פיצוי על "איבוד" יום אחד של טיול בחו"ל

פיצוי על "איבוד" יום אחד של טיול בחו"ל התובעים הם שניים מבין קבוצה בת 32 איש ואישה, החברים ב"חיל הידידות", הזמינו מנתבעת 1, שהיא סוכנות נסיעות, טיסה לוילנה לתאריך 1.6.11. הדבר הצריך חניית ביניים בריגה, כדי להחליף מטוסים. הטיסות האלה התבצעו על ידי נתבעת 2 (להלן:איר בלטיק). הטיול אמור היה להמשך 13 ימים וכל אחד מאנשי הקבוצה שילם עבור הטיול, כולל הטיסות סך של 1,800 יורו. הקבוצה נחתה בשדה התעופה בריגה בשעה 09:47 בבוקר, במקום בשעה 09:40, עקב איחור ביציאה מנתב"ג. ההמראה מריגה לווילנה נועדה לשעה 10:25. רק שלושה מבין אנשי הקבוצה הצליחו לעלות על המטוס הממריא לריגה ויתר 29 אנשי הקבוצה, כולל התובעים, לא הצליחו לעלות על המטוס והמטוס המריא לווילנה בלעדיהם. שלושת הנוסעים הנ"ל המריאו לווילנה בסברם כי מזוודותיהם נמצאות במטוס הממריא לווילנה ומבלי שידעו כי המזוודות שלהם נשארו בשדה התעופה בריגה. התובעת 1, שהיא נשיאת הסניף הישראלי של "חיל הידידות" והיא שאירגנה את הטיול, נאלצה לדאוג שאיר בלטיק תביא את חברי הקבוצה לווילנה. נאמר לה שהדבר לא יוכל להתבצע בטיסה ואיר בלטיק העמידה לרשותם אוטובוס. הסתבר שגודל האוטובוס אינו מספיק כדי לקחת גם את 26 הנוסעים וגם את מזוודותיהם ואיר בלטיק העמידה עוד רכב שבו נסעו חלק מהקבוצה והמזוודות. המסע באוטובוס וברכב הנוסף החל רק כעבור למעלה מארבע שעת לאחר הנחיתה ונמשך כארבע שעות, כך שהקבוצה הגיעה לווילנה רק בסביבות 18:00. החום היה כבד והאוטובוס לא היה ממוזג. על פי התכנון המקורי, הטיול בווילנה, לאחר הנחיתה, אמור היה להתחיל בשעה 11:30 לפנות הצהריים, אולם מאחר והנוסעים הגיעו לווילנה רק בסביבות 18:00, הטיול שנועד לאותו יום לא יכול היה להתבצע. התובעים מתלוננים גם על כך שאיר בלטיק סיפקה להם מזון ושתיה רק לאחר בקשות חוזרות ונישנות וגם הוא היה דל ביותר וזאת מבלי לקחת בחשבון שאיר בלטיק אינה מגישה מזון בטיסותיה. דהיינו, הנוסעים שהו בשדה התעופה בריגה זמן רב עד שאיר בלטיק סיפקה להם מזון ושתיה. האטובוס עצר בדרך לווילנה, כדי שהנוסעים יוכלו לקנות מזון ושתיה, אולם בהעדר כסף מקומי, הם לא היו יכולים לעשות זאת. 7. תובעת 1 העידה לגבי ההשתלשלות האירועים בשדה התעופה בריגה ועדותה לא הוזמה ולא נסתרה, ואני מאמין לדבריה. לדבריה, הנוסעים ירדו מהמטוס בריגה ונעמדו בתור של הדלפק של איר בלטיק, כאשר הסתבר לתובעת 1 כי עקב התור בדלפק, הנוסעים לא יצליחו לעלות על המטוס לווילנה בשעה 10:25, היא פנתה לנציגי איר בלטיק במקום ואלה פתחו דלפק מיוחד לחברי הקבוצה. אולם, לאחר שבדלפק זה נקלטו שלושה מחברי הקבוצה, נציגי אייר בלטיק סגרו את הדלפק ולא איפשרו את קליטת יתר 29 חברי הקבוצה. לדברי נציגי איר בלטיק במקום הטיסה סגורה והמטוס ימריא בזמן שנועד להמראתו, כך שלא ניתן לטפל בקליטת 29 חברי הקבוצה. כל נסיונותיה של התובעת 1 לשכנע את נציגי איר בלטיק להעלות לטיסה את כל אנשי הקבוצה, עלו בתוהו. התובעת 1 העידה כי בשדה התעופה בריגה לא היו מקומות ישיבה וחברי הקבוצה, ביניהם הרבה מבוגרים מאד נאלצו לעמוד במשך למעלה מארבע שעות עד הגעת האוטובוס. 8. מר שמואל זיק-אל, שהיה אחד משלושת חברי הקבוצה שהצליח לעלות לטיסה לווילנה, העיד כי המטוס היה כמעט ריק מנוסעים. לדבריו הוא ניסה לשכנע את הדיילת במטוס כי יש להעלות לטיסה את כל חברי הקבוצה, נענו בתשובה כי על המטוס להמריא לפי לוח הזמנים. 