תביעה בגין אי החזרת ספר עניינו של פסק דין זה הוא תביעה שהגיש התובע, משפטן בהשכלתו, כותב הספר "X " כנגד הנתבע ,עו"ד , ד"ר למשפטים מגיש בהתנדבות את התוכנית "X " בגלי צהל , לתשלום תמורת הספר שהתובע שיגר אל הנתבע מיוזמתו לצורך חשיפתו בתוכנית X ובנוסף פיצוי בסך 3000 ₪ בגין הטרחת התובע לריק בכתיבת נספח א' לכתב התביעה - מסמך בכתב יד בן שני עמודים, סה"כ 7 סעיפים ,שכותרתו " רעיונות בנושא המצב כיום לענין חופש הבחירה של הנילון (לכאורה בם כן או לא להתייצב לחקירת משטרה בעניינו לרבות מצבו של עד וכפיית חקירה דרך מעצר" 1. התובע, מיכאל X, משפטן בהשכלתו, הגיש תביעתו כנגד ד"ר דוד X, עו"ד, לתשלום הסך של 3,300 ₪ כאמור . בעקבות החלטת כב' הרשם הבכיר נמרודי, היה הנתבע מיוצג משפטית על ידי הפרקליטות. הגם, שבפועל, ייצג את עצמו במהלך הדיון בפני. התביעה וגירסת התובע 2. כפי העולה מעמ' 6 לכתב התביעה, עניינה של התביעה הוא פיצוי בסך 300 ₪ תמורת ספר שהעביר התובע לנתבע לצורך חשיפתו בתוכנית "X" תוך התנייה והסכמה מפורשת שזה יוחזר לו מיד לאחר התוכנית , וסכום נוסף בסך -3,000 ₪ כפיצוי בגין טרחה, עוגמת נפש, ניסיון לעלוב בתובע, בהטרחתו לריק ובזבוז זמנו. 3. כפי שמתאר התובע בכתב תביעתו ובפרוטוקול הדיון בפני, פנה התובע ביום 21.6.11 טלפונית אל הנתבע ביוזמתו, ובעקבות המלצה של משפטנים, וביקש לעניין את הנתבע בספר שהוציא "X" כדי להציגו בתוכנית רדיו שהנתבע מגיש באופן קבוע בגלי צה"ל בשם "X". 4. לגרסת התובע סוכם בין היתר, באותה שיחה טלפונית, כי התובע יפנה את הספר עוד באותו יום למשרד הנתבע. כן סוכם, לגרסת התובע כי הנתבע יחזיר לתובע את ספרו מיד לאחר הצגתו בתוכנית זו. לגרסת התובע בתביעתו, הסכים לכך הנתבע מיד - סעיף 2 לכתב התביעה. 5. לגרסת התובע בסעיף 3, בעקבות ההסכמה הנטענת, הקדיש מזמנו היקר והביא את הספר למשרדו של הנתבע בצירוף "סמך המייצג 3 דוגמאות מתחום המשפט והתקשורת" כפי שביטאו משפטנים אחרים, תחושתם לפני התובע., בהתייחס לסמך זה, כוונת התובע, כנראה, במכתבים של עורכי דין - מכתב פרופ' ביין שמוקיר את מחקרו של התובע על הסדרי טיעון והגנה מן הצדק ורושם, כי התובע מפגין יכולת מחקרית מצוינת מיום 28.8.06. מכתבו של עו"ד לנצ'נר מיוני 2002 בגדרו הוא ממליץ לועדה לפרס המשפט וכותב, כי התובע ראוי לפרס על עבודתו העיתונאית. ומכתב לשכת עורכי הדין, מזכירת מנכ"ל, שמאזכרת את מכתבו של עו"ד לנצנר הנ"ל, וכן מכתבו של ד"ר חימי בן נון שמציין כי הוא מכיר את התובע משנות לימודיו במכללת שערי משפט כמי שלמד תואר ראשון במכללה והשתתף בקורסים שהעביר ד"ר בן נון במכללה זו, - מכתב מיום 1.6.06. 6. על פי סעיף 4 לכתב התביעה, מלין התובע על כך שהספר לא הוצג בתוכנית שהגיש הנתבע מעולם .עוד הוא מלין על כך, שהנתבע מעולם לא יצר עימו קשר להחזיר הספר לתובע, זאת בניגוד למוסכם עימו - לשיטתו של התובע. 