תביעה כנגד הנתבע בעתירה לפיצוי בסכום של 23,570 ש"ח בשל פגמים ברהיטים, במיוחד במיטה, שהוזמנו מהנתבע ביום 24.1.08. 2. התובע טען כי שילם תמורה בסך 11,000 ₪ וקיבל מערכת ריהוט לחדר שינה הכוללת מיטה כפולה, מזרנים, שידה וקומודה. לטענת התובע היו פגמים במסילות השידה והקומודה ועיקר טענותיו נובעות לבעיות במיטה ובמיוחד לחריקות ורעשים הנובעים מחוסר יציבות המיטה. התובע טען עוד כי נגר מטעמו קבע שהמיטה הורכבה באופן לא נכון, וכי חרף פניות רבות הן לנתבעת והן ליצרן המיטה לא טופלו הבעיות עד היום. 3. הנתבע טען כי הוא מוכר הריהוט ולא היצרן וככזה לא חלה עליו החובה לתת שירות לאחר המכירה; כי הפנייה הראשונה נעשתה שנים לאחר הרכישה ולאחר שהסתיימה תקופת האחריות; כי בצע תיקונים ופנה ליצרן חרף סיום תקופת האחריות על מנת לנסות ולספק לתובע שירות מיטבי ובין השאר בוצע תיקון ללא תמורה. 4. התקיימו בתיק זה מספר דיונים: בדיון הראשון ביום 10.10.12 אליו התייצב התובע בלבד הוברר כי כתב התביעה אינו משקף את טענות התובע וניתנה לו האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן. בדיון השני ביום 7.4.12 הודיעו הצדדים על הסכמה להעברת התיק לגישור. בדיון מיום 30.4.13 הודיעו הצדדים כי היצרן התחייב לתקן את ליקויים בתוך 30 יום. ביום 27.5.13 התקיים דיון אחרון שבו הוברר שהיצרן לא ביצע את התיקונים כפי שדרש התובע ולפיכך יש צורך בהכרעה שיפוטית בתביעה זו. העידו בדיון התובע ועוזר המנכ"ל בעסקו של הנתבע, וכן העיד עד מטעם התובע, עו"ד אשר טיפל בטענותיו כנגד הנתבע. 5. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם קיימת יריבות בין הנתבע - מוכר הריהוט - לבין התובע, אם זכאי התובע לפיצוי בגין הנזקים הנטענים בהעדר אסמכתא לפנייה במהלך תקופת האחריות - ואם כן מהם הנזקים שנגרמו לתובע. דיון והכרעה 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 7. טענות התובע הן בעיקרן שתי אלה: האחת, כי ישנה אי התאמה בריהוט שסופק לו, שאינו תקין, והשניה, כי על פי הדין - מחוייבת הנתבעת לספק אחריות ושירות לריהוט, ומאחר ופנה (טלפונית) לנתבע במהלך תקופת האחריות, עליו לדאוג לתיקון הריהוט גם בחלוף הזמן. אי התאמה 8. על פי חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") על מוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שנרכש. התובע לא הוכיח שהמיטה, חוסר יציבותה והרעשים העולים ממנה הם בבחינת "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל" ולפיכך שמדובר באי התאמה על פי סעיף 11(3) לחוק המכר. יתרה מכך גם במקרה ויעמוד התובע בחובה להוכיח את אי ההתאמה, הרי שלא די בכך. סעיפים 13-14 לחוק המכר קובעים את החובות המוטלות על הקונה: "בדיקת הממכר 13. (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. (ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד, ואם הועבר הממכר למקום אחר בלי שהקונה בדק אותו והמוכר ידע או היה עליו לדעת על אפשרות של העברה כזאת - מיד לאחר שהגיע הממכר למקום האחר. (ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים-קטנים (א) ו-(ב). הודעה על אי-התאמה 14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) לא הודיע הקונה על אי-ההתאמה כאמור בסעיף-קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה." 9. מלשון החוק עולה, כי קונה המבקש להסתמך על אי התאמה צריך להוכיח קיומם המצטבר של שני התנאים האמורים, וכתנאי ראשוני ומחייב, לבדוק את הממכר "מיד לאחר קבלתו." כפי שקבע המחוקק, בדיקה כזו - והודעה מיידית למוכר - הם תנאים לעצם הזכות להסתמך על אי ההתאמה ובהעדרם לא תתקבל טענה לאי התאמה. פרק הזמן העומד לרשות הקונה, הן לעריכת הבדיקה והן להודעה, קצר מפרק זמן "סביר" ועל הקונה לבצעם "מיד", משמע, ללא דיחוי. בע"א 465/80, ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לח(3) 630, 637 [1984] קבע בית המשפט העליון כי: "... ברור, לדעתי, שתנאי המיידיות לא קוים בעניין שלפנינו. גם לפי המבחן הסובייקטיבי, לא היה לקונה במקרה הנתון כל צידוק להשהות את משלוח ההודעה כחודש ומחצה... בנסיבות אלה הייתה סיבה כפולה ומכופלת להקפיד על משלוח הודעה מיידית ממש למוכרת ולא לשבת בחיבוק ידיים כשישה שבועות נוספים... משהחמיץ הקונה את השעה להודיע למוכר על אי ההתאמה של המימכר לפי חוק המכר (שהוא הדין המהותי), שוב אין הוא יכול להסתמך על אי ההתאמה כדי לזכות בתרופת הפיצויים." 