בית המשפט ציין בפסיקתו כי זכותו של הנתבע כניזוק לפנות לקבלת שירותי עורך דין אחר והוא אינו כבול לשירותי עורך דין אחד והינו רשאי לפנות לקבלת שירותים על ידי עורך דין אחר תחתיו. עם זאת, עליו להסדיר את שכר הטרחה עם עורך הדין הראשון מיד עם תום ההליך עם סיום ההליך הערעורי וקבלת הפיצויים. שכר טירחה שנפסק לטובת הניזוק הינו פיצוי הנפסק לטובתו ועובר אליו ואינו נפסק לטובת עורך דינו (ראה: 495/59, בנק למלאכה נ' בית חרושת ליהלומים מרגלית, פ"ד י"ד 465, 469 (1960). משכך, העובדה, כי שכר הטירחה הועבר ישירות לב"כ הנתבע כנהוג אינה רלבנטית בבחינת השאלה הקניינית. באשר לקביעת השכר הראוי נקבע בע"א 136/92 ביניש - עדיאל- עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5)114 כדלקמן: "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו.. עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי- מקצועי, לענפיו השונים...". החלפת עורך דין בערעור שהצליח - האם זכאי עוה"ד "הראשון" לשכר טרחה ? 1. עניינה של התביעה שלפני נסוב סביב דרישת שכר טירחת עורך דין בגין טיפול משפטי שהעניק התובע לנתבע בתביעת פיצויים שהוגשה לבית המשפט השלום בירושלים במסגרת ת.א. 4714/07 לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. 2. לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, הינו בעל רישיון לעסוק בעריכת דין ובזמנים הרלבנטיים לתביעה ייצג את הנתבע בהליך פלילי. תוך כדי טיפול של התובע בעניינו של הנתבע התברר לתובע ביום 15/4/07, כי הנתבע נפגע בתאונת דרכים ביום 26/4/00 ומשכך יעץ לו להגיש תביעה לפיצויים נגד חברת הביטוח בדחיפות בטרם תחלוף תקופת ההתיישנות. הנתבע שכר את שירותי התובע לצורך כך והתובע פעל להגיש כתב תביעה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. לטענת התובע, הטיפול בתביעה היה כרוך בניהול הליכים משפטיים עבור הנתבע אשר כללו פעולות משפטיות רבות, ניהול מו"מ מול חברת הביטוח, ניהול ישיבות מקדמיות, הכנת תצהירים ותחשיב נזק וניהול ישיבת הוכחות לרבות חקירת המומחה הרפואי עד למתן פסק-דין. נוכח הפער העצום בין הצעת בית המשפט על בסיס תחשיבי הנזק וחוות הדעת הרפואית (230,000 ₪) לבין התוצאה הסופית בפסק-הדין מיום 13.6.11 (5,000 ₪) התובע המליץ לנתבע להגיש ערעור על פסק הדין. הנתבע ביקש לשקול את צעדיו ולהתייעץ עם עורך דין אחר ולבסוף הגיש ערעור ביום 28/7/11 באמצעות עוה"ד X. ביום 19/8/12 שיגר התובע מכתב לנתבע וביקש הסבר לפשר התנהלותו. הנתבע נמנע מלהגיב למכתב. ביום 22/1/12 הנתבע הופיע במשרדו של התובע וביקש לקבל מסמכים נוספים מתיקו לצורך הצגתם בהליך הערעור. התובע נעתר לבקשתו של הנתבע אשר התחייב בעל פה ובכתב כי משינתן פסק דין בהליך הערעור ישלם את שכרו. התובע הציג מכתב בכתב ידו ובחתימתו של הנתבע מיום 22/1/12, כי הינו מתחייב בתום הערעור לשלם את שכר העבודה בגין ייצוגו בתיק בית המשפט השלום בירושלים. לטענת התובע, הנתבע לא דאג לעדכן אותו בדבר תוצאות הערעור ומתן פסק הדין בע.