נפילה ליד הקופה בסופר (תביעת פיצויים) בתאריך 6.6.11 ערכה התובעת קניות במרכול "מגה" במתחם הקניון בחדרה, שהינו סניף של רשת "החזקות הריבוע הכחול ישראל בע"מ" (להלן: "הרשת"), המבוטחת על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, בהגיעה אל אזור הקופות, נתפס סנדל רגל ימין שלה בקצהו של משטח עץ אשר עמד במקום ועליו ארגזים וקרטונים וכתוצאה מכך נפלה היא קדימה על בטנה, נחבלה, וכל חפציה האישיים שהיו בתיקה, התפזרו על הארץ. 3. בעתירתה לפיצוי כספי בסך 20,000 ₪, טוענת התובעת כי בעקבות הנפילה נזקקה היא לטיפולים שונים ותרופות בשל קריעת גיד בכתפה וכי התיק שלה והחפצים שהיו בתוכו ובהם מחשב נייד, משקפי ראיה ומשקפי שמש, ניזוקו. 4. בכתב התביעה כתבה התובעת: "הסנדל שלי נתפס בקצה של המשטח ונפלתי. אי אפשר היה לראות את המשטחים, רק ארגזים וקרטונים". בעדותה בבית המשפט הסבירה היא כי מדובר היה ב"משטח עץ עם קנט בולט" וכי הסנדל שהיה לרגלה נתפס בבליטה זו. לתמיכת גרסתה בכל הנוגע לאופן התרחשות הארוע, העידה התובעת את חברתה, הגב' שולה בן דוד, אשר היתה עמה במקום ותיארה את הדברים באופן דומה: "התובעת רצתה להגיע לקופה ואני ראיתי אותה שהיא עפה יחד עם המשקפיים והמחשב נייד והקופאית באה לעזור לה... אחרי שהיא נפלה הסתכלתי וראיתי את המשטח שהיה לו שפיץ, היה לה סנדל עם רצועות והיא עפה וכל הדברים שהיו לה בתיק עפו". לשאלותי, חזרה העדה והשיבה כי "היה משהו בולט מהמשטח, היא נתפסה בו ועפה". 5. בדיון הראשון שהתקיים בפני, התלווה אל נציג הנתבעת מר מאיר נחמיה, מנהל הסניף מאז חודש יולי , שאישר כי החל לכהן בתפקיד זה לאחר הארוע וכי לא נכח במקום בשעתו. עוד אישר מר נחמיה כי הוא איננו יכול לומר בבטחון שהמשטח הנראה בתצלום אותו הציג נציג הנתבעת בפני התובעת, זהה למשטח שבו נתפס הסנדל שלה ביום הארוע. יחד עם זה, הציג מר נחמיה בפני טופס "הודעה על תאונה/ נזק גופני ללקוח" שיש בו כדי לתמוך בטענות התובעת והעדה מטעמה, ובו נכתב כי ביום 6.6.1, בשעה 16:05 נתקלה התובעת במשטח שליד המקרר ונפלה". בטופס זה (נ/1) תואר המשטח כ"משטח תצוגה "נסטי" ליד מקרר קוקה קולה, קופה 4" וצויין כי התובעת נפגעה ב"רגל שמאל - 3 אצבעות, גב, אף" וכי למחרת היום היא פנתה למיון וב- 9.6.11 בקרה אצל רופא המשפחה. 6. לנוכח העובדה שהטופס מולא ונחתם ביום 7.8.11 על ידי מנהל הסניף דאז, מר אבי זית, זימנה אותו הנתבעת לעדות בישיבה השניה שהתקיימה בפני בתיק זה (ישיבה בה העידה גם חברתה של התובעת, הגב' בן-דוד, אשר לא יכולה היתה להגיע לבית המשפט במועד הישיבה הראשונה). בעדותו אמר מר זית כי: "לגופו של ענין יכול להיות שהיתה בליטה, אבל גם אם יש משטח ליד הקופות, צריך להיות רווח שעגלה תעבור". מר זית לא זכר את הארוע אשר כאמור תועד על ידו בטופס נ/1. 