התובע טוען, כי לאחר כריתת חוזה הביטוח לא קיבל את העתק הפוליסה ולאחר שיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת 2 החליט לתקן את הרכב בעצמו במוסך המקובל עליו ולאחר שעשה כן, העביר ביום 13/9/11 מכתב לנתבעת 1 ודרש את ההחזר הכספי המגיע לו - לטענתו - 4,909 ₪ בניכוי השתתפות עצמית כפי שסוכם - 799. ודוק - זוהי פנייתו הראשונה של התובע בכתב לנתבעות בנוגע לאירוע הביטוח שארע ביום 6/8/11 - במכתב זה לא מזכיר התובע כל פניה קודמת טלפונית או בכתב למי מן הנתבעות ואינו מעלה גם כל דרישה אודות רכב חלופי. בשלב הראשון, תבע התובע את הנתבעת 1 בלבד, אולם נוכח טענות שהעלה בנוגע להתנהלות הנתבעת 2, וכאשר הנתבעת 1 התנערה מכל סיכום החורג מן הפוליסה הכתובה, סוכם, כי תוסף כנתבעת, על מנת שניתן יהא לקבל את גירסתה. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן, שבתגובה לו הוגש כתב הגנה מתוקן על ידי שתי הנתבעות במסגרתו העלו הנתבעות את הטענות הבאות: כטענה מקדמית, עלתה הטענה, כי הפוליסה נשלחה לתובע בתאריך 20/7/11 ובה צויינו כל הפרמטרים לעניין השתתפות עצמית וירידת ערך. מוסיפות הנתבעות וטוענות במסגרת הטענה המקדמית, כי לא הובטח לתובע אותם דברים כפי שטוען בכתב תביעה, כמו כן לטענת הנתבעות: "שפנה התובע לנתבעת 2 בעת שנגרם לו הנזק הוסבר לו לגבי האפשרויות העומדות בפניו לטיפול בתביעתו והוא זה שהחליט כיצד לטפל בנקי (כך במקור - א' מ') רכבו ולא אף אחת מהנתבעות". בסעיף 5 לכתב ההגנה חוזרות הנתבעות על אותה הטענה ושוב אביא הדברים כלשונם - "הנתבעות יטענו כי הוסבר לתובע את האפשרויות העומדות בפניו לטיפול בתביעתו הן במוסך הסדר והן במוסך רגיל עפ"י בחירתו, כמו כן הוסבר לו לעניין קבלת רכב חליפי הן במוסך הסדר והן במוסך רגיל, והתובע הוא זה שבחר לפנות למוסך שטופל על-ידו". הווה אומר, הנתבעות לא הכחישו ואף אישרו במפורש, כי לאחר ארוע הביטוח פנה התובע לנתבעות וקיבל על-ידן הסבר מה הן זכויותיו. נוכח האמור בכתב ההגנה של הנתבעות הפתיעה מאוד עדות נציג הנתבעת-2, בדיון, אשר טען בתוקף, כי התובע כלל לא הודיע לסוכנות על מקרה הביטוח, הגיש את התביעה ישירות לנתבעת-2 ועקף את סוכנות הביטוח. בעדותו הסביר נציג הנתבעות, כי אותה פקידה בשם תמר עימה שוחח התובע לא עובדת יותר בסוכנות ולפיכך, בין היתר לנוכח סכום התביעה, לא מצא לנכון להטריחה לעדות. העד העיד, כי תמר עבדה בסוכנות פרק זמן ארוך, היא מיומנת בעריכת פוליסות ביטוח ולא יתכן שלא מסרה לתובע את כל הפרטים. העד הסביר, כי בסוכנות יש מחלקת תביעות ואם אכן הייתה מתרחשת תאונה הרי שמחלקת התביעות הייתה מטפלת בתובע ולא תמר שעוסקת בעריכת הפוליסות. לדבריו, אין דבר כזה קבלת הודעה טלפונית על התרחשות התאונה. בדיון הציג נציג הנתבעת 2 מסמך שנשלף ממחשב לפיו ב- 11/7 נשלחה לתובע תעודת החובה וב- 25/7/11 נשלחה לתובע בדואר פוליסת ביטוח מקיף + ריידרים של שלמה סיקסט. נציג