תביעה לתשלום של 32,700 ₪, בגין תקלה ברכב שרכשו התובעים מהנתבעת 2. טענות התובעים ביום 7.7.2010 קיבלו התובעים מהנתבעת רכב מסוג הונדה אקורד, שנת ייצור 2010 תמורת תשלום סך 200,000 ₪ . כבר ביום 19.7.10 הבחין התובע מס' 2 כי ישנה תקלה של רעידות חזקות ובלתי נסבלות בשל כך נכנס הרכב לבדיקה במוסך המרכזי בבאר שבע. התובעים טוענים כי הבוחן הראשי אישר את טענות התובע וקבע כי יש להזמין נציג שרות מהחברה. הנציג בושש להגיע ומס' פעמים פנה התובע מס' 2 למוסך המורשה והתריע על הבעיה. רק בחלוף שנה, ביום 20.6.2011, הואיל להגיע נציג החברה ולאחר שחודש ימים קיבלו התובעים הודעה בכתב ולפיה על פי בדיקה של מנהל המוסך המרכזי של הונדה בישראל, נמצא כי הרכב תקין. התובעים טוענים כי בעקבות פנייתם הועברו נתוני הבדיקה גם למרכז החברה ביפן ולאחר שהתקבלו הנחיות מהחברה, נערך טיפול שארך כשעתיים וחצי ואולם גם טיפול זה העלה חרס והרעידות נותרו כשהיו. התובעים טוענים כי נמסר להם ע"י נציגי החברה כי מדובר ברעידות אופייניות. התובעים פנו לקבל חוו"ד מקצועית מטעמם, את חווה"ד צירפו לכתב התביעה וממנה עולה כי "ישנה רעידה בתדר מורגש במרכב הונדה. הרעידה מצביעה על בעיה בתפקוד מערכת הבקרה...הרעידה המורגשת במרכב הרכב לא היתה צריכה להיות לפחות לא ברמה הזו הקיימת במכונית שבדקתי". התובעים שכרו שירותי עו"ד ופנו לנתבעת ואולם נענו לדבריהם בביטול ולא ניתן כל מענה לבעיה. התובעים טוענים כי נגרם להם נזק במלוא מחיר הרכב, קרי סך 200,000 ₪ ואולם הם מסתפקים בתביעה ע"ס 32,700 ₪ (יוער כי אין בכתב התביעה כל הסבר מהם רכיבי סכום זה). 3. טענות הנתבעת הנתבעת מאשרת כי היא חברה ישראלית העוסקת בין היתר בשיווק רכבים מתוצרת חברת "הונדה". הנתבעת מאשרת כי ביום 7.7.2010 נמסר רכב מסוג הונדה אקורד לתובעים עפ"י הסכם הזמנה מיום 29.6.2010. הנתבעת טוענת כי במהלך השנה הראשונה ממועד אספקת הרכב, בוצעו ברכב 5 בדיקות שונות בהן ניתנה לתובעים הזדמנות להדגים את טענתם בענין הרעידות ואולם בדיקות אלו העלו פעם אחר פעם את התוצאה כי הרכב תקין ואין בו כל פגם. הנתבעת מציינת כי כמו בכל רכב מסוגו, קיימות גם ברכב זה, רעידות אופייניות שמקורן אינו בתקלה. הנתבעת מציינת כי התובעים לקוחות ותיקים שלה וכי על אף העדר בסיס לטענתם בדבר תקלה ונוכח אי שביעות רצונם, הוצע להם לבצע עיסקת טרייד אין. הנתבעת טוענת כי במסגרת פגישה שהתקיימה ביום 1.9.2011 במהלכה ביצע התובע מס' 2 2 נסיעות מבחן בדגם רכב זהה, טען התובע מס' 2 כי הוא חש באותן רעידות גם ברכבי נסיעת המבחן ולכן הוא דוחה את עיסקת טרייד אין שהוצעה לו. הנתבעת טוענת כי העובדה שחווית הנסיעה אינה קולעת לטעמם של התובעים אינה מעידה על תקלה ברכב ולפי חוברת אחריות ושרות, רעידה או רעש קלים ובלתי סדירים המופיעים בפעולות בלתי רגילות אינם מכוסים במסגרת אחריות