הפרת התחייבות הצדדים לשתף פעולה "להופיע במשרד רשם המקרקעין בירושלים וגם/או בכל משרד ממשלתי ו/או במינהל ציבורי, עירוני או אחר לחתום על כל הצהרות, תעודות, בקשות, קבלות, טפסים ומסמכים אחרים שיידרשו כדי להעביר את כל זכויות המוכרים בדירה לקונים.." בפני תביעה לתשלום 32,700 ₪, בטענה להפרת הסכם מכר מיום 17/10/05. העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים: ביום 17/10/05 חתמו הצדדים על הסכם מכר במסגרתו רכש התובע 2, באמצעות מיופה כוחו- התובע 1, את זכויות הנתבע בדירת מגורים בירושלים, בתמורה לסך 115,000 ₪. אליבא דתובע 1 (להלן: "התובע"), בשלב חתימת הסכם המכר, זכויות הנתבע טרם נרשמו על שמו. לנוכח האמור, הנתבע התחייב בפני התובעים להשלים את רישום הזכויות על שמו בתוך 30 ימים וכן, לבצע העברת זכויות לטובת התובע (הרוכש). בפועל, זכויות הנתבע בנכס נרשמו כעבור כשנתיים (ביום 22/08/07), כאשר זכויות התובע לא נרשמו עד ליום זה. במסמך שהוכתר בכותרת "סיכומים" והוגש ע"י התובע, העלה הוא טענות עובדתיות נוספות. לטענתו, על מנת להשלים את העברת הזכויות מאחיו של הנתבע לנתבע, שילם התובע לעו"ד מטעמו 2,250 ₪. זאת ועוד, כל עוד לא הועברו זכויות הנתבע על שמו, לא ניתן היה לשלם את מס הרכישה וכתוצאה מהאמור, נאלץ הוא לשלם קנסות. כנטען באותם "סיכומים" שהוגשו, הנתבע הותיר אחריו חובות ארנונה, מים, גז, חשמל וועד בית. יצוין, כי במסגרת כתב התביעה לא דרש התובע השבת הסכומים שלטענתו שולמו. לטענת התובע, לא רק שלא איחר בביצוע התשלומים, אלא דווקא ביצע את התשלום במועד מוקדם מהמועד שננקב בהסכם המכר. מנגד טען הנתבע, כי התובע הוא שהפר את התחייבויותיו החוזיות. הנתבע לא הכחיש כי התחייב לפעול להעברת הזכויות מאחיו וטען, שהאמור בוצע. לטענתו, הצדדים לא עמדו בדייקנות במועדים הנקובים בחוזה, והתובע אף לא שילם את מלוא התמורה הקבועה ונותר חייב לנתבע 1,000$. באמור יש משום הפרה יסודית של ההסכם. בנוסף, בהתאם להסכם היה על הרוכש לשלם מס רכישה. מאחר שהתובע נמנע מלעשות כן, נדרש הנתבע לפנות לעורכי דין על מנת להסדיר סוגיה זו, תוך גרירתו להוצאות משפטיות רבות. רק ביום 22/08/12, בחלוף כשבע שנים ובסמוך להגשת התביעה, שולם מס הרכישה. בטרם שולם מס הרכישה, לא ניתן היה להשלים את העברת הזכויות ע"ש הרוכש. נזקי הנתבע בשל מחדלי התובע הינם נרחבים, שכן כל עוד מסכל התובע את ביצוע ההעברה, נבצר מהנתבע לקבל זכויות מהביטוח הלאומי, זאת בנוסף לעיקול שהוטל על חשבונו בגין חוב התובע לחברת הגיחון. הנתבע הוסיף וטען, כי ההסכם נוסח ע"י התובע שהציג עצמו בפניו כעו"ד. לאחר שהנתבע הבין כי המדובר בהסכם בעייתי וכי הרוכש (התובע 2) אינו פועל בהתאם למוסכם, הוסכם בין הצדדים כי יחתם הסכם חדש, במטרה לייעל את הרישום. לפיכך ביום 15/02/11 הגיעו הצדדים למשרדו של עו"ד אייזנברג לעריכת הסכם כאמור. התובע התייצב לפגישה כשבידו חוזה מוכן, אשר נערך ללא שיתוף הנתבע (הוגש