הנתבעת הסביר, כי המסמכים נשלחים בדואר רגיל, ויש הסכם עם הדואר כי כאשר לא מתקבלים ביעדם הם מוחזרים לסוכנות. ב- 26/9 נשלחה שנה טובה ללקוח והרישום הבא המתייחס לתאונה הוא ב- 18/10/2011, כאשר נרשם כי נשלח לתובע טופס הודעה ונמסר לו שיעביר את הדרישה לתשלום לסוכנות הביטוח. ב- 13/11 נרשם כי נשלח מייל ללקוח פוליסת הביטוח. בהסתמך על מסמך זה טען נציג הנתבעת, כי הפוליסה אכן נשלחה לתובע בדואר וכי התובע לא הודיע לסוכנות על קרות מקרה הביטוח. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות העדים, ועיינתי בכתבי הטענות כמו גם במסמך שתעד התובע בזמן אמת, אני קובעת כי בזמן אמת אכן הבין התובע משיחה טלפונית כי תנאי הפוליסה הם כפי שהוא תעד, שאם לא כן לא היה מתקשר עם הנתבעת. התובע העיד כי ערך סקר שוק בטרם התקשר בחוזה הביטוח והתקשר דווקא בחוזה זה לאחר שמצא כי תנאיו הם הטובים ביותר. נקטתי במונח "הבין", שכן אין בידי לקבוע כי כך נמסר לו על ידי סוכנות הביטוח, שכן עיון בפוליסה מעלה שהיא מלאת פרטים אותם לא תעד התובע, עוד עיון בפוליסה מעלה כי ישנם 3 סכומים של השתתפות עצמית ויש הבדל בפוליסה בין תיקון הרכב במוסך הסדר לבין תיקונו במוסך אחר ויכול שכל שנמסר לתובע נמסר אודות התיקון במוסך הסדר. יודגש, כי הנתבעות לא הציגו הקלטה של השיחה שקוימה עם התובע בטענה שזו לא הוקלטה ולא טרחו לזמן לעדות את תמר, אותה פקידה עמה שוחח התובע. העובדה כי תמר עזבה את עבודתה אינה מונעת זימונה לעדות. כל שנשמע מפי נציג הנתבעת 2 הוא בבחינת עדות מכלי שני כאשר הנתבעות נמנעו מלהביא את הכלי הראשון ששוחח עם התובע ויכל להעמיד דברים על מכונם. נפסק לא פעם, בסוגיית אי העדת עד רלוונטי, כי ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו (ראה למשל, ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י (1) 239 , 245, וכן ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד (1) 701]). כמו כן, לא הוכח כי הנתבעות מסרו את פוליסת הביטוח לתובע, שכן אם היה מוכח שהתובע קיבל את הפוליסה לידיו ולא מחה על תנאיה, הרי שלא היה לו פתחון פה במסגרת תביעה זו. סעיף 2 (א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח) קובע כדלקמן: "2. (א) נכרת חוזה ביטוח על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - הפוליסה), זולת אם נהג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה. (ב) כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח תשמ"א - 1981, או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי הענין, לפי סעיף 40 לחוק האמור, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטיה מאותם תנאים." בע"א 6181-04 (מחוזי - י-ם) יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.6.2010) סקר בית המשפט את המצב המשפטי בכל הנוגע להמצאת פוליסה למבוטח. נקבע, כי חובת המבטחת למסור למבוטח העתק