לאחר קניית הטרקטורון התברר כי רובצים על הטרקטורון עיקולים - לא יכל לרשום את הטרקטורון במשרד הרישוי על שמו . לגרסת התובע , לאחר שנודע לו כי רובצים על הטרקטורון עיקולים פנה אל הנתבע בדרישה לפעול להסרת העיקולים וכי האחרון התחייב להסירם לאלתר . 2) לגרסת התובע , בעקבות מצב הדברים שנוצר הוסכם עם הנתבע , כי הטרקטורון יועבר על ידי התובע למשמורת/אחסון אצל אדם אשר התחייב לשמור עליו עד לתום הסרת העיקולים בכפוף לתשלום "דמי אחסון" בהם יישא התובע בסך של 150 ₪ לחודש . אליבא דגרסת התובע , חרף המשך פניותיו הרבות אל הנתבע , התנער הנתבע מהתחייבותו לפעול להסרת העיקולים - דבר אשר מנע ממנו מלעשות שימוש בטרקטורון במשך קרוב לארבע שנים ואף גרם לו לנזקים רבים . 3) בתאריך 2.8.2009 הגיש התובע כנגד הנתבע בבית-משפט השלום בקרית-שמונה תובענה למתן צו עשה , המורה לנתבע להעביר את הטרקטורון לבעלותו (תיק מספר : ת"א 771-08-09) . במהלך התנהלות ההליכים בתיק הורה בית-המשפט (כב' השופטת רבקה אייזנברג) לנתבע , להעביר את הרכב לחזקתו של התובע ולהשלים את הליך העברת רישום הבעלות של הטרקטורון על שם התובע , כאשר בסופו של יום הליך רישום הרכב על שם הנתבע הושלם רק בתאריך 25.6.2012 . 4) בסופו של יום , עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בסכום כולל של 31,800 ₪ בהתאם לראשי הנזק הבאים : ירידת ערך הטרקטורון בסך של 20,000 ₪ , תשלום דמי אחסון בסך של 7200 ₪ , החזר אגרות מבחן רישוי ("טסט") בסך של 1380 ₪ , החזר הוצאות משפט בסך של 3000 ₪ והחזר הוצאות בגין ביצוע "מסירות אישיות" לנתבעת בסך של 200 ₪ . 5) לטענת הנתבע , עיון בחוזה המכר אשר נכרת בין הצדדים מעלה , כי הטרקטורון לא נרכש בתמורה לסכום של 45,000 ₪ כפי שצוין בכתב התביעה , אלא כי , הלכה למעשה , התבצעה בינו לבין התובע עסקת חליפין שבמסגרתה הוסכם , כי החזקה בטרקטורון תועבר לידי התובע כאשר בתמורה לכך, התובע יעביר לידיו מכונת נסורת הכוללת קומפרסור וכן משחזת סכינים . התובע מוסיף ומציין בכתב הגנתו , כי בניגוד לנטען בכתב התביעה , הרי שעיון בדו"ח העיקולים הרובצים על הטרקטורון מעלה , שהעיקול הראשון אשר הוטל על הרכב נרשם בלשכת ההוצל"פ רק כארבעה חודשים לאחר ביצוע עסקת המכר , וכי התובע הוא זה אשר סירב לבצע את העברת רישום הבעלות של הטרקטורון על שמו במשרד הרישוי , מסיבות השמורות עמו . לגרסת הנתבע , לאחר כחצי שנה ממועד ביצוע העסקה עם התובע פנה אליו צד שלישי אשר ציין בפניו , כי רכש את הרכב מהנתבע וכי התובע אף אישר זאת במהלך שיחה טלפונית עמו . לגרסתו , בעת ביצוע הליך העברת הבעלות ברכב עם אותו צד שלישי בסניף הדואר , נתחוור לנתבע , כי על הטרקטורון רובץ עיקול ולכן שוחח עם עורך-דינו , אשר התחייב בפניו לטפל בעניין בהקדם . לגרסת הנתבע , הוא עצמו התחייב לכך שהעסקה תבוטל ככל שלא יעלה בידיו לבטל את העיקולים אשר רבצו על הטרקטורון , אולם התובע התנגד להצעה זו כאשר בסופו של יום העיקולים הוסרו בתאריך 10.4.2011 . 6) הנתבע מוסיף ומציין , כי לא זו אף זו שלא עלה בידי התובע להציג בפני ביהמ"ש כל אסמכתא לירידת ערכו של הטרקטורון וכן לכך ששילם אלפי שקלים לצורך הפקדת הרכב במשמורת במחסן השייך לאותו אדם הנזכר בכתב התביעה , הרי שבפועל , גם לא הייתה כל מניעה לכך שהתובע ימשיך ויעשה שימוש בטרקטורון במשך כל התקופה בה טען כי הרכב הוחזק במחסן השייך לאותו אדם לו שילם התובע , לטענתו , מדי חודש 150 ₪ . 