אומדן נזק מהווה 55.54% מערך הרכב, הרכב הוכרז כאובדן להלכה

אומדן נזק מהווה 55.54% מערך הרכב, הרכב הוכרז כאובדן להלכה חוות הדעת הראשונה שנערכה על ידי השמאי, מ. אדוני, נערכה ביום 15.6.11 ולפיה ערך הרכב הבסיסי על סך 40,000 ₪ הופחת מערך הרכב 10% בגין תיבת הילוכים ידני וגג ברזנט ועל כן עמד הרכב על סך 33,000 ₪. בעקבות דרישת הבהרות מחברת הפניקס מהשמאי, האחרון עדכן את חוות דעתו וקבע ערך הרכב על פי חוות הדעת המעודכנת על סך 31,040 ₪. הפעם, הוסיף השמאי וקבע כי ערך הרכב הינו 40,000 ₪ הפחית 10% בגין תיבת הילוכים ידני, בגין גג ברזנט 10%, וכן בגין פגיעה קודמת בשיעור 3%, ועל כן העמיד את שווי הרכב על סך 31,040 ₪. כמו כן התובע טען כי היו תוספות ברכב כמו כסא הידראולי, פגוש משופר, מיגוני גחון ושנורקל בעלות כוללת של 14,000 ₪. התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעות לשלם לו את הסכומים הבאים: א. הפרש בסך 4,960 ₪ בגין ההפרש בין שתי הערכות השמאי. ב. סך של 14,000 ₪ בגין התוספות שלא קיבל בגינן כל פיצוי. ג. 500 ₪ עבור בדיקה במוסך קאיה צפון. ד. עוגמת נפש והוצאות בסך של 1,000 ₪. הכרעה: א. ההפרש בסך 14,000 ₪. השמאי, לצערי הרב, בחוות דעתו הראשונה והשניה, לא טרח כלל ועיקר לתאר את מצב הרכב כולל התוספות, אשר היו ברכב, ולא העריך את העלות של אותן תוספות. גם אם תוספות אלו לא כלולות בביטוח, מחובתו כאומד שווי הרכב, לציין את שווי התוספות ללא כל קשר אם אלה כלולות בביטוח או לא כלולות בביטוח. משכך, בערך הרכב אין כל אזכור לענין. יחד עם זאת, התובע חתם על מסמך מיום 30.5.11 לפיו הוא מוותר על כל התוספות שנשארו ברכב, המכתב סומן כנספח 3 לכתב התביעה ושוגר לנתבעות. בויתורו זה, הוא ויתר על זכות תביעה בגין תוספות אלה, גם אם אינן כלולות כלל ועיקר בביטוח. אין במכתבו כל אזכור לאותו "לחץ", שנטען על ידו בכתב התביעה, אשר ליווה את החתימה על כתב הויתור, הכל כדי לקבל את כספי הביטוח. לא שוכנעתי בגרסה זו של התובע היה באותה תקופה סטודנט ועבד כמאבטח, הברירה היתה בידיו לעמוד על פירוק אותם חלקים, אך משויתר, ולא הוכחו בפני נסיבות אשר פוגמות ברצון שלו לחתום על הויתור, אני מכבד את רצונו שהובעה בצורה מפורשת בכתב ובה ויתר לחלוטין על כל התוספות. על כן רכיב זה בכתב התביעה, דינו להידחות. ב. הסך של 4,960 ₪. דין התביעה בפרק זה, להתקבל. לא ברור לי כיצד השמאי ערך את השינויים בין חוות דעתו הראשונה והשניה, מה הגורם לענין שינוי זה שעה שמלכתחילה הוא גילם את ההנחה בגין תיבה ידנית וגג ברזנט בחוות דעתו הראשונה. עצם הפניה של חברת הביטוח, אינה סיבה מוצדקת, כשלעצמה לערוך שינויים בחוות הדעת, והיה על הסוכן לבדוק את ערך הרכב בצורה עצמאית תוך כדי הפעלת שיקול דעת מקצועי, היות ודגם הרכב הספציפי אינו מופיע במחירון לוי יצחק. לא מקובלת עלי פנייתו של השמאי אשר נזקק לפנות למשרדי השמאים לוי יצחק לצורך קבלת הבהרה לחישוב מחיר הרכב שבוצע על ידו ב- 29.5.11. מאחר וערך הרכב יש לקבוע אותו לפי חוות דעתו של השמאי, אשר מקובל להיזקק למחירון לוי יצחק, אך משדגם זה אינו מופיע במחירון לוי יצחק, אין לשמאי להעתיק את הסמכות המוקנת לו והסתייע במשרדו של לוי יצחק לצורך קביעה סופית אלא היה על השמאי להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע מה השווי או לנמק מדוע הוא סוטה מחוות דעתו הראשונה אשר קבעה את ערך הרכב והתחשבה בכל המרכיבים, ולציין בסופו של יום מדוע הוא משנה את דעתו, ביחס למרכיבים הדרושים הפחתה ובפרט כאשר דגם הרכב, אינו מופיע במחירון לוי יצחק. גם אם תטען הטענה כי על פי הפוליסה מופנים שני הצדדים כעולה מדף 4 לרשימת הפוליסה, לפיה יקבע ערך הרכב לענין חישוב השיקול לאופי השימוש ברכב, מספר הבעלויות הקודמות, תאונות קודמות, קילומטראג' וכן גורמים נוספים הנקובים במחירון לוי יצחק. אכן, הפיצוי כפי שנקבע ברשימה יש לקבוע ערך הרכב, על פי הפרמטרים שנקבעו במחירון המכוניות המשומשות של השמאי לוי יצחק כערך בסיסי, ויש להתחשב במשתנים המיוחדים המשפיעים על ערך הרכב, אך כאשר דגם הרכב אינו מופיע במחירון לוי יצחק, אין להיזקק למשרדו של כותב המחירון על מנת לקבל ממנו הבהרות כיצד יש לערוך את השומה שכן, בשביל זה מונה השמאי אשר נתן את חוות דעתו. לא שוכנעתי כי הנימוקים שצוינו יש בהם כדי להצדיק את ההפחתה, על כן אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 4,000 ₪ שהופחתו שלא כדין. ג. ביחס להפחתה של 960 ₪ לא שוכנעתי כי יש מקום לקבל את התביעה בפריט זה כאשר התברר כי היו תאונות קודמות לרכב ובגינן יש לחשב בניכוי זה וזאת בשל תאונות קודמות כעולה מסמך מיום 31.5.11. ד. הסך של 500 ₪. סכום זה בדין דרש אותו התובע ועל הנתבעת 1 להחזיר סכום זה ובפרט כאשר היתה קיימת המלצה מצד גם השמאי שהנתבעת תשיב לתובע את הסכום שנדרש להוציאו לצורך העברת הרכב למוסך מורשה. על כן אני מקבל את מרכיב זה של התביעה. לסיכום: אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 4,500 ₪ וכן הוצאותיו בסך של 150 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. אובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב