טען שהמוכר הצהיר בפניו שהרכב מעולם לא עבר תאונה ומדובר ברכב יד 2 והתובע הינו יד 3 כמו כן מלין התובע שהנתבע לא סיפק לו טופס גילוי נאות בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) התשס"ה - 2008 (להלן:"החוק"). 2. כחצי שנה אחרי הרכישה הרכב היה מעורב בתאונת דרכים ואז התגלה לתובע כי היו ברכב נזקים מתאונה שקדמו לחוזה. לפי דוח השמאי, שווי הרכב הוא 16.9% פחות מהסכום ששולם על ידי התובע לנתבע. 3. על סמך טענה זו התובע דרש את הסכומים הבאים: עוגמת נפש ובזבוז זמן 4,000 ₪. ירידת ערך 11,320 ₪. בגין עריכת כתב התביעה 1,500 ₪. סך הכל - 16,820 ₪. 4. הנתבע טען שיש לדחות את התביעה כנגדו על הסף מחוסר יריבות משפטית, וזאת מכיוון שפעל כמתווך בלבד. 5. בדיון שהתקיים ביום 27.2.13 בית המשפט שמע את עדות התובע וטענות הנתבע 1 לדחיית התביעה על הסף. הנתבע 1 טען: אני ישבתי במגרש של שלומי בן סימון ... ואני ישבתי אצלו והאוטו שייך לו.... "אני תיווכתי בין שלומי לתובע לא אני בכלל. שוקי מלצר עשה את העסקה מולו" (עמ' 2 שורות 3-7). 6. על סמך טענות הנתבע 1, בית המשפט החליט לצרף את הנתבע 2 ו לזמנו לדיון והדיון התחדש ביום 23.5.13. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, אך התייצב לדיון וטען את טיעוניו. ב. טענות הצדדים: 7. התובע הציג הסכם הרכישה שנחתם על ידי הנתבע 1. התובע גם מסר ששוקי מלצר הנציג של הנתבע 1, עזר לנתבע 1 בעת העסקה. הנתבע 1 קבע את כל התנאים וניהל את המו"מ הן לגבי מחיר הרכישה והן לגבי הסכום שהתובע קיבל בגין הרכב שהוא מסר כטרייד אין במסגרת החוזה. התובע לא לקח את הרכב לבדיקה והסתמך על הצהרת הנתבע, ומר מלצר שהרכב לא היה מעורב בתאונה. התובע גם מסר שנסע עם הרכב ללא כל בעיות או תקלות ורק גילה את המצב האמיתי של הרכב לאחר תאונת הדרכים. מדוח השמאי למד התובע שהרכב היה מעורב בתאונה רציני לפני החוזה ולשיטתו הנתבעים ידעו או היו חייבים לדעת על כך וליידע אותו. 8. הנתבע 1 אשר ששוקי מלצר עובד שלו, ופעל בשמו, לדבריו הרכב היה שייך לנתבע 2 ושהוא ,הנתבע 1 , היה צריך לקבל אישורו של הנתבע 2 לפני שחרור הרכב לידי התובע. הנתבע 1 הצהיר: "בחיים לא ידעתי על הסטוריה של הרכב" (עמ' 5 שורה 5). הנתבע 1 חזר וטען שהוא לא צד בעניין אלא רק מתווך. הנתבע 1 אף התלונן על כך שהיו פגמים ברכב שהתובע מסר כחלק מהחוזה. 9. נתבע 2 אכן אישר שבמועד הרלוונטי היה בעל המגרש ו"זיתון (הנתבע 1) יושב אצלו ועושה עסקאות" (עמ' 4 שורה 17). כמו כן הנתבע 2 אשר שהוא גם נהנה מהעסקאות שהנתבע 1 עושה במקום. באשר למערכת היחסים בין הנתבע 1 הבהיר הנתבע 2: "כשהוא מצליח למכור רכב הוא נותן לי דמי תיווך ולהפך" (שם, שורה, 18) והנתבע 2 הוסיף: "אין למר זיתון לגלגל את העסקה אלי". ג. דיון והחלטה: 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך: א. החוזה ת/1 נחתם בין התובע לבין הנתבע 1. אין לקבל עמדת הנתבע 1 כאילו שהוא רק מתווך. העסקה בוצעה על ידו ועל ידי העובד שלו מר מלצר, מול התובע ולצורך כל דבר והוא חתם על החוזה. ב. על סמך כל הראיות אני קובע שלמעשה הנתבעים היו שותפים לעסקה זו, כאשר הרווח התחלק ביניהם. ג. על פי נוסח החוזה התובע הצהיר שבדק את הרכב ומצא אותו מתאים למטרותיו ואף "מוותר על כל טענת מום או ברירה ואין לו ולא תהיינה לו בעתיד שום תביעות או טענות כלפי המוכר לגבי טיב המכונים" (סעיף 3 לחוזה). לאור הצהרה זאת, על מנת לבסס את תביעתו על התובע להניח את דעת בית המשפט שהנתבעים או מי מהם ידעו או היו חייבים לדעת שהרכב עבר תאונה משמעותית שהדבר הוסתר ממנו במתכוון. ד. מקובלת עלי טענת התובע שהוצהר בפניו שהרכב לא עבר תאונות. אולם אין ראיה ברורה שהצהרה זאת היותה כוזבת. ה. אולם במקרה דנן הנתבעים ביחד ולחוד הפרו הוראות חיקוק: לא סופק לתובע בעת החוזה טופס גילוי נאות על פי החוק. מטרת הטופס בין היתר הוא לגלות אם היו פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב עד מסירת טופס הגילוי. הפרת הוראת החיקוק זו אכן גרמה לתובע נזק ולכן הוא זכאי לעתור לפיצוי על פי סעיף 63 (א) לפקודת נזיקין. ו. באשר לגובה הנזק, כתוצאה מהתאונה שהתרחשה כ- 8 חודשים אחרי רכישת הרכב הוכרז כאובדן כללי ובשווי של 35,117 ₪. השמאי הפחית את הסכום של 7,141 ₪ עקב התאונה הקודמת. התובע שילם לנתבעים 29,000 ₪ עבור הרכב ומסר לנתבעים רכב מסוג גולף. אין בפני נתונים ברורים לגבי שווי הגולף - אם כי התובע טוען שהיה שווה 20,000 ₪ ולכן לטענתו שילם 49,000 ₪. לכן לטענת התובע ההפסד שלו הוא 14,000 ₪ שמתוך זה הוכח הפסד בפועל של 7141 ₪.בלבד. . לגבי יתר עתירות התובע - אין מקום לפצותו על עוגמת נפש או הוצאות עורך דין. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום של 7,141 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ואם לא יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל. רכב