יחסי מסחר - החזרת סחורה שאינה נמכרת כנגד זיכוי

1. בפני תביעת התובעים, המנהלים עסק סיטונאי לממכר חפצי נוי שונים, על סך 7,565 ₪, אשר לטענתם הנתבעות חייבות לשלם להם בגין מוצרים שונים שסופקו לעסק שנוהל על ידי הנתבעות או מי מהן בחנות לחפצי נוי ברח' גושן 17, בקרית מוצקין (להלן: "החנות") ואשר תמורתם לא שולמה על ידי הנתבעות. אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך מספר חודשים החל מחודש 12/11 לערך, ועד לחודש 8/12, התקיימו יחסי מסחר בין הצדדים, כאשר התובעים מספקים סחורה לצורך מכירתה בחנות תוך הסכמה, כי תמורת הסחורה תשולם רק לאחר שזו תימכר בחנות, ותוך מתן אפשרות לנתבעות להחזיר סחורה שאינה נמכרת, כנגד זיכוי. 2. בפתח הדברים אסיר מדרכי את טענת הנתבעת 2 (להלן: "האם") כי אין לחייבה בדבר כלפי התובעים מהטעם שהיתה עובדת שכירה בחנות שנוהלה על ידי הנתבעת 1, בתה (להלן: "הבת"), וזאת מהטעם שהתברר כי מי שהיתה "הרוח החיה" בהתקשרות אל מול התובעים, היתה דווקא האם, שהיא שנמצאה בחנות וניהלה את מערכת ההזמנות אל מול התובעים, בעוד שהבת, שטוענת כי היא בעלת העסק, לא היתה מעורבת בשגרת ההזמנות וההתנהלות מול התובעים, למעט לקראת סיום מערכת יחסים עסקית זו, כפי שיתואר להלן. אוסיף ואומר כי טענת האם כי עבדה כשכירה בעסק, לא נתמכה במסמך כלשהו כגון תלוש שכר או תיעוד אחר השייך לעסק. 3. תביעת התובעים מבוססת על תעודות משלוח, חשבוניות וקבלות שצורפו לתביעה, בצירוף ריכוז חשבוניות שנעשה באופן ידני (סומן כנספח 31 לכתב התביעה להלן: "ריכוז החשבונות") ואשר על פיו נותרה יתרת החוב הנטענת בתביעה. כתב הגנה הוגש על ידי הנתבעות באיחור רב, כאשר טענתן המרכזית היא שאין במסמכים שצורפו לתביעה כדי להוכיח שהסחורה הכלולה בהם סופקה לחנות, ובעיקר כי מעולם לא קיבלו את הסחורה בגינה הוצאה החשבונית האחרונה מיום 5.9.12, וכי בהעדר חתימה שלהן על תעודת המשלוח או החשבונית אין מקום לחייבן בגינה. 4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לחשבונית אחרונה, מספר 266, שהוצאה ביום 5.9.12 (להלן: "החשבונית שבמחלוקת") ואשר על פיה חוייבו הנתבעות בתשלום הסך של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור פרטי נוי שונים. בחשבונית זו צוין כי היא הוצאה בהתיחס לתעודת משלוח 1031 (להלן: "תעודה 1031") אשר העתק מצולם ממנה צורף כנספח 23 לתביעה, כאשר כותרת המסמך מושחרת ובלתי קריאה, ועל גבי ההעתק (שלא בתוך טופס תעודת המשלוח) רשום התאריך 12.7.12, אשר נטען כי הוא תאריך ביצוע משלוח המוצרים לחנות. בתעודה 1031 עצמה לא קיים פירוט של המוצרים שנטען כי סופקו, אלא צוין כי החיוב הוא "לפי הזמנה מצורפת". לכתב התביעה, ועד לאחר הדיון הראשון שהתקיים ביום 8.7.13, לא צורפה כל רשימה לתעודה 1031 אולם, לאור טענות הנתבעות כנגד החשבונית שבמחלוקת וטענתן כי מעולם לא סופקו להם מוצרים בשווי 4,500 ש"ח, ניתנה לתובעים הזדמנות לצרף רשימה כזו, והיא אכן צורפה כנספח להודעה מיום 14.7.13 כאשר אציין כי מדובר ברשימה ערוכה בכתב יד הכוללת פריטים שונים אשר סכומם מסתכם ל- 4,500 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "ההזמנה"). 