וסומן נספח ג' לכתב ההגנה), בטענה שהמדובר אך ורק בצעד פורמאלי אשר אינו משנה את תנאי העסקה בין הצדדים. על ההסכם המאוחר, הפיקטיבי לגישת הנתבע, מופיע התובע כרוכש הדירה. בפועל, הצדדים לא פעלו בהתאם להסכם השני, אלא לפי ההסכם הראשון בלבד ולראיה, אף התובע צירף לתביעתו את ההסכם הראשון ולא את הנוסח המאוחר. במסמכים נוספים שהגיש הנתבע, העלה הוא טענות חמורות כנגד התובע, טענות שאינן חלק מהמחלוקת ולא אפרטן מפאת כבודם ופרטיותם של הצדדים. דיון: ראשית וכפי שהובהר לצדדים, בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן צווים להשלמת הרישום. ניסיונות להביא את הצדדים לכדי הבנות בנדון, כשלו. בכתב תביעה תמציתי הכולל 8 שורות שנכתבו בכתב יד, עתר התובע לסעד שהוגדר כדלקמן, "אבקש לחייב את הנתבע בהפרת ההסכם ובתשלום ההעברה". במסמכים מאוחרים יותר שהגיש ובמעמד הדיונים שנערכו במעמד הצדדים, העלה התובע טענות לנזקים ולחבות הנתבע בתשלומים נוספים, אשר זכרם לא בא במסגרת כתב התביעה. בכגון דא אבהיר כבר בשלב זה, "בדרך כלל, העיקרון הוא, שבית המשפט לא יפסוק לטובת התובע סעד, אותו הוא לא ביקש", אלא במקרים יוצאי דופן (ע"א 359/79 יפה אלחנני נ' מרגליט רפאל, פ"ד לה(1) 701, 715; ע"א 67/84 מרים בכר נ' חביב בכר, פ"ד לח(3) 764, 769; ע"א 253/84 ישראל ספיר נ' פנינה ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18). הפרת הסכם המכר: אין מחלוקת, כי הזכויות בנכס טרם הועברו על שם התובע, למרות שעסקינן בהסכם מכר משנת 2005 ולמרות שהאמור גורר נזקים כלכליים לשני הצדדים. הנתבע אישר בכתב ההגנה, כי "התחייב להעביר את הנכס ע"ש הקונה וכן להמציא אישור עירייה". מנגד ובהתאם להסכם המכר, "הקונים (התובעים, מ.א) ישאו במס רכישה וכל מס, אגרה או היטל המוטלים עליהם כקונים" (סעיף 11ב להסכם המכר). לו היו הצדדים פועלים בשיתוף פעולה להשלמת הרישום, כל אחד תוך ביצוע חלקו בהסכם, היה האמור מסתיים לפני זמן רב, אך שני הצדדים לא עשו די כדי להשלים את העסקה, תוך שהם מעדיפים להפנות אצבע מאשימה האחד כלפי רעהו. לא ניתן היה להתעלם מפערי הכוחות בין שני הצדדים. בעוד התובע הינו רהוט ואסרטיבי, הנתבע חלש משמעותית. לנוכח פערי הכוחות ובהסכמת הצדדים, נפגשו הצדדים במשרד ב"כ הנתבע, בניסיון להדבר, אך גם האמור לא צלח. התובע ביקש לייחס את מלוא האחריות לעובדה שהנכס טרם נרשם על שמו, לנתבע, אך עובדתית, שילם את מס הרכישה לאחר שנים ארוכות ובכך, הפר את חובתו עפ"י החוזה וסיכל את האפשרות להשלים את העסקה. כידוע, לא ניתן להשלים העברת רישום זכויות במקרקעין, בהעדר אישור המעיד על העדר חבות במס רכישה. מכאן, שעד אשר התקבל בידי התובע אישור לצורך הצגתו בפני לשכת רישום המקרקעין, לא יכל היה הנתבע לפעול לביצוע הרישום. אוסיף, כי לכתב ההגנה צורפו פניות ב"כ הנתבע לתובע, בדרישה שישלם את מס הרכישה. ב"כ הנתבע כתב במכתבו ברחל בתך הקטנה, כי עם הצגת האישור בדבר תשלום מס רכישה ואישור