הסכם לביצוע עבודות תיקון וחידוש רעפים

הסכם לצורך ביצוע עבודות תיקון וחידוש רעפים, לפי הצורך, כולל חומרים, בגג מבנה, אשר התובע הינו בעליו, ואשר משמש אותו לצורך השכרה. התובע שילם לנתבע מקדמה כספית בסך של 5,000 ₪, וביום 8.10.2010 הנתבע החל לבצע את העבודה באופן לא מקצועי תוך גרימת נזקים רבים לרכושו של התובע ולרכושם של השכנים, ובמהלך עבודתו פירק ארגז רוח ומרזבים שהיו תקינים, השליך אותם מהגג וגרם להם נזק שהוערך על ידי התובע בסך של 7,000 ₪. הנתבע פירק, זרק ושבר, רעפים רבים ולא היה מוכן להחליפם על חשבונו כפי שהוסכם עימו, והתנה את המשך העבודה בהספקת רעפים חדשים על ידי התובע, והאחרון, בלית ברירה, רכש רעפים חדשים בסכום כולל של 4,304 ₪. בשל רשלנותו של הנתבע נגרמו נזקים לקולטים של דוד השמש בגג, והתובע נאלץ לתקנם בעלות של 450 ₪. הנתבע גרם לנזק לתקרת הרביץ של הבית במהלך פירוק והשלכת הרעפים. הנתבע דרש תשלום בגין סיום העבודה, אך העבודה הייתה רחוקה מסיומה, ובכלל זה לא הותקנו ארגזי רוח בקצה הדרומי והמערבי של הגג, ולא הושלמו המרזבים שניזוקו ויצאו מכלל שימוש. כתוצאה מליקויים בעבודתו של הנתבע חדרו מי מגשמים לבית וגרמו לנזקים שונים. מכיוון שהנתבע לא ניאות להשלים את העבודה לפי דרישת התובע, נאלץ האחרון לשכור שירותיו של קבלן אחר לצורך סגירת הגג. התובע פנה לשמאי וזה העריך את עלות כלל התיקונים והעבודות בסכום כולל של כ- 29,000 ₪, והתובע נשא בעלות חוות דעתו בסך של 2,320 ₪. התובע העמיד את סכום התביעה על סכום כולל של 32,700 ₪, לפי גבול סמכותו העליון של בית משפט זה, במועד הגשת התביעה, לפי הפירוט כדלקמן- עלות תיקון הנזקים לפי חוות דעת השמאי בסכום כולל של כ- 29,000 ₪, החזר עלות שכר טרחת השמאי בסך של 2,320 ₪, החזר המקדמה ששולמה לנתבע בסך של 5,000 ₪, תיקון קולטים בסך של 450 ₪, עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪, ותשלום שכר טרחת עו"ד לצורך הכנת מכתב וכתב התביעה. התביעה הינה אפוא לפיצוי התובע, בגין ביטול ההסכם עם הנתבע, מחמת הפרתו הנטענת על ידי האחרון, ובכלל זה השבת המקדמה הכספית ששולמה לנתבע. הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו, בתמצית, כדלקמן- ארגז הרוח פורק לפי בקשתו של התובע. הנתבע פירק את כל הרעפים, בחלק של הגג, והחליף אותם בחדשים, בהמשך להסכמת התובע, מכיוון שהרעפים היו ישנים וסדוקים. הנתבע שכר מנוף לצורך העלאת הרעפים החדשים על הגג, לאחר שהתובע לא הביא פועלים לביצוע העבודה, בניגוד להבטחתו. קיימת אפשרות שנוצרה נזילה בגין העבודות בגג. התובע הפר את ההסכם כלפי הנתבע, מכיוון שלא הסכים לשלם מעבר למקדמה ולפי התקדמות העבודה. הנתבע העלה טענה שניתן לראותה כטענת קיזוז בסכום כולל של 11,300 ₪ (בצירוף מע"מ). ביום 31.7.2013 נערך בפני דיון הוכחות. