נפילת קרש ממשאית זבל עם מנוף על רכב חונה - נזקי רכוש לרכב: לטענת התובעת, רכבה חנה בצד הכביש. משאית בבעלות הנתבעים עם מנוף, הגיעה בשעה 07:30 בבוקר לפנות פסולת במדרכה ממול ביתה. הנהג עבדאלה ועוזרו אלעד עצרו וחנו במקביל לרכב ופינו פסולת כאשר מנוף המשאית מופעל מעל גג הרכב. בזמן פינוי הפסולת מהמדרכה נפל קרש כבד מהמנוף על גג רכב התובעת. בנה של התובעת, ראה את האירוע וקרא מיד לבעלה שיביט על האירוע. בעלה, סיים את תפילת הבוקר ונסע אחרי נהג המשאית שעזב את מהמקום. הנהג עבדאלה סירב למסור פרטים וטען כי לא גרם לנזק. 3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי נהג הנתבעת עבד בהעמסה. אך בשום שלב לא היה מעורב באירוע בו נפלה פסולת על רכב. הנהג אינו מכיר את האירוע מאחר וזה לא התקיים. בנוסף נטען כי ירידת הערך לא הוכחה מאחר והרכב לא נבדק לאחר תיקונו, וכן לא נשקלו קריטריונים שונים. בנוסף, נטען כי שכ"ט השמאי הנתבע בסך של 1,000 ₪ הינו מופרז. 4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד בעלה של התובעת וחזר על גרסתו לפיה הניח תפילין בשעה שבנו והוא שמעו רעש. בנו הבחין שמשאית אשפה של הנתבעים, הרימה פלטות של עץ עם המנוף והפילה אותן על גג מכונית התובעת. לאחר מכן, הבחין הבן בנהג הנתבעת ובעוזרו מרימים עוד כמה פלטות מעמיסים אותן על גבי המשאית. בנו קרא לו ואף הוא הבחין בעוזר נכנס למשאית ש"שמה פול גז" וברחה מהמקום. בעלה של התובעת טען כי לא הספיק לקחת את מספר הרכב אך זיהה את משאית האשפה מאחר וזו המשאית המפנה ברחובם ביום קבוע בשעה קבועה. הבעל של התובעת סיים להניח את התפילין ונסע בשכונה על מנת לנסות ולאתר את הנהג הפוגע. הבעל של התובע לא איתר אותו ועל כן התקשר לרלש"ית של העירייה וזו נתנה לו את פרטי הרכב והנהג וטענה בפניו כי מדובר בעירייה ולכן הוא יכול להיות רגוע שיפוצה בגין נזקיו. הבעל של התובעת התקשר לפקח המוכר לו וזה התקשר לנהג המשאית וביקשו לחזור למקום. כשחזר, ביקש הפקח מהנהג פרטים אך זה סירב בטענה שזה יפגע לו בפרמיה. בדיון הראשון טען הבעל כי טרם תיקן את הנזקים ברכב. בדיון השלישי טען כי ביצע תיקונים מעטים ע"י פחח שהרים הגג כלפי מעלה על מנת שניתן יהיה לנסוע ברכב. הבעל של התובעת, זיהה את נהג המשאית, הנתבע 2, כנהג הקבוע המגיע לרחוב וכאיש עימו דיבר בצהריים ושסירב ליתן לו פרטים. הבעל של התובעת עומת עם דו"ח שלטענת הנתבעת הופק ע"י חברת איתורן והמעיד לכאורה כי המשאית לא עברה ברחוב הנדון בשעות הבוקר, רק בצהריים. הבעל של התובעת הכחיש אמינותו של דו"ח זה וטען כי הוא מפוברק כשהוא נסמך על מכתב מהעירייה לפיו הדו"ח איננו אמין ואף הציג בפני מפה המעידה כי עפ"י הדו"ח המשאית היתה ברחוב הסמוך לשלו בשעה 07:42 ובשעה 07:43 