תביעה בגין התנגשות בדלת זכוכית

התובע לא הבחין בדלת הזכוכית בחנות, היות והדלת לא סומנה לטענתו, ראשו פגע בזכוכית והוא קיבל מכה חזקה בראש. לטענת התובע הוא סבל מכאבים בראשו ועדיין הוא חרד בעת שהוא מגיע לחנויות עם דלת זכוכית בכניסה. 2. הנתבעת טענה מנגד, כי היא לא התרשלה, כי קיימת עין אלקטרונית בדלת ואמצעים אחרים המונעים פתיחת הדלת. כן נטען כי התובע ניסה לנפח את תביעתו וכי לתובע אשם תורם. 3. בדיון העידו התובע ואשתו אשר נכחו באירוע, ומנהל הנתבעת אשר לא נכח באירוע. מנהל הנתבעת מר מזרחי מסר שמנהל המשמרת הרלבנטי אינו עובד עוד אצל הנתבעת, ואולם אף אם מנהל המשמרת אינו עובד אצל הנתבעת, עדיין מתבקשת המסקנה וכך אני קובע כי עדותו של מנהל הנתבעת לעניין האירוע עצמו היא בגדר עדות שמיעה על כל המתבקש מכך. יצויין גם כי הנתבעת לא הגישה כל מסמך שתיעד בזמן אמת את שהתרחש במקום, ולא העידה כל עובד שנכח במקום, וד"ל. מכאן, שעל נסיבות האירוע יש ללמוד מעדות התובע ואשתו שנכחו במקום. 4. אמנם, הנתבעת טענה כי קיימת סתירה בנוגע לשעת האירוע, שכן בעוד שבכתב התביעה נטען כי האירוע היה בשעה 21:43, קיים מסמך רפואי בשעה 20:17, ואולם התובע הבהיר כי חלה טעות בכתב התביעה, כי הדלתות צולמו בשעה 19:47, וכי האירוע ארע בשעה 19:43. טעות זו חלה לטענת התובע עקב תקלה במכשיר הטלפון של התובע. בעניין זה מקובלת עלי הבהרת התובע, הנתמכת בשכל הישר, לפיו כרונולוגית קודם מקרה האירוע ואחריו ייבדק הנפגע על ידי רופא. לפיכך נדחית טענת הנתבעת לעניין שעת האירוע והשלכות עניין זה. 5. התובע טען בכתב התביעה, וכך גם העידה אשתו כי התובע נתקל בדלת הזכוכית שלא סומנה (ע' 7 ש' 14). התובע הציג תמונות של הדלת האמורה (ת/1, ת/2). אמנם הנתבעת טענה כי הדלת סומנה, כי קיימת עינית וכי קיימים מכשולים נוספים שהיה בהם כדי למנוע את הפגיעה שנגרמה לתובע, ואולם מנהל הנתבעת לא יכול לסתור את גירסת התובע לפיה העינית לא פעלה, וזאת מהטעם שבעת האירוע לא נכח כאמור מנהל הנתבעת. יצויין גם כי מהתמונה עולה שניתן לפתוח את הדלת, בלא להבחין בסימונים מיוחדים על הדלת, ובשעה שמצידי הדלת אין מחסומים המונעים פתיחתה. בעניין זה יצויין כי טענת מנהל הנתבעת לפיה כיסאות ושולחנות הוזזו בעת שצולמו התמונות, היא בגדר עדות סברה, שעה שהמנהל לא נכח בעת האירוע. כן יצויין כי חרף עדות המנהל לפיה "דואגים לשים את העגלות בצמוד לזכוכיות" (ע' 7 ש' 28), עולה מהתמונות כי העגלות ובהן מאפים נמצאות במרחק מה מהדלת, באופן שהדלת ניתנת לפתיחה בלא הפרעה. גרסת התובע לא נסתרה. לנתבעת כמחזיקה במקרקעין אחריות כלפי המבקרים בחנות (ראו והשוו: ת"א(טבריה) 1195-12-07 מאיר פרקש נ' טי.אנ.טי. (פסק דין מיום 23.03.10,פורסם במאגרים) והאסמכתאות שם). "פתחים המאפשרים מעבר אדם, שבהם קבועות דלתות העשויות זכוכית שקופה, עלולים להוות מוקד לסכנה ממשית. אופייה המיוחד של הזכוכית - היותה שקופה לחלוטין, וכוחה, כשהיא נשברת, לגרום לנזקי גוף חמורים - מחייב נקיטת אמצעי זהירות, מה גם שביחס לעוצמת הסיכון, ניתן לעמוד בחובת הזהירות תוך השקעה מינימאלית, כמעט אפסית"( ע"א( ירושלים) 15906-05-10 מנשה לוי נ' עזרא אלרון, (פסק דין מיום 09.08.10, פורסם במאגרים) והאסמכתאות שם). דברים אלה נאמרו ביחס לדירת מגורים. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שעה שעסקינן בדלת בחנות המיועדת לקהל רחב. מכאן מתבקשת המסקנה לפיה יש לאמץ את גירסת התובע שהוא קיבל מכה חזקה בראשו מהדלת, עקב רשלנות הנתבעת שלא סימנה את הדלת. 6. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון גם את אשמו התורם של התובע, וזאת מהטעם שלא הוברר מדוע נפגע התובע בחוזקה לטענתו מדלת עומדת, וככל שהתובע היה נכנס בהליכה מדודה, יתכן והנזק היה פחות. מכל מקום הנתבעת צריכה להביא בחשבון גם כניסת לקוחות מהירה, ועל כן יש לייחס בנסיבות המקרה אשם תורם של 20%. 7. לאחר שהכרענו בשאלת האחריות, יש לבחון את שאלת הנזק. לתובע לא נגרמה פגיעה משמעותית. ביום האירוע נבדק התובע על ידי רופא, וכל שקיבל היה מרשם לאופטלגין. יצויין גם כי התובע נבדק לאחר מכן רק בחלוף ארבעה חודשים (תעודה רפואית מיום 03.03.12) וגם שם הומלץ על אופטלגין. עם זאת לאחר מכן ביום 13.03.12 קיבל התובע פטור משמירה בעמדה מוגבהת, מקפיצות ריצות ומסעות. מכל מקום התובע לא הגיש חוות דעת רפואית ואף מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי מדובר בפגיעה קלה יחסית. טענות התובע לעניין חרדות אינן נתמכות במסמכים הרפואיים, וגם בנוגע להן לא הוגשה כל חוות דעת. למעשה, ראש הנזק שיש להכריע בו הוא הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע, שכן לתובע לא נגרמה נכות צמיתה ולא הוכח כל נזק ממוני. העובדה שאדם חפץ לרכוש מאפים, ותחת רכישה נפגע אותו אדם בראשו, גורמת לעגמת נפש. יש להביא בחשבון את העובדה שהתובע פנה באופן מיידי לטיפול רפואי. בבדיקה רפואית מיום האירוע נצפתה "מעט נפיחות מעל הגבה השמאלית", התובע פנה לאחר מכן פעמיים נוספות לטיפול רפואי. כן יש להביא בחשבון שהתובע היה באירוע עם אשתו, ותחת אכילה משותפת, פנה התובע לקבלת טיפול רפואי. כמו כן יש להביא בחשבון את התנהגות עובדי הנתבעת הנטענת בכתב התביעה ובעדות אשת התובע, ואשר לא נסתרה, לנוכח העובדה שהעד מטעם הנתבעת לא נכח בעת האירוע. כידוע, הערכת הפיצוי בנזק לא ממוני מסורה לשיקול דעת בית המשפט. בהתחשב באופי הפגיעה ובאמור לעיל, קובע כי הפיצוי ההולם בגין הנזק הלא ממוני בנסיבות המקרה דנן יעמוד על סך 3,500 ₪. בניכוי האשם התורם (20% כמפורט לעיל) יעמוד הפיצוי על סך 2,800 ₪. 8. לפיכך מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 2,800 ₪. כן מחייב הנתבעת לשלם לתובע שליש אגרת משפט ( בשים לב לגובה התביעה ולסכום שנפסק בסופו של יום) והוצאות בסך 500 ₪. בפסיקת ההוצאות הובא בחשבון גם האמור בהחלטתי לעניין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא ייעשה כן, יתווספו לסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. התנגשותהתנגשות בדלת זכוכית