מן הפוליסה הינה חובה מהותית ותכליתה להבטיח יכולת המבוטח לעמוד על זכויותיו וחובותיו - הן נקיטת צעדים בכל הקשור לשמירה על נושא הביטוח והקפדה על הוראות המבטח והן מימוש זכויותיו בעת קרות מקרה הביטוח. על המבטחת חלה החובה להוכיח שהמציאה את הפוליסה למבוטח ושזו אכן הגיעה על המבוטח הספציפי. מקום שהמבטחת לא המציאה את הפוליסה למבוטח, אין היא זכאית להסתמך על החריגים בפוליסה. בית המשפט מציין, כי מסקירת הפסיקה בערכאות הנמוכות מצא, כי נקבעו שלושה סייגים לחובה זו, דהיינו, יהיו מקרים בהם, על אף שהמבטחת לא המציאה למבוטח את הפוליסה, לא תישלל יכולתה להסתמך על החריגים שבפוליסה: האחד, ידיעת המבוטח אודות התנאים או החריגים לכיסוי. השני, שלילת הקשר הסיבתי בין אי המצאת הפוליסה לגרימת הנזק למבוטח, כגון מקום בו לא ניתן היה להשיג בשוק הביטוח במועד הרלוונטי פוליסה שאינה כוללת החריג לכיסוי הביטוחי שבמחלוקת. השלישי, חובתו המקבילה של המבוטח לוודא, כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח על אי קבלתה. כאשר המבטחת הפרה את חובתה להמציא את הפוליסה למבוטח, רובץ עליה נטל ההוכחה להוכיח התקיימם של הסייגים הנ"ל (ראה: תאמ 16249-11-11 דולב בן ישעיה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (ראשון לציון), (17/03/2013)). במקרה דנן, טוענת הנתבעת 2, כי שלחה למבוטח את פוליסת הביטוח בדואר רגיל ומכאן חזקה שקיבל אותה, שאם לא כן הדואר היה מחזיר את המסמך לידי הנתבעת. טענה זו אין בידי לקבל. החובה למסור את פוליסת הביטוח למבוטח היא חובה מהותית. חברת ביטוח הסומכת על שירותי הדואר הרגיל, מבלי להבטיח שיודע לה במקרה שהמסמך לא הגיעה ליעדו אינה יכולה לסמוך על כך שהפוליסה הגיעה ליעדה. הנתבעת 2- לא הציגה כל הסדר עם רשות הדואר, וספק אם קיים הסדר כזה, כאשר רשות הדואר גובה תשלום על החזרת מסמכים לשולח במסגרת שירותי דואר רשום. לא ברור מדוע בעידן בו ניתן להעביר מסמכים בבטחה באמצעות מייל ולוודא קבלתם ומכל מקום בעלות סבירה באמצעות דואר רשום, בוחרות הנתבעות לשגר מסמכים באמצעות דואר רגיל מבלי לוודא הגעת המסמכים ליעדם. יצויין, כי כפי שנפסק לא פעם החובה לשלוח את פוליסת הביטוח חלה על חברת הביטוח עצמה ולא על הסוכן ומבחינה זו לא ניתן לראות בסוכן שלוח של חברת הביטוח, הסוכן הוא שלוח של המבוטח אך לאו דווקא של חברת הביטוח (ראה: תאמ 19010-10-09 תגריד אלעוברה נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (רמלה) (25/12/2011)). התובע כזכור טען, כי לא קיבל את הפוליסה אלא לאחר אירוע הביטוח, כאשר נוכח שאין הוא מקבל פיצוי מלא על נזקיו. כאמור, גם מהמסמך שהביאה הנתבעת-2, עולה כי הפוליסה נשלחה לתובע ביום 13/11/11, לאחר קרות מקרה הביטוח, אמנם מתועד באותו מסמך כי הפוליסה נשלחה גם בדואר רגיל ביום 25/7/11 אולם, כאמור, אין אסמכתא למשלוח ולקבלת הדואר על ידי התובע והגב' וענונו שביצעה את הפעולה לא