בית המשפט פסק כי התובעים לא הוכיחו כל רשלנות רפואית של התובע ולא את טענותיהם לגבי טיב הטיפול שהוא נתן להם ואיכותו. נדחתה תביעה בטענה כי רופא שיניים השתיל שתלים מסוג שונה ממה שסוכם (זולים יותר): נשוא כתב התביעה הוא פיצוי בגין טיפול שיניים שהנתבע או מי מטעמו נתן לתובעת. התובע צורף לתביעה, הואיל והוא זה ששילם לטענתו עבור חלק מהטיפולים. בסעיף 36 לכתב התביעה, התובעים פרטו את הנושאים והסכומים אותם הם תובעים: א. הדבקת כתר 164 ₪, ב. תשלום עבור בדיקה 1,100 ₪, ג. הפרשי תשלום עבור תיקון הטיפול הקוסמטי 7,000 ₪, ד. השלמת שיקום 11,000 ₪, ה. פיצוי בגין הפרת חוזה ועגמת נפש ומוגבלויות 15,000 ש"ח סך הכל 34,264 ₪ מסכום זה התובעים הפחיתו בגין השלמת טיפול 4,700 ש"ח היתרה 29,564 ₪. 3. התובעים טוענים, כי הנתבע הפר את החוזה, בכך שהוא, או מי מטעמו, השתיל בפיה של התובעת שתלים מסוג ADIN (להלן: אדין) בעוד שסוכם על השתלת שתלים מסוג "שטורמאן". אין מחלוקת , כי השתלים מסוג "אדין" זולים מהשתלים מסוג "שטורמאן". התובעים מסתמכים על הצעת הטיפול שהנתבע הגיש לתובעת ביום 15.7.11. 4. ביום 16.6.12 ניתן פסק דין בתובענה. התובעים הגישו בקשת רשות ערעור וביום 20.6.13, ניתן פסק דין בערעור - רת"ק 1545-07-12. 5. ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בפסק הדין הקובע, כי "התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית ולכן הנתבע היה זכאי לבטל את ההסכם". 6. בפסק הדין הראשון, נקבע, כי "משבוטל החוזה כדין, על כל צד להשיב למישנהו את מה שקיבל על פי החוזה". וכי "שווי הטיפולים שהנתבע נתן לתובעת מסתכם בסך של 10,000 ₪ ושווי הטיפולים שהוא טרם נתן לה, מסתכם בסך של 5,000 ₪. מכיוון שהתובעים שילמו לנתבע רק סך של 10,300 ₪, אין לחייב את הנתבע בהשבת כל סכום שהוא לתובעים". 7. ערכאת הערעור קבעה, כי " לא ניתנה בפסק הדין הנמקה לקביעה הנ"ל לפיה שווי הטיפולים שנתן המשיב למבקשת מסתכם בסך האמור של 10,000 ₪ (שהוא על פניו הסכום עליו סוכם מראש עם המבקשת עבור הטיפול עד לשלב בו הופסק) לא ניתנה כל התייחסות בפסק הדין לטענות המבקשת בענין זה לפיהן חלו ליקויים בטיפול שניתן לה עד אותו שלב לרבות השתלת שתלים זולים מאלו שהתחייב ובמלים אחרות שווי הטיפול שניתן לה - שאותו עליה להשיב למשיב - נמוך מהסך האמור ששילמה לו ואינו שווה ערך לו כפי שנקבע בפסק הדין". "לאור האמור לעיל - החלק בפסק הדין הקובע שאין לחייב את המשיב בכל סכום למבקשים מבוטל". 8. ביום 30.9.133 התקיים דיון שבסופו הוריתי לנתבע להמציא את המסמך שעליו הוא מסתמך שבו נכתב, לטענתו, כי התובעת הסכימה להשתלת שתלים מסוג "אדין". 9. הנתבע העביר, בהסכמת התובעת, את ביצוע השתלת השתלים לדר' ק', מומחה לכירורגיה של הפה והלסתות. 10. הנתבע המציא מסמך שכותרתו "רישום מעקב וטיפולים" של דר' ק' מיום 31.8.11, שבו מודבקות שתי מדבקות שבהן כתוב כי השתלים הם מסוג "אדין". במסמך הנ"ל לא נכתב דבר בענין הסכמת התובעת לאמור בו. 11. כאמור לעיל, השאלות שיש להכריע בהן, הן - א. האם הנתבע הפר את החוזה שבין הצדדים בענין השתלים. ב. האם חלו ליקויים בטיפול שניתן לתובעת. ג. מהו שווי הטיפולים שהנתבעת קיבלה מהתובע או באמצעותו. 12. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15.7.11, הנתבע שלח בדוא"ל לתובעת הצעה לטיפול וכי נכתב בה: "2 שתלים מתוצרת שטרומאן, 2 מבנים שטרומאן, 2 כתרים זמניים, 2 עקירות, תוספת עצם, 2 כתרי זירקוניה סה"כ 25,000 ₪". דהיינו, הצעת הנתבע הכוללת 2 שתלים מסוג "שטרומאן", היתה בתמורה לקבלת סך של 25,000 ₪. 13. התובעת טוענת, כי ביום 21.7.11 סוכם בינה לבין הנתבע, כי הנתבע יבצע את האמור בהצעתו מיום 15.7.11 ובנוסף טיפול קוסמטי בשני ניבים, תמורת סך של 15,000 ₪. 14. הנתבע טוען, כי המחיר החדש של 15,000 ₪, מתייחס לשתלים ומבנים מסוג "אדין", הואיל והשתלים והמבנים מסוג "שטרומאן" הם יקרים בהרבה מהשתלים מסוג "אדין". 