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה, מהטעמים שיפורטו בהחלטה זו. בין הצדדים נערך ונחתם הסכם שבמסגרתו הוסכם ביניהם כי הנתבע יבצע את העבודות כדלקמן- "פירוק רעפים בחזית הבית פירוק כל הלטות והתקנת לטות חדשות החזרת הרעפים והשלמת רעפים חדשים במידת הצורך ניקוי ותיקון כל תעלות הניקוז מסביב לבית ארגז רוח- פירוק והרכבת חדש מסביב לכל הבית צביעת ארגז רוח - לפי בקשת הלקוח ניקוי כללי של כל הבית כולל הגג ופינוי פסולת. בדיקת נזילות בבית. סה"כ עבודה כולל חומרים 16,000 ₪ + מע"מ כל תוספת שתתבקש תתומחר בהתאם תנאי תשלום- מקדמה בסך של 5000 ₪ ישולם לאחר הספקת הנוטפדר + הלטות וכלי העבודה בשטח והיתרה לפי התקדמות העבודה". מעיון בהסכם עולה בבירור כי במסגרת העבודות שהנתבע התחייב לבצע נכלל, בין היתר, פירוק ארגז הרוח הקיים והרכבת ארגז רוח חדש מסביב לכל הבית, ודי בכך כדי לדחות את טענתו של התובע שלפיה הנתבע פירק על דעת עצמו ארגז רוח שהיה במצב תקין והשליכו. באשר למרזבים, שלטענת התובע היו תקינים, במסגרת ההסכם נקבע כי הנתבע יבצע "ניקוי ותיקון תעלות הניקוז מסביב לבית", ויש בכך כדי להעיד כי המרזבים היו טעונים תיקון. הנתבע טען בעדותו, בין היתר, כי "המרזב היה אכול לגמרי" (ע' 6, ש' 19), ולפיכך ראה צורך לפרקו ולהשליכו. באשר לרעפים נקבע בהסכם כי הנתבע יפרק את הרעפים, ולאחר התקנת לטות חדשות, יחזיר את הרעפים למקומם, וכן יחליף לרעפים חדשים במידת הצורך, וכחלק מהעלות המוסכמת. עם זאת, הנתבע טען כי שכנו של התובע, שביתו צמוד לבית שבבעלות התובע, ואשר שכר את שירותי הנתבע לצורך ביצוע תיקונים בחלק הגג השייך לביתו, החליט להחליף את הרעפים בחלק מהגג, לאור היותם ישנים ובלויים, ולאחר שהשכן שוחח אם התובע הסכים גם האחרון להחליף חלק מהרעפים, ובין הצדדים הוסכם כי התובע ירכוש רעפים חדשים על חשבונו, וכן על תוספת תשלום לנתבע בסך של 5,000 ₪ (ע' 7). מגרסתו של הנתבע עולה כי בין הצדדים הוסכם על שינוי מתוואי ההסכם המקורי, ותחת החלפת הרעפים לפי שיקול דעתו המקצועי של הנתבע, התובע ירכוש על חשבונו רעפים חדשים, בבחינת הסכם בעל פה בין הצדדים, שבא כהשלמה להסכם בכתב שנחתם ביניהם. הנתבע העיד כי החל בפירוק הרעפים הישנים רק לאחר שהתובע סיפק את הרעפים החדשים, וכי התובע וחתנו צפו בו בעת שפירק את הרעפים והשליכם למכולה, ולא מיחו בידו (ע' 10, ש' 29-31), וכן כי העבודה ארכה במשך לפחות כשבועיים, כאשר יום העבודה האחרון היה ביום 28.10.2010 (ע' 11). ראיתי לנכון לקבל את גרסתו הנ"ל של הנתבע שלפיה התובע התחייב לרכוש את הרעפים החדשים על חשבונו, וזאת לאחר שמצאתי תימוכין לעדותו בראיות שבפני. יש לציין כי ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 5.10.2010. על פי טופס הזמנת הרעפים שצירף התובע לכתב התביעה עולה כי התשלום עבור הרעפים החדשים שהוזמנו על ידו, בוצע לספק ביום 10.10.2010, כלומר חמישה ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים (כאשר יום התשלום הינו יום ראשון בשבוע). זאת ועוד. ממכתבו של התובע לנתבע, מיום 1.11.2010, עולה כי העבודה החלה שלושה ימים לאחר חתימת ההסכם ("1. לאחר התחלת העבודה שלושה ימים לאחר חתימת ההסכם..."), ומכאן שגם לשיטתו של התובע העבודה לא החלה מיד לאחר חתימת ההסכם, אלא בחלוף ימים ספורים מחתימתו, ובשים לב לכך שההסכם נחתם ביום שלישי