תביעה: לטענת התובע היה בור בכביש ורכבו נפל לתוכו וניזוק כתוצאה מכך, למחרת הבור תוקן באופן חלקי. לפי חוות דעת המומחה מטעמו, הנזק הוערך בסך 5,451 ₪, אולם הנתבעת (להלן: "העירייה") הסכימה לפצותו אותו בסכום של 2,000 ₪ בלבד. 3. לטענת העירייה, לא הוכח שהבור נמצא בתחום שאינו בשיפוטה; הרכב שניזוק טופל במוסך חודשיים לפני שניזוק מהבור נשוא התביעה; רוחב הבור בכביש לא יכול לגרום נזק בהיקף כזה ובמס' מוקדים ברכב; יש להטיל על התובע אשם תורם, שכן לא נסע בזהירות ראויה בהתאם לתנאי הכביש.. 4. בדיון שהתקיים בתאריך ה- 29.01.13, ביקש התובע לדחות את הדיון על מנת להביא מסמכים הדרושים לתביעה, הוסבר לו כי דחיית הדיון תהיה כרוכה בהוצאות התייצבות לנתבעת. 5. בדיון השני, שהתקיים ביום 03.07.13, העידו התובע, נציגת העירייה ועד מטעם הנתבעת. נציגת העירייה טענה כי הבור לא גדול ולא יכול לגרום לנזק בהיקף כזה וכי היה מדובר במזג אוויר חורפי והעירייה לא הייתה יכולה לצפות את הנזק בכביש כתוצאה מכך. עמדת העירייה היתה כי נציגיה הגיעו למקום תוך זמן סביר לכסות את הבור. עד הנתבעת, מר בוקריס טען כי הבור תוקן יום למחרת. דיון והכרעה 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן. 7. תיאור התובע בכתב התביעה, לפיה "היה בור גדול שרכבי ממש נפל תוכו" אינו תואם את התמונה שהציג במהלך הדיון, המראות את מקום האירוע ואת גודל השטח בו נעשה תיקון של מילוי אספלט. בהגזמה זו יש כדי לפגוע באמינות טענותיו של התובע. 8. במכתב הנתבעת לתובע מיום 15.05.12 נרשם כי: "הוחלט לפצותך בשיעור של 2,000 ₪ בלבד וזאת מבלי להודות באחריות... כי רוחב הבור בכביש לא יכול היה לגרום לנזק בהיקף כל כך נרחב ובכמה מוקדים". מכאן ניתן ללמוד כי למרות שהנתבעת לא הסכימה לקבל על עצמה את האחריות לנזקים שנגרמו, ולמרות שהיא לא כפרה בקיומו של בור בכביש, עמדתה היתה כי מדובר בבור שאינו יכול לגרום לנזקים הנטענים על ידי התובע. 9. על פי מכתב המוסך (ת/2) מיום 04.03.12 - יום אחרי התאונה נשוא התביעה - הגיע הרכב למוסך בגרירה. מסמך ת/3 מאשר אף הוא את ביצוע הגרירה סיום 04.03.12 מנווה דקלים 32 בראשון לציון למוסך ביהוד. התובע העיד כי חזר למחרת כדי לצלם את המקום והבור כבר מולא, טענה שנתמכה בעדותו של מנהל יחידת האספלט בעירייה, מר בוקריס, לפיה תוקן המקום למחרת התאונה. 10. על בסיס אלה, ובשים לב לנ/1 אליו אתייחס בהמשך, אני מקבלת את טענת התובע כי היתה פגיעה ברכבו בשל בור בכביש במהלך נסיעה בנווה דקלים בראשון לציון ביום 03.03.12 (להלן: "התאונה"). אחריות הנתבעת 11. לגישת הנתבעת, העירייה קיבלה תלונות למוקד העירוני בנוגע לבור במקום התאונה, בהפרשי של דקות ו"העירייה לא יכלה לצפות את הנזק והעירייה הגיעה בזמן סביר וכיסתה את הבור". 12. עיון בדו"ח המוקד נ/1 מעלה כי ההודעה הראשונה על הבור בכביש במקום התאונה התקבלה בשעה 20:31, ובשעה 22:07 נמסר הודעה לפיה נציג עירייה בשם שלומי "הניח מצא על הבור המשך טיפול בבוקר" [טעות הכתיב במקור - ר.