לטענת התובע, מיד לאחר התקנת המזגן אמר למתקין כי המזגן מרעיש, אולם המתקין אמר לו כי מדובר בבעיה קטנה שסביר להניח כי תיפתר בעצמה. בחודש 6/12 פנה התובע לנתבעת וקבע ביקור טכנאי על מנת לבדוק את הסיבה להרעשת המזגן. על אף שנקבע ביקור כאמור, הטכנאי לא הגיע. בעקבות זאת שלח התובע מכתב לנתבעת אשר תיאמה מועד לביקור טכנאי למחרת היום. גם ביום זה, הטכנאי לא הגיע. ביקורים נוספים שנקבעו לתאריכים 21.6.12, 24.6.12, 28.6.12, אף הם לא התקיימו כאשר הטכנאי לא התייצב בבית התובע בהשעות שיועדו לביקור. בעקבות זאת התובע פנה למתקין וביקש את עזרתו לטיפול בתקלה, והמתקין ציין בפניו כי הנתבעת הזמינה חלק שטרם הגיע ולפיכך, לא ניתן לפתור את התקלה. ביום 2.8.12, לאחר פניות בכתב של התובע לנתבעת, הגיע המתקין עם החלק וביצע תיקון במזגן, אולם למרות זאת לא נפתרה התקלה והתובע חזר ופנה לנתבעים. ביום 14.8.12 התייצב בבית התובע מנהל האזור מטעם הנתבעת, מר בדאח רדואן אשר ביצע תיקון נוסף במזגן ולפי טענתו, בעדותו בדיון בפני, המזגן פעל באופן תקין כשהוא פועל במהירות נמוכה ובינונית. מר רדואן אישר כי גם לאחר ביצוע התיקון על ידו, בהפעלת המזגן במהירות גבוהה, עדיין היה רעש מדי פעם. לטענת מר רדואן, ניסיונות הנתבעת, לאור פניה חוזרת של התובע, לתאם ביקור נוסף של טכנאי, נתקלה בסירוב של התובע, אשר ביום 2.9.12 הגיש תביעתו זו בפני. בתביעתו מבקש התובע לחייב את הנתבעים בהחזר עלות המזגן אשר מאז, לטענתו, מושבת ובמקומו הותקנו בחודש 3/13 מזגנים אחרים בכל הבית (חשבונית המעידה על כך צורפה במהלך הדיון בפני). כמו כן מבקש התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הטירדה, עוגמת הנפש ואובדן ימי עבודה בגין אי התייצבות הטכנאים כמפורט לעיל. התובע מסתמך, בין היתר, על מכתב מיום 3.7.12 חתום על ידי המתקין, אשר בו הוא מאשר כי האמור בכתב התביעה הינו אמת, וכי למרות כל ניסיונותיו להשיג את החלק הנדרש לתיקון, הנתבעת לא סיפקה את החלק במהלך תקופה ארוכה, וגם לאחר התקנת אותו חלק, עדיין נותרה בעיה במזגן. בסיפת המכתב כתוב כי המתקין סבור שראוי שהנתבעת תפצה את הלקוח עבור חודש בו המזגן לא היה תקין, וכן ראוי להחליף את המזגן במהרה או לפצות את הלקוח בעלותו. בכתב הגנתו ובדיון בפני, אישר הטכנאי את חתימתו על המכתב אולם טען כי עשה כן לבקשת התובע, שהיה לקוח מועדף אצלו, תוך שהוטעה על ידי התובע באשר לתוכן המכתב שכן הבין כי המכתב עוסק אך ורק באישור אי התייצבות הטכנאי. המתקין ציין כי לא טרח כלל לקרוא את האמור במכתב, ובכל מקרה, אין הוא מוסמך לקבוע בעבור הנתבעת, באם יש צורך בהחלפת המזגן אם לאו. לאחר שמיעת העדויות בפני, ניתן לקבוע בוודאות שאין למעשה מחלוקת, שגם לאחר ביקור מנהל האזור ביום 14.8.12, המזגן אשר הותקן בבית התובע, לא היה תקין. העובדה שהרעש נשמע רק במהירות גבוהה, אין בה להפחית מקביעה זו. האם יש בכך לזכות את התובע בביטול העסקה כמבוקש על ידו ובפיצוי בגין מלוא עלות המזגן? לטענת הנתבעת היה על התובע לאפשר לה לבצע תיקון נוסף של המזגן וזאת במסגרת אחריותה הניתנת לתקינות המזגן. מנגד טוען התובע, כי בחלוף למעלה מחודשיים מהמועד בו נקבע ביקור טכנאי לראשונה ובחלוף קיץ שלם שבו המזגן אינו פועל כשורה במובן זה שהוא מרעיש והנתבעים אינם מצליחים לפתור בעיה זו, לא חלה עליו החובה לאפשר לנתבעת להמשיך ולנסות לתקן את המזגן ועומדת לו הזכות לבטל את העסקה. לאחר שקילת טענות הצדדים אני סבורה כי חרף העובדה שהתנהלות הנתבעת 2 היתה לקויה באופן ברור, הרי שאין מקום לאפשר לתובע לבטל את העסקה שכן, אין מדובר בפגם יסודי שנפל במזגן אשר אינו ניתן לתיקון. יוזכר, כי לא נטען בשום שלב שהמזגן אינו מקרר, אלא שהוא מרעיש בלבד, ולפיכך אני סבורה שאין מדובר בפגם יסודי המונע שימוש סביר במזגן לייעודו. אין בכך להמעיט מחובת הנתבעת, במיוחד בחודשי הקיץ, לתת מענה לתקלות תוך זמן קצר ולא כך קרה כאן. הסבריה של הנתבעת לאי התייצבות הטכנאים במועדים שנקבעו, אינם מספקים ואין די בשימוש במילות הקסם "מסיבות שאינן בשליטתנו" על מנת לפטור את הנתבעת מאחריותה לאי התייצבות הטכנאים, פעם אחר פעם. בניגוד לנאמר בכתב ההגנה של הנתבעת, לא צורף כל דו"ח המעיד על כך שבתאריכים 21.6.12 ו- 28.6.12 אכן התייצב טכנאי בבית התובע ובהעדר דוח כזה, אין באפשרות הנתבעת לסתור את טענות התובע בענין זה, טענות הזוכות לחיזוק של ממש במכתב החתום על ידי המתקין. גם באם אקבל טענת המתקין שאין בסמכותו לקבוע את הצורך בהחלפת מזגן או מתן פיצוי על ידי הנתבעת, הרי שאינני מקבלת טענותיו כי כל האמור במכתב אינו משקף את המצב לאמיתו ולא סביר בעיני כי אדם יחתום על מכתב הכולל 4 סעיפים קצרים, ולא יקרא אותו קודם לחתימתו עליו. אין ספק בלבי שחתימת המתקין על המכתב, נעשתה מתוך רצונו לסייע לתובע בפתרון הבעיה מול הנתבעת, אולם אין בכך להתיר למתקין כעת ובדיעבד, להתנער מתוכן המכתב ומאישורו לתוכנו וחתימתו עליו. אין כלל ספק שהנתבעת, בהתנהלותה מול התובע, הפרה את חובתה לספק מזגן סביר, ומזגן המרעיש, גם אם מדובר רק בהפעלה במהירות גבוהה, אינו מזגן תקין. יחד עם זאת אני סבורה כי ראוי היה שהתובע יאפשר לנתבעת, לאחר שמנהל האזור הצליח להקטין את מידת הרעש, לנסות ולבצע תיקון נוסף על מנת למונעו כליל. עמדת התובע, כי בחלוף חודשיים ממועד הקריאה הראשונה, לא היתה חובתו לאפשר לנתבעת להמשיך ולנסות ולתקן את המזגן, איננה מקובלת עלי, ואני סבורה כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב במובן זה שהתובע גמר בליבו לבטל את העסקה (אולי מסיבות אחרות ונוספות) ובשל כך סרב לאפשר את נסיון התיקון הנוסף. במקרה של תיקון מכשירים חשמליים שלגביהם קיימת תקופת אחריות, אני סבורה כי יש למצות את אפשרות התיקון (ללא עלות כלשהי) והתנהלות סבירה מצד לקוח הינה לאפשר את התיקון (גם באם היו מחדלים קודמים מצד הנתבעת, הן באי התיצבות הטכנאים פעם אחר פעם והן באי מתן פתרון מלא לבעיה משזו כבר טופלה), ואין מקום למהר ולאפשר את ביטול העסקה, מה גם שהתובע עשה שימוש במזגן לפחות למשך שנה וחצי (!!) עד אשר רכש מזגנים חדשים. במקרה דנן, אני סבורה כי סעד האכיפה (חיוב בביצוע התיקון) בד בבד עם דרישה לפיצוי בגין אי התיצבות הטכנאים ובזבוז הזמן שנגרם לתובע, הינו הסעד המתאים. יחד עם זאת, מאחר והתובע, כהצהרתו, כבר אינו מעונין עוד בתיקון המזגן, אינני נותנת צו לנתבעים לבצע את התיקון הנדרש. באשר לפיצוי הנתבע, אני סבורה כי הנתבעת 1 אכן חייבת בפיצוי הנתבע, הן על אי ההתאמה של המזגן וההפרעה שנגרמה בשל הרעש שהשמיע במשך תקופת השימוש בו (לרבות בקיץ בו כידוע המזגן מופעל שעות ארוכות), והן על אי התייצבות הטכנאים, וזאת בסך של 8,000 ₪. כמו כן תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובע בסך של 650 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מאחר ואינני סבורה כי הנתבע 2 אחראי למחדלי הנתבעת 1, התביעה כנגדו נדחית אולם בנסיבות הענין, הדחיה הינה ללא צו להוצאות. לאור פסיקתי, המזגן, על אף שלא הוריתי לנתבעת על תיקונו, יישאר ברשות התובע והוא רשאי לעשות בו כרצונו. מזגן