הובאה להעיד. כמפורט לעיל, בהתאם להוראות החוק במקרה שבו לא הוכח שהפוליסה נמסרה על ידי המבטח למבוטח או למי מטעמו, אין המבטח זכאי להסתמך על הסייגים המופיעים בפוליסת הביטוח, אלא בתנאים שנוקבים החוק והפסיקה. הווה אומר, מאחר והנתבעת-1 הפרה את סעיף 2 (א) לחוק חוזה הביטוח בכך שלא מסרה לתובע את הפוליסה היא לא יכולה להסתמך על החיובים המפורטים בה, אלא אם היא מוכיחה את האמור בסעיף 2 (ב) לחוק חוזה הביטוח דהיינו מדובר בתנאי הנהוג באותו סוג ביטוח אצל המבטח, כפי שהוגש למפקח על הביטוח (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר מנשה פ"ד מט(2) 749, 764 - 765; ע"א 3733/06 (מחוזי חיפה) איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חלבי, פורסם ב- נבו", ניתן ביום 18.12.07, פסקאות 13 ו- 14 לפסק הדין) או את ידיעתו של המבוטח אודות אותם חיובים. הנתבעת-1 לא הביאה כל ראיה לצורך הוכחת האמור בסעיף 2 (ב) לחוק חוזה הביטוח. על אף האמור, בנוגע לחובת חברת הביטוח לשלוח את הפוליסה, לצד חובתה עומדת חובת המבוטח לדרוש לקבל את הפוליסה הכתובה ולעיין בה ולא לסמוך על מה שהבין משיחת טלפון שאמורה לכלול פרטים ופרטי פרטים של פוליסת ביטוח ארוכה. בענין זה נאמר בת"א 1723/99, בסעיפים 49-50 לפסק הדין, כדלקמן: "לצד חובתה של חברת הביטוח, עומדת חובתו של המבוטח לעיין בפוליסה שנשלחה לו ... אוסיף עוד, כי גם מקום בו אין המבוטח מקבל את הפוליסה לידיו, הרי שמוטל עליו, כמבוטח סביר, לדרוש מחברת הביטוח לשלוח לו את הפוליסה החלה בתקופת הביטוח החדשה, ולעקוב אחר קבלתה לידיו. חובה עצמאית זו של המבוטח אינה מאיינת את חובת המבטח, לוודא באופן פעיל את ידיעת המבוטח. יחד עם זאת, חובה זו מטילה עליו 'אשם תורם' במובנו החוזי ... משמעותה של דוקטרינת האשם התורם היא חלוקת האחריות בין המבטחת למבוטח. אופן החלוקה נגזר מהשוואה בין מידת התרשלותה של המבטחת למידת התרשלותו של המבוטח". ראה גם: תא 3500-06-09 יוסף בצלאל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (פתח-תקווה), ((19/07/2012)), שם צוטטו הדברים. התובע טוען עוד, כי משארע מקרה הביטוח והודיע את הדבר לנתבעת 2, שוב לגב' וענונו, שכנעה אותו זו שלא להפעיל את הביטוח ולאחר מכן הציעה לו תיקון במוסך הסדר בלא לקבל רכיבים מקוריים ומשסרב, אמרה לו שיתקן איפוא שהוא רוצה וישלח את הקבלה. כאמור, בעניין זה הציגו הנתבעות שתי גרסאות סותרות, בכתב ההגנה טענו, כי אכן התובע פנה והוסברו לתובע זכויותיו ובעדות נציג הנתבעת שלל מכל וכל פניה של התובע לסוכנות אודות מקרה הביטוח. שוב, נמנעו הנתבעות מלהעיד את הגב' וענונו איתה טוען התובע כי שוחח. בעניין זה, אני מעדיפה את גרסת התובע שקיבלה חיזוק בכתב ההגנה שהגישו הנתבעות, בנוגע לכך כי אכן פנה לסוכנות הביטוח לאחר הארוע וביקש להפעיל את הביטוח. ככל הנראה משום מה פנייתו לא תועדה אצל סוכנות הביטוח. אין כל הגיון בכך, שאדם