5. אכן, כטענת הנתבעות, אין חתימה של מי מהנתבעות על תעודה 1031 או על ההזמנה, או על החשבונית במחלוקת. לעומת זאת, על חלק מהחשבוניות האחרות שקדמו לחשבונית זו, מופיעה חתימה של האם. 6. לצורך השלמת התמונה, אציין כי במהלך חודשי הקיץ של שנת 2012, היתה החנות בשלבי סגירה ובמסגרת זו, התייצבו התובעים או מי מהם בחנות על מנת להשלים את ההתחשבנות בין הצדדים ולגבות את יתרת החוב בגין המוצרים שנמכרו ולקבל בחזרה את יתרת המוצרים שסופקו לטענתם. פגישה זו שנקבעה בין הצדדים לצורך סיום ההתקשרות הסתיימה בקולות צורמים ביותר וזאת מאחר והיתה מחלוקת בין הצדדים באשר ליתרת החוב (הנתבעות טענו לחוב של 200 ₪ ואילו התובעים טענו לחוב של 1,800 ₪ בצירוף מלוא המוצרים שבתעודה 1031 שהנתבעות נדרשו להחזיר), מחלוקת אשר הביאה להרמת קול בין הצדדים ולטענת הבת, היא אף הוכתה על ידי התובע 1. 7. במהלך הדיון בפני, ועל אף שאפשרתי לנתבעות לתקן את כתב הגנתן לאחר הגשת מסמכים נוספים על ידי התובעים, התברר כי אין ברשות הנתבעות מסמכים הנוגעים להתנהלות אל מול התובעים, למעט העתקים מקוריים של אותן חשבוניות שהציגו התובעים בתמיכה לתביעתם. דהיינו, התברר שהנתבעות לא ניהלו כרטסת או תרשומת מסודרת מצידן באשר לאספקת מוצרים על ידי התובעים, באשר להחזרת מוצרים, או באשר להתחשבנות בין הצדדים. למרות זאת ולמרות שהנתבעות לא יכולות להציג חישוב נגדי לחישוב התובעים, הרי שהן עמדו על טענתן כי הן אינן חייבות דבר לתובעים וכי כל סחורה שסופקה ונמכרה בחנות, שולמה על ידן, וכל סחורה שלא נמכרה, הוחזרה לתובעים. טענות הנתבעות סבות בעיקר על ניסיון לקעקע את רישומי התובעים ולהצביע על אי התאמות או ליקויים בהם, ובשל כך לטעון שהתובעים אינם יכולים להוכיח את תביעתם. לצורך הדיון בטענות, אפריד בין הדיון בחשבונית שבמחלוקת לבין הדיון ביתרת החוב מלבד. התנהלות הצדדים עד להוצאת החשבונית שבמחלוקת 8. כפי שניתן להתרשם מהחשבוניות שצורפו, והדבר לא הוכחש על ידי התובעים, כנגד מסירת הסחורה בחלק מהפעמים, נמסרו שיקים או מזומן על חשבון התמורה, ואילו במקרים אחרים, נרשמו (על ידי התובעים) חישובי יתרת החוב נכון למועד האספקה. הבת טענה כנגד החשבוניות כי אין לה דרך לדעת שאכן הסחורה שנכללה בהן סופקה לחנות והאם הוסיפה שגם אם חתמה על חשבונית, אין בכך משום אישור לקבלת הסחורה שכן, היא כלל לא בדקה את הפירוט בחשבונית. בנוסף לכך, טענה הבת כי לעומת העתק החשבוניות שצורפו לתביעה, הרי שבידיה חשבוניות מקור מהן עולה כי חלק מהמסמכים שצורפו שצורפו לתביעה, אינו תואם למקור שכן, במקור מופיע בחלק מהחשבוניות, תשלום שבוצע, ואשר לטענתה לא נלקח בחשבון על ידי התובעים בריכוז החשבונות שנערך על ידם. 9. כפי שפורט על ידי התובעים, ועדותם בענין זה מתקבלת עלי, החשבוניות (למעט החשבונית במחלוקת אליה אתיחס בנפרד) משקפות סחורה שסופקה לנתבעות ותשלומים שהתקבלו מהן על חשבון הסחורה, כאשר בידי התובעים הופקד, בשלב מסויים, שיק פקדון על סך 2,000 ₪ להבטחת התשלומים עבור הסחורה, אשר כאמור לעיל, הוסכם