נדחתה תביעה לפיצוי על קניית שולחן אוכל

נדחתה תביעה לפיצוי על קניית שולחן אוכל על פי כתב התביעה, ביום 23.3.10 רכשו התובעים מהנתבעת שולחן אוכל עשוי זכוכית ו- 12 כסאות. התובעים טוענים כי, אספקת המוצרים התעכבה כחודש וחצי מעבר למה שהובטח להם, כמו כן גילו כי, השולחן אינו מכיל סביבו את כל 12 הכיסאות, חרף הבטחתה של הנתבעת בעניין זה. לדברי התובעים, הנתבעת התנצלה בפניהם על הטעות שנגרמה ואפשרה להם להחליף את השולחן לשולחן מדגם אחר שיתאים להכיל סביבו 12 כיסאות. לטענת התובעים, היות ולא היה ברשות הנתבעת שולחן זכוכית נוסף בגודל המתאים, נאלצו לבחור שולחן העשוי מעץ, אשר סופק לביתם לאחר כחודשיים, משך תקופה זו נותרו ללא שולחן. לטענת התובעים, לאחר שסופק להם שולחן העץ גילו כי אף הוא פגום, הם פנו מיד לנתבעת על מנת להחליפו, אולם הנתבעת הציעה לצבוע את השולחן בביתם, דבר שבוודאי לא היה מקובל עליהם. לדברי התובעים, בחלוף כשמונה חודשים, לאחר שניסיונותיהם להחליף את השולחן עלו בתוהו, פנו לעורך דין שיסייע להם בכך ולבסוף סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תיקח את השולחן לתיקון במפעלה. לדברי התובעים, לאחר שהודיעה להם הנתבעת כי השולחן תוקן ומוכן לאספקה, חזרה בה והציעה להם לקבל שולחן אחר שיסופק להם תוך שבועיים. התובעים נענו להצעה, אולם לדבריהם השולחן סופק בפועל כעבור כחודש וחצי. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי, יש לסלק את התביעה שהוגשה נגדם על הסף נוכח הפשרה אליה הגיעו הצדדים עובר להגשת התביעה, לחילופין, הנתבעת שומרת על זכותה לטעון לקיזוז כל הכספים שמגיעים לה ואשר לא שולמו על ידי התובעים במסגרת הסכם הפשרה בסך של 3,360 ש"ח. לגופו של עניין נטען על ידי הנתבעת כי, לא חל כל עיכוב באספקת השולחן והכיסאות שהוזמנו על ידי התובעים שכן מועד האספקה היה תוך 8 ימים מיום ההזמנה. על פי גרסת הנתבעת, כ- 6 ימים לאחר שהתובעים קיבלו את המוצרים, פנו אל הנתבעת בבקשה להחליף את השולחן ו- 4 מתוך 12 הכיסאות, בטענה שהשולחן אינו בעל נוכחות מספקת. לדברי הנתבעת, כמחווה של רצון טוב, הסכימה לבקשת התובעים והזמינה עבורם שולחן מדגם אחר, עליו נדרשו התובעים בתוספת של 2,160 ₪ בשל הפרשי המחירים, כמו כן הוחלפו הכיסאות לצבע אחר. עוד טוענת הנתבעת כי, לא נגרם כל עיכוב באספקת המוצרים, שולחן העץ סופק להם כבר ביום 5.5.10 בעוד פניית התובעים אליה נעשתה ביום 6.4.10. כמו כן, לדבריה, עד למועד בו סופקו המוצרים החדשים, נשאר ברשות התובעים שולחן הזכוכית. לדברי הנתבעת, טענות התובעים לפגם בשולחן העץ אף הן נענו והנתבעת הזמינה עבורם שולחן חדש, בניסיון להביא לשביעות רצונם, כך שביום 1.7.10 בוצעה החלפה נוספת. כמו כן, בעקבות תלונות חוזרות מצד התובעים, שלחה הנתבעת, ביום 15.8.10, אנשי שירות לביתם, אולם נוכח סירובם של התובעים לקבל שירות, נאלצו אנשיה לעזוב. לדברי הנתבעת, לאחר פניית עורך הדין מטעם התובעים, סוכם טלפונית כי השולחן ישלח לצביעה נוספת, ובטרם יסופק לתובעים, יגיעו לבדוק האם הוא תוקן לשביעות רצונם. אולם, היות והתובעים לא הגיעו, סופק להם השולחן ביום 26.8.11. על פי גרסת הנתבעת, גם לאחר שסופק לתובעים שולחן חדש, העלו הם טענות נוספות לגבי כתם שנמצא על גבי ההגדלה הפנימית של השולחן, במסגרת פנייה זו סוכם כי התובעים מוותרים על כל טענותיהם ותלונותיהם ומנגד הנתבעת לא תעמוד על יתרת