הפסד הנחת העדר תביעות הנתבעות טוענות כי התובעות אינן זכאיות לפיצוי בגין ראש נזק זה בשל העובדה שמשנפסק לטובתן חיוב בתשלום לטובת המבטחת במסגרת תביעת השיבו, צריכה היתה המבטחת לבטל את התביעה שהוגשה נגדה על ידי התובעת ובהתאמה לבטל רישום התביעה וחיוב בהפסד ההנחה. הנתבעות לא הציגו כל ראיה לכך שמאת אישור תביעת השיבוב כאמור בטל רישום התביעה שהוגשה על ידי התובעות ברישומי חברת הביטוח המבטחת את הרכב הנפגע, ואילו התובעות הציגו בפניי אישורי תשלום פרמיה ביחס לשנים הרלוונטיות מהם ניתן ללמוד בודאות כי הפרמיה אותה הן נדרשות לשלם גבוהה יותר הלכה למעשה. יובהר, כי עצם הפעלת פוליסת הביטוח על ידי התובעות והטרחת חברת הביטוח המבטחת את הרכב הנפגע ונקיטת הליכים כנגד המזיקים, היא כשלעצמה מצדיקה לכאורה ייקור הפוליסה. אין זה סוד כי לעיתים מעדיפות חברות הביטוח שלא לעמוד על זכותן לדרוש פרמיה מוגדלת משיקולים שיווקיים ועיסקיים כאלו ואחרים, ואולם, אין בכך כדי להביא לקביעה כי כאשר דרשה חברת הביטוח ייקור הפוליסה בשל הפעלתה, יישאו הניזוקים הישירים בגין התאונה בעלות ייקור זה ולא יהיו זכאים לדרוש תשלום נזקיהם מאת המזיקים. משנגרם הנזק יש לפצות עליו, ולא מצאתי בטענות הנתבעות כל עדות לכך שעל אף האמור באישורי תשלום הפרמיות לא נדרשו התובעות לשלם את ההפרש, או כי זה הוחזר להן הלכה למעשה. באין ראיה לסתור אם כן, ובשים לב לראיות שהוצגו בעניין אני רואה לנכון לחייב את הנתבעים אף בגין ראש נזק זה. הפסד יום עבודה לעניין ראש הנזק האמור טענה התובעת 2 כי בעקבות התאונה אשר נקלעה אליה בעל כורחה נאלצה להפסיד ביום עבודה, בין היתר בשל הצורך במסירת עדות במשטרת ישראל, ובטיפול בעניינים הקשורים לתאונה. בגין יום העבודה אשר הפסידה לשיטתה, ביקשו התובעות לחייב את הנתבעים בשוויו של יום עבודה על פי תלוש השכר המתייחס לחודש הרלוונטי, וכן בהוצאות נסיעה בסך של 50 ₪. הנתבעות טענו שאין בתלוש השכר כדי להעיד על שוויו של יום עבודה כאמור, וכן טענו כי אין בהצגת תלוש השכר כדי ללמד כי התובעת אמנם הפסידה יום עבודה שלם כטענתה. עיון בתלוש השכר שהוצג תומך בטענת התובעת 2 כי שוויו של יום עבודה הוא כ - 350 ₪ נטו, יחד עם זאת, לא מצאתי בתלוש השכר כל ראיה לכך שבמועד הרלוונטי אמנם החסירה התובעת יום עבודה מלא, והתובעת 2 אף לא הציגה כל אישור ממעסיקה אשר יתמוך בגירסתה לפיה הודיעה על העדרותה באותו מועד למשך כל היום. גם את הוצאות הנסיעה לא הוכיחה התובעת באסמכתאות, ובאין אסמכתאות לעניין נזקים ישירים או עקיפים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, אין מקום לפסוק כאלו. מעבר לצורך אציין כי כלל הוא כי הניזוק בתאונת דרכים רשאי לתבוע הן בגין נזקים ישירים והן בגין נזקים עקיפים אשר נגרמו לו כתוצאה מהאירוע אשר אליו נקלע בעל כורחו או באשמתו של האחר, ובלבד שיוכיח את נזקיו באסמכתאות. מהטעם הזה ראוי ונכון היה לחייב את הנתבעים גם בהפסדי שכר הטירחה וגם בהפסדי הנחת העדר תביעות, ואינני מקבלת את טענת הנתבעת 2 לפיה, אין להתיר תביעה לקבלת פיצוי בגין ראשי נזק שאינם נכללים באישור הפסדים. מעבר לצורך אציין כי האישור שהוצג על ידי הכשרה חב' לביטוח איננו "אישור הפסדים", כי אם "הודעת תשלום", ובהתאמה מעיד אך ורק על הסכומים שאושרו לתשלום והניכויים שבוצעו, ולא על הסכומים שלא אושרו לתשלום על ידי החברה המבטחת. מכל האמור אני מורה כדלקמן: אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעות את נזקיהן, בגינם לא פוצו, בסך של 4,710 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה, 28/6/12, ועד התשלום המלא בפועל, וכן אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעות בגין ההליכים כאן בסך של 750 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל, באופן הבא: הנתבעים 2 ו 3 ביחד ולחוד יישאו בגובה שני שלישים מהסכומים הפסוקים מעלה. הנתבעים 1 ו 4 ביחד ולחוד יישאו בגובה שליש מהסכומים הפסוקים מעלה. כל אחד מהנתבעים יישא בהוצאותיו. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. העדר תביעות