כי ישולמו רק לאחר שהמוצרים ימכרו בחנות. לאחר עיון במלוא המסמכים שהוצגו, לרבות העתק החשבוניות שהציגו התובעים במהלך הדיון בפני שהם העתק נוסף של החשבוניות שנמצאות בתיק העוסק בהתאם לאישור רואה החשבון, אני קובעת שאכן העתק החשבוניות שצורף לכתב התביעה אינו משקף את מלוא הרישומים על גבי החשבוניות. לעומת זאת, העתק החשבוניות שהוצגו במהלך הדיון על ידי התובעים (הוגש וסומן כמוצג ת/1) תואמים וזהים לחשבוניות המקור המצויות בידי הנתבעות. הסברו של התובע לשוני בין החשבוניות בשל כך שבעת הגשת התביעה לא היה ברשותו העתק של החשבונית כפי שנמסרה לנתבעות, שכן זה היה מצוי רק אצל רוה"ח, ואילו בידיו היה רק העותק שנשאר בפנקס, מקובלת עלי וסבירה ולפיכך אין כל משמעות להבדל הנחזה בין החשבוניות שצורפו לכתב התביעה לבין אלו המקוריות. יתירה מכך, העובדה שעל קבלה מסוימת הוסף רישום (המציין בעבור איזו חשבונית בוצע התשלום), דבר נוסף אליו הסבה הבת תשומת לבי, אין בו כדי לפגום במהימנות החשבוניות והקבלות שצורפו והאפשרות להסתמך עליהן. 10. לעומת זאת, בהחלט מצאתי בסיס לטענת הנתבעות כי לא כל התשלומים המופיעים על גבי החשבוניות (שחלקן משמשות גם כקבלה), נכללו בריכוז החשבונות שערכו התובעים, העומד בבסיס תביעתם. יש לזכור כי מדובר בריכוז ידני, לא ממוחשב, הכולל הערות והסברים לאי ההתאמות בין הסכומים ששולמו, לבין הקבלות שהוצגו והרישומים על תשלומים בחשבוניות, אשר אין להם תיעוד ברור ומספק בקבלות גופן. כך למשל: ביחס לתשלום שיק של 1,095 ₪ המופיע בחשבונית מס' 142 ואשר אינו מופיע בריכוז החשבון, נרשמה על גבי ריכוז החשבון הערה כי: "צ'ק על סך 1095 ₪ שהתקבל כפיקדון והוחזר ללקוחה כתחליף לקבלה מס' 70". עיון בקבלה מס' 70 ובנספח מס' 3 לכתב התביעה, אליו מפנה ההערה, שהינו תדפיס קצר בדבר הפקדת שיקים דחויים בחשבון התובעים, מעלה כי לא ניתן להסיק ממסמכים אלו כי השיק אכן הוחזר לנתבעות, ואין בידי התובעים כל מסמך, בין אם חתום על ידי הנתבעות ובין אם לאו, המתעד את החזרת אותו שיק. בדומה לכך, הסך של 200 ₪ המופיע פעמיים כתשלום במזומן על החשבון בחשבוניות 214 ו-245, אינו מופיע בפירוט התשלומים שבוצעו על החשבון בריכוז החשבונות. מלבד תשלומים אלו לא הוכיחו הנתבעות כי ביצעו תשלומים נוספים על חשבון החוב, מעבר לאלו שפורטו בריכוז החשבונות וטענותיהן בעל פה כי מסרו שיקים של לקוחות מפעם לפעם, לא נתמכו בראיה כלשהי. 11. אמנם מסמכי התובעים אינם "מופת" לניהול חשבונות תקין, והעדר כרטסת רציפה שנוהלה בזמן אמת (להבדיל מרישום ידני שניתן לערוך גם בדיעבד), מקשה על התובעים לגבות את טענותיהם, אולם התרשמתי מעדויות שני הצדדים כי עד לסיום ההתקשרות בין הצדדים ופרוץ הסכסוך, התנהלו הצדדים על בסיס אמון כאשר הנתבעות קיבלו את מסמכי התובעים עד לאותו מועד, כמשקפים את מלוא ההתנהלות בין הצדדים דהיינו, את אספקת המוצרים כמפורט בחשבוניות, את ריכוז עיקר התשלומים שבוצעו, ואת הזיכויים שנעשו עבור מוצרים שהוחזרו. לטעמי, בהעדר יכולת נגדית של הנתבעות לפרט את אופן החישוב ביחס לתקופה זו, בהעדר תיעוד כלשהו הסותר את