מבוטח לא יפנה לסוכנות הביטוח ויודיע על קרות מקרה הביטוח. ככל הנראה מאותה שיחה הבין התובע שככל שאינו מעונין לתקן את הרכב במוסך הסדר הוא רשאי לעשות כן על חשבונו במוסך שיבחר, כאשר הרכב יבדק על ידי שמאי שיבחר. יצויין, כי גם כאן נפל פגם בהתנהלות התובע, כאשר כבר באותו שלב ידע על מחלוקת עם הנתבעות אודות תנאי הביטוח, לא העלה את המחלוקת על הכתב לא ביקש לראות את הפוליסה ולא דרש אפילו את אשר הוא דורש עכשיו קבלת רכב חלופי. אין שום פניה בכתב של התובע. התובע הסתפק בשיחת טלפון אחת ויחידה, שלאחר מכן המשיך בדרכו תוך קביעת עובדות מוגמרות בפני חברת הביטוח אודות אופי התיקון וסכומו, כנראה מתוך הבנה כי יוכל לתבוע את חברת הביטוח בגין סכומים שלא תאות להשיב לו. במכלול נסיבות העניין, כאשר הנתבעות לא עמדו בחובתן להוכיח, כי הפוליסה נמסרה לתובע, כאשר עדות התובע אודות תנאי הפוליסה כפי שהבין אותם מקובלת עלי והנתבעות לא טרחו להעמיד את התובע על דיוקם של התנאים באמצעות מסירת הפוליסה, כאשר הנתבעות לא טרחו לסתור את עדות התובע באמצעות העדה הרלוונטית ולא טרחו להוכיח כי תנאי הפוליסה עומדים בהוראות סעיף 2 (ב) לחוק חוזה ביטוח; ומאידך התובע לא טרח לדרוש את הפוליסה ולעיין בתנאיה, אני קובעת, כי התובע זכאי להחזר חלקי של הסכומים אותם תבע, כדלקמן: מחצית מסכום ההשתתפות העצמית הנוספת שנוכה לתובע, כאשר לתובע יש אשם תורם בשיעור של 50% שעה שלא דרש לקבל את הפוליסה, במיוחד כאשר התובע קיבל את תעודת החובה ולא קיבל עמה את פוליסת ביטוח צד ג'. זאת בין היתר בהתחשב בכך שניכוי השתתפות עצמית בגין ירידת ערך הוא תנאי נפוץ בפוליסות ביטוח, כמו גם הפחתת סכומים בגין כינון. מן התובע נוכתה השתתפות עצמית בשיעור של 2509 ₪. אפילו אליבא דתובע, אין חולק, כי הנתבעת הייתה זכאית לנכות סכום של 799, דהיינו הנתבעת ניכתה סכום נוסף של 1,710 ₪. התובע זכאי למחצית מסכום זה - דהיינו 855 ₪. כמו כן זכאי התובע, למחצית מסכום הכינון שנוכה לו 78 ₪ - דהיינו התובע זכאי ל- 39 ₪. בנוסף, זכאי התובע להשלמת הסכום ששילם לשמאי - הנתבעות החזירו לתובע סכום של 410 ₪ לעומת סכום של 520 ₪ ששילם התובע. נפסק לא פעם שחברת הביטוח מחויבת להשיב למבוטחים סכומים סבירים ששילמו לשמאי. סכום של 520 ₪ הוא סכום סביר. דהיינו התובע זכאי לסכום של 110 ₪. סה"כ, זכאי איפוא התובע לסכומים הבאים: 855 + 39 + 110 = 1,004 ₪. אני דוחה את דרישת התובע להחזר של 750 ₪ עלות רכב חלופי. לא הוכח, כי התובע דרש בזמן אמת קבלת רכב חלופי, לא הוכח, כי שכר רכב חלופי והוציא את ההוצאה הכספית הנדרשת. ומכל מקום, לא מדובר בתנאי בפוליסה שניתן להמירו בשווי כספי, ככל שלא נוצל. הנתבעות ישלמו איפוא יחד ולחוד לתובע סך של 1004 ש"ח נושא ריבית והצמדה מיום 25/10/11 (המועד בו הועברו הכספים לתובע על ידי חברת הביטוח) בצירוף הוצאות משפט בסך 400 ₪ הכוללים בחובם את סכום האגרה. חוזהפוליסהחוזה ביטוח