דווחה כמצויה ברחוב הנמצא בצד השני של העיר, ובשעה 07:50 שבה ומופיעה ברחובות הסמוכים לרחוב שלו. התובע טען כי בדיונים הראשונים טענו הנתבעים כי המשאית לא היתה במקום כלל ואח"כ תיקנו ואמרו כי היתה באזור, אך לא ברחוב הנדון. הבן של התובעת העיד כי התעורר אותו בוקר מרעש של משאית, יצא מהחדר ואז שמע רעש של "פיצוץ". הבן הסתכל מהחלון והבחין בקרש המונח על גג רכבה של התובעת וכי קרש זה גרם נזק לגג הרכב שהתעקם כתוצאה מכך. כמו כן, הבחין בעוזר הנהג מעמיס במהירות את יתר הקרשים. בשלב זה קרא לאביו שיגיע מהר. הבן טען כי משאית האשפה מוכרת לו מאחר והיא מגיעה בימים קבועים. אביו הסתכל מהחלון ולאחר שסיים להתפלל ירד למטה. מנהל האזור, נקרא בשעות הצהריים על ידי שכנו, בעלה של התובעת, למקום. מנהל האזור טען כי הבין שהאירוע התרחש בשעות הבוקר והבעל קיבל מהרל"שית של העירייה את פרטי הנהג בשם עבדאלה והבעל שאל את מנהל האזור האם נהג זה מוכר לו. מנהל האזור טען כי כאשר הגיע למקום הגזם היה מפונה. מנהל האזור שוחח עם עבדאלה וזה אמר לו כי פינה האזור באותו יום אך הכחיש כי פגע ברכב. מנהל האזור הורה לו לתת פרטיו לבעלה של התובעת. מנהל האזור טען כי רק משאית אחת עם מנוף עובדת בכל אזור ומפנה את הגזם. התובעת פנתה לעירייה ומנהל אגף התברואה הגיש ביום 28.7.13 הודעה לפיה דו"ח איתורן שהוצג ע"י הנתבעת בדיון, איננו מוכר לו בפורמט זה וכי עפ"י בדיקה טלפונית שערך הדו"ח שהוצג, איננו דף של חברת איתורן. בנוסף, ציין מנהל האגף חריגות בדו"ח: בשעה 7:42 ברחוב הזוהר ובשעה 07:43 ברחוב בן ציון גיליס. המנהל ציין כי המשאית דילגה על פני חצי עיר בדקה ואין כל הסבר בדבר דרך הנסיעה והמקומות בהם ביקרה באותה דקה. עוד ציין כי אגף התברואה ניסה לקבל דו"ח מתוקן ולהגיע להבנות עם הנתבעת 1 אך ללא הצלחה. מנהל האגף ציין כי על החברה ליתן הסבר אותנטי לפער הזמנים בדו"ח מול הק"מ. המנהל צירף דוח אותנטי מאיתורן להמחשת ההבדלים בין הדוח שהוצג ע"י הנתבעת לדו"ח זה. ביום 29.8.13 הבהיר מנהל אגף התברואה כי ברחוב הנדון עבדה משאית הנתבעים והנהג היה עבדאלה. עוד ציין כי המשאית לא היתה מחוברת לאיתורן של אגף התברואה ועל כן נקנסה על כך. המנהל, ציין שוב כי ניסו לקבל דו"ח מעודכן/מתוקן מהנתבעת ללא הצלחה. המנהל ציין כי הדו"ח שהוצג אינו מוכר כדו"ח רשמי של חברת איתורן, אלא דו"ח שכנראה עבר "שינויים" לפי רצון החברה וכראיה ציין שהמשאית "דילגה" על חצי עיר בזמן קצר. 5. הנתבע 2, העיד וטען כי באותו יום כלל לא עבר ועבד ברחוב זה, אך הודה כי עבד ברחוב ליד. הנתבע 2 טען כי בפתח תקווה קיימות מספר משאית והעיר מחולקת לאזורים. הנתבע 2 טען כי בשעות הצהריים התקשר אליו מנהל אזור ואמר לו שיש אדם ברחוב מסוים הטוען כי פגע ברכבו ועל