בשבוע, הרי שהעבודה החלה בסוף אותו שבוע או בתחילת השבוע שלאחריו, בסמוך מאוד או בד בבד עם הזמנת הרעפים על ידי התובע. סמיכות הזמנים בין חתימת ההסכם לבין הזמנת הרעפים החדשים על ידי התובע, יש בה כדי להחליש את טענת התובע שלפיה הנתבע פירק את הרעפים והתנה את המשך העבודה ברכישת רעפים חדשים על חשבון התובע, ומחזק את אמינות גרסתו של הנתבע שלפיה הוסכם בעל פה בין הצדדים כי התובע ירכוש על חשבונו את הרעפים החדשים, וכי במועד ההסכמה על שינוי זה בהסכם, הנתבע טרם החל את פירוק הרעפים מהגג. זאת ועוד, בדיון ההוכחות, התובע טען, במסגרת שאלה שהפנה לנתבע, כי- "אני אומר לך כי התקנת לטות לרעפים החדשים ואני חשבתי לספוג את הנזק בעניין זה אבל התברר שהתקנת את הלטות לא טוב..." (ע' 9, ש' 11-12). בטענה זו מגולמת הודאה מטעמו של התובע כי גמר אומר לשאת בעלות רכישת הרעפים החדשים, אלא ששינה דעתו מאוחר יותר בשל איכות העבודה המיוחסת לנתבע, ויש בכך כדי להוות תימוכין לטענת הנתבע באשר לאומד דעת הצדדים בעניין זה, בתקופה הרלבנטית. לאור האמור לעיל, לא ראיתי לנכון לקבל את הטענה שלפיה יש מקום לחייב את הנתבע בעלות רכישת הרעפים החדשים על ידי התובע. לא מצאתי לנכון לקבל את טענתו של התובע בעניין חיוב הנתבע בעלות תיקון הקולטים לדוד שמש בסך של 450 ₪. לא הוצגו בפני ראיות של ממש כי הנזק הנטען לקולטים בדוד השמש נוצר כתוצאה מעבודתו של הנתבע. התובע הציג קבלה על סך של 450 ₪, הנושאת את התאריך 12.10.2010 כראיה לתשלום בגין תיקון הנזק לקולטים. עם זאת, לכתב התביעה צורף מכתב הנושא את התאריך 11.11.2010, שלפי הטענה הוצא על ידי שוכר הנכס הנדון, ובו נרשם, בין היתר, כי- "הנני פונה אליך מר לוגסי ישכר בבקשה דחופה לתקן את הגג לאחר והקבלן עזב את העבודה באמצע כמו ששמעתי ... הקולטים היו עובדים ולאחר הפירוק על ידי הקבלן הפסיקו לחמם וזה עולה לנו כסף לחמם...". מעבר לכך שעורך המסמך לא הובא לעדות על ידי התובע, הרי שהטענה לגבי התקלה בדוד השמש, כעולה מלשון המסמך, הועלתה כחודש לאחר מועד רישום הקבלה הנ"ל, ולא מצאתי כי ניתנה הבהרה מטעם התובע לצורך יישובו של עניין זה. עניין נוסף שיש להידרש אליו הינה טענת התובע כי יש לחייב את הנתבע בעלות הכספית לצורך השלמת העבודות שלביצוען התחייב בהסכם, ואשר לא הושלמו על ידו, והכוונה להתקנת ארגזי הרוח בקצה הדרומי ובקצה המערבי של הגג, השלמת רעפים, והשלמת התקנת המרזבים (סעיף 13 לכתב התביעה), וכן תיקון הנזק לתקרת הרביץ, כתוצאה מהעבודות שביצע הנתבע בגג (סעיף 12 לכתב התביעה), ותיקון הנזקים לתקרה ולקירות כתוצאה מחדירת מי גשמים לבית (סעיף 14 לכתב התביעה). התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע הפר את תנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים, ולפיכך עליו להשיב את המקדמה הכספית ולשאת בנזקים שנגרמו לו. הנתבע טען, מנגד, כי התובע הפר את ההסכם בכך שסירב לשלם לנתבע תשלומי כסף נוספים על פי התקדמות העבודה, ולפיכך ראה לנכון לעזוב את האתר טרם השלמת וסיום העבודות. בהסכם ההתקשרות בין הצדדים נקבע, בין היתר, כי- "תנאי תשלום- מקדמה בסך של 5000 ₪ ישולם לאחר הספקת הנוטפדר + הלטות וכלי העבודה בשטח והיתרה לפי התקדמות העבודה". הסכם יש לפרש בראש ובראשונה על יסוד הסכמתם הסובייקטיבית של הצדדים, כפי שזו קיבלה ביטוי בתנאי ההסכם, וככל שיש מקום להשלים פרטים ניתן להיעזר בנסיבות חיצוניות האופפות את כריתת ההסכם (ראו- סעיפים 25.