טענות התובעים (למעט ביחס למספר תשלומים ששולמו כמפורט לעיל), אני מוצאת כי ניתן להסתמך על מסמכי התובעים, תוך ביצוע תיקונים והתאמות כפי שיפורט להלן, וזאת למעט ביחס לחשבונית שבמחלוקת. ביחס לחשבונית שבמחלוקת 12. ביחס לחשבונית זו, מסקנתי הפוכה, ואינני מוצאת שהתובעים יכולים לבסס את תביעתם ביחס לסכומים הכלולים בה. אין בכך לומר כי שוכנעתי מטענת הנתבעות שהסחורה הכלולה בה לא סופקה לחנות, אלא רק שהתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי סחורה זו אכן סופקה כנטען. קביעתי זו מבוססת על מספר טעמים שלהלן. 13. ראשית ובעיקר בשל היותה חשבונית, שהוצאה בדיעבד (בניגוד לחשבוניות קודמות שהיוו גם תעודות משלוח) ולאחר שהצדדים נקלעו לסכסוך קשה בדבר סיום ההתחשבנות ביניהם, דבר שיש בו כדי לחייב זהירות בבחינת החיוב הכלול במסמך כזה. שנית, סכום החשבונית שבמחלוקת, אינו תואם את סכום תעודה 1031 עליה הוא מבוסס שכן, בעוד שהחשבונית הינה על סך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ, תעודת המשלוח (אשר העתק ממנה אינו קריא מאד) נחזית להיות על סך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד. הסברו של התובע כי הדבר נובע מכך שאת החשבונית הוציא על סמך מסמכים שהיו בביתו, בעוד שתעודה 1031 המקורית נשארה בחנות, איננו הסבר כלל, שכן בחשבונית עצמה מצויין כי היא מוצאת עבור תעודה 1031, ובהעדר תעודה כזו המציינת סכום של 4,500 ₪, כיצד הוצאה החשבונית? 14. בנוסף, התובעים לא הציגו תעודות משלוח קודמות שנערכו, שמהן ניתן ללמוד כי אלו נערכו על סמך הזמנות מצורפות ותמוה מדוע רק תעודת משלוח אחת ויחידה, נערכה בצורה זו. העובדה שההזמנה המפורטת לא צורפה מלכתחילה לכתב התביעה, אף היא מעלה תהיה של ממש באשר לאותנטיות של רשימה זו שכן, ברור כי ניתן לערוך רשימה כזו בכל מועד, מאחר ואין היא נושאת תאריך או חתימה של הנתבעות או כל פיסת מידע אחר ממנו ניתן ללמוד מה היה הבסיס לעריכת ההזמנה, ובאם אמנם הנתבעות הזמינו מוצרים אלו, אם לאו. לכך מצטרפת העובדה כי מדובר בתעודת משלוח יחידה שהציגו התובעים, כאשר למעשה עד אז החשבוניות משמשות כתעודות משלוח, וחריגותה בולטת עוד יותר לאור גודל ההזמנה הנטען, כאשר כל האספקות קודם לכן מתיחסות לסחורה בסכומים נמוכים בהרבה, כאשר רובן בסכומים של מאות שקלים, למעט החשבונית הראשונה שהיתה על סך של מעט יותר מ- 2,000 ₪ אולם גם לגביה טענו התובעים כי חלק ניכר מהפריטים הוחזרו במעמד האספקה, כך שגם אספקה ראשונית זו לא עלתה על 1,200 ₪. 15. יתרה מכך, בתחילה גרס התובע כי מדובר בתעודת משלוח חתומה על ידי מי מהנתבעות, דבר שאף הוא התברר כלא נכון. מעבר לכל, המדובר בהעתק תעודת המשלוח שצורף, שהינו מושחר ולא ברור והעובדה שתאריך המשלוח הנטען נרשם בכתב יד מחוץ להעתק טופס התעודה על גבי הצילום בלבד, אף הוא יש בו להמעיט באפשרות להסתמך על המסמך כמסמך אותנטי. לתובעים גם לא היה כל הסבר מדוע משמצאו לצרף העתק נאמן למקור של רואה החשבון ביחס לחשבוניות לא עשו את אותה פעולה ביחס לתעודת המשלוח שהיא המסמך העיקרי השנוי במחלוקת בין הצדדים לאור הכחשת הנתבעות כי קיבלו את הסחורה. 