הסכם שכירות לאחסון תכולת דירה במכולה ביום 26.6.11 התקשרו הצדדים לתביעה זו בהסכם שכירות על פיו התחייב הנתבע לאחסן את תכולת דירתה של התובעת במכולה השייכת לו, במושב בית חנניה, למשך 12 חודשים - החל מ- 1.8.11 ועד 1.8.12. בתמורה לכך התחייבה התובעת לשלם לנתבע דמי שכירות בסך 600 ₪ לחודש. בהסכם השכירות תוארה המכולה כ"מבנה עזר למגורים בגודל 3x6 מ'". אין חולק על העובדה שבמסגרת התקשרותו עם התובעת, התנהל מולה הנתבע באמצעות בנו עומר (להלן: "עומר"). 3. בחתימתה על ההסכם הצהירה התובעת (בסעיפים 4 ו-5) כי היא מאשרת ש"ראתה, בחנה ובדקה את המושכר על כל חלקיו ואביזריו ומצאה אותם כשירים ומתאימים למטרותיה ולצרכיה מכל הבחינות, לרבות לקיים את מטרת השכירות" וכי "היא מוותרת כלפי המשכיר על טענה מחמת מום ו/או אי התאמה ו/או כל טענה אחרת". עוד הצהירה התובעת כי הוסבר לה שלא קיים ביטוח על הנכס או על תכולתו וכי אם תוותר על קיום ביטוח כזה על חשבונה, כי אז יהא הדבר "על אחריותה הבלעדית". 4. מנגד, בסעיף 6(ב) להסכם התחייב הנתבע "לתקן את כל הנזקים, הקלקולים והפגמים ללא יוצא מן הכלל, למעט נזקים שנגרמו כתוצאה מחבלה ו/או שימוש לא נכון בנכס, אשר יגרמו לנכס במשך כל תקופת השכירות וזאת מיד לאחר התהוותם, למעט בלאי הנובע משימוש סביר ורגיל". 5. התובעת, אשר אישרה כי בדקה את המכולה בטרם אחסנה בה את תכולת דירתה ואף צבעה אותה, טוענת כי עומר הציגה בפניה כ"מכולה שמיועדת רק לתכולת בית" וכי באותו שלב "נראתה לה המכולה בסדר", אלא שבחלוף מספר חודשים, בנובמבר, כשהחלו גשמי החורף והיא הגיעה לבדוק מה המצב, הסתבר לה שיש נזילת מים מכמה מקומות בגג המכולה. בעקבות זאת, התקשרה התובעת אל עומר וזה הבטיח לטפל בכך והניח בד יוטה על גג המכולה. עומר, שאישר את דבר פנייתה של התובעת אליו בעניין זה, אישר גם את טענותיה לפיהן באותו שלב הוא לא נכנס אל פנים המכולה כדי לבדוק האם אכן נגרם נזק כשלהו לרכושה והוסיף ואישר גם את העובדה שלימים הסתבר שהכיסוי עף עם הרוח וגג המכולה נותר חשוף לגשמי החורף. לטענת עומר בשלב הזה, כשהתובעת פנתה אליו בשנית, הוא ביקש לקבוע איתה פגישה בשבת, על מנת לבדוק את מצב הציוד בתוך המכולה, אלא שהתובעת לא הופיעה לפגישה זו. 6. בתביעתה לפיצוי בגין נזקים חמורים שנגרמו לפריטי ציוד רבים ויקרים שאוחסנו על ידה במכולה כתוצאה מנזילת מים לתוכה, טוענת התובעת כי הנתבע ועומר החתימו אותה מלכתחילה על הסכם "דרקוני" אשר איפשר להם להשכיר לה מכולה פגומה שלא התאימה לצרכיה, שכן מדובר בהסכם המסיר מהם כל אחריות. עם זאת, בהגינותה הודתה התובעת כי טעתה בכך שבשלב השני בו הציע לה עומר להגיע אל המקום ולהכנס איתו אל תוך המכולה כדי לבדוק את מצב הציוד, היא לא הגיעה. וכדבריה: "נכון שהוא קבע איתי בשבת אבל אמרתי בשביל מה, הכל נהרס. לא חשבתי לתבוע. הרגשתי איום ונורא, הייתי על סף יאוש. אני לא פעלתי כאדם הגיוני, אלא כאדם שקבל מכה. נכון שעשיתי טעות שלא הגעתי, אבל הייתי מיואשת". 