(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973; ע"א 3894/11, דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום; פורסם במאגרים משפטיים). הצדדים לא ראו לנכון לפרט בהסכם לגבי אופן ביצוע התשלומים לפי התקדמות העבודה, אך מלשון ההסכם ניתן לקבוע בבירור כי גמרו בדעתם, עם חתימת ההסכם, שבסמוך לתחילת העבודה תשולם לנתבע מקדמה כספית מסוימת, וכי יתרת התשלום לפי ההסכם תשולם לנתבע לשיעורין, לפי קצב התקדמות העבודה, ולא בתשלום אחד עם סיום כלל העבודות שלביצוען התחייב הנתבע. הגם שהצדדים לא קבעו בהסכם אבני דרך לפי התקדמות ביצוע העבודה, לצורך ביצוע תשלומי ביניים לנתבע, הרי שלאור לשון ההסכם, ונסיבות המקרה עובר לכריתת ההסכם, ניתן ליחס להם אומד דעת, כי התשלומים יבוצעו לנתבע, על פי הסכמות מעת לעת שיערכו ביניהם, לפי קצב התקדמות העבודה, ובשים לב לנתונים רלבנטיים הנוגעים לביצוע העבודה, כגון העלויות שייגרמו לנתבע בגין חומרים, כוח אדם, ועוד. התובע טען כי הנתבע דרש את מלוא יתרת התשלום בטרם סיים את העבודה, ולפיכך התנה את ביצוע יתרת התשלום בהשלמת כלל העבודות. הנתבע טען כי פנה לתובע לצורך קבלת תשלום נוסף, על פי ההסכם, לפי התקדמות העבודה, אלא שהנתבע סירב לכך. הנתבע העיד כי היה מוכן לכך שהתובע יקבע את התשלומים לפי קצב התקדמות העבודה, אלא שהתובע סירב גם לכך, ולמעשה סירב לשלם כל תשלום נוסף מעבר למקדמה הכספית, עד להשלמת כל העבודות לשביעות רצונו (ע' 10, ש' 19-20). הנתבע הציג מכתב הנושא את התאריך 28.10.2010, שלפי הטענה נשלח לתובע, ובו טען כי למרות שסיים חלק ניכר מביצוע העבודה, לרבות פירוק הרעפים והלטות, והרכבתם מחדש, התובע סירב לשלם תשלום נוסף כלשהוא על פי התקדמות העבודה בפועל, כמתחייב מההסכם, ואף סירב לומר מתי ישלם תשלום נוסף, והנתבע הודיע כי במצב דברים זה אינו מוכן להשלים את העבודה, לאור הפרת ההסכם על ידי התובע. מעיון בנתונים שבפני, ובכלל זה עדותו של התובע, והמכתבים ששלח לנתבע, עולה כי התובע לא הביע נכונות לשלם לנתבע תשלום נוסף כלשהוא, טרם סיום כל העבודות, על פי שביעות רצונו, וטען כי נפלו פגמים של ממש באיכות עבודתו של הנתבע, ובכלל זה נוצר שקע בחלק של הגג (אי אחידות במפלס הרעפים בחלק מהגג). הנתבע העיד כי אכן היה שקע בחלק של הגג המשותף לתובע ולשכנו, אך טען כי מקורו של השקע הינו בקורות התומכות בגג, ולא בסרגלים (הלטות) שהונחו על ידו, והמדובר בליקוי מובנה בגג שאינו קשור לעבודתו (ע' 9, ש' 13- 16). לא מצאתי כי הצדדים הניחו בפני תשתית ראייתית מספקת לצורך הקביעה האם השקע בחלק מהגג היה לפני ביצוע העבודות על ידי הנתבע, או שנוצר כתוצאה מעבודתו של הנתבע. עם זאת, ככל שהשקע בגג היה בטרם תחילת העבודות על ידי