16. טענת התובעים כי יש בתמלול השיחה בין הצדדים מיום 4.9.12 כדי לתמוך בתביעתם, בועיקר בטענתם כי בידי הנתבעות נותרו מוצרים רבים שסופקו ולא שולמו על ידם, נדחית על ידי, שכן כל שעולה מהשיחה הינו כי הבת מודה שיש ברשותה מוצרים של התובעים, וכי הוסכם ביניהם שלמחרת היום (מועד הוצאת החשבונית!!!) יפגשו ויסגרו את ההתחשבנות ביניהם, לרבות החזרת המוצרים. אין בתמלול הודאה בקיומו של חוב כזה או אחר או הודאה בקיומם של מוצרים ספציפיים בידי הנתבעות, אלא רק דרישה של התובעת כי הנתבעת תכין את הסך של 1,200 ₪ לפרעון יתרת החוב ותחזיר את מלוא המוצרים שסופקו לה ולא שולמה תמורתן, הא ותו לא! טענת התובעים כי התיחסות הבת בשיחה לקיומם של קריסטלים בחנות מהווה הודאה בקבלת הסחורה שבתעודה 1031 משום שרק בהזמנה זו סופקו קריסטלים ולא באיזו מהחשבוניות הקודמות, נסתרת על פניה מהרשום בחשבונית 142 לפיו חלק מהמוצרים הכלולים בה הינם קריסטלים!! 17. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח שהסחורה הכלולה בתעודת משלוח 1031 סופקה על ידם לנתבעות וקיימת סבירות גבוהה לכך שכל התיעוד הקשור לתעודה זו והחשבונית שהוצאה בעקבותיה, מקורו בסכסוך שפרץ בין הצדדים, אשר כאמור לעיל, בפגישה מיום 5.9.12 אף הסלים לכדי אלימות. אציין, כפי שציינתי בפני התובעים לא אחת במהלך הדיון, כי כאשר התנהלות חשבונאית בין הצדדים איננה מתועדת באופן מלא וברור במסמכים אותנטיים, ובהעדר אישור/חתימה של מי מהנתבעות לעולה מהמסמכים, ובעיקר לאספקת סחורה בסכומים ניכרים, קיים קושי לבית המשפט להכריע על סמך טענות בעל פה בלבד, גם באם אלו נטענות בלהט רב. גם באם התנהלות זו נובעת בחלקה מרצון לסייע לנתבעות בניהול עסקן, אין בכך די, ותקוותי כי התובעים למדו את לקחם והם מנהלים את עסקיהם בצורה מסודרת יותר שתמנע מחלוקות מעין אלו עם לקוחותיהם בעתיד. לסיכום התובעים לא הוכיח את חוב הנתבעות באשר לחשבונית שבמחלוקת ולפיכך יש להפחית מסכום החוב הנטען את מלוא סכום אותה חשבונית, כך שיתרת החוב עפ"י רישומי התובעים תעמוד על הסך של 2,300 ₪ (5,265 - 7,565). מתוך יתרה זו יש להפחית 400 ₪ ששולמו במזומן בהתאם לחשבוניות/קבלות 214 ו-245, אשר לא מצאתי כי נכללו בריכוז החשבונות, וכן את סכום השיק על סך 1,095 ₪ אשר כאמור לעיל, לא הוכח בפני כי הוחזר לנתבעות. מכאן יוצא שיתרת חוב הנתבעת שהוכחה עומדת על סך של 805 ₪. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 805 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן יישאו הנתבעות בהוצאות התובעים בסך של 500 ₪. לא מצאתי לחייב בהוצאות מוגברות בשל קיום שני הדיונים והגשת כתב הגנה באיחור רב (כאשר ההסבר לכך אינו מניח את הדעת כלל וכלל), שכן ממילא התובעים בקשו הזדמנות להשלים את מסמכיהם לאחר הדיון הראשון ובעקבותיו. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעות זכאיות לקבל חזרה לידיהן מהמזכירות את מסמכי המקור שהוגשו במהלך הדיון (7 מסמכים מקוריים בצירוף העתק מצולם) אשר לא סומנו כראיות מאחר והעתק מהן כלול במוצג ת/1. סחורה