9. התובעים דורשים שהנתבעות יפצו אותם בגין הפסד יום אחד מבין 13 ימי הטיול, עבור התלאות ועגמת הנפש שנגרמו להם עקב העובדה שהם היו אמורים להגיע לווילנה בטיסה, הם נאלצו להגיע לווילנה באוטובוס ובאיחור של למעלה משמונה שעות. 10. תובעת 1, בהיותה ראש הקבוצה ומארגנת, דורשת פיצוי נוסף בגין טיפולה בכל התקלות שאיר בלטיק גרמה וכדי להביא את הקבוצה לווילנה, כאשר הדברים נעשו בקשיי תקשורת רבים מול אנשים שאינם דוברים אנגלית. 11. יש לציין, כי מזוודות חברי הקבוצה, לרבות שלושת האנשים שעלו לטיסה לווילנה, הורדו מהמטוס שנחת בריגה ולא הועלו על ידי איר בלטיק למטוס שנועד להטיסם לווילנה, כנהוג בטיסות המשך. טענות ההגנה של הנתבעת 1 12. נתבעת 1 מתגוננת בטענה שהיא שימשה רק כמתווכת בין התובעים לבין איר בלטיק וכי אין לה אחריות לאי העלתם של התובעים ויתר חברי הקבוצה למטוס בריגה. 13. נתבעת 1 טוענת כי לפי התכנון המקורי הטיסה לווילנה היתה אמורה לצאת בשעה 13:20 והיא הוקדמה לשעה 10:25 על ידי איר בלטיק. 14. הנתבעת 1 טוענת כי פער הזמנים בין המועד שבו היה על המטוס לנחות בריגה לזמן המראת המטוס מריגה לווילנה, הוא זמן קישור מינימאלי - MTC - Minumal Conection Time - וכי זמן קישור זה, בן 25 דקות, נקבע על ידי שדה התעופה, כך הזמן שנקבע בין הנחיתה בריגה וההמראה משם, היה צריך להספיק, על פי המקובל, כדי שהתובעים ויתר אנשי הקבוצה יצליחו לעלות על המטוס לווילנה. טענות ההגנה של שתי הנתבעות בענין זמן הקישור המינימאלי 15. נתבעת 1 צירפה לכתב הגנתה את נספח 3, לפיו לטענתה זמן הקישור המינימאלי בשדה התעופה בריגה הוא בן 25 דקות, כך שהזמן בפועל בין זמן הנחיתה המתוכנן לזמן ההמראה המתוכנן היה צריך להיות 45 דקות, דהיינו, זמן כמעט כפול מזמן הקישור המינימאלי וכי גם עקב האיחור בנחיתה של 7 דקות, עדיין נותרו 38 דקות בין הנחיתה להמראה, שאף הוא לטענתה זמן רב יותר מזמן הקישור המינימאלי שם. 16. לא ברור מי הוא שהוציא את נספח 3, אולם כתוב בו: "actual connection time is 035". ובמקום אחר במסמך מודפס: "1/1:025" ומתחת לכיתוב זה, הוסיף מאן דהוא בעט חץ המורה כלפי מטה ומתחת לחץ נכתב בכתב יד "Minimum connecting time". 17. יש לציין, כי הנתבעות לא המציאו כל ראיה משדה התעופה של ריגה לגבי זמן הקישור המינימאלי. איר בלטיק המציאה מסמך של עצמה מיום 30.8.13, לפיו היא מאשרת כי הזמן המינימאלי בשדה התעופה בריגה, בין טיסות המתופעלות על ידיה, הוא 25 דקות - ובלשונה: "Airline airBaltic hereby confirms that minimum connection time at Riga airport between the flights operated by airline airBaltic is 25 minutes". כאמור, המסמך הוא של בעל דין ולא של שדה התעופה עצמו. בנוסף, יש להניח כי זמן הקישור המינימאלי יהי שונה כאשר מזוודות הנוסעים , מועברות ישירות על ידי חברת התעופה מהמטוס הנוחת למטוס הממריא, מאשר כאשר על הנוסעים לחכות ולרבל את מזוודותיהם ולהביאם לדלפק שם הם ירשמו שוב. נציג איר בלטיק הודה בדיון כי "המזוודות אמורות לעבור אוטומטית" (עמ' 4 ש' 14 לפרטוקול). 18. בכתב הגנתה, מטילה איר בלטיק את האחריות בדבר קוצר הזמן בין שתי הטיסות על הנתבעת 1 ובכך היא מסכימה, מכללא, לכך שזמן הקישור המינימאלי אינו משקף את המציאות ואף אורך זמן קישור כפול לא היה מספיק ולא הביא לכך שהתובעים ושאר חברי הקבוצה היו מצליחים לעלות בזמן על טיסת ההמשך לריגה. 19. איר בלטיק אינה מתייחסת בכתב הגנתה לטענת נתבעת 1 כי מועד ההמראה מריגה לווילנה הוקדם על ידי איר בלטיק משעה 13:20 לשעה 10:25, לכן, יש לקבל את טענת נתבעת 1 בענין זה כנכונה. 