כן הגיע למקום. הנתבע 2 טען כי טרם הגיע לרחוב זה באותו יום, וכי רק אם יש גזם מגיע הוא לרחוב ולא ידע האם יש גזם והאם אמור היה בהמשך להגיע לרחוב זה אם לאו. בהמשך שינה תשובתו וטען כי מדובר ברחוב המצוי באזור שלו והיה אמור להגיע בסוף היום לפנות גזם ברחוב זה. הנתבע 2 טען שכאשר הגיע למקום הגזם עדיין היה מצוי ברחוב. העוזר של הנהג, הנתבע 2, שבכתב התביעה מצויין ששמו אלעד, לא התייצב ולא העיד לפניי. נציג הנתבעת הציג דו"ח איתורן המעיד לטענתו כי הרחוב פונה ע"י משאית הנתבעים רק בשעה 12:00 וכי קודם לכן לא היתה המשאית ברחוב של התובעת. נציג הנתבעת טען כי קיימות משאיות נוספות העובדות באזור ומפנות חומרים שונים. נציג הנתבעת טען כי דו"ח איתורן שהוצג ע"י הנתבעת לא נסתר בחוו"ד מקצועית. נציג הנתבעת טען כי הדו"ח תקין וכי יתכן שיש "דיליי" מחברת איתורן במספר דקות. בנוסף, ציין שלאחר הדיון השני הציע נציג הנתבעת כי הרכב יתוקן על ידם. ברם, הבעל של התובעת סירב להצעה זו. נציג הנתבעת טען לראשונה בדיון השלישי כי יש למנות שמאי מוסכם לבדיקת הרכב כעת וזאת לאור כך שהרכב עבר תיקון קל ע"י פחח ולאור חלוף הזמן מעת הצגת דו"ח השמאי ועד היום. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסת התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל התביעה ולחייב הנתבעים בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן. ראשית, התרשמתי מעדות בנה של התובע והיא מהימנה בעיני. הבן חזר בעקביות על גרסתו לפיה שמע רעש והבחין במשאית האשפה ובקרש המונח על גג רכבה של אמו. כמו כן, הבחין בעוזר המעמיס את יתרת הקרשים ובשלב זה קרא לאביו. הבן טען כי המשאית מוכרת לו מאחר והיא המשאית הקבועה המפנה את האשפה ברחוב. עדותו נתמכה בעדותו המהימנה של בעלה של התובעת שהעיד אף הוא כי הבחין מהחלון במשאית האשפה ולאחר שסיים להתפלל נסע ברחובות בניסיון לחפש אותה. משניסיון זה לא צלח ניסה להתקשר לעירייה ולחבר פקח על מנת שיעזרו לו לאתר את הנהג והמשאית הפוגעת. בצהריים חזר נהג המשאית למקום, הכחיש כי פגע ברכבו וסירב ליתן לו פרטים. גם הבעל של התובעת טען כי המשאית והנהג מוכרים לו מאחר והם מפנים באופן קבוע. יש לציין עוד, כי התרשמתי שהבעל דייק בדבריו כאשר נשאל במה הבחין מחלון ביתו. עדותם נתמכה גם בעדות הפקח החבר, מנהל האזור שטען כי ביקש מהנהג לחזור למקום וזה הכחיש כי פגע ברכב וסירב למסור פרטים. עוד העיד הפקח כי בשעה שהגיע למקום הגזם לא היה כבר ברחוב בעוד לטענת נהג הנתבעת בשעה היעודה טרם הגיע לרחוב על מנת לפנות את הגזם. מנגד עדותו של הנתבע 2, הנהג ברכב הנתבעת 1, היתה בלתי אמינה בעיני. בין היתר, מהטעם שהנתבע 2 טען כי לא היה ברחוב הנדון ופינה את הגזם רק ברחובות הסמוכים ובשעות הצהריים כשהגיע למקום לאחר שהפקח קרא לו הגזם עדיין היה ברחוב. עדותו סותרת את עדות הפקח שטען, כאמור, כי הגזם היה מפונה בשעת הצהריים בה הגיע למקום וסותרת עדות הפקח לפיה הנהג הכחיש כי גרם נזק אך לא הכחיש כי אסף את הגזם מהרחוב של התובעת. בנוסף, הנתבע 2 הודה כי העיר מחולקת לאזורים ורחוב התובעת מצוי באזור שפינוי הגזם בו מבוצע על ידו. גם טענתו לפיה לא היה ידוע לו באותו יום, האם יגיע בהמשך לרחוב התובעת, נראית תמוהה. הטענה לפיה קיימות משאיות נוספות המופעלות ע"י העירייה, נותרה טענה בעלמא וסותרת את עדות הבן והבעל לפיה הבחינו מהחלון במשאית שעסקה בפינוי קרשים מהרחוב וכי מדובר במשאית קבועה המוכרת להם. יתרה מכך, אין חולק כי היה לנתבע 2 עוזר שנסע איתו באותו בוקר ופינה עמו את הגזם. התובעת אף נקבה בשמו בכתב התביעה והבן העיד על מעשי העוזר בעת קרות התאונה. ברם, העוזר לא הובא להעיד בפניי. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457). בנוסף, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה קרי, פגיעה בגג הרכב של התובעת כתוצאה מנפילת חפץ כבד על גג הרכב. מנגד, הנתבעים ביססו גרסתם על ראיה אחת : דו"ח האיתורן, המעיד לכאורה כי בשעות הבוקר,משאית הנתבעים לא עברה ברחוב הנדון. אך, מנהל אגף התברואה של העירייה שלח הודעה לפיה דו"ח זה אינו אותנטי מבחינת מראהו ולאור שיחה שנערכה בינו לבין איתוראן. מנהל אגף התברואה לא העיד בפניי אך הצביע על מספר חריגות בדו"ח המעידות על דבריו. גם התובע חזר אליהן, בין היתר, העובדה כי הרכב מדווח בשעה 07:42 ברחוב הסמוך לרחוב של התובעת ובשעה 07:43 מופיע בצידה האחר של העיר כאשר לא מצוינים הרחובות בהם עברה המשאית על מנת להגיע בדקה מרחוב אחד לרחוב האחר. יתרה מכך, לאחר מספר דקות, ב 07:50 מדווחת שוב המשאית כנצפית ברחובות הסמוכים לרחוב של התובעת ואין זה סביר כי המשאית מפנה גזם בצד אחד של העיר, נעלמת מופיעה בצד השני, ולאחר מספר דקות שוב חוזרת ומפנה גזם ברחובות הסמוכים לרחוב של התובעת, למעט רחוב התובעת, אליו לטענת הנתבעות חזרה רק בשעות הצהריים ופינתה את הגזם שם. עבודת המשאית ברחובות הסמוכים לרחובה של התובעת, העלמות המשאית והופעתה בצד האחר של העיר, בדיוק בדקות בהן טענה התובעת כי מנוף הנתבעת הפיל קרש על רכבה והופעתה מספר דקות לאחר מכן שוב ברחובות הסמוכים לרחוב התובעת, והטענה בדבר פינוי הגזם רק בשעות הצהריים מרחוב התובעת, אכן מעלים ספק בדבר מהימנות הדו"ח. נציג הנתבעת טען כי יתכן ומדובר "בדילי" של מספר דקות הקיים בדו"ח של איתורן. ברם, הסבר זה נראה בלתי הגיוני בשעה שהנתבעים עצמם מטילים את כל יהבם על דיוק הדו"ח. בנוסף, "הדילי" איננו מסביר את העלמות המשאית והופעתה בצד אחר של העיר, ללא ציון הרחובות