תביעה נגד תדיראן ושופרסל בגין קניית מכונת כביסה מסוג בלומברג

תביעה נגד תדיראן ושופרסל בגין קניית מכונת כביסה מסוג בלומברג עניינו של תיק זה בעסקה לרכישת מכונת כביסה מסוג בלומברג (להלן: "מכונת הכביסה"), בסך של 1,584 ש"ח אשר התבצעה ביום 24.2.11 בסניף הנתבעת 2 בעפולה. הנתבעת 1 היא היבואנית של מכונת הכביסה. ואלה טענות התובע: התובע, שביקש לרכוש מכונת כביסה, שוכנע ע"י המוכר בסניף הנתבעת 2 לרכוש את המכונה נשוא הליך זה, בשל תקופת האחריות המורחבת שניתנה לה במסגרת מבצע. לפי המבצע, בנוסף לאחריות הבסיסית למשך שנה, ניתנת גם אחריות על החלקים ל-4 שנים נוספות. במעמד ביצוע העסקה נאמר לתובע, כי במידה ויזקק לביקור טכנאי יהיה עליו לשלם סך של 199 ₪. חרף האמור לעיל, כאשר הותקנה המכונה בביתו על ידי טכנאי מטעם הנתבעת 1, התברר לו כי האחריות הינה למשך שנה אחת בלבד, וכי אם ברצונו לקבל אחריות ל-4 שנים נוספות, עליו לשלם סך של 199 ₪. בשל סירובו לשלם סכום זה למתקין עבור הרחבת האחריות, נמנע המתקין מלספק לו תעודת אחריות ובכלל זה, תעודת אחריות גם ביחס לשנה הראשונה, כמתחייב על פי הדין. לאור השתלשלות עניינים זו, פנה התובע למוכר אצל הנתבעת 2, אשר הכחיש כי נושא האחריות עלה בשיחה עימו והפנה אותו בנושא האחריות לנתבעת 1. פניית התובע באמצעות המועצה לצרכנות לנתבעת 2 לא הועילה. לתובע נמסר כי על מנת להגדיל את טווח האחריות מעבר לשנה הראשונה, עליו לשלם 199 ₪. אך גם את תעודת האחריות הבסיסית לשנה לא העבירה לידיו. במקביל, פנה התובע לנתבעת 1 בכדי לקבל מידיה את תעודת האחריות. לדבריו, הנתבעת 1 חזרה על דברי הנתבעת 2, ואולם אף שגם היא לא חלקה על טענתו כי הוא זכאי לקבל את תעודת האחריות ביחס לשנה הראשונה, נמנעה מלהעבירה לידיו. פניות נוספות לנתבעות לא סייעו. התובע טוען כי במעשיה, הפרה הנתבעת 2 את הוראות סעיף 2(א)(17) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: החוק) האוסר על הטעיית הצרכן בנוגע לתנאי האחריות. הנתבעת 1 הפרה את הוראות תקנות 12 ו-13 (א) ו-ב לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו- 2006 (להלן: התקנות). זאת, משלא צירפה לטובין את תעודת האחריות, ולא מסרה העתק ממנה במעמד מסירת הטובין, וכן, לא אפשרה לו לעיין בתעודת האחריות עובר להשלמת העסקה. התובע, עתר לחייב את הנתבעות כדלקמן: לחייב את הנתבעת 1 בפיצוי לדוגמא בגין אי מתן תעודת האחריות בסך של 10,000 ₪ בהתאם להוראות סע' 31(א)(א)(7) לחוק ואף ולחייבה לספק לו תעודת אחריות כדין. לחייב את שתי הנתבעות בפיצויים בסך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש ובזבוז זמן. לחייב את הנתבעת 1 לספק לו את תעודת אחריות מורחבת ל-4 שנים, או לחילופין, לחייב את הנתבעת 2 לשלם לו סך 199 ₪ בגין עלות הרחבת האחריות, או לחייבה לשלם לו סך של 1,500 ₪ שווי הרחבת האחריות. ואלה טענות הנתבעת 1: הנתבעת 1 הינה היבואן של מכונת הכביסה שרכש התובע, וזו משווקת על ידה באמצעות רשתות השיווק. במהלך חודש אוקטובר 2010 ועד ליום 30.11.11 היא יצאה במבצע לפיו כל מי שירכוש מכונת כביסה תוצרת בלומברג, רשאי לרכוש אחריות נוספת ומוגבלת למשך 4 שנים, מעבר לשנה הראשונה, תמורת סך של 199 ₪. לטענתה, תקנות המבצע מודבקות על המוצרים וכתב תעודת האחריות מוצג לראווה בכל רשתות השיווק המשווקות את מוצריה, וניתנת לצרכן אפשרות לעיין בה עובר לרכישה. הנתבעת 1 אישרה כי ביום 6.3.11 התייצב טכנאי מטעמה בביתו של התובע לצורך התקנה והדרכה. בסיומה, הציע לתובע לרכוש אחריות ל-4 שנים נוספות תמורת סך של 199 ₪, אך הלה סירב. לטענתה, בכל השיחות שנוהלו עם התובע, מעולם לא הועלתה כל טענה מצידו כי לא קיבל לידיו את תעודת האחריות ביחס לשנה לראשונה. טענה זו אף אינה מצוייה בפנייתו למועצה לצרכנות. הנתבעת 1 טענה כי אין באפשרותה להתייחס לטענות התובע ביחס למעמד הרכישה, מכיוון שלא נכחה בו, אך הפנתה לפרטי המבצע המודבקים על מכונת הכביסה ולתקנון המבצע. הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, אף שהתביעה נמסרה לידיה כחוק. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוגשו לעיוני ,הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להדחות ואילו את התביעה כנגד הנתבעת 2 אקבל, ואנמק. למעשה, טענתו העיקרית של התובע כנגד הנתבעת 1 הינה, כי לא מסרה לו את תעודת האחריות ביחס לשנה הראשונה. טענה זו לא עלה בידו להוכיח. עיון בפנייתו של התובע למועצה לצרכנות מיום 8.3.11 מעלה, כי היא אינה כוללת טענה מצידו ביחס לאי קבלת תעודת האחריות לגבי השנה הראשונה. כך אף עולה ממכתבו של מר האס מהמועצה לצרכנות (נספח 4 לכתב התביעה). גם בעדותו לפני, אישר התובע את הדברים (עמ' 3, שורות 12-15). אחריות זו, שאינה מוכחשת על ידי הנתבעת 1 אף אינה נזכרת בתשובתה לפניית המועצה לצרכנות, ממנה עולה כי המחלוקת היחידה היא לגבי הצורך לשלם עבור האחריות המורחבת. לדבריו פנה פעמים נוספות כדי לקבל את תעודת האחריות, אולם,פנייתו זו לא נענתה. עם זאת, הוא לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו, ולא הוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי פנה בנושא זה לנתבעת 1 ו/או למי מטעמה. אם כן, תביעתו ברכיב זה, לרבות עתירתו לפסיקת פיצויים לדוגמא, נדחית. בנוסף, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת 1 לספק לתובע אחריות מורחבת ללא תשלום. אין חולק כי התובע לא רכש את מכונת הכביסה ישירות מהנתבעת 1 אלא מהנתבעת 2. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת 1 העתק מתקנון המבצע מיום 1.5.10, בו צוין באופן ברור כי הרחבת האחריות ל-4 שנים נוספות תיעשה בכפוף לתשלום סך של 199 ₪ ולא נסתרה טענתה כי יידעה את כלל המשווקים בתנאים אלה. אגב אורחא יצוין, כי המדבקה (נספח 2 לכתב התביעה) אינה כוללת תניית תשלום בתמורה להרחבת האחריות ואפשר שבכך יש כדי להטעות. יחד עם זאת, את טענת ההטעיה הפנה התובע כלפי הנתבעת 2 בלבד, ומשכך אין מקום להידרש לעניין זה. כפי שצוין לעיל, הנתבעת 2 נמנעה מלהגיש כתב הגנה מטעמה ומלהתייצב לדיון, חרף העובדה שזומנה כדין. בנסיבות אלה, הרי שאין לפניי גרסה עובדתית אחרת ביחס לדברים שהוחלפו בין נציגה (המוכר) לבין התובע. לפיכך, יש לקבל את טענת התובע כי הוטעה על ידו בכל הנוגע לאחריות. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה כנגד הנתבעת 1. בהתחשב בנסיבות, איני עושה צו להוצאות. התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת כדלקמן: לאור פרק הזמן שעבר מיום רכישת המכונה, מצאתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי כספי חלף האחריות. יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שיכול היה להקטין את נזקו בתשלום סך של 199 ₪, אשר ממילא אף לשיטתו צריך היה לשלם תמורת ביקור טכנאי ובכך גם לחסוך הוצאות בהמשך, אני מעמידה את הפיצוי על ברכיב זה על סך של 750 ₪ בלבד. כן אני מחייבת אותה לפצותו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 500 ₪. כן תשא הנתבעת 2 בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)