העירייה, "הח"מ יוכל לטפל ברישום הדירה על שמך" (מכתב ב"כ הנתבע מיום 01/04/12. ראה גם מכתב ב"כ מיום 15/05/12). פניות בכתב נשלחו לתובע גם בתאריכים 24/10/11, 24/07/11, 22/07/12 ו- 21/02/12. למרות שבהתאם ללשון ההסכם, "הקונים ישאו במס רכישה...", ניסה התובע לטעון במעמד הדיון מיום 12/11/12 שהסעיף האחרון לחוזה (סעיף 16) מטיל על הנתבע דווקא את חובת תשלום מס הרכישה. מעבר לעובדה שהאמור אינו מתיישב עם לשון סעיף 16, הרי שהאמור מנוגד ללשונו הברורה של סעיף 11ב להסכם. סעיף 16 להסכם קובע ברחל בתך הקטנה, כי על הנתבע יחולו "הוצאות העברת הדירה" (הדגשה הוספה), ולא המסים החלים על התובע כרוכש. במסגרת ה"סיכומים" שהגיש התובע נטען, כי בשנת 2010 הודיע לרשות המסים על הסכם המכר (זאת למרות שבהתאם ל"הודעה על קליטת הצהרת הרוכש", ההצהרה הוגשה ביום 27/03/11). בהינתן וההסכם נחתם בשנת 2005, כאשר לגישת התובע בשנת 2007 הושלמה העברת הזכויות ע"ש הנתבע, לא מובן מדוע דווחה העסקה באיחור כה משמעותי. גם בעריכת ההסכם מאוחר, אשר הצדדים מאשרים כי הינו חסר תוקף, הסכם אשר לכאורה נערך כדי ולרפא את מחדל אי הדיווח במועד ("נועד לחסוך לך הוצאות נוספות", כטענת התובע מפרוטוקול הדיון מיום 04/11/13, עמ' 7, ש' 27), יש טעם לפגם. לא זו אף זו, טענת הנתבע לכך שהתובע לא פרע את מלוא תמורת המכר ונותר חייב 1,000$, לא נסתרה. התובע צרף מסמך המעיד על תשלום אחד בלבד ונמנע מלצרף אסמכתאות המעידות על יתרת התשלום, כאשר התרשמתי שהמדובר באדם מסודר, הדואג לתעד תשלומים ולשמור על האסמכתאות התומכות בטענותיו. בכגון דא יצוין, כי מאחר שהתובע אינו חולק על שווי התמורה עליה סוכם ועל חובתו לשלם לנתבע 115,000$, הרי שהנטל להוכיח כי הסכום נפרע במלואו, מונח לפתחו: "הנתבע מודה בקיום החוב, אך הוא טוען כי פרע אותו. המצב של הודעה והדחה מעביר את נטל הראיה להוכחת תשלום מלוא החוב לנתבע" (תא (י-ם) 17291/00 אנטון סאבילה יוסף נ' נסרי עאמר יעקב, . ניתן ביום 25/05/03; ראה גם ה"פ (מחוזי ת"א) 444-07-13 ב.נ.ח. נדלן בע"מ נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, ניתן ביום 06/08/13). עם זאת, גם הנתבע מצידו לא עשה די כדי לאפשר השלמת העסקה ולמעשה טרפד מסיבות לא ברורות את הניסיונות להשלים את הרישום, לרבות באמצעות עו"ד אחר אליו פנו הצדדים. התחייבות הצדדים לשתף פעולה "להופיע במשרד רשם המקרקעין בירושלים וגם/או בכל משרד ממשלתי ו/או במינהל ציבורי, עירוני או אחר לחתום על כל הצהרות, תעודות, בקשות, קבלות, טפסים ומסמכים אחרים שיידרשו כדי להעביר את כל זכויות המוכרים בדירה לקונים ועל מנת לתת תוקף להתחייבויותיהם ע"פ הסכם זה", כמפורט בסעיף 10 להסכם המכר, הופרה. בכגון דא ראוי להדגיש את עקרון תום הלב ויישומו: "חובת תום הלב מחייבת כל אחד מהצדדים לחוזה לנהוג ביושר, הגינות ומוסר, תוך הגשמת ציפיותיו הסבירות של הצד השני לחוזה אשר ניצב מולו. מידת תום הלב אינה מידה של חסד