתאונה זו ונגרמו לו נזקים כבדים - אין מפצה ותוצאה זו היא בלתי סבירה, בלתי הגיונית ובלתי מתקבלת על הדעת - במיוחד לאור העובדות, כפי שהובאו בפני בית המשפט. 5. סדר נסיעת המכוניות אינה שנויה במחלוקת והשאלה, שהיא אכן שנויה במחלוקת והצריכה הכרעה במשפט זה היא, מי האחראי לנזק שנגרם לרכב התובעת והיות והתביעה היא תביעתה של התובעת ולא תביעתם של המעורבים האחרים, הרי שבפסק דין זה יכריע בית המשפט באחריות מי מהמעורבים בתאונה כלפי התובעת בלבד, על הפיצוי שיש לשלם לה ועל ידי מי מהמעורבים בתאונה. 6. א. לאור מורכבות העדויות ולאור המסמכים הרבים שצורפו לכתבי הטענות ומאחר והדיון התארך, לא נתן בית המשפט את פסק דינו על אתר, אלא מתן פסק הדין נדחה על מנת לאפשר לבית המשט לעיין בכל חומר הראיות, כולל עדויות הצדדים המעורבים בתאונה. ב. א) לאחר בחינת חומר הראיות, כפי שהובא בפני בית המשפט, אני קובע, שמירב האחריות לנזקים שנגרמו לרכב התובעת, רובץ על הנתבע, אשר פגע ישירות ברכב התובעת וכתוצאה מכך נהדף רכב התובעת אל רכבה של גב' קולט. ב) לתובעת וגם למר מקדסי יש לייחס רשלנות תורמת, שכן עצם העובדה שרכב התובעת נהדף אל עבר רכבה של גב' קולט מוכיח, שאין לקבל את עדות התובעת, שהיא שמרה מרחק מרכבה של גב' קולט ולכן הצליחה אותה הדיפה לגרום לנזקים בחלקו האחורי של רכב שהיה נהוג בידי גב' קולט וכן בחלקו הקדמי של רכב התובעת. ג) גם למר מקדסי - שלפחות בעניינו אין חולק, שהוא פגע ברכבו של הנתבע- רשלנות תורמת, שכן, כשם שהתובעת לא שמרה מרחק מרכבה של גב' קולט, כך לא שמר מר מקדסי מרחק מרכבו של הנתבע ופגע ברכב הנתבע. ד) אני לא מקבל את טענת הנתבעים: הפניקס ומר מקדסי - טענה שנטענה בכתב ההגנה שלהם, לפיה: "למעשה ומאחר ורכב התובעת היה בגדר שרידים בלבד, ללא כל ערך ממשי, הרי שאף הצטרפות רכב של הצד השלישי לתאונה לא הגדילה את נזקי התובעת". (סעיף 5 לכתב ההגנה). טענה זו אינה מקובלת עלי. גם אם אין לקבוע בוודאות באיזו מידה גדל הנזק מעצם פגיעתו של מר מקדסי ברכב הנתבע, אשר נהדף לעבר רכב התובעת, הרי שאין ספק, שפגיעה זו אשר גרמה להדיפה - הייתה פגיעה בעוצמה כזאת שבהחלט היה באפשרותה לגרום לנזק ברכב הנתבע וגם להגדיל את נזקי רכב התובעת. ג. לאור האמור לעיל ולאור הנימוקים שעוד יפורטו להלן, אני קובע את אחריותו של הנתבע, באשר לנזק שנגרם לרכב התובעת בשיעור של 50% ואילו את רשלנותה התורמת של התובעת אני קובע בשיעור של 20% ואילו שיעור רשלנותו של מר מקדסי, אשר אין ספק שהוא פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע, אני קובע בשיעור של 30%. 7. ואלה הם הנימוקים למסקנה אליה הגיע בית המשפט בכל הנוגע לחלוקת האחריות בין המעורבים בתאונה, כאמור לעיל: א. א) אני לא מקבל את עדותה של גב' קולט, שהתובעת נסעה במהירות 80- 90 קמ"ש, משום שגב' קולט עצמה וגם התובעת העידו שלאור מצב התנועה בכביש - לא ניתן היה לנסוע במהירות. גב' קולט עצמה העידה שהתנועה בכביש הייתה איטית ויותר מ-40 קמ"ש אי אפשר היה לנסוע כי היה עומס בכביש עד כי הרכבים נסעו ועצרו לסירוגין. (ראה בעמ' 3 לפ' יום 14.4.13, ש' 26- 28 וראה עדות התובעת בעמ' 4 לפ' יום 30.5.12, ש' 11- 12 וש' 23- 24). ב) בתחילה העידה גב' קולט, שפתאום הרגישה מכה