7. כשהיא מסתמכת על חוות דעתו של השמאי מר יהושוע סדן, טוענת התובעת כי הנזק לרכושה נגרם כתוצאה מאחסון לקוי וחדירת מי גשמים דרך גג המכולה שנמצא חלוד ודולף. סכום התביעה (32,700 ₪) הינו תקרת הסכום שבסמכות בית משפט זה לפסוק (נכון למועד הגשת התביעה), על אף שלטענת התובעת המתבססת על חוות דעת השמאי, נגרמו לה נזקים בשיעור גבוה הרבה יותר. 8. הנתבע, הטוען כי "מעולם לא חדרו מי גשמים למושכר" וכי אם נגרמו לציוד השייך לתובעת נזקים כלשהם הרי שמדובר בנזקים שמקורם בעובדה שהיא עצמה לא הקפידה על אופן נעילת דלת המכולה, הגיש נגדה תביעה שכנגד. בתביעה זו עותר הנתבע לפיצוי בסך 23,500 ₪ בגין אי תשלום דמי שכירות ל- 7 חודשים, הוצאות בגין רכישת בד היוטה והוצאות התקנתו, עלות מנעול חדש למכולה וכן הוצאות משפטיות ועוגמת נפש. 9. בדיון הראשון שהתקיים בפני ביום 27.6.13, שמעתי את עדויות התובעת, הנתבע ובנו עומר ועיינתי בדו"ח השמאי שהוגש מטעם התובעת ובתצלומים שצורפו אליו ואשר יש בהם כדי להוכיח חדירת מים למכולה וגרימת נזק לחלק מן הציוד שאוחסן בה. לנוכח העובדה שבמהלך עדותה אישרה התובעת כי הסכום הכולל של הנזק שהוערך על ידי השמאי מוגזם - כך למשל אמרה ש"הצליחה להציל" ספה שאבדנה הוערך על ידי השמאי בסכום של 10,000 ₪ וכי שוויה של כל אחת משמיכות הפוך שהוערכה על ידי השמאי ב- 2,000 ₪, שוות למעשה 1,000 ש" כל אחת, החלטתי לקיים דיון נוסף לצורך חקירת השמאי מר יהושע סדן. 10. בעדותו בפני, בישיבת ה- 27.10.13, הצביע מר סדן על חורים ונזקי חלודה בגג המכולה, הבהיר כי ראה וצילם את הציוד הניזוק שנותר בה והוסיף כי גם בעת ביקורו בה, ביום 23.1.12 (כחודשיים לאחר הפעם הראשונה בה הבחינה התובעת בנזילה), דלף הגג מים שהרטיבו את דפי הנייר שעליהם הוא רשם את ממצאיו (ואכן, על דפי הנייר שהוצגו בפני נראו כתמי רטיבות ברורים). מר סדן שלל את האפשרות שמדובר בדליפה שמקורה באי הקפדה על נעילת דלת המכולה ומהסבריו לגבי האופן בו הוא העריך את הנזקים שנגרמו לפריטים השונים, למדתי כי הוא השתמש בהצעות מחיר טלפוניות שקבל מספקי פריטים דומים לאלה שניזוקו. לסיכום דבריו אמר מר סדן כי הוא "משוכנע בלמעלה ממאה אחוז שהנזק שנגרם גדול יותר מהסכום שבית המשפט יכול לפסוק". 11. לישיבת ה- 27.10.13 התייצבה מטעם התובעת גם חברתה הגב' אבלין זיסמן שסיפרה על הצטרפותה אל הביקור הראשון של התובעת במכולה. לדבריה, היא הריחה אז במכולה ריח עובש והבחינה בטיפות מים שהצטברו על החלק הפנימי של הגג וטפטפו על החפצים. בנוסף לכך, סיפרה הגב' זיסמן על הוצאת חלק מהציוד של התובעת אל רכבה, הן בפעם הזו וגם כשבועיים לאחר מכן. 12. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, עיינתי בתצלומים שצולמו על ידי השמאי ואשר יש בהם כדי ללמד על סימני רטיבות ועובש ברורים בפריטי רכושה השונים של התובעת, שוכנעתי כי הנתבע ובנו עומר אכן השכירו לה מכולה פגומה שמלכתחילה לא תאמה את צרכיה. לטעמי, העובדה שהנתבע ועומר החתימו את התובעת על הסכם המסיר מהם אחריות כלשהי לפגמים במכולה, בשעה שהם מציגים בפניה מצג כאילו מדובר במכולה תקינה וכשבדיעבד מסתבר שהיו בה כבר אז חורים אשר גרמו לדליפת מי גשמים לתוכה, מהווה בסיס מספיק לקביעת עצם חבותם כלפיה במקרה זה. כבר נפסק לא אחת כי אדם שהוא בעליו של נכס חייב לדאוג לתחזוקתו התקינה. חובה זו נלמדת בבירור מהוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אמנם, נסיון החיים מלמד על כך שנטיית רוב בני האדם היא שלא לטרוח לעשות כל שנדרש כדי לוודא שהנכסים שבבעלותם תקינים ומתפקדים כהלכה ומרביתם מטפלים בבעיות רק כשהן מתעוררות, אלא שדעתי היא כי לא כך אמור לפעול "אדם סביר ונבון" (כלשון סעיף 35 לפקודה הנ"ל). החתמת התובעת על הסכם שבמסגרתו מוטלת עליה האחריות על בדיקת תקינות המכולה באופן בלעדי, כשברור כי חורים קטנים בגג המהווים מקור לדליפת מים בימים גשומים אינם בבחינת פגם בולט וגילויים מחייב בחינה יסודית על ידי בעל מקצוע, מהווה בעיני מעשה לא ראוי, מה עוד שמדובר בהסכם שנחתם בעיצומו של הקיץ. החלטת הנתבע ובנו עומר להסתפק בכיסוי גג המכולה בבד יוטה שלימים עף עם הרוח, כשגם עובדה זו נודעה להם מפי התובעת ולא מתוך מעקב שלטעמי ראוי היה כי יתבצע על ידם, מהווה אף היא בסיס לקביעת מידת אחריותם לנזק שנגרם. 13. לסיכום, ולאור כל האמור לעיל, דעתי היא כי את האחריות לנזק שנגרם לרכושה של התובעת יש לחלק בין הצדדים באופן שבו יישא הנתבע ב- 60% מגובה הנזק ואילו התובעת תישא ב- 40% הנותרים. זאת, לנוכח תרומת התובעת לנזק שנגרם הן בהשארת הרכוש במכולה גם לאחר שהסתבר לה שהיא דולפת והן בהימנעותה מלהגיע לפגישה עם עומר באותה שבת שבה ביקש הוא לבדוק עמה את פנים המכולה. 14. באשר לגובה הנזק - משהסתבר כי ממצאי השמאי נקבעו בעקבות ביקור שנערך על ידו במכולה ביום 23.1.12, דהיינו כחודשיים לאחר המועד בו התברר לתובעת כי חפציה נרטבים ממי הגשמים הדולפים אל תוך המכולה, ומשהתובעת עצמה אישרה כי חלק מהסכומים אינם משקפים את הנזקים שנגרמו בפועל לחלק מן הפריטים, כמצויין לעיל, הנני מחליטה להעמיד את גובה הנזק הכולל על סכום כולל של 25,000 ₪. 15. את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע הנני מחליטה לדחות, ומוצאת מקום לציין כי מוטב היה לה שלא תוגש. דעתי היא כי דרישה לתשלום השלמת דמי השכירות בעד מכולה שנתגלתה דולפת, כמו גם תשלום בעד בד היוטה שהונח עליה בעקבות הדליפה והוצאות התקנתו, הינה דרישה הגובלת בעזות מצח קשה. 16. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בעד הנזק בסכום של 15,000 ₪. סכום זה, בתוספת 1,000 ₪ הוצאות משפט, ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. הנתבעים יאפשרו לתובעת לקבל לידיה את שארית הציוד השייך לה, אם נשאר כזה ברשותם, היה והיא תבקש לעשות כן, וזאת בתוך 30 יום. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. חוזה שכירותחוזהאחסנהמקרקעיןשכירות