תגמולי ביטוח להם עותר התובע בגין נזקים נטענים שנגרמו לרכבו במסגרת תאונת דרכים שאירעה ביום 3.9.10 באיזור יער בן שמן. התובע היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג ג'יפ גראנד צ'ירוקי ש.י. 1995 מ.ר. 94-517-05 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת ביטחה בזמנים הרלבנטיים את רכב התובע, בין היתר, בגין נזקי תאונה, זאת, מכוח חוזה ביטוח (פוליסה מס' 10/075/021/1020648). 2. לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, עת נהג התובע ברכבו בדרך עפר המסומנת במפות הרשמיות באזור יער בן שמן, תוך כדי נסיעה, נפגע הרכב מסלע בולט וכתוצאה מכך, נחבט הרכב בחלקו האחורי, חבטה אשר גרמה לעיוות הסרן האחורי. בעקבות זאת, הובל הרכב בגרירה למוסך "פרוייקטים 4X4". לטענת התובע, מיד בסמוך לאחר קרות התאונה שלחה הנתבעת שני שמאי רכב מטעמה לבדיקת הרכב ואולם, לא הציגה בפניו את חוות דעתם. התובע פנה לשמאי חיים שריקי אשר בדק את הרכב והוציא חוות דעת מתחת ידו ביום 28.9.10. מעיון בחוות דעתו עולה, כי השמאי שריקי הגיע למסקנה כדלקמן: "מעוצמת החבטה סרן אחורי התעוות, קורת שלדה אח' ימ' של הרכב נתלשה". השמאי העריך את הנזקים והגיע למסקנה, כי היקפם מגיע כדי 95.10% מערך הרכב. על יסוד נתונים אלה השמאי שריקי הנפיק הודעה על רכב שניזוק בתאונת דרכים שהוכרז כאובדן כללי. כמו כן, צויינה בחוות דעתו המלצה לשפות התובע על בסיס אובדן כללי ובכפיפות לתנאי הפוליסה. בנוסף, עולה מחוות דעתו כי שרידי הרכב הועברו לחברת א.א קאר סנטר מוטורס בע"מ לצורך פירוק בלבד בתמורה לסך של 2,120 ₪ שהועברו לתובע. הנתבעת דחתה את דרישת התובע לשיפוי בגין נזקיו במכתב שנשלח אליו מטעמה ביום 24.10.10 (נספח ג' לכתב התביעה) במסגרתו העלתה שני נימוקי דחייה שעיקרם אחד. עסקינן בנזקים מכאניים ברכב שאינם ברי פיצוי. לשיטת הנתבעת הנזקים יכול שנגרמו כתוצאה משיפורים לביצוע שינוי מבנה הרכב בחלקיו המכאניים. לבסוף הפטירה, כי "מאחר ומדובר בקלקול מכאני ולא באירוע תאונתי המכוסה על פי תנאי הפוליסה אנו דוחים התביעה". לטענת התובע, מדובר באירוע תאונתי בר פיצוי בהתאם לתנאי הפוליסה. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בתיק במסגרתו שבה היא על טענותיה כפי שעלו במכתב הדחייה. בנוסף, הכחישה את עצם קרות האירוע הנטען וטענה כי מחקירה שערכה עולה, כי לא עסקינן בנזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע תאונתי כלשהו. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת מטעם הנתבעת שנערכה על ידי השמאי ערן ארז ביום 27.10.10 אשר מסקנותיה תומכות בטענותיה. 4. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בפני מיום 21.10.12 העיד התובע אודות נסיבות קרות התאונה. בעדותו תיאר התובע את נסיבות קרות התאונה. לדבריו, ביום התאונה ערך טיול ג'יפים יחד עם בני משפחתו במסגרתו נסע עם רכבו באזור מצפה מודיעין יחד עם עוד שני ג'יפים בהם נהגו אחיו וגיסו. בעת עלייה בשביל מסומן לדרך מסולעת העבירה בפני ג'יפים לפתע הרכב התדרדר לאחור ובשלב מסויים קיבל מכה מאחורה מאחד הסלעים המצויים בדרך זו כאשר כתוצאה ממכה זו התעוות הסרן, ותושבת הזרוע האחורית ימנית עליונה נקרעה מהשלדה. עוד ציין התובע, כי באותה עת לא הבחין בנזק לקורת השילדה והוא המשיך בנסיעה. רק למחרת היום כאשר בדק את שילדת רכבו מצא כי נגרם נזק לסרן האחורי. כמו כן, התובע אישר, כי ככל הנראה אף אחיו וגיסו לא הבחינו בפגיעה (פרוט' בעמ' 2 שורה 23). 5. במהלך הדיון הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה, ימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום שמאות רכב לצורך בדיקת טענות הצדדים, זאת, הואיל ועסקינן בשאלה שבמומחיות. על יסוד הסכמת הצדדים מינה בית המשפט את השמאי אליהו אגרנט כמומחה מטעמו. 6. כעולה מכתבי הטענות השאלות השנויות במחלוקת בתיק זה הינן במישור העובדתי ועיקרן שתיים. א. האם אירע ביום 3.9.10 אירוע תאונתי. ב. האם נגרמו הנזקים הנטענים על ידי התובע כתוצאה מהאירוע התאונתי. מעיון בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים נדמה, כי לא נסובה מחלוקת בין הצדדים אודות פרשנות פוליסת הביטוח באשר להגדרת "נזק תאונתי" או "נזק מכני". משכך, התובע לא צירף אף את תנאי הפוליסה הרלבנטית וכל שצורף לכתב התביעה הינה "רשימת הפוליסה" בלבד, זאת, לצורך הוכחת קיומו של חוזה הביטוח לרכב התובע במועד הרלבנטי. 