רצינית וכאשר יצאה מהרכב, ראתה כבר את שרשרת הפגיעות ולא רק את הפגיעה של התובעת ברכבה. גם התובעת העידה כך, שבעת שיצאה מהרכב היו כל הרכבים דבוקים אחד לשני. (עמ' 4 לפ' יום 14.4.13, ש' 1- 3 וראה עדות התובעת בעמ' 5 לפ' יום 30.5.13, ש' 20- 21). אך טבעי הדבר, שגב' קולט תיגש תחילה אל התובעת- אשר רכבה פגע ברכבה של גב' קלוט והתפלאה איך היא נכנסה ברכבה, אך גב' קולט לא ידעה לקבוע את סדר הפגיעות והאם קודם פגעה התובעת ברכבה ורק לאחר מכן הצטרפו האחרים. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 4- 6). ג) כתשובה לשאלת נציג הנתבעת, האם גב' קולט הרגישה מכה אחת חזקה, השיבה גב' קולט בחיוב והוסיפה, שהתובעת נכנסה בה בעוצמה, אך באמירה זו ומהמשך דבריה לא עולה אמירה ברורה, שפגיעה זו של התובעת ברכבה של גב' קולט הייתה פגיעה ישירה ולא פגיעה כתוצאה מהדיפה רכב התובעת על רכבה של גב' קולט, שכן לעניין השאלה אם הרגישה מכה אחת או יותר, השיבה גב' קולט: " ...אולי זה היה אחד אחרי השני מיידית" (ראה עדותה בעמ' 4 לפ',ש 14- 24). ד) בהתייחס לעדותה הנ"ל של גב' קולט, אני קובע, שגב' קולט לא העידה חד משמעית, שהתובעת פגעה בה ראשונה ורק לאחר מכן היו פגיעות נוספות ולכן, אני מקבל את טענותיה של התובעת, שהיא פגעה ברכבה של גב' קולט לאחר שהיא נהדפה על ידי רכב הנתבע. ב. א) אני מקבל את עדותה של התובעת, שתוך כדי שהאטה את רכבה בעקבות עצירת רכבה של גב' קולט, אז פגע הנתבע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובעת וכתוצאה מכך, נהדף רכבה לעבר רכבה של גב' קולט. עדות זו לא נסתרה, גם לאחר שהתובעת נשאלה בעניין זה על ידי נציג הנתבעת, שכן, לשאלה, האם שמעה או הרגישה פגיעה לפני שהרגישה את הפגיעה ברכבה, השיבה התובעת:" לא, אני זוכרת שפגעו בי מאחור והעיפו אותי לרכב מקדימה". (עמ' 5 לפ',ש' 1- 2). תשובה זו מחזקת את גרסת התובעת בשאלה, האם היא פגעה ברכבה של גב' קולט לפני שהיא נפגעה על ידי הנתבע. עוצמת הפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובעת עולה מממצאי הנזקים אותם קבע השמאי מטעמה ומתמונות רכבה, אשר צורפו לחוות הדעת ואשר הוגשו לבית המשפט - נזקים לאורם הורה השמאי להשבית את רכב התובעת. (ראה ת/1). ב) לשאלת נציג הנתבעת, האם ראתה התובעת את רכב הנתבע מאחוריה, השיבה התובעת, שהיא ראתה, שהוא עומד להיכנס בה ולא ידעה מה לעשות, משום שמצב התנועה לא אפשר לה לאן לברוח. (עמ' 4 לפ', ש' 25- 26). ג. א) הן בכתב ההגנה (סעיף 6) והן בעדותו בבית המשפט, אין הנתבע טוען, שהתובעת פגעה ברכבה של גב' קולט לפני שהוא נפגע על ידי רכב הנתבע, ברם לטענת הנתבע, בעת שעוד שמר מרחק מרכב התובעת, הרגיש מכה חזקה מאחור על ידי רכב שהיה נהוג בידי מר מקדסי וכתוצאה מכך הועף רכבו על רכב התובעת. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 28- 31). גם עדות זו מחזקת את טענת התובעת, שהיא עצמה לא פגעה ישירות ברכבה של גב' קולט בטרם נפגע רכבה מאחור וכתוצאה מכך נהדף רכב התובעת אל עבר רכבה של גב' קולט. ב) העובדות אותן העלו הנתבעים בכתב ההגנה, יחד עם עדותו של הנתבע בבית המשפט ועדותה של התובעת - כל אלו אך מחזקות את מסקנת בית המשפט, שלא לקבל את טענתה של גב' קולט שהתובעת היא זו אשר פגעה ישירות ברכבה, אלא כפי שקבעתי לעיל, התובעת לא פגעה ברכב התובעת בטרם הוא נפגע מאחור, אלא שעצם ההדיפה מצביעה על כך שהתובעת לא שמרה מרחק מרכבה של גב' קולט ולכן די היה בהדיפה כדי לגרום לרכב התובעת נזק גם בחזית רכבה. ג) אני לא מקבל את טענתו של הנתבע, שבטרם הוא פגע ברכב התובעת הוא היה במרחק של 10 מטרים מרכב התובעת בטרם נפגע רכבו על ידי רכבו של מר מקדסי. עם זאת, אני קובע, שפגיעתו של מר מקדסי ברכבו של הנתבע - גרמה נזק הן לחלקו האחורי של רכב הנתבע והן להגדלת נזק לרכב התובעת. ד. א) על פי עוצמת הפגיעה ברכב הנתבע אשר גרמה להדיפה וגם לפגיעה ברכב התובעת, אין אני מקבל את עדותו של מר מקדסי, שבאותן נסיבות הוא נסע 25- 30 קמ"ש ואינני מקבל הטענה, שהפגיעה מאחור הייתה חלשה. בעניין זה, מקבל אנוכי את עמדת נציג הנתבעת, שאם אכן היה מר מקדסי נוסע במהירות - כפי שטען- אין ספק שבנסיבות אלה יכול היה לבלום ולמנוע את הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע ואין לכך נפקא מינה אם הייתה למר מקסי אות אזהרה קודם, שכן שמירת מרחק מרכב הנוסע לפניו, הייתה יכולה למנוע תאונה - גם אם אין אות אזהרה. לגבי אות אזהרה, יש לומר, שאם ראה מר מקדסי- בטרם הפגיעה- שנפתחו לרכב הנתבע כריות אוויר - גם עובדה זו הייתה יכולה לשמש לו אות אזהרה. (עמ' 7 לפ', ש' 2- 5 וש' 11- 12). עם זאת, מקבל אנוכי את טענתו של מר מקדסי, שהפגיעה ברכב הנתבע, לא יכלה להיות פגיעה אשר תהדוף את רכב הנתבע למרחק של 10 מטרים - כל זאת לאור העובדה, שכל המעורבים בתאונה העידו, שבנסיבות המקרה, לא ניתן היה לנסוע במהירות או לפתח נסיעה מהירה. לכן, אני קובע, שלאור הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע, הפגיעה של הנתבע ברכב התובעת, הייתה פגיעה אשר קדמה לפגיעתו של מר מקדסי. ב) יחד עם זאת, אני קובע, שחוסר זהירותו של מר מקדסי, אי שמירת מרחק מרכבו של הנתבע גרמו לפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע ואין לי ספק, שפגיעה זו גרמה לנזק לחלקו האחורי של רכבו של הנתבע ולהגדלת הנזק בחלקו הקדמי של רכב הנתבע ולחלקו האחורי של רכב התובעת. 8. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור קביעת בית המשפט את שיעורי האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה - בהתאם לכך, על הנתבעים לפצות את התובעת. בהסתמך על דו"ח השמאי מטעם התובעת, אני קובע, שהתובעת הוכיחה נזקיה בסך של 9,554 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט שמאי) ולא הוכיחה פריט הנזק הנוסף בסך 500 ₪. על כן, אני מחליט כדלקמן: א. א) אני מחייב את הנתבעים: דביר צור ו- ש.שלמה רכב בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת סך של 4,777 ₪ (50% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 23.9.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. א) אני מחייב את הנתבעים: שמשון מקדסי ו- הפניקס חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת סך של 2,866 ₪ (30% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 23.9.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 200 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. תאונת דרכים