נזק לרכב במכון רישוי: במסגרת התובענה שלפניי מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום בגין הוצאות שנגרמו להם בשל נזק שנגרם לרכב מסוג פיאט פונטו מספר רישוי 82-680-10 במסגרת תאונה שארעה ביום 29.6.12. יובהר בראשית הדברים כי התובעת 2 היא הבעלים הרשום של הרכב, ואילו התובע 1 הוא בעל המוסך אשר בעת שהיית הרכב במוסכו ותחת השגחתו, נפגע הרכב, ומי שכעולה מאסמכתאות שהוצגו בפניי נשא בעלות תיקון הרכב. לשיטת התובעים, במועד הרלבנטי נהג ברכב עובד מטעם התובע 1, וכאשר הגיע עם הרכב למכון רישוי במטרה לעבור במסלול השמאלי מבין שני המסלולים המצויים במכון, נפגע הרכב בחלקו הימני בשל העובדה שהנתבע 1 פתח את דלת רכבו, אשר היה מצוי בנתיב הימני. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהרכב נפגע בתחום מכון הרישוי, כי הדלת ברכב הנתבע 1 אמנם נפתחה על ידו, וכך נשרט רכב התובעת 2, וכן אין מחלוקת בנוגע לכך שהנתבע 1 עמד עם רכבו בנתיב הימני ורכב התובעת עבר משמאלו. המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לאחריות לתאונה, כאשר לשיטת התובעים מטרת נסיעתו של מר עמאש ברכב היתה כדי לעבור בנתיב השמאלי, ושעה שעבר לצד רכב הנתבע נפגע כאמור, בעוד שלשיטת הנתבעים מטרתו של מר עמאש היתה לעקוף את רכב הנתבע ולהיכנס אל תוך המסלול הימני והלה נסע במהירות מופרזת באופן יחסי למקום, ובכך גרם למעשה בעצמו לנזק. מטעם התובעים העיד הנהג, מר עמאש, וזה תיאר כיצד במקום שני מסלולים פעילים, כאשר הוא עצמו אמור היה לעבור במסלול השמאלי עם רכב התובעת, וכאשר על גבי המסלול עצמו לא היה כל רכב אולם לפניו עמד רכב נוסף אשר המתין לתורו, למעבר במסלול השמאלי. במסלול הימני לשיטתו עמד רכב הנתבע בקו העצירה, ובתוך המסלול היה רכב נוסף. לשיטתו של עמאש, התקדם אל עבר קו העצירה במסלול השמאלי, כשלפתע נפתחה דלת הנהג ברכבו של הנתבע, וכך נשרט הרכב. יצוין כי במסגרת עדותו טען תחילה מר עמאש כי את הרכב הביא אל מכון הרישוי כדי להעביר אותו טסט, כפי שאף צוין בהודעה לחברת הביטוח, ואילו בהמשך טען כי הביא את הרכב כדי לבחון את הבלמים בלבד, הואיל ובמוסכו של התובע 1 אין מיכשור מתאים לביצוע בדיקה זו והם נוהגים לבצעה שם. מר עמאש הוסיף והבהיר כי במועד הרלבנטי נסע במהירות של כ- 10 קמ"ש בלבד, שכן במקום לא ניתן לפתח מהירות גבוהה, וממילא בסמוך לפני קו העצירה קיימת עליה בנתיב שאינה מאפשרת נסיעה במהירות גבוהה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 וזה מסר גרסה שונה. לשיטתו, במועד הרלבנטי הגיע כדי להעביר את רכבו מבחן רישוי (טסט), ובמקום היה פעיל מסלול אחד בלבד הוא המסלול הימני. עוד העיד כי הוא נוהג להעביר את רכבו מבחן כאמור במקום זה באופן קבוע, וידוע מקדמת דנא כי במקום נעמדות כל המכוניות בטור הימני בלבד, וכל אחד מהנהגים עוצר את רכבו בהתאם למקומו בתור, ואז ניגש בעצמו אל המשרד ביחד עם הניירת, וחוזר בחזרה אל הרכב כדי להעביר אותו את המסלול. לשיטתו, כך נהוג במקום מאז נפתח, וככל שנהג מתעכב במשרד ממתין התור בסבלנות עד לבואו. לדבריו, הגיע אל המקום, העמיד את רכבו בתור כמקובל, וידא כי כל הניירת שהכין מבעוד מועד מוכנה, ואז בעוד הוא מתבונן במראה החל פותח את הדלת אלא שאז הגיח רכב התובעת נהוג בידי מר עמאש במהירות גבוהה, כשהוא נוסע במרחק קטן מאד ממנו, וכך ארעה התאונה. לדברי הנתבע, פתח את הדלת כדי חריץ קטן בלבד, ומיד סגר אותה בחזרה כאשר חש בפגיעה. לשיטתו, מדובר בשניות ספורות בלבד והשריטה הארוכה ברכב התובעת מקורה במהירות הנסיעה הגבוהה שבה נסע מר עמאש. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בהודעות שהוגשו לחברות הביטוח ובתמונות שהוגשו ע"י הצדדים לתיק, נחה דעתי כי יש להעדיף את גרסתו של הנתבע בנוגע לנסיבות הארוע על פני גרסת מר עמאש. ראשית יובהר כי ככל שהיה ממש בטענת מר עמאש בנוגע לנסיבות הארוע, הרי שלפניו עמד רכב בקו העצירה, וממילא לא יכול היה במצב דברים זה להגיע עם הרכב בו נהג עד למצב שבו מקביל הרכב פחות או יותר לרכב של הנתבע, אשר עמד אותה שעה לשיטתו בסמוך לקו העצירה שבמסלול הימני. מעבר לכך, נדמה בעיניי כי תמונות הרכבים מעידות על כך שמר עמאש נסע במהירות גבוהה יותר מזו המתוארת על ידו, שאם לא כן היה הנזק ברכב התובעת קטן יותר, במיוחד בשים לב לכך שגרסתו של הנתבע לפיה משך את הדלת בחזרה מיד כאשר זו נפגעה, סבירה והגיונית בעיניי ומתיישבת עם השכל הישר. גם העובדה שרכב התובעת נפגע בחלקו הימני כתוצאה מפתיחת דלת הנהג בטור הימני, מלמדת לכאורה על כך שהמרחק בין שני הרכבים היה מרחק קטן, מה שאיננו מתיישב עם השרטוט שהוגש מטעם התובעת ביחד עם ההודעה לחברת הביטוח, ויש בכך לכאורה כדי לתמוך בגרסה העובדתית שהוצגה מפי הנתבע. יחד עם זאת, נדמה כי אין בכך כדי לשלול לחלוטין את אשמו של הנתבע ואחריותו לקרות התאונה, שכן לשיטתו פתח את הדלת תוך כדי הסתכלות במראה, ולא לאחר שבחן במראה הצידית את מצב הכביש משמאלו ווידא שאין בפתיחת הדלת כדי לסכן חלילה עובר אורח או לגרום נזק לרכוש שלו או של אחר. על הנתבע חובה כאמור מכח הוראות תקנה 80 לתקנות התעבורה, ואין ספק שלא קיים את חובתו בהתאם באופן שגרם לנזק נשוא התובענה. מכל האמור נדמה כי לנהג ברכב התובעת יש אשם תורם משמעותי לקרות התאונה כפי שהתרחשה, בעוד שלנתבע 1 אחריות חלקית בלבד. משמצאתי כי גרסתו העובדתית של הנתבע הגיונית יותר, סבירה יותר ומתיישבת טוב יותר עם הראיות שבתיק, הרי שיש לקבוע כי הנהג ברכב התובעת נהג ברשלנות ובפזיזות, ותרם תרומה משמעותית לנזק נשוא התובענה, ויש להשית אשם תורם על גורם זה בשיעור של 70% בנסיבות העניין. על הנתבע אני רואה לנכון להשית אשם בשיעור של 30% להתרחשות התאונה כפי שארעה. הנתבעת 2 היא המבטחת של רכב הנתבע 1. התובעת 2 ביקשה שלא למחוק אותה מרשימת התובעים בתיק בשל הנזק שנגרם לה בשל עוגמת נפש, אותו לא כימתה. התובעת לא הבהירה מהי עוגמת הנפש שנגרמה לה, במיוחד בשים לב לכך שאין חולק כי למי מטעם התובע 1 אשם ממשי ומשמעותי בגרימתו של הנזק, וכן בשים לב לכך שהתובע 1 הוא שנשא במלוא עלויות התיקון, כך לשיטת התובעים. אשר על כן, אני קובעת כי התובעת 2 אינה זכאית לפיצוי כלשהו מאת הנתבעים במקרה דנן. אשר לתובע 1 - אין חולק כי הלה נשא בעלויות התיקון, ואין חולק כי הלה מנהל ספרים כחוק ורשאי להתקזז בגין מס תשומות. מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, בתשלום סך של 815 ₪ לתובע 1. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בשים לב לתוצאה אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. רכבמכון רישוינזק לרכב