תביעה לתשלום סך של 31,900 ₪, בגין הפרת הסכם מכירת חנות לטענתה, ביום 15.8.10 נחתם הסכם בינה לבין הנתבע, במסגרתו מכרה היא חנות לנתבע. בהסכם המכירה (להלן: "ההסכם") נאמר כי "כל התשלומים, המיסים, ההיטלים והאגרות החלים ו/או שיחולו על הנכס מכל מין שהוא לרבות מיסי רכוש, מיסים עירוניים, היטלים עירוניים ואגרות ביטוח, יחולו על המוכרת עד ליום מסירת החזקה. מאותו יום ואילך יחולו על הקונה, אלא אם נאמר אחרת במפורש בהסכם". לטענת התובעת, היה על הנתבע להעביר את חשבון החנות לחברת החשמל על שמו, עם מסירת החזקה שנמסרה לנתבע ביום 15.10.10. לטענתה, הנתבע לא עשה כן. בשלב מסוים החנות הושכרה לאדם בשם זאב פינה שלא שילם את חשבונות החשמל במועד. בחודש מאי 2012 קיבלה התובעת חשבון חשמל על סך של 6,543 ₪, והבינה כי חשבון החשמל לא הועבר על שמה. התובעת פנתה לחברת החשמל ונאמר לה כי הופיעה ברישומי חברת החשמל כצרכנית רשומה גם לאחר שמכרה את החנות. אך בסופו של דבר הועבר החשבון על שם צרכן חדש. התובעת צירפה לכתב התביעה העתק חשבון חשמל מיום 2.12.12, המתייחס לנכס שנמכר לנתבע, ממנו עולה כי החייב הינו מר זאב פינה - הוא צד ג', ששכר את הנכס מהנתבע. בחשבון החשמל נאמר כי מקום האספקה אצל התובעת, מכאן שלמרות שהודע לחברת החשמל כי מר זאב פינה החזיק, אותה תקופה, בנכס, נותר הרישום על שמה של התובעת. עוד צירפה התובעת לכתב התביעה חשבון מיום 6.5.12, המופנה לתובעת, בכתובת מגוריה בגבעתיים, ממנו עולה כי החשבון כולל חוב על סך של 6,543 ₪, שהועבר מהנכס, שנמכר לנתבע. התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 31,900 ₪ משום שחודשים ארוכים היה עליה להתדיין עם חברת החשמל, זרם החשמל לדירתה נותק ונגרמה לה עוגמת נפש ומצוקה של ממש. בדיון, שהתקיים ביום 12.11.12, טענה התובעת, בין היתר, כי יתכן שמקור חיובה בתשלום החשבון, נעוץ בהתרשלות של חברת החשמל. לטענת הנתבע, אכן רכש מהתובעת את החנות והשכיר אותה החל מחודש אוקטובר למר רן פינה, ולאחר מכן ביום 5.9.11 השכיר את החנות למר זאב פינה (צד ג'). בכתב ההגנה לא טען הנתבע כי העביר את רישום הנכס, בחברת החשמל על שמו. לדבריו, השכיר את החנות ביום 5.9.11 למר זאב פינה (אליו שלח הנתבע הודעת צד ג'), שדאג להירשם כצרכן החשמל ברישומי חברת החשמל. לטענת הנתבע, על צד ג', מר זאב פינה, לשלם את החוב. בדיון שהתקיים ביום 17.3.13 עתרה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם. לטענתה מחייב סע' 9.1 להסכם את הנתבע להעביר על שמו את החשבון בחברת החשמל. התובעת הפנתה לסעיף 11.4 להסכם, לפיו אי מילוי האמור בסעיף 9, מהווה הפרה יסודית, בשלה נקבעו בין הצדדים פיצויים מוסכמים. עוד עלה בדיון כי התובעת לא שילמה את הכסף לחברת החשמל וכי נכון להיום חשבון החשמל על שם הנתבע. התובעת הציגה מכתב מחברת החשמל, לפיו הועבר החוב מהדירה, שנמכרה על ידה לנתבע, אל חשבונה, בכתובת בגבעתיים. מהמכתב עולה כי ביום 9.7.12 נותק זרם החשמל בדירתה של התובעת, בגין חוב זה, כמו כן נאמר במכתב כי אף ביום 2.9.12 נותק בביתה של התובעת זרם החשמל, ואף ביום 20.2.13. מהאמור במכתב נוסף מחברת החשמל, מיום 10.10.12 עולה כי בדיעבד התברר כי ברישומי חברת החשמל המשיכה התובעת להופיע כצרכן רשום, גם לאחר שמכרה את החנות, והיא הושכרה למספר שוכרים שאינם ידועים לחברה. התובעת לא תבעה את חברת החשמל, ואף הנתבע לא ביקש לצרף את חברת החשמל כנתבעת, או כצד ג'. לאחר הדיון, ביום 26.6.13, צירפה התובעת לתיק בית המשפט אישור תשלום חשבון החשמל, על סך של 6563 ₪, כשלחשבון זה יש לצרף, לטענתה, סכום של 200 ₪ ששולם על ידה כשנותק זרם החשמל לדירתה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את כתבי הטענות, אני סבורה שדין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה. באשר לטענת התובעת, לפיה זכאית היא לפיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית - לא שוכנעתי כי העובדה שהנתבע נמנע מלהעביר את חשבון החשמל על שמו, עם קבלת הבעלות בנכס, מהווה הפרה של סעיף 9.1 להסכם, ומשכך, מהווה הפרה יסודית של ההסכם. התובעת לא העלתה בכתב התביעה את הטיעון לפיה זכאית היא לפיצויים מוסכמים, אלא עתרה לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהצורך לפנות לחברת החשמל וכתוצאה מכך שחברת החשמל ניתקה לא אחת את