הנתבע, הרי שבהיותו איש מקצוע בתחום תיקון הגגות, אשר שירותיו נשכרו לצורך תיקון הגג, היה עליו להתייחס לקיומו, וככל שסבר שתיקונו אינו בגדר העבודה שלביצועה התחייב, הרי שמחובתו היה להודיע על כך, ואף להביא עניין זה לידי ביטוי בהסכם שנחתם בין הצדדים, ולא נטען בפני כי הדבר נעשה על ידו. בכל מקרה, גם אם אצא מנקודת הנחה כי היה על הנתבע לתקן את השקע בגג, ויכול שגם תיקונים נוספים הנוגעים לעבודתו, ויש לציין כי ביצוע תיקונים תוך כדי מהלך העבודה הינו עניין נפוץ ושכיח בביצוע עבודות שונות על ידי קבלני ביצוע למיניהם, עדיין הייתה מוטלת על הצדדים החובה לקיים את ההסכם בדרך מקובלת ובתום לב, וכפועל יוצא מכך היה עליהם לבוא בדברים, ולהגיע להסכמה, לגבי המשך העבודות וסיומן, ביצוע הטעון תיקון בעבודת הנתבע, וביצוע תשלומי ביניים לנתבע, בבחינת מתן אורך נשימה כלכלי חיוני לנתבע לצורך המשך ביצוע העבודה באתר, על חשבון התמורה החוזית הכוללת, וכמתחייב מההסכם שביניהם. אין להתעלם מכך כי הנתבע ביצע חלק ניכר מהעבודה, לרבות פירוק הרעפים והסרגלים (הלטות) הישנים, והרכבת חדשים, תוך השקעת חומרים, זמן ומאמץ, שכירת מנוף, ועוד, וכל ששולם לו לגביה הינה מקדמה כספית בסך של 5,000 ₪ בלבד (לרבות מע"מ), המהווה פחות משליש מהתמורה הכוללת המוסכמת של העבודה (ללא רכיב המע"מ), ובמצב דברים זה, ניתן לומר, כי דרישתו לקבלת תשלום נוסף, לצורך המשך וסיום העבודה, הייתה מוצדקת. מהנתונים שבפני עולה כי בעוד שהנתבע ביקש לבוא בדברים עם התובע, והיה מוכן לגלות גמישות לצורך הגעה להסכמה בעניין תשלומי ביניים, ובהמשך לכך המשך וסיום העבודה, הרי שהתובע לא היה מוכן לבוא בדברים בעניין זה, עד לסיום כל העבודות, לשביעות רצונו המלאה, ובכך התובע הפר את החובה לפעול בדרך מקובלת ובתום לב בביצוע הסכם, והפר את ההסכם כלפי הנתבע, בכל הנוגע לביצוע תשלומי ביניים עם התקדמות העבודה. הפרת ההסכם על ידי התובע גרמה לכך שהנתבע לא המשיך את ביצוע העבודות, ובכלל זה את הטעון תיקון בעבודתו, ועניינים נוספים שלהם התחייב על פי ההסכם. לפיכך, הנני סבור, כי הודעת התובע לנתבע לגבי ביטול ההסכם, לאחר שנמסרה לו אורכה לצורך סיום העבודות, מבלי לגלות מוכנות לגבי ביצוע תשלומי ביניים כלשהם, נעשתה שלא כדין, ובניגוד למתחייב על פי תנאי ההסכם שבין הצדדים, ולפיכך לא ראיתי לנכון ליתן לה נפקות משפטית או מעשית כלשהיא. לאחר שמצאתי כי הנתבע לא הפר את ההסכם כלפי התובע, אלא להיפך, הרי שדי בטעם זה, ובשים לב לאמור לעיל, כדי להורות על דחיית התביעה. עם זאת, וכדי שלא להותיר את יריעת הדיון חסרה, מצאתי לנכון להתייחס לטענות נוספות שהעלה התובע. בכתב התביעה טען התובע שכתוצאה מכך שהנתבע לא השלים את ביצוע העבודות נאלץ לשכור את שירותיו של קבלן אחר, משה זריהאן, כדי שיסגור באופן זמני את הגג. "... נאלץ התובע בלחץ הדייר והשכן ומחשש שמה יחריפו הנזקים, להזמין קבלן נוסף בכדי שיסגור באופן זמני את הגג", ולכתב התביעה צורפה הצעת מחיר בסך 8,000 ₪, שהוצאה על ידי הקבלן ביום 17.11.2010. במכתב בא כוחו של התובע, שצורף לכתב התביעה, הנושא את