10. בענייננו, התובע לא הוכיח כי נעשתה על ידו פנייה לנתבע בסמוך לאחר שהתברר לו כי יש פגם במיטה. על פי עדות העד וכאמור בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן, הפנייה הראשונה בכתב נעשתה ביום 13.9.11, קרי, כשלוש שנים וחצי לאחר קבלת הריהוט. 11. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע והנזק שנגרם לו בגין האירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו. הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. 12. במקרה דנן, התובע לא הוכיח את הפניות הקודמות שלו לנתבע, ומנגד, הנתבע הכחיש קבלת פניות כאלה וציין כי בוצע תיקון לשביעות רצון הלקוח. בנסיבות אלו, כאשר כפות המאזניים שקולות באשר לגירסאות האמורות בעניין זה, אין בידי לקבל את עמדת התובע. אחריות הנתבעת 13. חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית של מוכר לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006. על פי תקנה 2 לתקנות אלו האחריות לביצוע תיקונים בממכר מוטלת על היצרן, ובהתאם לתקנה 12 היצרן הוא מי שמספק את תעודת האחריות. בהתאם לתקנה 19 לאותן תקנות המוכר נושא בחיובים המוטלים על היצרן רק כאשר אין אפשרות לאתר את היצרן. זהו אינו המצב בענייננו, בו התובע יודע מיהו היצרן (ובמהלך ניהול התביעה התחייב היצרן כלפי התובע - התחייבות שככל הנראה לא קויימה - לבצע את התיקונים הנדרשים). 14. בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן, הפנה התובע לממצאי בדיקת נגר מטעמו, אך לא הגיש כל חוות דעת, מכתב או מסמך אחר מאותו נגר ואף לא זימן אותו למתן עדות. עדות הנגר שבדק את המיטה לבקשת התובע והערכתו המקצועית באשר לפגמים במיטה חשובה וחיונית להוכחת טענות התובע כי קיימים פגמים כאלה וזאת בסמוך לאחר הספקת הריהוט. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". לאור האמור, אני זוקפת לחובתו של התובע את העובדה שלא זימן את הנגר כעד מטעמו. 15. התובע הגיש לבית המשפט שני פסקי דין, אך לאחר שעיינתי בהם אני קובעת כי אין בפסיקה שהוגשה כדי לתמוך בעמדת התובע, שכן הם דנים במקרים שונים, בעילות שונות ובקביעות שונות בתכלית, בהשוואה לענייננו: פסק הדין בת"ק (שלום קריות) 14535-11-08 כסאר נ. שייטלבויים [05.01.10], דן במקרה שבו הוגשו לבית המשפט דו"ח מפורט של הליקויים בריהוט, תמונות הריהוט לאחר התיקון וסרט וידאו המתאר את הריהוט. בית המשפט פסק כי התיקונים בוצעו על ידי הנתבעים כהלכה וקבע פיצוי נמוך מאד, בגין הוצאות המשפט והצורך בהחלפת חדר השינה ובתיקון הריהוט החדש שסופק במקומו. פסק הדין בת"ק (שלום ירושלים) 4906/07 ספיצ'קו נ. ריהוט לי עיצובים בע"מ [28.04.08], התקבלה תביעה כאשר התובעת הוכיחה קיומם של ליקויים משמעותייים בריהוט, כאשר בית המשפט קבע שמדובר בעץ פגום ובצביעה פגומה. פסק הדין השלישי שהוגש, בת"ק (שלום ראשל"צ) 2919-05-10 ורד שמחון נ. ריהוט לי עיצובים [06.10.10], קיבל תביעה לביטול עסקה, כאשר הוכח שהתובעת ביקשה לבטל את העסקה בשל איחור באספקה, ועוד לפני שהמיטה סופקה. בית המשפט קבע באותו עניין, כי לו היתה התביעה מוגשת בשל ליקוי בבוכנה - עניין נוסף שהועלה על ידי התובעת - היה על התובעת לאפשר לנתבעת לתקן את המוצר. סוף דבר 16. למרות ההקלה בסדרי הדין בבית משפט זה, אין התובע פטור מהוכחת טענותיו, והוא יכול וצריך היה להוכיח מהם הפגמים שנותרו, אם נותרו, במיטה. בהעדר אפשרות להכריע בשאלה זו, לא ניתן לקבל את עמדת התובע כי הנתבע אחראי לקיומם של אותם פגמים, חרף העובדה שאינו יצרן הריהוט אלא המוכר בלבד. 17. אשר על כן, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, חרף הדיונים הרבים שהתקיימו בתיק זה, אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבע, על אף דחיית התביעה. הגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לודפיצוייםרהיטים (תביעות)