היצרן. הנתבעת טוענת כי אמנם נציגי שירות היצרן הגיעו כדי לבדוק את הרכב ואף העבירו את הנתונים לנציגי החברה ביפן ואולם בכך יש כדי לחזק את הטענה כי הנתבעת התייחסה ביסודיות ובמקצועיות לטענות התובעים. ביחס לחווה"ד שצורפה על ידי התובעים טוענת הנתבעת כי נפלו בה אי דיוקים, טעויות מקצועיות ולרבות האמור בחוו"ד ביחס לכך שהמוסך מטעם היבואן לא טיפל בתקלה, זאת בעוד במוסך כלל לא אותרה תקלה כנטען. עוד מציינת הנתבעת ביחס לאותה חוו"ד כי גם מחווה"ד עולה כי קיום הרעידות הוא תקין וישנו ויכוח לגבי עוצמתן והנתבעת טוענת כי המומחה מטעם התובעים אינו בעל כלים על מנת להכריע מהן רעידות בתחום התקין ומהן מחוץ לתחום התקין. הנתבעת מכחישה כי נסיונותיה לפייס את התובעים הם בבחינת הכרה בתקלה הנטענת ומבהירה כי הללו נובעים מתוך כך שערך שביעות רצון הלקוח הוא ערך עליון עבור הנתבעת ומתוך שכך מנסה הנתבעת במקרה מסוג זה להגיע לפתרון "שירותי". 4. מהלך הדיון בדיון שהתקיים בפני טענו הצדדים (ובמיוחד תובע מס' 2) ארוכות. התובע מס' 2 ביקש לטעון כי הנזק שנגרם לו כתוצאה מהרעידות הנטענות הוא עוגמת נפש. התובע מס' 2 לא הכחיש כי הוא עושה שימוש ברכב "כל הזמן, וממועד שרכש אותו וגם במהלך בירור התביעה, קרי במשך כשלוש שנים. נציג הנתבעת חזר וטען כי אכן יש רעידות ואולם הן אופייניות לדגם ולרכב ומדובר בשאלה של שביעות רצון ולא בתקלה. נציג הנתבעת חזר וטען כי הרכב תקין לחלוטין וכי מספר אנשים בדקו את הטענה בכובד ראש. נציג הנתבעת הבהיר בדיון כי מדובר ברעידות המתרחשות בעת העברת תיבת ההילוכים מהילוך סרק להילוך אחר כלשהו ובמשך שבריר שניה ישנו רעד. נטען כי אין רעידות בזמן נסיעה, אך ורק במעבר מהילוך סרק להילוך נסיעה וכן כ שינה ויברציה מסוימת כשנמצאים בהילוך סרק ולא בהילוך נסיעה. נציג הנתבעת אף טען כי רעידות אלה מופיעות מכיוון בהרכב מתוכנן כך שרמת הזיהום וצריכת הדלק יהיו נמוכות ככל האפשר ועל מנת להשיג מטרה זו, יש לשמור על רמת סיבובי מנוע נמוכה ככל הניתן. היצרן, כך נטען, ראה לנגד עיניו גם את סוגיית תצרוכת הדלק ועל כן הרכב תוכנן כך וזאת על אף הרעידות. התובע טען כי הרעידות מופיעות גם כאשר הרכב נמצא בנסיעה. דיון והכרעה 5. הפוך הפכתי בכתב התביעה ובטענות התובעים ולא מצאתי מהו הנזק הנטען שנגרם להם, למעט הטענה שהועלתה באופן מרומז בדיון עצמו, שאז ציין התובע כי "יש התנהלות של הנתבעת שהיא מבזה, חוסר התייחסות, חוסר אפשרות לתת פתרון...יש פסיקה של השופט טישלר שעצם זה שאני מרגיש רעידות נגרם לי עוגמת נפש בלתי מתוארת". למעשה רק מדברים אלו יכול ביהמ"ש להסיק כי הנזק הנטען על ידי התובעים הוא עוגמת נפש, כתוצאה מנהיגה ברכב שיש בו רעידות. 