7) במהלך הדיון בביהמ"ש מיום 11.3.2013 הסכימו הצדדים להיבדק בבדיקת פוליגרף מכרעת בכל הנוגע למספר סוגיות עובדתיות מהותיות העולות מהתיק , אולם בסופו של יום , חזר בו התובע מההסכמה הדיונית להיבדק בבדיקת הפוליגרף ולכן הוחלט על ידי ביהמ"ש ליתן פס"ד על יסוד החומר המצוי בתיק ביהמ"ש (ראה : פרוטוקול הדיון מיום 10.9.2013) . דיון והכרעה : 8) על מנת לבחון את אחריותו של הנתבע לנזקי התובע , הרי שעל ביהמ"ש לבחון בראש ובראשונה האם מוכר רכב (הנתבע) התרשל בכך שלא טרח לרשום את הרכב על שם הרוכש (התובע) עובר למועד המכירה והאם הינו חייב בחובת זהירות כלפי התובע בשל העיקולים אשר הוטלו על הרכב על ידי צדדים שלישיים . 9) בכדי שתקום חובה מכוח עוולת הרשלנות , על התובע להוכיח את התגבשותם של יסודותיה דהיינו , חובת זהירות , התרשלות ונזק שנגרם בגינה. בשלב הראשון של ניתוח עוולת הרשלנות הגישה "המסורתית" כוללת בחינה דו-שלבית של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בהתאם למבחן הצפיות ולכן קיומה של חובת זהירות מושגית נקבע , על-פי המבחן האם אדם סביר "צריך היה" לצפות את התרחשות הנזק שהינה הינה נורמטיבית-ערכית מעיקרא . מבחן הצפיות הנורמטיבית נועד לסלק משולחן הדיונים את כל הפעולות והמעשים השגרתיים, הרגילים והיומיומיים שאדם אינו צריך לשאת בגינם בחובת זהירות כלפי משנהו (ראה : ע"א 3510/99 ועלס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה לישראל , פ"ד נה(5) 826, 841 (2001)). לא כל נזק שהינו צפוי מבחינה פיזית הינו נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לו(1) 113 (1982) נפסק , כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון , וכי הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון שאינו סביר . 10) אשר לפן המושגי , הרי שביהמ"ש העליון התייחס לסוגיית הטלת חבות על המעוול בשל נזקי עיקול בפסה"ד עניין רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ , פ"ד נד(5) 638 עת קבע , כי מבחינה עקרונית , ייתכן שהטלתו של עיקול תשמש בסיס לתביעה בגין נזק אשר נגרם בעטיו של העיקול , ולכן צד שלישי המבקש להטיל עיקול על כלי רכב חייב בחובת זהירות מושגית כלפי האדם אשר עושה שימוש ברכב , וכך גם מוכר רכב המודע לכך שעל רכבו עלולים לרבוץ עיקולים לאחר המכירה חב בחובת זהירות כלפי רוכש אשר עלול להיפגע כתוצאה מכך . 11) הצדדים אמנם חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשאלה האם בעת ביצוע עסקת המכר ביקש התובע מהנתבע שלא להעביר את רישום הבעלות במשרד הרישוי על מנת למכור את הרכב לצד שלישי , או לחילופין , האם התובע ביקש מהנתבע להעביר את הבעלות ברכב רק לאחר ביצוע העסקה . עם זאת , עיון בדו"ח העיקולים אשר הוטלו על הרכב מלמד , כי גרסת הנתבע בכל הנוגע למחלוקת מהותית מסתברת יותר מאשר גרסת התובע לפיה הנתבע ביקש להעביר את הרכב לחזקתו של צד ג' לאחר רכישתו שכן העיקול הראשון הוטל על הרכב נרשם בלשכת ההוצל"פ בתאריך 16.4.2008 , דהיינו , כארבעה חודשים לאחר מכירת הטרקטורון לידי התובע . כמו כן , לא נסתרה טענת הנתבע לפיה , מצבו הכלכלי הורע כחצי שנה וכי העיקולים נבעו מסיבה