א. 51158-07-11 במסגרתו זכה בפיצויים על סך 100,000 ₪ וכן, בשכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪. 3. הנתבע טוען, כפי שעולה מכתב ההגנה, כי שכר את שירותי התובע להגשת תביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד כאשר בהתאם להוראות הדין בסוג זה של תביעות, שכ"ט עוה"ד נגזר מהפיצויים הנפסקים לו בסוף ההליך. בשל טעויות מקצועיות של התובע בסופו של יום ניתן פסק דין המורה על פיצויים בהיקף של 5,000 ₪. לטענת התובע, עת התחייב בפני התובע ביום 22/1/12 לשלם לו שכ"ט לא ידע, כי התובע הפיצויים נשוא התביעה כבר התקבלו על ידי התובע. את הפיצויים המגיעים לנתבע נאות התובע להעביר לידיו רק ביום 20.3.12. לטענת הנתבע, דרישת התובע לשכר טירחה נוסף על זה שקיבל במסגרת ההליך המשפטי הינה בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977. 4. ביום 8.7.12 ניתן פסק דין בתיק דנן בהיעדר הגנה אשר בוטל בעקבות החלטת בית המשפט מיום 20.1.13. פסק הדין בוטל בהחלטת בית המשפט מיום 20.1.13. 5. ביום 6.3.13 התקיים דיון במעמד התובע וב"כ הנתבע במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה, יינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב אליהם יצורפו ראיות מטעמם שעיקרם ההליכים שנוהלו בערכאה הדיונית וערכאת הערעור. נוכח נסיבות אישיות מטעם מי מהצדדים בית המשפט נעתר לבקשה להארכת מועדים להגשת הסיכומים. 6. בהחלטתי מיום 20.1.13 נתתי דעתי, הלכה למעשה, לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים תוך הפניית הצדדים להלכה הפסוקה ברע"א 7204/06, ישראלה ארליך נגד עורך דין יהושע ברטל שם נקבע, כי בהעדר הסדרה מפורשת בחקיקה של שאלת הוראת סעיף 16 א' לחוק הפלת"ד, תחולתה משתרעת גם על שכר הטרחה הנגבה בתום הליך הערעור, כך ששיעור שכר הטרחה המירבי שניתן יהיה לגבותו בעבור הטיפול בהליך הנדון לפי חוק הפלת"ד- יהיה בשיעור של 13% מסכום שנפסק לטובת הניזוק בפסק הדין של ערכאת הערעור. מכאן, שלעניין שכ"ט עורך דין בתובענה שלפי חוק הפלת"ד רואים את שני ההליכים שננקטו בערכאות השונות כהליך אחד. משכך, נושא שכ"ט עוה"ד צריך להיבחן בהתאם למידת תרומתם לתוצאה. בעניין זה, הביע בית המשפט העליון את דעתו בפרשת "ארליך" כדלקמן: "....קושי שלישי לכאורה, העולה מיישום הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשת, הוא סוגיית אופן גביית שכר הטרחה מקום בו נתחלפו עורכי הדין המטפלים בענייניו המשפטיים של הניזוק, בין שלב התביעה המקורית לבין שלב הערעור. במצב זה, עולה השאלה כיצד יחולק שכר הטרחה שנקבע לפי תוצאות הליך הערעור. אכן, קושי מסוים עולה מהעדר האפשרות לפצל בצורה חדה את שכר הטרחה בין עורכי הדין על-ידי הענקת שכר טרחה בשיעור של 13% מהסכום שנפסק בערכאה הדיונית לעורך הדין הראשון, והענקת סכום נוסף לעורך הדין המטפל בהליך הערעור. עם זאת, דומה שניתן ליישב קושי זה גם לאור הפרשנות המוצעת על ידי המערערת - זאת, על-ידי חלוקת שכר הטרחה המירבי, המחושב לפי הסכום שנפסק לטובת הניזוק בתום הליך הערעור, בין עורכי הדין המייצגים, למשל לפי מידת תרומתם להשגת התוצאה שהתקבלה בתום הליך הערעור". 