עת מפגיש מתווך בין הצדדים הוא הגורם היעיל, אולם לא תמיד עובדות העניין כה פשוטות לעיתים עלולים להתגלות קשיים כאלה ואחרים במו"מ בין הצדדים שניתנים לגישור רק באמצעות גורם אחר (שם, בעמ' 123). בית המשפט עמד על מספר גורמים שונים היכולים להצביע על מידת היעילות בסיבתיות - "...ניתן לציין - בקווים כלליים - מספר גורמים המצביעים על מידת "היעילות" בסיבתיות: (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון - נושא הנכס; (ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה מקורית עד סיום העיסקה (השופט עציוני בע"א 294/76 [2] הנ"ל); (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך - היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; (ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; (ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך". כן הובהר, כי המדובר ברשימה שאינה סגורה (עמ' 124 לפסק הדין). כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת היא זו אשר הראתה לנתבעים את הנכס נשוא תיק זה. יחד עם זאת, שוכנעתי כי לא בוצעה על ידה כל פעולה נוספת לצורך קשירת העיסקה. התובעת טענה בעדותה כי פעלה לגשר על הפער בין הצדדים אך אלה התבצרו בעמדותיהם. טענה זו נעדרת לחלוטין מכתב התביעה שהגישה ואף בעדותה לא פורטה דייה. התובעת לא סיפרה מאום באשר למו"מ שסייעה לנהל, בבחינת - מתי קויים, כיצד ומה היו ההצעות שהחליפו הצדדים. למעשה נעדרת טענתה זו כל תוכן עובדתי. בניגוד לעדותה העיד מר בן דב כי התובעת כלל לא העבירה לו את הצעת הנתבעים, ולמעשה הכניסה למו"מ עימם התרחשה רק לאחר שרעיית הנתבע יצרה עמו קשר. עדות זו נמצאה מהימנה בעיני, היא מתיישבת באופן מלא עם גרסת הנתבעים, מתיישבת עם ההסכם שנחתם בין הצדדים בסופו של יום, ומצאתי לבכרה על פני עדותה של התובעת. בנסיבות העניין יש לקבוע כי לא זו בלבד שלא נעשה מאום לאחר הצגת הנכס, אלא כי בכך שהתובעת לא פעלה בהתאם לבקשת הנתבעים להעברת הצעתם לבן דב, כמעט שהכשילה את העסקה. לעניין זה מצאתי להוסיף כי במסגרת עדותו אישר בן דב שבינו ובין התובעת סוכם כי רק במידה והבית יימכר בסכום הגבוה מסך של 1,300,000 ₪, יבואו ביניהם הצדדים בנוגע לעמלה לה תהא זכאית התובעת ובשיעור שיסוכם ביניהם. אי מסירת מידע זה לתובעים הינו בניגוד לחובת ההגינות והזהירות המוטלת על התובעת במסגרת הוראות סע' 8(א) לחוק. יתרה מכך, בדברים אלה גם כן יש כדי לתמוך בגרסת הנתבעים בדבר אי העברת ההצעה לידי מר בן דב, שכן במידה והייתה נכרתת עסקה בין צדדים אלה בסכום הנמוך מן הסך הנקוב לעיל, התובעת אינה זכאית גם לעמלה מהמוכר. הגם שבנסיבות מסוימות כאמור יש די בהפגשת הצדדים כדי לקבוע כי המתווך היווה "גורם היעיל" אשר הביא להתקשרות, הרי שבנסיבות שלפניי אין הדבר כך. הימנעות התובעת מהעברת הצעתם הראשונית של הנתבעים לבן דב, אשר הייתה אמורה להיות הנדבך הראשוני למו"מ ביניהם, אינה מתיישבת עם חובת ההגינות והזהירות המוטלות עליה ובוודאי שאינה מתיישבת עם טענתה בדבר היותה הגורם יעיל לכריתת ההסכם ביניהם. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 750 ₪. דמי תיווךהגורם היעיל בעסקת תיווךתיווך