זו (ראה : עמוד 1 שורות 18 - 19 לפרוטוקול מיום 11.3.2013) , מה גם שעיון בחוזה המכר מלמד כי הרכב נרכש על ידי התובע במסגרת עסקת חליפין ולא במסגרת עסקה מכר רגילה הכרוכה בתשלום בכסף מזומן של רוכש הרכב לידי המוכר , וזאת כפי שנטען בכתב התביעה . מכאן עולה , כי הקשר הסיבתי שבין המחדלים המיוחסים לנתבע בכתב התביעה לבין נזקי התובע ניתקים שכן דו"ח העיקולים המצורף לכתב ההגנה מצביע בבירור על כך שהעיקול הראשון נרשם רק מספר חודשים לאחר ביצוע העסקה ולא טרם ביצוע עסקת המכר ומכאן , לכל היותר , היריבות המשפטית בכל הנוגע לנזקי העיקול הינה בין התובע לבין נושיו של הנתבע . 12) גם אם תמצא לומר, כי רישום הרכב היה מתבצע כדבעי במשרד התחבורה וכי הרכב היה נרשם על שם התובע עובר למועד כריתת הסכם המכר , אזי עדיין לא הייתה כל מניעה משפטית בידי נושיו של הנתבע לפעול להטלת עיקול ברישום על הרכב שכן , על פי פסיקת ביהמ"ש העליון , רישום כלי רכב במשרד הרישוי הינו בעל אופי דקלרטיבי בלבד ואיננו מהווה אקט קונסטיטוטיבי של העברת הבעלות (ראה : רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פ"ד נא(4) 464 בעמ' 473,474) . אשר על כן , אין כל חשיבות מכרעת לסוגיית רישום הרכב על שם מאן דהוא בכל הנוגע להטלת העיקולים מצד נושי הנתבע ולכן , ברי כי התובע לא היה מנוע מלעשות שימוש ברכב לכל אורך התקופה , מה גם שהיה באפשרותו להקטין את נזקיו באמצעות הגשת בקשה מתאימה ללשכת ההוצל"פ לביטול העיקולים אשר רבצו על הרכב . מעבר לכך , היה סיפק בידי התובע להגיש תובענה כספית/נזיקית כנגד אותם צדדים שלישיים אשר פעלו להטלת העיקולים מבלי לבדוק את זהות האדם אשר עושה ברכב שימוש בפועל , ברם התובע בחר שלא לעשות כן מטעמיו שלו . אשר על כן , הנני מוצא לנכון לדחות את התובענה בהעדר אחריות מצד הנתבע לנזקי התובע . 13) אשר לנזקי התובע , גם אם הייתי מגיע לכלל מסקנה כי הנתבע התנהל באופן רשלני וכי הינו אחראי לנזקי התובע הרי שבסופו של יום , עולה כי התובע לא צלח להוכיח ולו אחד מראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה , ואבאר . אשר לראש הנזק שעניינו ירידת ערך הרכב לא טרח התובע להציג ולו בדל ראייה התומכת בטיעון זה , דוגמת חוות-דעת של שמאי רכב ואף לא הוסבר כיצד הסכום חושב בכתב התביעה . יתירה מכך , התובע אף לא טרח להציג בפני ביהמ"ש ולו בדל ראייה לפיה שילם דמי אחסנה בעבור אחסון הרכב וכלל לא ציין ולו פרט אחד אודות אותו אדם אשר אחסן את הרכב וכן אודות המקום בו אחסן לכאורה את הרכב . כמו כן , לא הובאה כל ראייה לפיה התובע שילם את אגרות הרישוי הנזכרות בכתב התביעה וכן חשבוניות מס/אסמכתאות אחרות בכל הנוגע לראש הנזק בנוגע לביצוע המסירות האישיות לידי הנתבע . אשר לראש הנזק הנוגע להוצאות המשפטיות בתיק האזרחי , הרי שעיון בתיק האזרחי מלמד על כך , כי אמנם לא נפסקו הוצאות משפט לזכות התובע , אשר ייצג את עצמו בלא סיוע של עו"ד , למעט החזר של אגרת משפט , ברם מותב זה מנוע מלפסוק הוצאות הנוגעות לתיק האזרחי שכן , הסמכות לקבוע את גובה ההוצאות המשפטיות הנוגעות להליך האזרחי מצוי אך ורק בסמכותו של המותב אשר דן בהליך האזרחי (כב' השופטת אייזנברג) . 14) אשר על כן , התובענה נדחית . התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 300 ₪ . טרקטורוןעיקול