התאריך 24.2.2011, נטען כי- "... נאלץ מרשי להתקשר עם קבלן אחר אשר השלים את העבודה וגרם לו להוצאות נוספות ומיותרות", והנתבע נדרש להשיב את המקדמה שקיבל בסך של 5,000 ₪, ולשלם סכום נוסף של 5,000 ₪ בגין הנזקים, וכן שכר טרחת עו"ד. והינה, בדיון שנערך בפני ביום 31.7.2013, העיד התובע כי לא עשה כלל שימוש בשירותי הקבלן שאת הצעת המחיר מטעמו צירף לכתב התביעה- "אני טוען לגבי הסך של 8,000 ₪ שזה בכלל לא בוצע. הבנתי שהוא רמאי כמוך ולא לקחתי אותו" (ע' 8, ש' 23). אופן הצגת הדברים על ידי התובע בכתב התביעה, לגבי תיקון הנזקים, ולו באופן חלקי, אינו מתיישב (בלשון המעטה) עם עדותו בעניין זה, ויש בכך כדי להשליך את מידת אמינותו של התובע לגבי פרשת התביעה. התובע צירף לכתב התביעה מסמך שכותרתו- "הערכת נזקים בית פרטי מחצית מדו משפחתי רחוב ברית כהונה 57/1 נתיבות". המסמך נערך ונחתם, על ידי גדי יהודה שהינו שמאי מקרקעין, ועל ידי אוריאל נמיר, שהינו מהנדס ושמאי מקרקעין, כך לפי האמור בו. במסמך נערכה סקירה לגבי מצב הגג, ביחס להסכם בין הצדדים, וניתן אומדן לגבי עלות תיקון הליקויים והשלמת העבודה, בסכום כולל של 29,290 ₪ (כולל מע"מ). לא ניתן לראות במסמך הנ"ל חוות דעת של מומחה לפי דרישת הדין (סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971), מהטעם שלא פורטו בו פרטי השכלתם וניסיונם של עורכי המסמך, ובכלל זה לגבי העניין שלגביו חיוו את דעתם, וכן לא נכללה בו אזהרה עצמית של עורכי המסמך לגבי השימוש המשפטי שיכול ויערך בו, ולא זאת אלא שצוין כי- "שומה זו הוכנה עבור מזמינה ולמטרתה בלבד. אין היא מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין להסתמך עליה לכל מטרה אחרת...", ונראה כי השמטת פרטי ניסיונם וכן אזהרה עצמית של עורכי המסמך לא הייתה מקרית. התובע לא ראה לנכון להביא לעדות את עורכי המסמך, למרות שבהחלטתי מיום 9.6.2013, קבעתי, בין היתר, כי- "כל אחד מבעלי הדין אחראי להתייצבות כל העדים והמומחים מטעמו". בכל מקרה, גם אם המסמך היה ערוך על פי דרישות הדין, ועורכיו היו מתייצבים לצורך העדתם עליו, אינני סבור שהיה מקום לתת משקל של ממש להערכת העלויות שפורטו במסמך, בשים לב לנסיבות העניין. במסמך נרשם כי יש מקום ליישר חלק מהסרגלים (הלטות) שהורכבו על ידי הנתבע באופן לא אחיד באופן שנוצר שקע בחלק מהגג, וכן להשלים את הרכבת ארגזי הרוח, לפי העלויות כדלקמן- פירוק הרעפים והסרגלים בעלות של 5,460 ₪, הרכבת רעפים כולל יישור הסרגלים בעלות של 13,000 ₪, רכישת חומר לארגז רוח בסך של 744 ₪, צבע בעלות של 250 ₪, עבודה בסך של 3,500 ₪, והעלות הכוללת, לרבות מרווח יזמות, בסך של 29,290 ₪ (כולל מע"מ). עם זאת, התובע העיד כי הגג תוקן הלכה למעשה, לרבות תיקון השקע בגג, בעלות של 22,000 ₪, על ידי פועלים שהובאו על ידו מהמגזר הבדואי. "אני תקנתי הכל מחדש וזה התבצע על ידי שני קבלנים וזה עלה 22,000 ₪ ואני שילמתי להם את הסכום הזה. אין לי קבלות של הקבלנים להראות" (ע' 6, ש' 29-30). לאור טענת התובע כי הגג תוקן בפועל על ידי קבלנים ששכר לצורך כך, הרי שנקודת הכובד