6. כתב התביעה עצמו לא רק שאינו מגלה עילה כזו, אלא שהוא מעלה עובדות שיש בהן כדי לסתור את הטענה בדבר עוגמת נפש, לפחות ככל הנוגע לאותו פסק דין של כבוד השופט טישלר אליו מכוון התובע. במה דברים אמורים ? בפסה"ד אליו מתייחס התובע, שניתן בת"א 20011-04-11 מתייחס כבוד השופט טישלר לכך שהנתבעות (חברה העוסקת עיסוק דומה לנתבעת שכאן) התכחשו לטענת התובעת כי ישנן רעידות ברכב והדביקו לה תווית של "משוגעת", כבוד השופט טישלר מתייחס מפורשות לאפשרות שהתנהלות הנתבעות שם הייתה דומה להתנהלות הנתבעת כאן וכך מפסה"ד: " נכון, הנתבעות אינן ראויות להקרא "פושעות". נכון גם, שהאמור במאמרו של פרופ' הלברטל, מתייחס לעוולות הרבה יותר דרמטיות, אבל, יש בהדבקת התוויות שאוזכרו לעיל לתובעת, משום בידוד וגרימת עוול כשלעצמו. הנתבעות היו נוהגות נכון יותר, גם מבחינה מוסרית, וגם מבחינה מסחרית, אילו אמרו לתובעת, כבר בזמן הגשת תלונתה הראשונה - שהרעידה הקלה, היא חלק מתכונות המכונית ו- "בואי נראה איזה פתרון אנחנו יכולים למצוא". " 7. במקרה דנן, לא התכחשה הנתבעת בשום שלב לרעידות המופיעות ברכב, אלא הבהירה לתובעים, באמצעות אנשי המקצוע והנציגים השונים כי מדובר ברעידות אופייניות לרכב, ניסתה למצוא פתרון שיקטין את "עוגמת הנפש" הסובייקטיבית שנגרמה לתובעים כתוצאה מהמשך השימוש ברכב שיש בו רעידות אופייניות ולרבות הצעות מפליגות לפיצוי ואולם הללו לא נענו לאף אחת מההצעות. 8. התרשמתי כי התובעים שבמקרה דנן, בשונה מהתובעת בת"א 20011-04-11 בו מנסים להיתלות התובעים, לא חדלו מלעשות שימוש ברכב, לא ניסו למכור אותו במהלך שלושת השנים האחרונות, אלא ביקשו לנצל עובדת הרעידות האופייניות ברכב, לצאת נשכרים יותר מבעלי רכב זהה אחרים, ולקבל תנאים משופרים לרכישת הרכב הבא שלהם. 9. ביחס לאותה חובת גילוי החלה בשוק המסחרי, לא מצאתי כי נטען או הוכח כי הנתבעת ניסתה להסתיר דבר הרעידות ברכב מהתובעים. לו אקבל את טענת התובעים, כי הרעידות אינן דבר של מה בכך וניתן להבחין בהן במהלך נסיעה, הן בעת שהרכב בהילוך סרק והן בעת שהרכב בהילוך נסיעה כלשהו, הרי שיכלו להבחין ברעידות בעת נסיעת המבחן טרם רכישת הרכב. לא נטען כי לא היתה כזו נסיעה וכל שטען התובע מס' 2 בדיון כי הוא "לא זוכר שהיתה נסיעת מבחן שכזו, אבל סביר שהיתה נסיעת מבחן שכזו", טרם רכישת הרכב. לא האמנתי לתובע שטען כי על הרכב להתחמם בנסיעה לפחות חצי שעה עד שניתן להבחין ברעידות וזאת אף מן הטעם שלא הכחיש כי בנסיעות מבחן של רכבים חדשים, זהים, שביצע לאחר שהתגלתה התקלה, הבחין כבר במהלך נסיעה של 2-3 דקות כי ישנן רעידות. נסיעת מבחן גם לטענת התובע נמשכת מס' דקות ואם הצליח התובע להבחין ברעידות ברכבים בהם ביצע נסיעות מבחן לצורך בחינת עיסקת רכישה חלופית, אין כל מניעה כי היה מבחין ברעידות בנסיעת המבחן שביצע טרם רכישת הרכב נשוא התביעה ולשם כך לא היה צורך בחצי שעה של נסיעה. 