רכב מבוטח הנתבעת התנגש ברכב התובע מאחור

רכב מבוטח הנתבעת פגע ברכב התובע מאחור: כן אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע קודם להגשת התביעה סך 5,675 ₪ בגין נזקי הרכב. התביעה שבפני הינה בגין יתרת דמי הנזק, שלטענת התובע, נגרמו לרכב עקב התאונה. 1. יצוין כי בתיק זה ניתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד הנתבעת, פסק דין אשר בוטל. לאחר ביטול פסק הדין, במסגרת דיון שנערך במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה תועבר לבוררות בפני שמאי רכב, אשר יכריע במחלוקת בין הצדדים לענין סכום הנזק וירידת הערך שנגרמו לרכב התובע עקב התאונה, בין היתר, אף באמצעות בדיקת הרכב. השמאי שמונה ע"י בית המשפט הודיע על על חשש לניגוד עניינים מצידו. התובע הודיע כי עקב כך ונוכח עבור הזמן מהגשת התביעה, הוא מכר את רכבו, ועתר לביטול ההחלטה לעניין מינוי השמאי כבורר. בהמשך בוטלה הסכמת הצדדים להפניית ההליך להכרעת בורר ונערך דיון בפני. 2. בדיון שנערך בפני העיד התובע וכן נחקר השמאי מטעמו. השמאי אשר נתן חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, לא התייצב לדיון. 3. לפי חוות דעת שמאי התובעת (להלן: "השמאי"), אשר בדק את הרכב ביום התאונה, היקף הנזק ברכב הוערך בסך 16,128 ₪. כן הוערכה ירידת ערך בשיעור 6.2% בגינה יש לפצות את התובע בסך 8,556 ₪. בנוסף תבע התובע את שכ"ט השמאי מטעמו בסך 2,378 ₪, הוצאות משפט בסך 800 ₪ והפסד ימי עבודה בסך 1,750 ₪, שכן הרכב שימש את התובע כמונית. 4. בחוות דעת שמאי הנתבעת, אשר בדק את רכב התובע כחודש וחצי לאחר התאונה, הועמד הנזק ע"ס 3,329 ₪ בלבד ונקבעה ירידת ערך בשיעור 1.70%, המעמידה פיצוי בסך 2,346 ₪. 5. בחקירתו הנגדית הסביר שמאי התובע כי לאור פגיעה במרכב הרכב, יש בכך כדי להשפיע על ירידת ערכו ועל אומדן דמי הנזק, בהתאם לשוני בין חוות דעתו לבין חוות דעת שמאי הנתבעת. השמאי הסביר כי לא ניתן היה לבצע "תיקון יבש" בפח האחורי, כפי שהציע שמאי הנתבעת, שכן לא ניתן ליישר את הפח מבלי לגרום לסדקים בצבע ולתקן את הפח. תיקון באופן זה הינו חובבני, לשיטת שמאי התובע. כן נתן הסבר מדוע מצא לפצות אף בגין מכסה תא המטען. כן הסביר מדוע אישר פיצוי בגין סידור מפלט אחורי. השמאי אישר כי לא בדק את הרכב לאחר שתוקן, מאחר שאותה עת הבין שהתובע איננו מתכוון לתקן את הרכב באופן מיידי, אך ירידת הערך היתה צפויה במקרה דנן. גם לפי כללי וועדת ששון, קיימת אך המלצה לקביעת ירידת הערך לאחר תיקון הרכב. אך כאן, כאשר היה צורך בתיקון ואף צביעה, הדבר היה ידוע מראש ולפיכך ניתן היה לאמוד את ירידת הערך גם מבלי שהרכב תוקן. מכל מקום, שיעור ירידת הערך אותה קבע נקבע ברף התחתון. 6. עיינתי בטענות הצדדים. כאמור, הנתבעת חלקה על אופי הנזקים כפי שנקבעו על ידי שמאי התובע, על היקפם, על הקשר הסיבתי בינם ובין התאונה, כמו גם על שיעור ירידת הערך שקבע שמאי התובע. שמאי התובע התייצב לדיון ואף נחקר על חוות דעתו. שמאי התובע נתן הסברים לגבי הקביעות אליהן נדרש בחוות דעתו. אלה לא נסתרו. אמנם, הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, נ/1, אך שמאי הנתבעת לא התייצב לחקירה בפני בית המשפט. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בפגיעה ברכב התובעת מאחור, כאשר התובע צירף חוות דעת שמאי מפורטת לעניין הנזקים שנגרמו לרכב, נוכח בדיקה שנערכה ביום התאונה, השמאי התייצב לדיון ונחקר על חוות דעתו ואף מסר הסברים ביחס לקביעותיו אל מול קביעות שמאי הנתבעת ובהעדר התייצבות מטעם שמאי הנתבעת, אני מקבלת את האמור בחוות דעת שמאי התובע לעניין הנזקים שנגרמו לרכב עקב התאונה נשוא התביעה שבפני. 