התשלום, כאמור, בגין ההפרש בין שולחן הזכוכית לזה שהוחלף וכן עבור עלות ההובלה. לפיכך, ביום 26.9.11 סופקה לתובעים ההגדלה החדשה של השולחן. התקיים בפני דיון ביום 10.7.13 בו נשמעו עדויות הצדדים, מטעם התובעים העיד תובע מס' 1 ואילו מטעם הנתבע העידה הגב' הנרייטה לליקוביץ. במהלך הדיון העיד התובע כי הסכם הפשרה, כפי שעולה מדברי הנתבעת בכתב ההגנה, לא היה ולא נברא, וכעת הוא רואה זאת לראשונה. עוד העיד התובע כי, שילם לנתבעת את הסכום שנדרש בגין ההפרש בין השולחנות. לאור עדות התובע בעניין הפשרה, הבהירה הנתבעת כי, בפועל לא היה הסכם אלא רק הצעה לפשרה. הנתבעת עשתה, לדבריה, הכל על מנת שהתובע יהיה מרוצה, גם אם יגרמו לה הפסדים בשל כך. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובמסמכים שצורפו, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. בענייננו, אינני מוצא לקבל את טענת התובעים לפיה שולחן הזכוכית שרכשו מהנתבעת אינו מכיל 12 כיסאות סביבו, טענה זו לא הוכחה על ידם, כאשר בנקל היה ניתן לעשות כן על ידי הגשת תצלום של השולחן והכיסאות, אז ניתן היה להיווכח ולראות האם כך הדבר. יתר על כן, מעיון בכתב התביעה עולה כי, התובעים ציינו במפורש כי מידות השולחן והכיסאות נבדקו על ידם בעת הרכישה, כך שגרסת הנתבעת לעניין החלפת שולחן הזכוכית בשולחן מעץ סבירה יותר מגרסת התובעים ומתיישבת עם ההיגיון. מעיון בטופס ההזמנה ובתעודת המשלוח עולה כי, המוצרים אשר הוזמנו על ידי התובעים ביום 23.3.10 סופקו להם כבר ביום 31.3.10, יוצא אפוא כי טענת התובעים בדבר עיכוב של כחודש וחצי באספקה אינה מתיישבת עם הראיות. עיננו רואות כי, גם כאשר הוחלף שולחן הזכוכית בשולחן העץ, בהתאם להזמנה מיום 6.4.10, סופק השולחן ביום 5.5.10. להערכתי מדובר בזמן סביר כאשר מזמינים מוצר מסוג זה ולכן אין לקבל את טענת התובעים בנקודה זו. על אף האמור לעיל, אין חולק כי נתגלו פגמים בשולחן העץ שסופק לתובעים במקום שולחן הזכוכית. הנתבעת לא הכחישה טענה זו, נהפוך הוא, היא החליפה את השולחן, ולטעמי אלמלא היה פגם בשולחן לא הייתה הנתבעת מחליפה את השולחן רק משום "לפנים משורת הדין". יחד עם זאת, סבורני כי, אין בטענות התובעים, כפי שפורטו לעיל, כדי להביא לכך שתביעתם תתקבל. לא מצאתי כל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפי התובעים, ההיפך הוא הנכון- שוכנעתי כי הנתבעת התייחסה לכל טענה ו/או דרישה שהעלו התובעים בכובד ראש ונענתה להם כראוי, גם אם סבורים התובעים אחרת. הנתבעת העידה בפניי במהלך הדיון כי, עשתה כל שלאל ידה כדי שהתובעים יהיו מרוצים, החליפה את השולחן מספר פעמים, שלחה להם פיצוי כמחווה טובה, והכל על מנת לסיים זאת ברוח טובה. למעלה מן הצורך יוער כי, אף אם הייתה מתקבלת גרסת התובעים, לא הייתי נעתר לתביעה, היות והנתבעת העלתה טענה לפיה התובעים נותרו חייבים סך של 2,160 ₪ עבור ההפרש בעת החלפת השולחן, סכום שלא הוגשה בגינו תביעה שכנגד ,כאשר התובע לא הוכיח כי אכן שילם סכום זה במסגרת הטענה שהעלה במהלך הדיון, נראה כי למעשה התובעים "זכו" בפיצוי כלשהו על הנזק שלכאורה נגרם להם, ולכן גם מהטעם הזה אין מקום לפסוק להם פיצויים. אשר על כן, היות והתובע לא הוכיח את תביעתו כפי שנדרש, ולאור העובדה ששוכנעתי כי גרסת ההגנה סבירה יותר ומתיישבת עם הראיות, אני דוחה את התביעה. בנסיבות אינני עושה צו להוצאות. פיצוייםרהיטים (תביעות)