3. ביסודה של התביעה עומדת פוליסת ביטוח למשאית, שהונפקה לתובע על-ידי הנתבעת, באמצעות סוכן ביטוח שהפיק בעצמו את הפוליסה וחתם עליה. היות שמדובר בפוליסת ביטוח למשאית, קרי, פוליסה שאינה תקנית, הרי שסכום הביטוח נקוב במפורש בפוליסה. בענייננו, הסכום הנקוב בפוליסה הוא 45,000 ₪. אלא, שלטענת התובע, מדובר בטעות סופר, כאשר הסכום הנקוב, המשקף את שווי המשאית, היה אמור להיות 54,000 ₪. משאירע אירוע ביטוח והמשאית נפגעה, המחלוקת בנוגע לסכום הביטוח הביאה את הצדדים לפתחו של בית המשפט. כן נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם על הנתבעת לשלם לתובע את עלות פירוק מתקן הגרירה שהיה מותקן על המשאית שנפגעה, ואף הוא בוטח בגדרי הפוליסה; וכן, האם הנתבעת רשאית לקזז סכומי כסף, שלטענתה התובע חב לה בגין פוליסות אחרות, על רכבים אחרים - פרמיות שלא שולמו וכן השתתפויות עצמיות בגין תביעות קודמות. 4. אשר לסכום הביטוח, טענת התובע לקיומה של טעות סופר בסכום הביטוח שנרשם בפוליסה מעוגנת במסמך מיום 18.1.12 מאת סוכן הביטוח שהוסמך על-ידי הנתבעת להפיק בעצמו את הפוליסה ולחתום עליה, לפיו "הריני לאשר כי בפוליסת המשאית... המשאית בוטחה בטעות כתב בסך של 45,000 ₪. שווי המשאית היה אמור להיות 54,000 ₪. ..." (נספח א' לכתב התביעה; ההדגשה שלי - מ.ש.). דברים אלה עולים בקנה אחד עם חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, בה ציין השמאי, כי ערך המשאית ביום האירוע על-פי חוברת "יצחק לוי" עמד על סך של 53,000 ₪ לא כולל מע"מ (נספח ב' לכתב התביעה). יתרה מזו, ההיגיון והשכל הישר תומכים בקיומה של טעות סופר של סיכול ספרות בציון סכום הביטוח. הנתבעת לא ביקשה לזמן את סוכן הביטוח לשם מתן עדות, ועל כן כל טענותיה בנוגע לספק העולה ממסמך זה, וכן טענתה שסוכן הביטוח לא ביקש לתקן את הפוליסה בדיעבד, ויש להסיק מסקנות מכך, נותרו כטענות ללא אסמכתא מתאימה. מובן כי אין באמור כדי למנוע מן הנתבעת לפעול לשם מיצוי טענותיה כלפי סוכן הביטוח, ככל שתמצא לעשות כן. 5. משמסקנתי היא, כי הוכח על-ידי התובע - ברף ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי - כי קיימת טעות סופר בפוליסה, עליה חל סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הרי שעל-פי ההלכה הפסוקה, יש לאכוף את החוזה בהתאם לכוונת הצדדים האמיתית, בין אם הטעות מיטיבה עם המבוטח ובין אם היא מיטיבה עם המבטח (ראו, למשל: ת"א (שלום ת"א) 198891/02 שוקרון נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (31.3.2005); ת"א (שלום חי') 5372/05 ג'מבו לכל הבית בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (15.6.2006); והשוו גם: ת"ק (תביעות קטנות רמ') 2170/04 צויק נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (9.1.2005); ת"א (שלום חי') 5499/03 סגל נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (12.4.2007)). היות שעל-פי סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 סוכן הביטוח משמש כשלוחו של המבטח לעניין כריתת החוזה (ולא נטען, וממילא לא הוכח כי חל הסיפא של סעיף זה), הרי שסוכן הביטוח הביע מפורשות את כוונת הצדדים האמיתית לבטח את המשאית על-פי שוויה האמיתי, קרי, בסכום של 54,000 ₪. התוצאה לפיה יש לראות את סכום הביטוח בסך של 54,000 ₪ כמשקף את כוונת הצדדים לבטח את המשאית על-פי שוויה, אף מקיימת את תכלית דיני הביטוח להביא את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אלמלא קרה מקרה הביטוח (ראו: סעיף 56(ג) לחוק חוזה הביטוח). ודאי הוא שיש להכפיף את הוראת סעיף 56(א) לחוק חוזה הביטוח, המגבילה את חובת השיפוי של המבקש לסכום שנתחייב בו המבטח בחוזה, לקיומה של טעות סופר, לגביה מכריעה כוונת הצדדים האמיתית. עוד יש לציין, כי הפרמיה ששולמה על-ידי התובע בגין הפוליסה היא פרמיית מינימום, כך ששינוי סכום הביטוח לסכום הגבוה יותר של 54,000 ₪ אינו גורר שינוי בפרמיה שעל התובע לשלם. כך ציין סוכן הביטוח בנספח א' לכתב התביעה, ועובדה זו לא נסתרה על-ידי הנתבעת, שאך טענה כי "אין כל נפקות לכך כי באותה הפרמיה ניתן היה לקבל סכום ביטוח גבוה יותר. סכום הביטוח שנקבע מראש הוא המחייב." מכאן, שתיקון טעות הסופר אינו מעשיר את התובע על חשבונה של הנתבעת. 