20. מאחר וכבר דנתי בעבר במצב של נוסעים שלא הצליחו להגיע לטיסת המשך והנתבעת התגוננה באותה טענה של זמן קישור מינימאלי (ראה תק (ת"א) 53214-01-13, פורסם באתר "נבו"), אני סבור שהן חברת התעופה והן סוכן נסיעות, אינם רשאים להסתמך על זמן קישור מינימאלי הנקבע על ידי שדות התעופה, נוכח ריבוי התקלות הנגרמות מכך, ועליהם לתכנן פער זמנים גדול יותר בין הטיסה הנוחתת לטיסת ההמשך. 21. מאחר ונתבעת 1 הזמינה עבור התובעים והקבוצה טיסת המשך לשעה 13:20 ומכיוון שאיר-בלטיק היא שהקדימה על דעת עצמה את שעת ההמראה מריגה לווילנה בכשלוש שעות, יש להטיל את האחריות לאי העלת התובעים והקבוצה לטיסה לווילנה בעיקר על איר-בלטיק. אך, כאמור, גם נתבעת 1 כסוכן נסיעות בעל רשיון וותק כמו נתבעת 1, היתה צריכה לדעת כי התובעים והקבוצה לא יספיקו להעלות לטיסה לווילנה בשל הזמן הקצר, למרות שיתכן וזמן הקישור המינימאלי שם הוא בן 25 דקות. על הנתבעת 1 היה להסב את תשומת לב התובעים והקבוצה לסיכון שיש בפער שנוצר בין זמני הנחיתה וההמראה החדשים. 22. אולם, האשם מוטל כולו על איר-בלטיק, הואיל ואיר-בלטיק, ידעה מראש כי אין מדובר בטיסת המשך רגילה, בה מזוודות הנוסעים מועלות בשדה התעופה בריגה על המטוס לנועד לטיסת ההמשך לווילנה, אלא שהן הורדו מהמטוס שנחת בריגה ונמסרו לתובעים ולשאר חברי הקבוצה והם היו אמורים למסור אותן בדלפק איר-בלטיק בשדה התעופה בריגה. דהיינו, אילו המזוודות היו מועלות על המטוס לווילנה על ידי איר בלטיק, התובעים וחברי הקבוצה היו מספיקים לעלות על הטיסה לווילנה, מאחר ולכל מה שהיה צריך לעשות לשם כך, הוא רק לבדוק את כרטיסי העליה למטוס. אין ספק כי הצורך של נציגי איר בלטיק בדלפק בשדה התעופה בריגה לעסוק גם במזוודות של הנוסעים, הביאה לכך שהנוסעים לא יכלו להספיק לעלות על הטיסה לוילנה. 23. לכן, אני סבור שאשמה של איר-בלטיק לגבי אי קביעת פער זמנים סביר בין הנחיתה להמראה, נוכח אי העברת המזוודות ישירות מהמטוס הנוחת למטוס הממריא, הוא אשם מכריע של איר בלטיק (סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין וע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי) ולכן אין להטיל אחריות על הנתבעת 1 למרות התרשלותה, כאמור. אמנת מונטריאול 24. איר בלטיק מפנה לסעיף 19 לאמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באויר, מונטריאול 28.05.1999 (להלן: אמנת מונטריאול). עיון בסעיף 19 לאמנה מלמד כי במקרה שלפנינו לא ניתן לפטור את איר בלטיק מאחריות לנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מהאיחור, הואיל ולא רק שהיא לא הוכיחה שהיא ועובדיה ושליחיה נקטו בכל האמצעים שהיא עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק, אלא שהיא ביודעין גרמה, כאמור, לאיחור של התובעים והקבוצה להגיע ליעדם בזמן. הנזק 25. אני מעריך את הנזק שנגרם לכל אחד מהתובעים כתוצאה מהאיחור בן כשמונה שעות בהגעה לווילנה, איבוד יום אחד של טיול מבין 13 ימי הטיול והתלאות שנגרמו להם עקב הנסיעה באוטובוס, במקום במטוס, מריגה לווילנה ואי מתן מזון ושתיה מתאים ובזמן בשדה התעופה בריגה ואי ציודם במזון ובשתיה בדרך הארוכה בת כארבע שעות מריגה לווילנה, בסך של 2,000 ₪. 26. אני מעריך את הנזק שנגרם לתובעת 1 כתוצאה מהצורך לדאוג לקבוצה לאמצעי תחבורה חילופי, למקומות ישיבה בעת ההמתנה הארוכה בשדה התעופה בריגה, לדאוג שאיר בלטיק יספקו לקבוצה מזון ומשקה, בסך של 1,500 ₪. התוצאה 27. לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד נתבעת 1 ומחייב את נתבעת 2 לשלם לתובעים, תוך 30 יום, כמפורט להלן: לתובעת 1 את הסך של 3,500 ש"ח ועוד הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ולתובע 2 2,000 ש"ח ועוד הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים