תביעה לפיצוי בגין פגם במוצר ועוגמת נפש בגין התנהלות הנתבעת. 2 בכתב התביעה נטען כי ביום 12.2.10 רכשה התובעת מסניף הנתבעת ספה ושילמה תמורתה סך של 6,595 ₪. הספה, שהיתה אמורה להיות מסופקת בתוך 45 יום סופקה לתובעת רק לאחר שלושה חודשים. לאחר שבוע ימים, מיום האספקה, הבחינה התובעת בקרעים בספה. התובעת פנתה לשירות הלקוחות של הנתבעת ותואם מועד בו יגיע נציג שירות לבחון את הספה אלא שביום בו היה אמור להגיע הודיעה הנתבעת כי הנציג לא יוכל להגיע ויתואם מועד אחר. הדבר חזר על עצמו פעמיים נוספות בהן נדחה המועד בו היה אמור הנציג להגיע לביתה. לאחר פניות חוזרות ונשנות של התובעת ביקשה הנתבעת באמצעות מנהלת השירות הגב' אבני כי הספה והקרעים יצולמו וישלחו בדואר אלקטרוני. התמונה נשלחה לנתבעת ביום 12.10.10 והיא השיבה כי "הקרעים נוצרו משימוש ולא מתקלה בבד". הנתבעת הציעה לרפד מחדש את הספה כאשר הנתבעת תישא בעלות העבודה וההובלה ואילו התובעת תשלם בעלות הבד החדש בסך 2,000 ₪. התובעת טענה כי מאחר והותשה ממסכת התלאות הנ"ל ולא היה באפשרותה לשלם הסכום הנ"ל בנוסף לסך ששולם בעבור הספה, הפסיקה הטיפול בעניין, אלא שבמהלך החודשים הבאים החלו להופיע קרעים נוספים בספה. התובעת פנתה שוב לשירות הלקוחות בטענה כי הדבר מפריך את טענת הנתבעת לפיה מקור הקרעים בבד אינו מפגם או תקלה ביצור. בתגובה נאמר לתובעת כי מנהלת השירות איתה שוחחה בעבר אינה עובדת יותר בחברה ובקשותיה הרבות לשוחח עם המנהלת החדשה בשם אלה לא נענו. לבסוף, נתבקשה התובעת לשלוח הודעה ולצרף תכתובותיה עם המנהלת הקודמת ותצלומי הספה. התובעת עשתה כן ונענתה כי הצעת המנהלת הקודמת איננה רלוונטית וכעת עליה לשלם בעבור הבד סכום גבוה יותר. התובעת סירבה, ביקשה שוב לשוחח עם מנהלת השירות וסורבה. גם בקשתה שישלח נציג מטעם החברה לבדיקת הקרעים נדחתה תוך שנאמר לה כי יהא עליה לשלם עבור עלות הגעת הנציג. התובעת פנתה למחלקת יחסי הציבור של הנתבעת ורק אז חזרה אליה לראשונה אלה מנהלת שירות הלקוחות שביקשה מהתובעת, בפעם השלישית, לשלוח התכתובות בצירוף הצילומים. התובעת שלחה תוך דקות ספורות את הנדרש, אך למרות שביצעה ניסיונות רבים לשוחח טלפונית עם המנהלת, רק לאחר שבוע חזרה אליה המנהלת עם תשובה לפיה עליה לשלם סך של 2,500 ₪ בגין עלות הבד החדש. התובעת שלחה מכתב מעו"ד ורק אז יצרה עימה הנתבעת קשר ושלחה נציג מטעמה לראות את הספה שהעריך שהקרעים נעשו כתוצאה משימוש בספה. התובעת טענה שהספה קרועה והיא נאלצה לרדוף במשך שנתיים אחרי הנתבעת שסירבה לשאת בעלות ריפוד הבד מחדש. לפיכך, דרשה התובעת החזר מלא בגין הספה בתוספת עוגמת נפש. מנגד טענה הנתבעת כי מספר חודשים לאחר מועד האספקה של הספה, הלינה התובעת כי ישנם קרעים בספה והיא נתבקשה לשלוח תמונות אשר מהן עלה כי הקרע בספה נגרם כתוצאה מחבלה ו/או קרע ע"י בעל חיים ו/או שימוש לקוי של התובעת בספה. הנתבעת טענה כי בהתאם לתעודת האחריות "האחריות אינה כוללת בדי הריפוד והעור". בנסיבות אלה נשלח מטעמה איש שירות שהציע, לפנים משורת הדין, לרפד הספה בעלות מופחתת בסך של 2,500 ₪. אך התובעת סירבה ודרשה שהטיפול יינתן ללא עלות. הנתבעת טענה כי התובעת בתביעתה מנסה לגלגל על הנתבעת את הנזק ולהתעשר על חשבונה, וכיום לאחר שימוש בן שנתיים בספה, אף תובעת החזר תשלום מלא עבור ספה, בשעה שהיא זו שגרמה לנזק, בתוספת עוגמת נפש בסכום מופרז. 3. בדיון שנערך בפניי טענה נציגת הנתבעת כי הספה סופקה לתובעת כשהיא תקינה ורק לאחר חודשיים פנתה התובעת והתלוננה על קרעים בבד. לאחר מכן, במשך שנה, מנובמבר 2010 עד נובמבר 2011 לא יצרה התובעת קשר עם הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אין אחריות על קרעים מאחר ולא ניתן לבחון כיצד נוצרו וכי לקוחות אחרים לא דווחו על תקלות בבד הספציפי, מטעם זה לא נשלח איש שירות, שכן אין ביכולתו לחוות דעתו באשר לגורם הנזק. הנתבעת הציגה בדיון טופס ביקור מאיש שירות שבדק את הספה ביום 5.4.12 והעריך כי הקרעים נוצרו כתוצאה מפגיעת חפץ חד או בעל חיים ולא משימוש סטנדרטי. התובעת מנגד העידה כי פנתה טלפונית ובאמצעות פקסים לנתבעת פעמים רבות במהלך השנה והתלוננה על הקרעים אך לא קיבלה מענה ואיש השירות נשלח רק לאחר שנשלח מכתב מעו"ד. התובעת ציינה כי באינטרנט מופיעות תלונות רבות של לקוחות בגין הבדים של הנתבעת. 4. מאחר וטופס ביקור איש השירות הוצג בפניי במהלך הדיון בלבד. אפשרתי לתובעת להמציא חוו"ד מומחה מטעמה שיתמוך בטענותיה לפיה הקרעים נוצרו כתוצאה מפגם בבד. עוד קבעתי שלנתבעת תינתן זכותה תגובה ועל יסוד חווה"ד והמסמכים שיוצגו יינתן פסד דין. התובעת הגישה מכתב שנערך ביום 10.1.13 שכותרתו חוות דעת מקצועית ובו ציין מר חיים אפרתי, מנהל לשעבר של חברת אולמפיה יצרנית מזרנים וספות נוער כי לאחר עיון בתמונות הספה: "אני יכול לציין בוודאות שהבד ממנו עשויה הספה פגום, נראה שהבד "התייבש" וזאת מסיבות אפשריות שונות (נראה לי שהבד היה חשוף לשמש זמן רב מידי) ולכן הבד מתפרד, בד שמתבלה או שהשימוש בו נעשה בצורה חריגה לא נראה כך. הוכחה נוספת "להתייבשות" הבד היא מקום התפרים במרכז הספה, שלכאורה נראה שנפרמו אך האמת שהתפרים לא נפרמו אלא יצרו לחץ על הבד והבד נפרם עקב כך". יש לציין שחוו"ד לא הוגשה בהתאם לפקודת הראיות, ואינה ערוכה כדין. ברם, גם טופס הביקור של איש השירות אינו מהווה חוו"ד ערוכה כדין. הנתבעת טענה כי חוו"ד המומחה מטעם התובעת בוצעה על יסוד התרשמות מצילומים בלבד והתובעת היא שמיקמה את הספה במרפסת בו היתה חשופה לשמש, דבר שגרם להתייבשות הבד שאובחנה ע"י המומחה מטעמה. לאור חילוקי דעות אלה, מצאתי מקום, למנות מומחה מטעם בית המשפט ע"מ שיחווה דעתו בנוגע למקור הקרעים. 5. ביום 27.2.13 ידעו אותי התובעים כי הספה אינה עוד ברשותם. התובעים טענו כי עובדה זו צוינה על ידם במהלך הדיון הקודם והתקבלה בהבנה מאחר ורכשו ספה חדשה ואין באפשרותם לאחסן את הספה הנדונה למשך הזמן בלתי מוגבל בו התמשכו ההליכים בתיק. לפיכך, זימנתי הצדדים לדיון נוסף בו טענו התובעים, זאת יש לציין בניגוד לאמור בהודעתם מיום 27.2.13, כי הספה כן היתה ברשותם במהלך הדיון הקודם, אך מאחר וקבעתי בהחלטה כי לאחר הגשת חוו"ד ינתן פסק הדין, הרי שלאחר הגשת חוות הדעת מטעמם תרמו את הספה לבית נוער. הבהרתי לתובעים כי כאשר עותרים הם, בין היתר, לסעד של השבה כספית עליהם להחזיק בספה. בנוסף, הסברתי לתובעים שחוו"ד שהוגשה מטעמם איננה חוו"ד ערוכה כדין, נערכה על בסיס תצלומים בלבד וקובעת כי הפגמים נוצרו כתוצאה מחשיפה לשמש ולא כתוצאה מפגמים בבד, כאשר לא ברור באיזה שלב היתה הספה חשופה לשמש במהלך שנתיים, האם אצל הנתבעת או ע"י התובעים שאחסנו את הספה במרפסת. לפיכך, לא עמדו בנטל ההוכחה כי מקור הקרעים בבד באחריות הנתבעת וכי בהעדר הוכחה לעניין מקור הנזק ואחריות הנתבעת, יתייחס פסק הדין להתנהלות הנתבעת והאם יש לפסוק עוגמת נפש בגינה. בשלב זה, אפשרתי לתובעים, לפנים משורת הדין, שהות ע"מ להמציא הספה לבדיקת המומחה מטעם בית המשפט. התובעים הודיעו שמאחר והמומחה יתקשה להגיע להחלטות חד משמעיות הם מוותרים על בדיקת המומחה. 6. באשר להתנהלות הנתבעת - חזרה התובעת על האמור בכתב תביעתה והפנתה לתכתובות הפנימיות של הנתבעת שהוצגו על ידה ומהם עולה כי חודש לאחר אספקת הספה פנתה לנתבעת והתלוננה לראשונה על קרעים. התובעת טענה כי סבב ההתקשרות הראשון עם הנתבעת ארך כשלושה חודשים בהם פנתה פעמים רבות לנתבעת וביקשה כי ישלח איש שירות אך הביקורים שתואמו בוטלו והנתבעת לבסוף סירבה לשלוח איש שירות על אף שהבקשה נעשתה במסגרת תקופת האחריות. סבב שני החל כשנה לאחר מכן ונמשך עד היום כשהנתבעת מסרבת לשלוח איש שירות ומבקשת מהתובעת שוב ושוב לשלוח את אותם מיילים וצילומים שהעבירה בעבר לנתבעת. איש שירות נשלח לבסוף רק לאחר שליחת מכתב מעו"ד של התובעת ונגבה 250 ₪ בעבור הביקור. התובעת ציינה כי התכתובות הפנימיות דנן נשלחו מתוך החברה בעילום שם למועצה לצרכנות. הנתבעת טענה מנגד כי מהמסמכים הפנימיים שהגישה התובעת, עולה כי הספה סופקה לתובעת במועד אך התובעת התלוננה כי הספה אמורה היתה להיות עם תפרים במושב ולכן סופקה לה ספה חלופית, כאשר כל אותה העת עשתה התובעת שימוש בספה המקורית. התלונה השנייה בדבר המצאות קרעים בספה, נעשתה רק ביום 27.6.10, כחודש לאחר אספקת הספה. ביום 12.8.10, כחודש וחצי לאחר הפנייה, נאמר לתובעת שהמשך הטיפול יהא כרוך בעלות כספית. ביום 12.10.12 שלחה התובעת שוב תמונות הקרעים לנתבעת ותואם מועד לבחירת הבד וביום 21.10.10 ניתנה הצעת מחיר בסך של 2,500 ₪ בתוספת הובלות שהוזלה ביום 11.11.10 לסך של 1,800 ₪ אך התובעת סירבה לקבל את ההצעה, ולא יצרה קשר עם הנתבעת במשך למעלה משנה. ביום 28.11.11 שלחה התובעת דואר אלקטרוני באמצעות האתר. הנתבעת ביצעה ניסיון לחזור לתובעת וביום 4.12.11 הושארה לה הודעה. ביום 27.2.11 שלחה התובעת דואר אלקטרוני נוסף. ביום 4.3.12 נעשו שיחות עם התובעת, בהן, כך לטענת הנתבעת, הודתה התובעת כי "עשתה משהו לא במכוון לספה". התובעת שלחה שוב תמונות עדכניות של הספה וביום 13.3.12 הודיעה לה הנתבעת כי מדובר בנזקים כתוצאה משימוש והצעת המחיר עומדת על 2,500 ₪ כולל הובלות. ביום 20.3.12 פנתה התובעת באמצעות עורך דינה ותואם ביקור איש שירות בעלות מאחר ותמה תקופת האחריות ליום 5.4.12 שהעריך כי הנזק נגרם כתוצאה משימוש. ביום 6.6.12 הגישה התובעת תביעתה. הנתבעת טוענת כי מהאמור עולה כי התובעת היא שגרמה לנזק לספה אך הנתבעת, לפנים משורת הדין, הסכימה לרפד הספה במחיר עלות והעיכובים נגרמו עקב העדר רצון של התובעת לקחת אחריות ולשלם בעבור הבד ועקב ניתוק הקשר עם התובעת למשך יותר משנה. 7. דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, עדויות הצדדים והמוצגים שהוגשו, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל חלקית. ואבאר. כמפורט בהרחבה לעיל, על אף שניתנו לתובעת, לפנים משורת הדין, מספר הזדמנויות להמציא חוו"ד ערוכה כדין התומכת בגרסתה לפיה מקור הקרעים בפגם בבד, לא עמדה בנטל הוכחה המוטל עליה. לפיכך, דין התביעה ביחס לאחריות הנתבעת לקרעים שנוצרו בספה, דינה להידחות. לכן, נותר לבחון התנהלות הנתבעת כלפי התובעת ולקבוע האם גרמה לתובעת לעוגמת נפש. מעיון בתכתובות הפנימיות עולה כי פניות חוזרות ונשנות שבוצעו מטעם התובעת לנתבעת החל מיום 27.6.10 ובמשך שלושה וחצי חודשים נענו ב"לך ושוב". התובעת נדרשה לשלוח שוב ושוב הודעות בצירוף תמונות הספה בדוא"ל ובקשותיה כי ישלח איש שירות לבדיקת הפגמים, תחילה נענו אך המועדים שתואמו עימה בוטלו ביום הביקור עצמו. בהמשך סורבה בקשת התובעת שישלח איש שירות, זאת על אף שפנתה לנתבעת במהלך תקופת האחריות. תחת זאת בחרה הנתבעת לדרוש מהתובעת שוב ושוב את העברת התמונות בדוא"ל ולבסוף השיבה לה כי עפ"י התמונות נראה כי הנזק נגרם כתוצאה משימוש ואינו באחריות הנתבעת. רק בחלוף שלושה וחצי חודשים הציעה הנתבעת לתובעת לשאת בעלות החלפת הבד בסך 2,000 ₪. התובעת סירבה מהטעם ששילמה על הספה, אך 3 חודשים קודם לכן 6,595 ₪. ביום 28.11.11, לאחר כשנה, כאשר הקרעים החריפו, פנתה שוב התובעת וטענה כי הפגמים כתוצאה מפגמים בבד. מהתכתובות עולה כי התובעת פנתה מספר פעמים לנתבעת שביקשה ממנה לשלוח פעמיים נוספות את הצילומים, עד שלבסוף הציעה החלפת הבד בעלות 2,500 ₪. לכך, סירבה תובעת, שביקשה שוב שישלח איש שירות, שנשלח רק לאחר מכתב מעו"ד מטעם התובעת. הנתבעת נתלית כמוצאת שלל רב בהודעה מיום 4.3.12, לפיה נרשם ע"י שירות הלקוחות כי התובעת טענה כי בעבר עשתה משהו לא במכוון לספה אך נכון להיום כל הבד מתבקע ובטוחה שיש בעיה בבד (פלט 26). הנתבעת נאחזת בהודעה זו על מנת לטעון כי התובעת הודתה כי היא זו שגרמה נזק לספה. ברם, הודעה זו נרשמה ע"י שירות הלקוחות מפי השמועה ואינה עולה בקנה אחד עם טענות התובעת, כפי שהוצגו בפני הנתבעת במהלך שנתיים, לפיהם הפגם הינו בבד ולא משימושה. על כן, לא ניתן לתת משקל ראייתי ניכר לתכתובת זו כמעידה על אמיתות האמור בה. 8. לפיכך, מצאתי ממש בטענת התובעת לפיה השירות שניתן לה ע"י הנתבעת לוקה בחסר. היה מקום לשלוח איש שירות לבית הלקוחה עם קבלת התלונה הראשונה ביוני 2010 ולא לבטל הביקורים שתואמו עימה ברגע האחרון ולאלץ התובעת לשלוח תמונות הנזק שלוש פעמים ולפנות שוב ושוב לנתבעת באמצעות הטלפון והדואר האלקטרוני במהלך חודשים רבים. סבורה אני כי אכן נגרמה לתובעת עוגמת נפש בגין התנהלות הנתבעת, כמפורט בהרחבה לעיל, אך יחד עם זאת, ידועה ההלכה לפיה אין לפסוק סכומים גבוהים בגין פיצוי שאיננו ממוני. 9. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 6.6.12 ועד לביצוע התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. פיצוייםאחריות על מוצרים פגומיםעוגמת נפש / נזק לא ממונימוצר