ה.]. אלא שמסתבר שטיפול "עזרה ראשונה" זה - של הנחת מצע על הבור - לא היה יעיל, וכבר בשעה 22:39, חצי שעה בלבד לאחר שדווח על טיפול זמני במפגע, כבר נפגע רכב נוסף מאותו בור, ודווח כי נגרמו לו נזקים בג'נט וגם בגלגל. בנסיבות אלה, עמדת העירייה לפיה הבור כוסה בתוך זמן של דקות לא עומדת במבחן המציאות, ומתברר כי הבור נותר פתוח, וככל הנראה היווה סכנה לרכבים הנוסעים בכביש. 13. לא הוסבר מדוע לא הוצב מחסום או שילוט במקום המזהיר על קיומו של המפגע, על מנת למנוע מכלי רכב נוספים להמשיך ולנסוע בכביש, ולהמשך נזקים לגלגליהם. 14. בנסיבות אלה אני קובעת כי העירייה אחראית למפגע, ולפיכך לנזקים שנגרמו בעטיו. הקשר הסיבתי 15. למרות הקביעות לעיל, לפיהם היה בור במקום ורכב התובע ניזוק בגינו, מצאתי כי אין אפשרות לקבל את התביעה במלואה, בשל ספקות שעלו הן בנוגע לנזק שנגרם והן בקשר שבין התאונה לנזק שמצא השמאי, כמפורט להלן. 16. ראשית, במסמכי המוסך מופיע כי ביום 30.12.11 עמד מד הק"מ ברכב התובע על 177,000 ק"מ ואילו שבועיים לאחר מכן, ביום 15.01.12 על 154,300 ק"מ - כמעט 23,000 ק"מ פחות. אני מקבלת את ההבהרה של המוסך שנרשמה בת/2, ולפיכך אפשר שגם הספידומטר שנרשם על גבי החשבונית מתייחס ליום 15.01.12 - אך עדיין מדובר בנתון שאינו מתיישב עם הרישום הקודם מסוף דצמבר. 17. שנית, לא הוכח כי הבור במקום ברור שמדובר בבור גדול מספיק על מנת לגרום לכל הנזק הנטען. כאמור לעיל, בשל ההגזמה בתיאור התובע לא ניתן לקבל את תיאורו כמשקף באופן מדוייק את גודלו של הבור, ובהתאם לעדותו של מר בוקריס, "במהירות איטית של 20 קמ"ש לא תגרם מכה כזו". 18. שלישית, חרף טענותיו של התובע כי יש לו עדים לאירוע, לא זומנו עדים כאלה לתמוך בגרסתו של התובע. נפסק לא פעם, כי ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". בנסיבות אלה, ההימנעות התובע לזמן את עדים לתאונה, נזקפת לחובתו. 19. רביעית, בהתאם לעדותו של מר בוקריס, שהוא הגורם המקצועי היחיד שהעיד בדיון, העובדה שלא נגרם תקר בצמיג מצביעה על כך שהנזק לא נגרם בשל כניסת הגלגל לבור בכביש, ולדבריו: "אם יש בור חייב חצי גלגל הכנס פנימה כדי שהג'נט ייפגע. הצמיד הוא בעומק 10 ס"מ והוא אכן יכול להקרע אבל אם הגנט נפגע, נפגע מהצד, אם הוא נגע חייב שיהיה פנצ'ר. אם הוא נפגע בקוטר מסביב חייב שיהיה פנצ'ר בצמיג וכאן לא היה פנצ'ר. אם הרכב נכנס לבור עמוק אפשר שיקבל מכה בצד הגנט." עיון בחוות דעת השמאי המתייחס לנזקי התובע מעלה כי לא כלל לא נגרם נזק לצמיג הרכב. בנסיבות אלה, נראה כי נסיעתו של התובע לתוך הבור לא היתה במהירות גבוהה מאד ו/או כי הבור לא היה עמוק במידה שהציג התובע, וייתכן שהנזק שנגרם למצנן המים ברכב לא נובע כולו מהתאונה נשוא התביעה. 