5,000 ש"ח פיצוי על שליחת דואר זבל במייל זוהי תביעה לתשלום פיצויים בסך 32,700₪, בשל משלוח מיום 6.7.11-14.12.11 של יותר מ-40 הודעות פרסומיות ל- 2 תיבת דואר אלקטרוני (דוא"ל) של התובע , ללא הסכמתו (לטענתו), וזאת בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982. מדובר בסעיף 30א לחוק הנ"ל, העוסק ב"שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק". הסעיף קובע, כי חל איסור על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר באמצעות דואר אלקטרוני (דוא"ל), ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען [סעיף 30א(ב)]. עוד קובע הסעיף, כי הפרת הוראותיו תיחשב, הן לעבירה פלילית שבגינה ניתן להטיל קנס על העבריין [סעיף 30א(ו)(1)], והן לעוולה אזרחית [סעיף 30א(ט)], המהווה עילת תביעה שבגינה ניתן לחייב מפרסם במתן "פיצוי לדוגמה", של 1,000 ₪ לכל היותר, בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות הסעיף, וזאת ללא צורך בהוכחת נזקו של הנמען הנפגע [סעיף 30א(י)(1)]. הסעיף גם קובע, כי "חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין..., אלא אם כן הוכיח אחרת" [סעיף 30א(י)(5)]. כמו-כן קובע הסעיף, כי למפרסם לא תהיה הגנה, בין היתר במקרה שבו "שיגור דבר הפרסומת נעשה לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מאת הנמען..." [סעיף 30א(י)(5)(1)]. התובע טוען כי הנתבעים שגרו אליו יותר מ-40 דברי פרסומת במועדים שונים וזאת בניגוד לדין. לטענתו לא ביקר באחת מאתרי הנתבעת 1 וממילא לא מסר פרטיו ו/או אישר קבלת הדואר האלקטרוני. יתר על כן מהעובדה שההודעות נשלחו ל-2 כתובות דוא"ל שונות שבבעלותו ,קשה להאמין כי הנתבעת קיבלה אותן לידיה בצורה חוקית. התובע בתאריכים נשוא התביעה היה בעיצומם של לימודי תואר שני בשגחאי ומכאן שלא היה לו צורך לתור בחיפוש עבודה. לטענתו של התובע היה על הנתבעת לוודא טרם הרישום כי הנרשם הוא אכן המשתמש בכתובת הדוא"ל שנמסרה. עוד טוען התובע,כי מעולם לא שלח הוא הודעה מכתובתו האוניברסיטאית. לטענת התובע, מפס"ד שבת"ק 20453-03-11 נחשפה דרך פעולתה של הנתבעת והיקף הפרת החוק בידיה. הנתבעת ע"פ פס"ד השיגה גליון קו"ח של התובע במעשה רמייה. התובע לא שלח לנתבעת 1 כל הודעה ו/או בקשה להודעת סירוב לקבלת הודעות, ולטענתו בפס"ד רת"ק 21858-06-12 נאמר כי "אין לזקוף לחובתו של המבקש העדר משלוח הודעת סירוב בהזדמנות הראשונה,אלא כי ללא הסכמתו המפורשת-שלא ניתנה במקרה דנן-אסור היה למשיבה לשגר אליו את דברי הפרסומת שנשלחו". הנתבעים טוענים, לעומת זאת, כי יש לדחות התביעה- הנתבעת 1 הינה חב' קטנה לשיווק באינטרנט. לטענתם נראה כי שיטת התובע היתה לאגור הודעות רבות ככל האפשר על מנת שיוכל להגיע אל ביהמ"ש ולפדותן. לגופה של התביעה,טוענים הנתבעים כי בנו אתר בשם "קורות חיים שעובדים בשבילך", אשר מטרתו לעסוק בעריכה שיווקית של קו"ח. אדם מפקיד קו"ח באתר ומקבל בהתאם הצעות לקורסים/השתלמויות וגם הצעות עבודה. עם הרישום לאתר יש לאשר תקנון המתיר לנתבעת לשלוח מיילים שיווקיים. למצער,הנתבעים לא עלה בידה לשחזר קו"ח של התובע כי שהועלו לאתר,אולם העובדה כי כתובת המייל שלו נמצאת בידיה הנה ראיה לכך כי התובע נרשם לאתר. כמו כן אין מניעה כי האדם הקרוב לתובע ויודע כתובות דוא"ל שלו נרשם לאתר בשמו וכך הגיעה כתובת המייל של התובע לידי הנתבעת או שמא סופק קובץ ריק בכסות קו"ח. עוד טענו כי יתכן ולתובע יד בהיעדר יכולת הנתבעת לשחזר קו"ח שלו. הנתבעים הודיעו כי בין התקופות 15.2.11-9.2.11 בוצעו פריצות שונות לאתרי הנתבעת 1 אשר גרמו למחיקת תכנים שונים. התובע בתגובה טוען כי אין הוא זה שפרץ למחשביהם. הנתבעים טוענים כי לא חלה כל חובה עליהם לוודא טרם ההרשמה כי אכן כתובת הדוא"ל הינה של המשתמש. עוד טענו כי ,בכל ההודעות הפרסומיות