7. לגרסת התובע, ובהמשך להסכם שהיה לו עם הנתבע, יצר קשר עם הנתבע לעניין השבת ספרו וזה מסר לו כי "עדיין מעיינים בספר". בעקבות אותה שיחה, מציין התובע בסעיף 5 לתביעתו, כי התפתחה שיחה בנושא נוסף בין התובע לנתבע, בעקבות אירוע תקשורתי שהתרחש אז לגבי התייצבות לחקירת משטרה. 8. לעניין התביעה לתשלום תמורת הספר ניתן ללמוד מצרופות התביעה כי ב-21.8.11 כתב התובע לגרסתו את נספח ב' לתביעה אל הנתבע ושיגר אליו באמצעות פקסימיליה, בקשה להשיב לידיו את ספרו. התובע לא צירף לתביעתו כל אסמכתא בדבר השיגור בפועל של הבקשה להשבת הספר באמצעות פקסימיליה. לא כל שכן, לעניין מועד השיגור 9. לגרסת התובע, בעקבות אותה שיחה המתוארת בסעיף 7 לעיל , ביקש הנתבע מהתובע לשלוח אל משרדו, "לגבי הפרטים בנ"ל, שלא היה מודע להם"- סעיף 5 לכתב התביעה. לטענת התובע, "הוא הקדיש מזמנו והיפנה לנתבע פרטים בנ"ל", עת רשם 2 עמודים בכתב ידו אותם צירף כניספח א לכתב התביעה. שני עמודים כתובים בכתב יד, שאינם ערוכים כדרך הרצאת נושא במשפטים אלא כפי שנרשם בפתיח לנספח זה "מספר רעיונות בנושא המצג היום לעניין חופש הבחירה של הנילון אם כן או לא, להתייצב לחקירת משטרה". 10. עוד מוצאת לנכון להעיר, כי נספח א' שצורף לכתב התביעה, שעניינו כאמור, "מספר רעיונות בנושא" גם הוא לא נושא תאריך. גירסת הנתבע והגנתו 11. לגרסת הנתבע בכתב הגנתו ובעדותו בפני, לא התחייב מעולם להחזיר את הספר אשר נמסר לו לצורך הצגתו בתוכנית שהוא מגיש "X" ואינו מתחייב כדבר בשיגרה להשיב ספרים שנמסרים לו לצורך חשיפתם בתוכנית אותה הוא עורך ומגיש . הנתבע גם הכחיש כי התחייב להציג את הספר המדובר בתוכנית הנ"ל והדגיש כי מדובר בתוכנית אקטואליה שנושאיה משתנים תכופות ועד ממש למועד הגשת התוכנית.. עוד ציין הנתבע, כי כדבר שבשגרה, אינו נוהג, כמי שמגיש את תוכנית "X" בגלי צה"ל, להציג ספרים של כותבים שונים להוציא חריגים - ספרים של כותבים בעלי שם וכפי שציין את שמותיהם הנתבע בעדותו בפני: פרופ' אמנון רובינשטיין, השרה לשעבר שולמית אלוני, פרופ' דפנה ברק ארז, פרופ' יוסי גרוס, פרופ' זאב סגל, פרופ' מני מאוטנר - כותבים בעלי מעמד ציבורי ורקורד משפטי בולט. במקרה דנן טען מפורשות כי לא התחייב כלפי התובע ,להציג את הספר פרי עטו של התובע . יחד עם זאת לא הכחיש את קבלת הספר לעיונו ולבחינתו לצורך בחינת התאמתו לחשיפה במסגרת התוכנית כאמור. 12. על פי עדותו של הנתבע שלא נסתרה, הרקורד המשפטי הבולט לו טוען התובע, לא היה ידוע ומוכר לו. כבר עתה אעיר כי התובע למעשה, לא הציג רקורד מקצועי זה כעובדה חד משמעית. הכל זולת העובדה שמספר עורכי דין המליצו עליו לקבלת פרס הלשכה אלא שלא נוכחתי שלשכת עורכי הדין או גוף מוכר אחר ראו בו מועמד ראוי כטענתו, לקבלת פרס כאמור. אין מנוס מהמסקנה לצערי שההמלצות שצירף אינן הופכות את התובע כשלעצמן ל"מועמד" לפרס. 13. לגרסת הנתבע, לא התחייב להחזיר את הספר כטענת התובע, לתובע וגם לא ביקש חוות דעת משפטית או דברים בכתב מאת התובע על נושא של חובת התייצבות לחקירה כגרסתו של התובע. לא למותר להעיר כי לא התחייב בפני התובע לפרסם את רעיונותיו בתוכנית המוגשת על ידו או לשלם לו תמורת ה"רעיונות" שהעלה על הכתב. 14. כפי שציין הנתבע בעמ' 4 לפרוטוקול, הוא כמגיש התוכנית, לא מצא עניין חדשותי או עניין נכבד "ברעיונות" אליהם התייחס התובע בנספח א' לתביעתו .