7. נדמה אם כן, שלא יכולה להיות מחלוקת על עצם קרות ארוע הנפילה ונסיבותיה, דהיינו - היתקלות התובעת במשטח. באשר לשאלת האחריות - על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, מרכול חב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו (לעניין זה ר' פסק הדין בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש על פיו מתחמים המזמינים את לקוחותיהם למקרקעין שבחזקתם, לשם רכישת מוצרים שונים, חבים כלפיהם בחובה למניעת מפגעים וסיכונים). במהלך הדיונים בבית המשפט, כמו גם בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת והרשת, טענו הן כי בסניף בו ארעה התאונה, מבקרים מאות קונים ביום ואף מעבר לכך וכי איש מהם לא נחבל עקב קיומו ומיקומו של משטח התצוגה. עוד בקשו הנתבעת והרשת לטעון כי התובעת מעדה "עקב צעד לא מבוקר ומסיבה זו בלבד" ולכן מדובר בארוע שארע באשמתה הבלעדית ו/או המכרעת של התובעת אשר לא השגיחה בדרכה ו/או לא נזהרה, ו/או לא נהגה כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. 8. בבחינת טענות אלה, אל מול טענות התובעת, עלי לבחון האם בנסיבות המקרה הופרה "חובת זהירות קונקרטית" ובהקשר זה, השאלה היא האם יכול אדם סביר לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק שבסופו של דבר נגרם? מבחן הציפיות מבחין בין סכנה רגילה לבין סכנה בלתי רגילה, כשהאחרונה היא זו המטילה חובת זהירות קונקרטית. בהקשר זה נפסק כי: "... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן-פורת בת.א. (י-ם) 277/59 פ"מ לח 104 בעמ' 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה...." (ע"א 145/80). 9. להבדיל ממקרים אלה ועל בסיס הראיות שהונחו בפני, דעתי היא כי נפילת התובעת לאחר שהסנדל שהיה לרגלה נתפס בקצהו של משטח אשר הוצב באיזור הקופה על ידי מי מעובדי הרשת, הינה תוצאה של סיכון בלתי רגיל שהוצב בדרכה. לטעמי, דרכו של לקוח במרכול לעבר הקופה, כשהוא בדרך כלל מוביל באמצעות ידיו עגלה עמוסת מצרכים, חייבת להיות פנויה ממפגעים אפשריים. הגבלת רוחב מסלול הליכתו של הלקוח באמצעות הצבת משטחי סחורה או כל חפץ אחר כך שהוא אמנם יכול לעבור בו אך דרכו איננה מרווחת דיה, יוצרת סיכון לארוע כמו זה שארע במקרה שלפני, דהיינו - לכך שאחת מרגליו של הצועד במסלול זה תיתקל או תיתפס באותו חפץ. לפיכך, מסקנתי היא שבמקרה זה הפרה הרשת את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה. 10. באשר לנזק לו טוענת התובעת - סבורני כי גובה הנזק הנתבע הינו מוגזם וכי חלקו הארי בלתי מבוסס. התובעת אמנם הניחה בפני ראיות מספיקות להוכחת טענותיה בדבר תוצאות הנפילה ככל שהן נוגעות גיד שנקרע בכתפה, טיפולי פיזיוטרפיה, זריקה ותרופות (ר' האישור הרפואי ת/1) ואולם שאר טענותיה בדבר הוצאות רפואיות בגין דיקור סיני ופילאטיס אותם היא מקבלת גם בשל בעיות גב מהן היא סובלת, כמו גם ערכם האמיתי של המחשב הנייד (שאותו הביאה היא עמה לבית המשפט כשלטענתה טכנאי מחשבים אמר לה כי "היא יכולה להשליכו לפח", שני זוגות המשקפיים, התיק והסנדלים, לא הוכחו. במצב דברים זה הנני מעריכה את הנזק שנגרם לתובעת בסכום של 4,500 ₪ ומחייבת את הנתבעת, לשלם לה סכום זה, בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, בסה"כ 5,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. פיצוייםנפילה