7. הנתבעת טוענת כי התובע לא נשא בפועל בתיקון הנזקים שנגרמו לרכב ולפיכך אין מקום לפצותו בגינם. התובע הצהיר כי תיקן את הרכב במוסך השייך לדודו, כי איננו משלם עבור התיקון במישרין אלא באמצעות "טובות". בנסיבות, משפעל התובע להקטנת נזקו, אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי אין לפצותו כלל בגין עלות תיקון רכבו מאחר שלא נשא בפועל בתשלום כסף ממש בגין כך. בנסיבות אלה סבורני כי יש לפצות את התובע בגין כך בסכום שייפסק על דרך האומדנא, בשיעור 70% מהנזק שהוערך ע"י השמאי. 8. באשר לשיעור ירידת הערך, שמאי התובע נחקר בחקירתו הנגדית גם לענין זה ומסר הסברים המניחים את הדעת לענין אופן קביעת שיעור ירידת הערך וההבדל בין קביעתו לענין זה לבין קביעת שמאי הנתבעת. שמאי התובע אמנם אישר כי על פי המלצת ועדת ששון מומלץ לקבוע את שיעור ירידת הערך לאחר תיקון הרכב בפועל, אך הסביר כי מדובר בהמלצה בלבד ולאור אופי הפגיעות ברכב, ברי כי נותרה ירידת ערך כפי שקבע. יצוין כי גם שמאי הנתבעת בדק את הרכב בטרם תיקונו, כעולה מלשון חוות הדעת שערך ומהתמונות שצורפו לחוות דעתו, ואף הוא מצא לקבוע שיעור ירידת ערך בטרם תוקן הרכב. (לא נעלם מעיני כי התובע טען כי שמאי הנתבעת בדק את הרכב לאחר תיקונו, אך נראה כי נוכח עבור הזמן נתפס הוא לכלל טעות בענין זה, וזאת לאור העולה מחוות דעת שמאי הנתבעת והתמונות). לפיכך, ובהעדר אפשרות לחקירת שמאי הנתבעת גם לענין ירידת הערך ובשים לב לעדות שמאי התובע בפני, אני קובעת כי התובע הוכיח גם את שיעור ירידת הערך כנדרש. 9. באשר לטענת הנתבעת כי אין מקום לחייבה בגין ירידת ערך הרכב, נוכח מכירת הרכב על ידי התובע ולאור תאונה נוספת שעבר - אין ספק כי נגרמה לרכב ירידת ערך בגין התאונה דןנ, אף לשיטת שמאי הנתבעת, אם כי בשיעור שונה מהשיעור אותו קבע שמאי התובע. גם אם נגרמה לרכב ירידת ערך נוספת בגין התאונה השניה, אשר על פי הצהרת התובע נגרמו בגינה נזקים בחלק אחר של הרכב מאלה שנגרמו בגין התאונה דנן, עדיין נראה כי ההפרש בין שווי הרכב לסכום המכירה עולה על רכיב ירידת הערך אותו תובע התובע במסגרת התביעה דנן. 10. הנתבעת טענה בסיכומיה "בחצי פה" טענות באשר לעצם אחריותה בגין התאונה. לעניין זה יצוין כי על פי כתב ההגנה המתוקן, הנתבעת עצמה טענה כי המחלוקת בתיק הינה לענין גובה הנזק בלבד, ומכאן אין מקום לדון בשאלת אחריותה לעצם התרחשות התאונה ואף בהעדר עדות מטעמה גם לעניין זה. ויוזכר כי הנתבעת שילמה את הנזק, שלטענתה, נגרם לרכב התובע עקב התאונה. 11. באשר לשכר טרחת המומחה, גם המומחה אישר כי שכרו טרם שולם על ידי התובע וכי זה נדרש בעקבות בדיקה אחת של הרכב. בנסיבות אלה, סבורני כי יש להעמיד את שכר טרחת המומחה בסכום כמקובל בגין בדיקה אחת על סך 800 ₪. 12. באשר לתביעה בגין הפסד ימי עבודה שנגרם לתובע, הסכום הנתבע לא הוכח בפני. 13. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: דמי הנזק בסך - 11,290 ₪ (סכום זה מהווה 70% מאומדן הנזק). בגין ירידת הערך - סך 8,556 ₪. בגין שכר טרחת השמאי - סך 800 ₪. בגין עדות השמאי - סך 750 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. בגין אגרה והוצאות התובע ולאור הדיונים שהתנהלו - סך 800 ₪. מהסכומים האמורים יש להפחית הסך 5,675 ₪ ששולם ע"י הנתבעת. היתרה תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה. ככל שהנתבעת שילמה לתובע כספים לאור פסק הדין הראשון שבוטל, במידה ואלה טרם הושבו לידיה וקיימת יתרה לתשלום לתובע לאור פסק דין זה, תשלם הנתבעת את היתרה בתוך 45 יום. סכומים ששולמו ביתר, ככל ששולמו, יושבו ע"י התובע לנתבעת בתוך 45 יום. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.רכבחברת ביטוחפוליסההתנגשות