7. באשר לשאלה הראשונה סבורני, כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכיח את עצם קרות התאונה. בסופו של יום עסקינן בעדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע ראייתי אודות נסיבות התאונה. בנוסף, התובע עצמו העיד, כי יתכן ואחיו וגיסו לא היו עדים כלל לתאונה כאשר נשאל מודע זה לא זימנם לעדות בבית משפט. כמו כן, התובע לא טרח לזמן לעדות את העדים לקרות התאונה. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת הנמנע: ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991. 8. אף באשר לשאלה השנייה סבורני, כי לא עלה בידי התובע לשכנע את בית המשפט אודות הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה הנטענת. התובע אומנם, צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי מטעמו ואולם, המומחה מטעם בית המשפט, השמאי אגרנט דחה בחוות דעתו מיום 29.7.13 את מסקנותיו באשר לקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה הנטענת. מעיון בחוות דעתו עולה, כי על פי ניסיונו ומתוך תצלומיו של השמאי חיים שריקי הינו למד כי הרכב ניזוק בגחונו מספר פעמים רב כאשר פגיעות הגחון הקלות ושחיקת הגחון מעידים, כי נעשה ברכב שימוש רב בדרך לא סלולה וכי הליקויים המפורטים בחוות דעתו של השמאי שריקי נובעים מבלאי טבעי בנסיבות אלה. עוד מציין השמאי אגרנט, כי אין תמונה המציגה פגיעה חיצונית כלשהי. השמאי מדגיש, כי העיוות היחסי בין זרועות הסרן האחורי נובע מהפעלת כוחות פיתול חזקים מהדיפרנציאל אל הצירים ולא מאף פגיעה חיצונית אחרת. אומנם אין בידי מר אגרנט לאשש טענת הנתבעת, כי הנזקים נגרמו כתוצאה משיפורים שבוצעו ואולם, הינו סבור, כי אין רבותא בעניין זה נוכח המסקנה אליה הגיע. כמו כן, אומנם השמאי אגרנט לא בדק את רכב התובע באופן פיזי זאת נוכח העובדה כי הרכב נמכר לפירוק ואיננו עוד ברשות התובע. עם זאת, בנסיבות אלה, הצדדים אישרו בכתב הסכמתם למתן חוות דעתו על יסוד המסמכים שהוצגו למומחה. על כן, טענת התובע בעניין זה לאחר קבלת מסקנות המומחה אינה במקומה. יתרה מכך, השמאי אגרנט נתבקש אך להכריע בשאלה מקצועית שהייתה שנוייה במחלוקת בין שתי חוות דעת שנערכו על ידי שני שמאי רכב שבדקו את רכב התובע בסמוך לאחר קרות התאונה הנטענת. כאשר אין חולק, כאמור, כי הן השמאי שריקי מטעם התובע והן השמאי ארז ערן מטעם הנתבעת בדקו את הרכב באופן פיזי ואולם הגיעו למסקנות שונות. משכך, סבורני, כי טענת התובע בעניין אי בדיקת הרכב פיזית אינה עומדת בנסיבות אלה. לאחר קבלת חוות דעת המומחה הלין התובע, כי השמאי אגרנט ערך חוות דעתו מבלי לשמוע את הצדדים ותוך חריגה מסמכותו זאת בשים לב להחלטת בית המשפט לפיה היה עליו לתאם עם הצדדים מועד לבדיקת הרכב ולאפשר אף נוכחות המומחים מטעמם במעמד זה. סבורני, כי התובע נתפס לכלל טעות. שכן, החלטת בית המשפט אינה רלבנטית מקום בו, הלכה למעשה, נוכח פירוק הרכב - לא בוצעה בדיקת פיזית של הרכב. יתרה מכך, אין חולק כי השמאי שריקי מטעם התובע בדק את הרכב ביום 21/9/10 כשלושה שבועות לאחר קרות התאונה הנטענת. כמו כן, בתגובה לחוות דעתו של השמאי אגרנט ציין השמאי שריקי, כי כרכב שטח סביר, כי ייגרמו נזקים לגחון הרכב וכי לא ניתן לצפות גחון של רכב מסוג זה שיהיה "נקי ומצוחצח". לא ברור, איפוא, בנסיבות אלה, על יסוד מה מייחס השמאי שריקי את הנזקים הנטענים בחוות דעתו דווקא למועד התאונה הנטען. התובע לא הזמין את השמאי שריקי לעדות בבית משפט ואף לא את העדים הנוספים לתאונה. 9. נוכח האמור, סבורני, כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכיח את עצם קרות התאונה ואת הקשר הסיבתי שבין הנזקים הנטענים לבין הנזקים בפועל. 10. סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ וכן, בהוצאות השמאי אגרנט ככל שהנתבעת נשאה בהם בחלקם או במלואם. רכבתאונת דרכיםביטוח רכבנזק לרכב