בהם עברה לצורך הגעה לשם. לפיכך, מצאתי ממש בטענת התובעת לפיה הדו"ח שהוצג בפני על פניו, איננו מהימן. ועל כן אין צורך בהצגת דו"ח נגדי לצורך הוכחת מסקנה זו. יתרה מכך, הנתבעים לא נתנו הסבר מספק באשר לסתירות ואי הדיוקים המופיעים בו. לאור האמור, מצאתי לנכון לקבל את גרסת התובעת והעדים שהובאו מטעמה באשר לאופן קרות התאונה. לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע 2 שנהג במשאית ועוזרו, להבחין ברכב החונה ברחוב ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו בשעה שהם מפנים קרשים באמצעות מנוף. משלא עשו כן הרי הם אחראים לקרות התאונה. 7. באשר לנזק הנתבע : מצאתי ממש בטענת נציג הנתבעת, לפיה משלא תיקן התובע את נזקיו, אלא רק במקצת לצורך המשך נסיעתו, יש להפחית את רכיב המע"מ מדו"ח השמאי. בנוסף, משלא נבדק הרכב ע"י שמאי לאחר תיקונו, הרי שלא ניתן לקבוע עדיין ירידת ערך . באשר לשכ"ט השמאי, סבורה אני כי במקרה דנן 1,000 ₪ הינו שכ"ט סביר ומקובל. נציג הנתבעים טען כי הציע לתובעת לתקן בעבורה את הרכב. אך, מובהר כי אין חובה בדין על התובעת להסכים להצעה זו, ואכן היא סירבה. נציג הנתבעים טען בפני בדיון האחרון כי לאור חלוף הזמן והעובדה כי הרכב תוקן במקצת יש לקבל הערכת שמאי חדשה. מצאתי טענה זו מקוממת. ראשית, באפשרות הנתבעת היה לבקש לבדוק את הרכב ולהמציא חוו"ד נגדית מטעמה בכתב ההגנה אך היא לא עשתה כן. שנית, התובעת הגישה תביעתה חודשיים בלבד לאחר קרות התאונה והכחשת הנתבעים את האירוע היא שגרמה להתארכות ההליכים ולצורך בקבלת תיעוד מהעיירה בדבר מיקום המשאית בשעת התאונה. יש לציין שבתיק זה התנהלו שלושה דיונים במשך שנה וחצי, דבר שאיננו מקובל בבית משפט לתביעות קטנות, כשהנתבעים הציגו לראשונה את דו"ח האיתורן הלכאורי בהפתעה במסגרת הדיון הראשון ולא צירפו אותו לכתב ההגנה, דבר שהיה מאפשר לתובעת להיערך עם אישור מהעירייה מבעוד מועד, בטרם הדיון הראשון. בנוסף, העובדה שהתובעת הרימה באמצעות פחח את גג הרכב על מנת לאפשר נסיעה עד תיקון הרכב לאחר קבלת דמי התביעה, אינה משבחת מצבו ואיננה מצדיקה בדיקה נוספת. 7. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 10,780 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 17.7.12 ועד לביצוע התשלום בפועל. באשר לירידת הערך, באפשרות התובעת להציג לנתבעים דו"ח שמאי שבדק את הרכב לאחר שיבוצע התיקון ולתבוע מהנתבעים את רכיב ירידת הערך. באפשרות הנתבעים יהיה להציג חוו"ד שמאי נגדית. בהעדר הסכמה, באפשרות התובעת להגיש תביעה בגין רכיב זה בלבד. בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. רכבזבלרכב חונהמנוףמשאיתציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נזקי רכושנפילהנזק לרכב