ולא של "חסידות" (כלשונו של כב' הנשיא). אין עניינה באלטרואיזם או בביטול חשיבות מאוויו של האחד על חשבון אלה של השני. כל תכליתה, אם נבקש למצות בקצרה, הנה ליצור בסיס משפטי-נורמטיבי המחייב את הצדדים לנהוג אחד בשני באותו האופן בו היו מצפים ורוצים שאחרים ינהגו כלפיהם" (ע"א 467/04 חיים יתח נ' מפעל הפיס. ניתן ביום 01/09/05). בהקשר זה יצוין, כי ביום 22/07/12, בטרם הוגשה התביעה, נשלח לתובע מכתב ב"כ הנתבע, המודיעו על ביטול ההסכם, לנוכח הפרותיו של התובע את התחייבויותיו. המכתב הינו מכתב נוסף בשורה של מכתבים שנכתבו ע"י ב"כ הנתבע ובמסגרתם שב הנתבע ודרש מהתובע השלמת התחייבויותיו. העובדה שהתובע שילם את מס הרכישה לאחר שנים ארוכות, תוך הפרת הסכם המכר, אך הגיש תביעתו מבלי לציין דבר בנדון, מהווה חוסר תום לב בניהול הליכי משפט. יודגש, אישור לרישום בפנקסי המקרקעין המעיד על תשלום מס הרכישה, הופק אך ביום 22/08/12, כאשר התביעה הוגשה כשלושה שבועות בלבד לאחר מכן. במענה לטענות הנתבע השיב התובע, כי בטרם הושלמה העברת הזכויות על שם הנתבע, לא ניתן היה לשלם את מס הרכישה, אך למרות שהעברת הזכויות על שם הנתבע הושלמה ביום 22/08/07, מס הרכישה שולם באופן חלקי ביום 21/07/11, בחלוף כ- 4 שנים (!) ונפרע, כאמור לעיל, אך ביום 22/08/12 (בחלוף 5 שנים בדיוק). במעמד הדיון מיום 12/11/12 אישר התובע למעשה, כי לא שילם את מס הרכישה במועד אך טען, כי סבר "שההוצאות של מס רכישה חלים על המוכר", אלא שכאמור לעיל, בהתאם לסעיף 11 להסכם החובה חלה עליו כרוכש. הפיצוי המוסכם: לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתשתית הראייתית שהונחה בפני, הגעתי לכלל מסקנה ששני הצדדים חטאו בהפרת הסכם ההתקשרות ומכאן, שחיוביהם ההדדיים מקזזים זה את זה. למסקנה האמורה הגעתי גם בשים לב לכך שהתובע לא שילם את מס הרכישה במשך שנים רבות ומנע בהתנהלותו את השלמת העסקה וכן, שהתובע לא פרע את מלוא התמורה בגין העסקה. אוסיף, כי הנתבע טען שהצדדים "לא הקפידו על המועדים בהסכם", אך האמור הינו בלשון המעטה. אין המדובר בחריגה בת מספר ימים, שבועות או אף חודשים, אלא על חריגה של שנים בהשלמת העברת הזכויות מאחיו של הנתבע לנתבע, בדיווח העסקה, בתשלום המסים ובהשלמת הרישום ע"ש התובע (רישום שטרם בוצע). נזקי התובע: בכתב התביעה דרש התובע "לחייב את הנתבע בהפרת ההסכם ובתשלום ההעברה". אין מחלוקת, כי התשלומים לעוה"ד שם טוב ואייזנברג היו לצורך העברת רישום הזכויות ומכאן, שהמדובר בהוצאה בה היה על הנתבע לשאת. המדובר בהוצאות שלהלן: 1,150 ₪ ששולמו לעו"ד שם טוב ביום 29/06/08. 