הראייתית מוסטת לעבר אותן ראיות שעניינן העלויות ששולמו בפועל על ידי התובע לצורך תיקון הגג, ואין מקום ליתן משקל של ממש לאומדן העלויות הנקוב במסמך הנ"ל (ככל שהיה ערוך כדין, ועורכו היה מתייצב לעדות), אם כי היה ניתן לראות בהערכה שצוינה בו כאמת מידה לגבי סבירות העלות שהתובע שילם הלכה למעשה לקבלנים. אינני סבור כי התובע הוכיח את טענתו לגבי העלויות שלפי הטענה שולמו על ידו הלכה למעשה לצורך תיקון מחדש של הגג. התובע לא ציין פרטים לגבי תיקון הגג, ובכלל זה מתי הגג תוקן, או את פרטי הקבלנים, וכן לא הוצגה הצעת מחיר מטעם הקבלנים. מעבר לכך, וזה החשוב, התובע לא הציג את ההסכם עם הקבלנים, והדבר תמוה, שכן לאחר שנכווה, לשיטתו, מההתקשרות עם הנתבע, שלוותה בהסכם חתום ביניהם, הרי שמידת ההיגיון מחייבת כי ינקוט במשנה זהירות, וידאג לכך שהצדדים יחתמו על הסכם מוקפד ומשוכלל יותר מההסכם הקודם, ולכל הפחות על הסכם שאינו נופל מרמת הפירוט של ההסכם הקודם, מה גם שלטענתו הסכום ששילם בגין התיקון גבוה באלפי שקלים מהסכום עליו הוסכם עם הנתבע. התובע לא הציג כל ראיה לגבי ביצוע התשלום בגין תיקונו מחדש של הגג. לשאלת בית המשפט מדוע לא טרח לבקש מהקבלנים קבלה על התשלום ששילם להם השיב התובע כי- "... שאני לקחתי בדואים שיתקנו את הגג אחריו וביצעו את העבודה מחדש. היום אם אני מבקש מבן אדם עבודות קטנות כאלה אני לא מבקש קבלות" (ע' 8, ש' 15-17). יש לציין כי עדותו של התובע שלפיה לא מצא לנכון לדרוש מהקבלנים אסמכתא לגבי ביצוע התשלום בסך 22,000 ₪ הנטען על ידו, מהטעם שעל "... עבודות קטנות כאלה אני לא מבקש קבלות", אינה מתיישבת עם טענתו בכתב התביעה שלפיה הנתבע לא מסר לו חשבונית מס על המקדמה הכספית בסך 5,000 ₪, חרף דרישתו, עם הצגת קבלה על תיקון לקולטים של דוד השמש בסכום של 450 ₪, והצגת אסמכתא לגבי עלות הרעפים החדשים בסכום של אלפי ש"ח ספורים. בנסיבות העניין, עדותו של התובע לגבי העלויות הטענות על ידו לצורך תיקון מחדש של הגג הינה בגדר עדות יחידה, ולא מצאתי שהיא נתמכת בחומר הראיות בפני. מעבר לכך, יש להחיל כלפי התובע את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שאם היה מביא לעדות את הקבלנים, הייתה עדותם לגבי עלויות התיקון בפועל, פועלת לרעתו של התובע, ולא הייתה מתיישבת עם גרסתו לגבי עלות התיקונים הנטענת על ידו (ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו; פורסם במאגרים משפטיים). באשר לטענת התובע לגבי הנזקים הנטענים לתקרת הרביץ, ואלה שנגרמו בגין חדירת מי גשמים לנכס, הרי שחוץ מעניין תקרת הרביץ, לא הובאו ראיות של ממש לגבי הנזקים הנטענים לגבי פנים הנכס, וכן לא הובאו ראיות לגבי העלויות בכוח או בפועל לצורך תיקונם. מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה. בשים לב לתוצאה שהגעתי אליה, התובע יישא בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 850 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו, ובחלוף המועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי באר שבע בתוך 15 ימים. חוזהעבודות תיקוןרעפים