20. חמישית, בהתאם לחוות דעת השמאי הוחלפה ברכב "ערכת חישוקים". אין כל התייחסות בחוות הדעת למיקום החישוקים שנפגעו, ועולה לכאורה כי הוחלפו כל 4 חישוקי הגלגלים (הג'נטים) וזאת כאשר לפי תיאור השמאי, "בדיקת המכונית העלתה כי נזוקה בחלקה התחתון" ללא קביעה כי הנזק מתמקד בצד זה או אחר. עיון בתמונה של מקום התאונה לאחר כיסוי הבור (ת/1) מעלה כי מדובר ב"טלאי" מתיקון האספלט שאינו גדול מאד. יש להניח שאספלט ה"טרי" הנראה בתמונה גדול יותר מהבור עצמו, ועל כן קשה מאד לקבל את טענת התובע, שכל החישוקים של ארבע הצמיגים ברכב, נפגעו בשל הכניסה לבור זה. בשים לב לאמור, ייתכן וחישוק או שניים נפגעו בשל תאונה זו, ואחרים היו פגועים בשל מקרים אחרים. אשם תורם 21. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי בנסיבות המקרה, יש לקבוע כי התובע אחראי באחריות תורמת לאירוע ותוצאותיו. 22. התובע העיד כי היה מדובר בבור גדול מאד, אך "מרוב גשם לא ראיתי את הבור." אפילו אם נכונה הטענה כי התובע לא הבחין בבור, אין בכך כדי להוות ראיה לכך שלא ניתן היה, בזהירות סבירה, לראות את הבור ולהימנע ממנו, או לכל הפחות להפחית עוד את מהירות הנסיעה בשל הריאות הלקויה ו/או המפגע בכביש. נהיגה בגשם שאינו מאפשר לראות את הכביש היא מסוכנת ביותר, ובמקרה כזה על נהג לעצור את רכבו בצד ולהמתין מספר דקות עד להפוגה או הפחתה בחוזק הגשם, ועד שניתן יהיה להבחין בכביש בצורה שאפשר להבחין בחפצים, אנשים, או מפגעים אחרים בדרך, לרבות בור בכביש. 23. בנסיעת התובע במצב זה שבו לטענתו לא ניתן להבחין במפגעים, ולחילופין בכך שלא שם ליבו לכביש במידה הנדרשת במצב זה של גשם חזק מאד, יש משום אחריות תורמת. אני מעריכה את האשם התורם של התובע, בנסיבות מקרה זה, בשיעור של 25%. הנזקים 24. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, הערכת תיקון הנזקים ברכבו של התובע הסתכמה בסך של 5,451 ₪. לסכום זה יש להוסיף את שכר טרחת השמאי בו נשא התובע, בסך 696 ₪. 25. למרות הספק כמפורט לעיל בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק למצנן המים והנזק לכל 4 חישוקי הגלגלים, לבין התאונה, מצאתי כי נכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנא, ולא לדחות את תביעתו. לפיכך, אני קובעת כי הנזק הקשור סיבתית לתאונה הינו בסכום של 3,600 ₪. סוף דבר 26. התביעה מתקבלת בחלקה. לאור הערכת האחריות התורמת של התובע, אני קובעת כי העירייה תשלם לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בסך של 2,700 ₪ (75% מהנזק בסך 3,600 ₪). 27. לאחר ששקלתי את את העובדה כי היה צורך לקיים דיון שני בתיק זה, כדי לאפשר לתובע להציג מסמכים, שלא הביא עמו לדיון הראשון, אינני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט, חרף קבלת התביעה בחלקה. 28. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22.07.12 ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.כביש