7. יצויין, כי הואיל ופסק הדין שניתן בערכאת הערעור ניתן ללא נימוקים אלא על בסיס הצעת ערכאת הערעור במהלך הדיון שהתקיים בפניו, קיים קושי להצביע על הטעמים שהובילו לפער המשמעותי בין תוצאות פסק הדין בערכאה דלמטה לבין תוצאת פסק הדין בערכאת הערעור. 8. ברי, כי זכותו של הנתבע כניזוק לפנות לקבלת שירותי עורך דין אחר והוא אינו כבול לשירותי התובע והינו רשאי לפנות לקבלת שירותים על ידי עורך דין אחר תחתיו. עם זאת, על הנתבע להסדיר את שכר הטירחה עם התובע מיד עם תום ההליך ובמקרה דנן היה עליו לעשות כן עם סיום ההליך הערעורי וקבלת הפיצויים. 9. באשר לקביעת השכר הראוי נקבע בע"א 136/92 ביניש - עדיאל- עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5)114 כדלקמן: "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו.. עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי- מקצועי, לענפיו השונים...". 10. סבורני, כי הלכה זו נכונה אף בעניין קביעת חלוקת שכר הטירחה במקרה דנן. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו במסגרתם הגעתי למסקנות הבאות: אין בידי לקבל טענת התובע, כי הינו זכאי לשכר טירחה בגין מתן ייעוץ בשלב הטרומי להגשת תביעת הפיצויים והנני סבור, כי ייעוץ זה נבלע ונכלל בשכ"ט הקבוע בהוראות הדין בעניין זה. מאידך, נוכח האמור לעיל, סבורני, כי התובע זכאי לקבלת חלקו בשכר הטירחה שנפסק לנתבע בהליך הערעורי כשיעור תרומתו. במסגרת בחינת שיעור תרומתו של התובע לקבלת הפיצויים סבורני, כי ניתן גם ניתן ליתן משקל לכל הנסיבות שפורטו על ידו בשלב המקדמי כמו גם ניהול ההליך בערכאה הדיונית עצמו לרבות, כל ההליכים שפורטו בכתב התביעה שדרשו עמל רב ושעות עבודה לא מעטות. יש לזכור, כי עסקינן בתביעה לנזקי גוף שהתנהלה בערכאה הדיונית מתחילה ועד למתן פסק דין לאחר שמיעת ראיות. לעניין טענת הנתבע, כי התובע התרשל בתפקידו סבורני, כי טענות אלה קשות להוכחה והינן נטענות בבחינת "חוכמה לאחר מעשה". יתרה מכך, ככל שהנתבע סבור, כי התובע התרשל כלפיו פתוחה לו הדרך להגיש תביעה נפרדת בגין רשלנות מקצועית ואולם, אין בכך בכדי לפגוע בשכר טירחתו של התובע. 11. אין בידי לקבל טענת הנתבע, לפיה, שכ"ט נפסק לעורך הדין, זאת, נוכח ההלכה הפסוקה, כי שכר טירחה שנפסק לטובת הניזוק הינו פיצוי הנפסק לטובתו ועובר אליו ואינו נפסק לטובת עורך דינו (ראה: 495/59, בנק למלאכה נ' בית חרושת ליהלומים מרגלית, פ"ד י"ד 465, 469 (1960). משכך, העובדה, כי שכר הטירחה הועבר ישירות לב"כ הנתבע כנהוג אינה רלבנטית בבחינת השאלה הקניינית. ככל ששכ"ט בהליך הערעורי שולם לבאת כוח הנתבע עליו להסדיר עניין זה מול באת כוחו. 12. בניגוד לטענת הנתבע סבורני, כי התובע הציג ראיות מספקות על טיפולו המשפטי בת.א. 4714/07 ונדמה, כי על כך לא הייתה כלל מחלוקת. 13. על יסוד כל האמור ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23/5/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום. עורך דיןהחלפת ייצוגשאלות משפטיותערעורשכר טרחה