טען שהגישו נגדו תלונה שקרית למעסיקו הישיר ובכך גרם לו לסכסוך ומבוכה

טען שהגישו נגדו תלונה שקרית למעסיקו הישיר ובכך גרם לו לסכסוך ומבוכה בחודש 03/11 הוזמן התובע לבירור במשרדי החברה ברמת אפעל, כאשר לטענתו, נלווה לאותה שיחה איום על ידי פיטורים, במידה ולא יגיע. התובע טוען כי, עם הגיעו לבירור, תוך כדי ששוחח עם מספר פקחים בחצר החברה, הגיח לפתע הנתבע וקרא לעברו בשפה מאיימת "אתה יש לך חקירה איתי, בוא אחרי למשרד". לדבריו, אמירות אלה פגעו בו בצורה קשה, גרמו לו סבל נפשי ותחושת עלבון. לא זו אף זו, טוען התובע כי במהלך שיחת הבירור שהתנהלה בין הצדדים, נשאל על ידי הנתבע שאלות פרטיות וגזעניות, שאינן קשורות לאופן ביצוע עבודתו. כאשר ביקש התובע לסיים את השיחה, המשיך הנתבע באיומים בדבר פיטורים ולכן התובע נענה לו, לדבריו. התובע טוען כי, התנהלות הנתבע כאמור הסבה לו עוגמת נפש, עלבון, לחץ וסבל נפשי רב, כל אלה הובילו את התובע לקחת הפסקה ללא תשלום מהעבודה למשך חצי שנה, ובשל כך נגרמו לו נזקים רבים. הנתבע מתכחש לתיאור העובדתי כפי שהוצג על ידי התובע, לדבריו, במסגרת בקרה סמויה על איכות עבודת הפקחים, ביקר במקום העבודה של התובע. לאחר שהציג עצמו בפני התובע, לבקשתו, שאל אותו הנתבע מדוע סמלי הזיהוי על אפודתו קרועים, ולאחר מכן נפרדו הם לשלום. לדברי הנתבע, העביר לידיעת מנהלו של התובע, סמי, את פרטי האירוע לעיל כמתחייב מתוקף תפקידו. לטענת הנתבע, שיחת הבירור שהתקיימה בין הצדדים, נערכה בלובי של החברה, כלל לא בחדר סגור כפי שטוען התובע, כל שנערך מול התובע הוא בירור בקשר עם איכות עבודתו, ובניגוד גמור לטענותיו, כלל לא איים עליו, לא העליבו ובטח שלא שאל אותו שאלות פרטיות וגזעניות. התקיים בפניי דיון ביום 24.4.13 בו נשמעו עדויות הצדדים. התובע העיד בעצמו, ומטעם ההגנה העיד הנתבע, מר יהודה כהן, מנהלו הישיר של התובע בחברת אבידר, וכן מר סמי אוהב, מנהל פקחי תנועה בחברה. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה: במישור האזרחי, הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, שכן התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ולא עלה בידו להוכיח את טענותיו. עדותו של התובע הייתה לא אמינה בעיניי, בעלת סתירות וחוסר התאמה, בניגוד לעדות הנתבע אשר הותירה בי רושם חיובי, עדותו הייתה סבירה ומתקבלת על הדעת, אשר נתמכה בעדותם של שני עדים אשר חיזקו את גרסתו. התובע טוען כאמור כי, בעת שעבד בשטח, הגיע הנתבע לבקרו, מבלי שהציג עצמו, והפגין כלפיו יחס מזלזל וגס, תוך שהגיש נגדו תלונה שקרית למעסיקו על אופן ביצוע עבודתו. מנגד העיד הנתבע כי לא התבטא באופן זה כלפי התובע, וכי הגיש את התלונה נגדו בשל שנוכח כי הופעתו החיצונית של התובע אינה הולמת. אינני מקבל את טענת התובע בעניין זה, היות ואין כל סיבה הגיונית לכך שהנתבע יפגין יחס מזלזל ופוגע כלפי התובע בלי שום סיבה. שוכנעתי כי כל טענות התובע כנגד הנתבע, הועלו מתוך יצר נקם בשל התלונה שהגיש הנתבע נגדו כאמור. אינני מאמין אף לגרסת התובע באשר לאמירותיו של הנתבע כלפיו מול חבריו לעבודה, אם כך הם פני הדברים, וכי למה לא טרח התובע להעלות אל דוכן העדים מי מחבריו אשר נכח אותה עת, על מנת לשפוך אור על גרסתו. עדותו של התובע בעניין זה הינה עדות יחידה מבלי שנתמכה בצורה כלשהי, והיא אינה אמינה בעיניי. טענת התובע בדבר היחס המשפיל לו זכה במהלך שיחת הבירור, לא גובתה בדרך כלשהי על ידו, נהפוך הוא- היא הופרכה על ידי עדותם של עדי ההגנה, אשר הייתה קוהרנטית לגרסתו של הנתבע, על אף שהתובע מנסה להצביע בסיכומיו על כך שעדויות ההגנה תומכות בגרסתו. על פי תצהירו של מר יהודה כהן, אשר נכח במהלך הבירור, השיחה נערכה בצורה מכובדת, במקום צדדי ושקט, בלובי של מרכז הכנסים ברמת אפעל, ולא בחדר סגור כנטען, מבלי שנשאלו שאלות גזעניות או פוגעניות, הקשורות לדת או למוצא של התובע. לדבריו, במהלך הבירור לא נשמעו איומים ולא הייתה התעללות, והתובע נשאל רק אודות התנהגות שאינה הולמת את תפקידו בחברה. עדותו של עד זה בבית המשפט, הייתה תואמת לתצהיר שהוגש מטעמו, על כן אני מוצאת להאמין לה. מתוך העדות עולה כי, התובע הוזמן בשל בעיות משמעת ותלונות של אזרחים נגדו, כאשר הבירור עצמו התנהל בפרוזדור של החברה, כלל לא בחדר סגור, הוא התבקש לתת הסברים על מעשים ותלונות, לא נשאל אודות מוצאו ו/או שאלה אישית כלשהי, ולא היה שימוש במילים פוגעות ו/או מעליבות. נוכחתי כי, בעדות התובע נתגלו סתירות אשר מעידות על אופיו ועל אופי התביעה, כך למשל, הצהיר התובע, תוך שחזר על כך בעדותו, כי מעולם לא היו תלונות נגדו, זאת חרף המסמך שצירף הנתבע לפיו לתובע קיימות, מספר לא מבוטל, של עבירות משמעת במהלך עבודתו. אף מעדויות ההגנה עולה כי, לתובע בעיות משמעת וכי הוא הוזמן בעבר לבירורים נוספים בשל תלונות שהתקבלו מצד אזרחים. עוד מצאתי כי, הפסקת שיבוצו של התובע במערך העבודה אינה עקב פיטוריו על ידי החברה. הפסקת עבודתו הייתה תחילה מתוך החלטה יזומה של התובע לצאת לחופשה ללא תשלום, ככל הנראה משיקולים אישיים, כאשר לאחר מכן משביקש לשוב לעבודתו בחברה, הציעו בחברה לשבץ אותו בתפקיד אחר, משיקולים מערכתיים, אך בשל סירובו של התובע והתעקשותו לחזור לתפקידו האחרון, לא שב לעבודה. סיכומו של דבר, התביעה נדחית מחמת כישלון התובע מלהוכיח את תביעתו. אני מורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ . הסכום ישולם ע"י התובע לנתבע בתוך 30 יום ממועד קבלתו העתק פסק-דין זה , שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל. תלונה שקריתתלונת שוואסכסוך