1,000 ₪ ששולמו ביום 25/10/07 לעו"ד שם-טוב. 1,500 ₪ ששילם התובע לעו"ד אייזברג (ראו פרוט' 12/11/12, עמ' 2, ש' 20). בנוסף, התובע שילם 3 פעמים עבור הפקת אישור עירייה להצגה בלשכת רישום המקרקעין (145.94 ₪ שולמו ביום 12/03/06, 145.94 ₪ שולמו ביום 08/03/06 ו- 147.09 ₪ שולמו ביום 03/06/07). לנוכח האמור, הנתבע ישפה את התובע בסכומים ששולמו לצורך העברת הזכויות (לרבות העברת הזכויות לנתבע מאחיו), בסך 4,088.97 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום. כפי שעלה מהדיון במעמד הצדדים ומהאסמכתאות שצורפו, הצדדים פנו לעוה"ד אייזנברג לצורך השלמת העברת הזכויות ע"ש התובע ואף שילמו לו שכ"ט ע"ס 3,000 ₪ (1,500 ₪ כל אחד). מכאן, שלא מובן מדוע התובע אינו שב לעוה"ד ודורש השלמת העבודה בגינה קיבל תשלום. התובע טען במעמד הדיון, כי עוה"ד סרב לבצע את הנדרש מאחר שהנתבע "תקף אותו מילולית ואמר לו שהחוזה פיקטיבי". "הוא לא רצה להסתבך", כדברי התובע, "ולא ביצע את העבודה". התובע הוסיף, כי ביקש שכספי הצדדים יושבו, אך עוה"ד סירב. מעבר לעובדה שהאמור נטען ללא כל תימוכין, תמוה שעוה"ד שקיבל שכר עבור עבודה אותה לא ביצע (כטענת הצדדים), יסרב לבצעה ובמקביל, ימאן להשיב את כספי הצדדים. על פניו, אין כל מניעה שהתובע ישוב לעוה"ד אייזנברג להשלמת העברת הזכויות או להשבת כספו, לצורך פניה לעו"ד אחר אשר ישלים את העברת הזכויות על שם התובע. במעמד הדיון וב"סיכומים" שהגיש, ביקש התובע השבת תשלומים נוספים ששילם. ראשית, המדובר בסעד שלא נתבע. שנית, הסכומים הנטענים אף לא הוכחו ע"י התובע ומכאן, שדין הבקשה לחיוב הנתבע לשפותו בגינם, להדחות. התובע צרף אסמכתא המעידה על תשלום בסך 1,784.06 ₪ שבוצע ביום 12/03/06 לעיריית ירושלים בעבור ארנונה. יצוין, כי בהתאם לאסמכתאות שהציג התובע, לא ברור מה היה שיעור הארנונה ששולם ע"י התובע בגין חוב העבר, ומה שיעור התשלום שבוצע בגין הארנונה ליתרת שנת המס- תקופה בה היה התובע בעל החזקה בנכס. אוסיף, כי האמור מקבל משנה חשיבות בהינתן והתובע צרף אסמכתא המעידה לכאורה על שיעור החוב שבפיגור לשנת 2006, חוב ע"ס 8,000 ₪- סכום שאינו מתיישב עם החיוב בארנונה שנדרש מהתובע (1,784 ₪). האמור מצטרף להסדר במסגרתו שילם הנתבע לעירייה ביום 31/05/07 3,970 ₪ בגין "קרן שנים קודמות" ולתשלום נוסף ע"ס 2,658 ₪ שבוצע ביום 10/05/10. התובע צירף תדפיס המעיד לכאורה על יתרת חוב לגיחון, אך לא צורפה כל קבלה המעידה על שהתובע פרע את החוב הנטען. הוא הדין ביחס לטענות לחיוב הנתבע בגין תשלומי וועד הבית, גז וחשמל. התובע טען באופן כללי שנאלץ לשלם מס ביתר בשל מחדלי הנתבע, אך מעבר לעובדה שהאמור לא נטען בכתב התביעה ולא פורט כדבעי גם בשלבים מאוחרים, הרי הטענה אף אינה מתיישבת עם המסמך שצורף על ידי התובע לסיכומיו ולפיו, הקנס הוטל בגין "אי הצהרה במועד", חובה המוטלת על התובע. קיזוז: מהסכומים בהם יחויב הנתבע, יש לקזז את הסכום שטרם שולם ע"ח התמורה- 1,000 $. סוף דבר: מסקנת הדברים הינה שהנתבע ישלם לתובע 4,088.97 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע התשלומים המפורטים בסעיף 19 לעיל ובקיזוז 1,000$ בהתאם לשער הדולר ביום 01/05/06 (מועד התשלום האחרון בהתאם להסכם) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.רשםמקרקעין