10. טענות התובעים היו כלליות, נדמה היה כי הם עסוקים בניסיון לשוות לעיסקה שביצעו אופי בלתי סביר ואולם לא הכחישו כי פנו בתלונה בדבר הרעידות רק בחלוף כמעט שבועיים רצופים של שימוש ברכב וכי במהלך שנה שלמה המשיכו ועשו שימוש ברכב מבלי שנבדק ע"י נציג מומחה של הנתבעת. לא עלה מטענותיהם כי חששו לעשות שימוש ברכב, כי נמנע מהם לעשות שימוש ברכב. לא זו בלבד שלא חדלו מלעשות שימוש ברכב, אלא שאפילו לא הופרעו בצורה כזו שגרמה להם לחזור ולפנות בתכיפות לנתבעת. התובעים לא טענו כי פנו פניות חוזרות ונשנות במהלך השנה הראשונה של עשותם שימוש ברכב ממועד רכישתו ועד הבדיקה היסודית הראשונה ולמעשה אף לא לאחר מכן. סבורני כי העובדה שלא נעשו פניות כאלו, בוודאי לא בתכיפות גבוהה, יש בה כדי להעיד על היקף עוגמת הנפש וההפרעה שנגרמה להם. 11. התובעים לא טענו בכתב התביעה או בדיון לכל נזק אחר שנגרם כתוצאה מאותן רעידות ולדידם די בעצם הטענה כי ישנן רעידות כדי להצדיק תשלום סך 32,700 ₪ ואולם טעות בידם. 12. הנתבעת אינה מכחישה כי ישנן רעידות אופייניות ברכב ואולם הסבירה וציינה במהלך הדיון, באמצעות הנציג המקצועי לענין זה כי מדובר ברעידות שהיצרן מודע להן, רעידות שאינן מפריעות לנהיגה ונועדו לאזן בין סוגיית תצרוכת הדלק שהטרידה את היצרן ובין המגבלות האחרות המתקיימות בעת תכנון וייצור רכב. 13. הנתבעת לא הכחישה כי ליצרן ידוע דבר הרעידות וכי לה עצמה ידוע דבר הרעידות וכן ערכה בדיקות מקיפות לרכב התובעים לבחון האם נגרם נזק מיוחד להם ולרכבם כתוצאה מן הרעידות ואולם הללו העלו חרס. 14. חווה"ד שצירפו התובעים לא זו בלבד שלא העלתה כל ממצא סותר, אלא מצאתי שהיא חוו"ד כללית שעולות ממנה העובדות שאינן נסתרות ממילא ע"י הנתבעת ואף חווה"ד עצמה אינה מצביעה על כל נזק שנגרם באופן כללי כתוצאה מהרעידות או ספציפית לתובעים. כל שעולה מחווה"ד שצירפו התובעים, הוא כי למומחה מטעמם ישנן מחשבות ורעיונות מהו המקור לרעידות . למעשה אין כל קשר בין הנטען בחווה"ד ובין תוכן כתב התביעה. 15. התובעים טוענים כאמור כי נגרם להם נזק, אינם מפרטים מהו הנזק ואולם מצביעים על דמיון לנזק שנגרם לתובעת אחרת, בתיק אחר. המומחה מטעמם מצביע על כך שישנן רעידות והללו מצביעות על "בעיה בתפקוד מערכת הבקרה החיישנים והמפעילים שלה כולל המחשב " ואולם התובעים כלל לא טענו כי ישנה בעיה ברכבם במערכת הבקרה, החיישנים או המפעילים ומשכך לא מצאתי כיצד חווה"ד תומכת בכתב התביעה. 16. מכל האמור והמקובץ לעיל לא מצאתי כי התובעים הוכיחו כל עילה משפטית בגינה יש לחייב את הנתבעת לשלם להם סכום כסף כלשהו ועל כן מצאתי לדחות את התביעה. 17. התובעים ישלמו הוצאות הנתבעת בסך 750 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסה"ד לתובעים, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 18. פסה"ד ישלח לצדדים בדואר. רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. רכבתקלות ברכב