15. הנתבע טוען בנוסף, (סעיף 15 לכתב ההגנה), כי התובעת קיבלה את כל ההסברים לפני הטיפול וכי "המסמכים ... אינם משקפים את השתלשלות העניינים כפי שארעה בפועל ולראיה לאחר שהתובעת קיבלה את מלוא ההסברים, היא הסכימה לתכנית הטיפול". 16. בדיון שהתקיים ביום 11.6.12, הנתבע אמר: "הצעתי לה תכנית טיפול לפי הבנתי כרופא. התכנית היתה בסך 26,000 ₪ (כנראה טעות בהקלדה של הסכום - י.ג.) והיא בחרה בטיפול זול יותר שכלל 2 סתימות, 2 עקירות, 2 שתלים מתוצרת ישראל, שני מבנים ושיקום...". דיון 17. הצעתו של הנתבע מיום 15.7.11 לא קובלה על ידי התובעת ולכן היא פקעה (סעיף 4 (1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים). דהיינו, בין הצדדים לא נכרת כל חוזה על פי ההצעה של הנתבע מיום 15.7.11. 18. החוזה שנכרת בין הצדדים, הוא חוזה בעל-פה שנעשה, לפי טענת התובעים, ביום 21.7.11. מוסכם על הצדדים, כי בחוזה הזה, הוסכם על המחיר של 15,000 ₪ ועל נושאי הטיפול. המחלוקת בין הצדדים, היא בדבר סוג השתלים שהוסכם עליהם. התובעת מסתמכת, רק לגבי סוג השתלים, על ההצעה מיום 15.7.11, שכאמור לא קובלה על ידה ואינה מחייבת את הצדדים. התובעים אף אינם טוענים כי עליהם היה לשלם לנתבע סך של 25,000 ₪. הנתבע טוען כאמור, כי הוסכם בעל פה על שתלים מתוצרת ישראל (הכוונה לשתלים מסוג "אדין"). שני הצדדים מסכימים כי, התמורה שהיה על התובעת לשלם לנתבע על פי ההסכם בעל פה מיום 21.7.11, היה בסך של 15,000 ₪. 19. הנתבע תומך את טענתו לגבי סוג השתלים שהוסכם עליהם, בעובדה, שלא הוכחשה ולא הוזמה על ידי התובעים, לפיה עלות השתלים מסוג "שטרומאן" היא גבוהה בהרבה לעומת עלות השתלים מסוג "אדין" וכי הוא הסכים למחיר החדש והנמוך יותר ב- 10,000 מהצעתו מיום 15.7.11, רק מפני שהוסכם על שתלים מתוצרת ישראל - "אדין". 20. אני מאמין לנתבע כי בהסכם מיום 21.7.11, הוסכם על שתלים מסוג "אדין", הואיל וגירסתו נתמכת הן בהפרש הגדול שבין שני סוגי השתלים, הן במחיר של 15,000 שסוכם עליו והן בעובדה שדר' ק' השתיל בפיה של התובעת שתלים מסוג "אדין". אני דוחה את הטענה המשתמעת מטענות התובעים, כאילו הנתבע הבטיח לתובעת להשתיל שתלים מסוג "שטרומאן" ועל מנת לחסוך לעצמו כסף, הוא הודיע לדר' ק', כי עליו להשתיל שתלים מסוג "אדין". 21. לכן, יש לקבוע, כי הנתבע לא הפר את ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 21.7.11 וכי השתלים מסוג "אדין" הושתלו בפיה של התובעת על פי המוסכם ביניהם. 22. התובעים טוענים, כאמור לעיל, לנזקים בגין הדבקת כתר, הפרשי תשלום בגין הטיפול הקוסמטי ובגין השלמת שיקום. נושאים אלה הם עניינים שברפואה, אותם היה על התובעים להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית. מאחר והתובעים לא המציאו חוות דעת רפואית, יש לקבוע כי הם לא הוכיחו את טענותיהם בגין הנושאים הרפואיים הנ"ל ולכן יש לדחות את טענותיהם בנושאים אלה. הוא הדין לגבי התשלום שהם שילמו בגין בדיקה. התובעים לא הוכיחו את הנזקים הרפואיים הנטענים על ידם ולכן, יש לקבוע כי גם הצורך בבדיקה לא הוכח. למען הסר ספק, אני קובע, כי התובעים לא הוכיחו כל רשלנות של התובע ולא את טענותיהם לגבי טיב הטיפול שהוא נתן להם ואיכותו. 23. משהתובעים לא הוכיחו נזק שהנתבע גרם להם, יש לדחות גם את התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש. 24. על התובעים היה להביא ראיות בדבר שווי הטיפולים שהתובע נתן להם, אך הם לא הביאו ראיות בענין. אולם מאחר ואין חולק כי הוסכם שהתובעים ישלמו לנתבע תמורת כל הטיפולים סך של 15,000 ₪ והואיל והתובעים עצמם הפחיתו את הסך של 4,700 ₪ בגין השלמת הטיפול (ר' סעיף 2 דלעיל), הרי יש בכך כדי לקבוע, כי גם התובעים מסכימים, כי שווי הטיפול שניתן להם עד שהוא הופסק, הוא בסך של 10,300 ₪. התוצאה 25. לפיכך, אני דוחה את התביעה. 26. התובעים ישלמו לנתבע, תוך 30 יום, הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ ועוד מע"מ כחוק. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (שיניים)שיניים