6. אשר למתקן ההרמה שהותקן על המשאית, כעולה מחוות דעת השמאי "מתקן הגרירה אשר היה מותקן על המשאית לא ניזוק בעקבות האירוע ופורק ע"י בעליו, המשאית נגררה למגרש המבטחים ללא מתקן ההרמה." בנסיבות אלה, וגם אם מתקן ההרמה מבוטח בנפרד במסגרת הפוליסה, משלא ניזוק, אין מקום להורות על תשלום עלות פירוקו. 7. נותר לדון בטענת הקיזוז שהועלתה על-ידי הנתבעת על-פי סעיף 53 לחוק החוזים. אין חולק, כי הקיזוז מתבקש בשל חובות נטענים של התובע בגין פוליסות ביטוח של רכבים אחרים. לפיכך, אין המדובר ב"עסקה אחת", כמובנה בסעיף 53 הנ"ל; ועל כן, חיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת ניתנים לקיזוז רק אם הם "חיובים קצובים", היינו, חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא עניין אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או הערכה (ראו: ע"א (מחוזי י-ם) 2053/01 מינבר הנדסה אזרחית בע"מ נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (27.11.2001) (להלן: עניין מינבר); ע"א (מחוזי ת"א) 2045/02 סלומון קומפרסורים בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (7.5.2007), וכן האסמכתאות הנזכרות בשני פסקי דין אלה). כן נפסק, כי "טענת קיזוז לסילוק חוב, כטענת הגנה, כמוה כהגשת תביעה. על כן, אין די באמירה גרידא שלטוען קיימת זכות נגדית לגביה ניתנה הודעה על קיזוז. עליו להתכבד ולפרט את מלוא טענותיו בנושא ולשכנע לכאורה בקיומה של זכות בת קיזוז." (עניין מינבר, פיסקה 7). במקרה שלפנינו, הפכתי והפכתי בנספחים שצורפו לכתב הגנתה של התובעת, בו הועלתה טענה כללית בלבד לזכות הנתבעת לקיזוז חובות; וכן בהסברי הנתבעת בדיון מיום 29.7.13, במסגרתו ביקשה שהות על מנת לברר את הנתונים העולים מן המסמכים שצורפו לכתב ההגנה (פרוטוקול עמ' 2 ש' 15-14); ובתשובות הנתבעת בכתב שהוגשו לאחר השהות שניתנה לשם כך. לאחר כל אלה, איני מוצאת שהנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי מדובר בחיוב קצוב, שהוא תוצר חישוב אריתמטי פשוט; זאת, משטענת הקיזוז לא פורטה כדבעי, באופן שלוּ היתה מופיעה כך בכתב תביעה, לא ניתן היה לפסוק מכוחה לטובת הנתבעת (וראו: עניין מינבר, פיסקה 8). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הכחשתו של התובע את החובות המיוחסים לו (וראו: ת/1 ו-ת/2). לאור האמור, אין אני מוצאת להתיר את קיזוז החובות הנטענים. אולם, מובן שאין בכך כדי למנוע מן הנתבעת לנקוט בהליכים אחרים לשם גביית החובות הנטענים. 8. אשר על כן, אני מקבלת את תביעת התובע באופן חלקי, כדלקמן: על הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,000 ₪, שהוא פער הטעות ברישום סכום הביטוח בפוליסה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קרות אירוע הביטוח; על הנתבעת להשיב לתובע סך של 6,736 ₪ שקוזזו על-ידי הנתבעת בגין טענותיה לחובות קודמים של התובע, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע הקיזוז. הנתבעת תשיב לתובע את אגרת המשפט ששולמה על ידו, וכן תישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪. 9. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים. על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 ימים. פוליסה