התובעת מהחשמל בדירת המגורים שלה. הטענה לחיוב בפיצוי מוסכם עלתה רק בדיון האחרון, והתובע נמנע מלהתייחס אליו. סעיף 9.1 להסכם קובע כי "כל התשלומים, המיסים, ההיטלים והאגרות החלים ו/או שיחולו על הנכס מכל מין וסוג שהוא, לרבות מסי רכוש, מיסים עירוניים, היטלים עירוניים, אגרות, אגרות פיתוח, יחולו על המוכרת עד ליום מסירת החזקה ומאותו יום ואילך יחולו על הקונה, אלא אם נאמר אחרת במפורש בהסכם זה". סעיף 11.4 להסכם קובע כי הפרת סעיף 9 הינה בגדר הפרה יסודית וכן כי הפרה יסודית תזכה את הצד הנפגע בסך של 10% מהתמורה. סע' 9.1 להסכם המכירה מתייחס לתשלומים החלים על הנכס. תשלום חשבון החשמל חל על צרכן החשמל, ולפיכך אינו בא בגדר התשלומים החלים על הנכס. התובעת עצמה רשאית הייתה להעביר את חשבון החשמל על שמו של התובע, עם העברת החזקה בנכס לידיו (ראה למשל סעיפים ב. 1.7.1 - ב. 1.7.4 לקביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות של ספק שירות חיוני לפי חוק משק החשמל התשנ"ו-1996, שנקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, ופורסמו בילקוט הפרסומים 5346 מיום 25.11.04). אף שקבעתי כי אין האמור בסעיף 9.1 להסכם מתייחס להעברת חשבון החשמל על שם התובע, עדיין סבורה אני כי החוזה מטיל על התובע חובה להעביר את חשבון החשמל על שמו, וזאת מכמה טעמים. עיון בהסכם, שנחתם בין הצדדים, מעלה כי הגם שהעברת חשבון החשמל על שם התובע לא נזכרה במפורש בהסכם, הרי שהעברת החשבון כאמור, מהווה ללא ספק תנאי מכללא בהסכם. פרשנות זו מתיישבת, בין היתר, עם סע' 5 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, (להלן: "חוק המכר") לפיו "פרטים של חוזה מכר שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעסקאות מאותו סוג". סע' 4 (א) לחוק המכר קובע כי הוראות החוק יחולו "בשינויים המחויבים - גם על מכר של מקרקעין וזכויות". סע' 4 (ב) לחוק המכר קובע כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון, ואין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים". פרשנות זו עולה אף בקנה אחד עם כוונת הצדדים, כפי שהיא משתקפת מן ההסכם. סע' 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1073 קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין". גם לו קיבלתי את טענת התובעת לפיה הימנעותו של הנתבע מלרשום את חשבון החשמל על שמו, מהווה הפרה יסודית, הרי שסע' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע כי "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". בנסיבות שלפניי, אני סבורה כי הסכום, שנקבע כפיצוי מוסכם במקרה של הפרה יסודית, חורג מכל יחס סביר לנזק שניתן לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה - אי העברת הרישום בחברת החשמל, על שמו של הנתבע, כך שאין מקום לחייב את הנתבע בתשלום הסכום, כאמור בכתב התביעה. באשר לנזק שנגרם לתובעת - בכתב התביעה נטען כי בחודש מאי 2012 נודע לתובעת כי נותר חוב על שמה, בחברת החשמל בסך של 6,543 ₪. לטענתה, סירב הנתבע לקחת חוב זה על עצמו. התובע הציג חשבון חשמל לחודשים 12/11 ו-2/12 (נ/1) המתיישבת עם טענתו, לפיה העביר את השם בחברת החשמל, על שמו של צד ג' מר זאב פנה. עם זאת נושא החשבון גם את שמה של התובעת. התובעת צירפה כאמור אישור לפיה שולם על ידה סך של 6,563 ₪, וזאת בתוספת לסך של 200 ₪ ששולם על ידה בגין חיובי ניתוק החשמל וחיבורו. מקובלת עלי טענתה של התובעת לפיה נגרמו לה עוגמת נפש, טרחה והוצאות בגין מחדלו של הנתבע, שלא העביר על שמו את חשבון החשמל, אותם אני מעמידה על סך של 4,000 ₪. היה על הנתבע, מיד כשנודע לו כי צד ג' אינו משלם את חשבון החשמל, לפעול להעברת החשבון על שמו, ולשלם את החוב, שכן לא יכול היה להיות ספק כי אין על התובעת כל חובה לשאת בתשלום החוב. הנתבע צירף אישור מסירה לצד ג', לדיון שהתקיים ביום 5.2.13, אך צד ג' לא התייצב לדיון. לאור כל האמור הריני מקבלת את התביעה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,763 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום. צד ג' ישלם לנתבע סך של 11,763 וזאת בתוך 30 יום מיום הצגת אסמכתא על ביצוע התשלום בפועל בידי הנתבע לתובעת, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, וכן לצד ג'. הדיון שנקבע ליום 8.9.13 יבוטל. הפרת חוזהחוזה