מפרסמים כתובת דוא"ל,מס' פקס,טלפון וקישור להסרה מרשימת התפוצה כך שככל ובשוגג נשלחה הודעת דוא"ל למי שלא אישר זאת,עומדים לרשותו אמצעים רבים להסרה מרשימת התפוצה ללא עלות. התובע לא פנה לנתבעים טרם הגשת כתב התביעה ולא ביקש הסרת כתובת הדוא"ל שלו מרשימת התפוצה. עם קבלת ההודעה הראשונה יכל היה לשלוח הודעה ולהודיע כי אינו מעונין לקבל הודעה נוספת. יתרה מכך,בס' 6 בתקנון האתר מצויין כי "רישום בעמוד כלשהו באתר מהווה אישור לקבלת הודעת דוא"ל שיווקית לשירותים השונים המוצעים דרך האתר", מאחר והתובע אישר התקנון נתן בכך הסכמתו למשלוח הודעות פרסומיות. הנתבע 2 טוען כי עשה ככל שביכולתו על מנת למנוע ביצוע עבירה עם הנתבעת 1. מעיון בכתבי הטענות,המסמכים שצורפו ומדיון שהתקיים ביום 23.12.11: הנתבעים לא הציגו במסגרת כתב ההגנה ראיות בכתב לכך שהתובע נרשם לאתר האינטרנט שלהם ביום והסכים לקבל פרסומת. לטענתם, לא הצליחו הם לאתר קו"ח של התובע. התובע טען כי לא נרשם אף פעם באתר ואין לו מושג כיצד הגיע כתובת הדוא"ל שלו לנתבעים. הנטל להוכיח כי התובע מסר את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מוטל על הנתבעים ומאחר והנתבעים לא הוכיחו את הסכמת התובע, הרי שהנתבעים הפרו את הוראות החוק ולכן עליהם לפצות את התובע בהתאם לאמור בחוק. לאור קביעה זו מתייתר הצורך לדון בשאלה האם דרך התובעת לקבלת קורות חיים מבלי לוודא שאכן נשלחו על ידי האנשים עצמם ולשלוח פרסומות שאינן קשורות הינה בהתאם להוראות החוק. לעניין גובה הנזק, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי עד 1,000 ₪ עבור כל הודעה שנשלחה בניגוד לחוק, כאשר בקביעות גובה הפיצוי יש לשקול את השיקולים המופעים בחוק בדבר הרתעה , עידוד התובע והיקף ההפרה אולם על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים כללים כגון תום הלב של התובע . לתובע ניתנה האפשרות להסרתו משירות הדיוור באמצעות לחיצה על קישור הסרה אולם זה נמנע מנסיבות השמורות עימו. הדבר עולה עם החובה לפעול בתום לב אשר הינה חובה כללית הפרושה על כל ענפי המשפט וההליכים המשפטיים וגם עם החובה למנוע יצירתו של נזק מלאכותי ומנופח. ודוק: הבקשה להסרה אינה פעולה סבוכה או קשה מצד הנמען, ודי במשלוח בקשה קצרה בכתב,שיחת טלפון או הקלקה על קישור ההסרה. כל פרשנות אחרת עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית ולפיה יכול נמען להמתין כאוות נפשו ולקבל עשרות ומאות דברי דואר, ואז להגיש תביעה בסכומים אסטרונומיים. במקרים כאלו יהא בידי הנמען פוטנציאל תביעה עצום. סבורני כי לא לכך כיוון התיקון בחוק, ובכל מקרה פרשנות נכונה של החוק ותכליותיו צריכה להוביל למסקנה כי יש לאזן בין זכותו של הנמען שלא להיות מוטרד לבין זכותו של המפרסם לקבל הזדמנות לפעול ולהסיר את שם הנמען מרשימת התפוצה למען לא יהא חשוף לתביעות בסכומי עתק. התובע הפנה לפסק דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי מהם עולה לכאורה כי אי ההסרה אינו מהווה שיקול בקביעות גובה הפיצוי, אולם בעיון בפסקי הדין אין קביעה חד משמעית של בית המשפט , אלא הערעור התקבל עקב הנמקה לא משכנעת. לדעתי אגירת הודעות רבות ככל האפשר מבלי לנקוט בפעולה הפשוטה ביותר של לחיצת הכפתור של ההסרה הינה פעולה בחוסר תום לב , בניגוד לעיקרון הקטנת הנזק ומהווה שיקול בגובה הפיצוי שייפסק לתובע. יחד עם זאת, לטעמי יש לפסוק פיצוי משמעותי על מנת להרתיע את המפרים . בנסיבות מקרה זה לאור הראיות וכתבי הטענות,נראה כי הנתבעים שלחו הודעות פרסומיות ללא הסכמת התובע, אולם התובע לא פעל בהזדמנות הראשונה, כמתבקש, ועל כן אין מקום לפסוק לו פיצוי בסכומים אותם תבע. לאור כל זאת מצאתי למכון לפסוק לתובע פיצוי כולל בסך 5,000 ₪ אשר ישולם ע"י הנתבעים בתוך 30 יום. מחשבים ואינטרנטפיצוייםספאם (דואר זבל)זבלדואר