לכן, גם לא מצא לנכון להתייחס אליהם בתוכניתו. ובלשונו של הנתבע :"ההסתברות שביקשתי מאדם שאיני מכיר אותו ואין לו כל מוניטין שאני מודע לו בתחום הרלבנטי להופיע בתוכנית או לשלוח הערות כלשהם היא נמוכה ביותר "אני מעולם לא מבקש חוות דעת מאנשים...התוכנית אינה מקבלת חומר". 15. התביעה היא כאמור, תביעה לתשלום תמורת הספר אשר כטענת התובע הסכים מפורשות עם הנתבע שיחזיר לו אותו מיד לאחר התוכנית אלא שהנתבע מנגד ביקש להחזיר לו אותו רק כעבור כשנה. אדגיש כי לא נוכחתי והתובע לא הרים הנטל להוכיח הסכמה מפורשת של הנתבע להחזיר לו את הספר , כגירסתו מיד לאחר התוכנית. אני דוחה את טענת התובע לעניין הסכמה מפורשת כאמור!. 16. ברור כי מעיון בטענות התובע לא עולה הטענה כי התובע "מכר" את הספר לנתבע מבלי שקיבל תמורתו. לכל היותר ניתן להסיק במקרה דנן "השאלה של הספר" להבדיל מהענקתו על ידי התובע לנתבע. על פי חוק השכירות והשאילה, שאילה היא זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות כאשר הזכות הוקנתה ללא תמורה - סעיף 26 לחוק. על פי סעיף 29(א) לחוק זה רשאי המשאיל לבטל את חוזה השאילה, אם המושאל דרוש למשאיל לצורך עצמו והכל בהודעה לשואל זמן סביר מראש. במקרה דנן, כאמור , טען התובע כי פנה בכתב לנתבע שיחזיר לו את הספר אך לא נוכחתי כי פניה זו שוגרה בפועל. בנסיבות בהן אינני רואה כל קושי מצד התובע להמציא אסמכתא לשיגור בפועל באמצעות הפקסימיליה אלא שלא כן עשה התובע, הרי שלא עמד בדרישת סעיף 29(א) לחוק השכירות והשאילה, לאמור; התובע לא הרים הנטל להוכיח כי הודיע לשואל - הנתבע ,כי הספר דרוש לו לשימושו האישי ודרש מפורשות את השבתו. לא למותר להעיר, כי כפי שנוכחתי מגרסת הנתבע בכתב הגנתו, ביקש הנתבע להחזיר את הספר לתובע, כנראה בעקבות קבלת כתב התביעה במרץ 2012 אלא שהתובע סירב לקבל את הספר ששוגר אליו בדואר רשום. בנסיבות אלה, הרי שהתביעה ככל שהיא מתייחסת לתשלום תמורת הספר בסך של 300 ₪ דרישה שכמוה כדרישה לתשלום תמורת מכר , לא הוכחה. התובע , כאמור ,לא עמד בנטל להוכיח את ההסכם הנטען לגרסתו, עם הנתבע על פיו התחייב הנתבע להחזיר לו את הספר מיד לאחר התוכנית. עסקינן בעדות יחיד, צד מעוניין , שאינה נתמכת בכל ראיה נוספת. 17. אשר לרכיב הנוסף של התביעה - 3,000 ₪ "בגין הניסיון לעלוב בתובע, בהטרחתו לריק ובזבוז זמנו לרבות הרישום בנספח א'". לא נוכחתי והתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח שהדברים שרשם בנספח א' לתביעה הוזמנו על ידי הנתבע. מה שכן נוכחתי הוא, שהתובע ניסה לשווק את כישוריו ורעיונותיו באמצעות התוכנית שהגיש הנתבע ומשלא צלח הדבר, החליט לתבוע בגין "שכר ראוי" בגין טרחתו הנטענת , אלא שעילת תביעה זו לא בא זיכרה בכתב התביעה. לשון אחרת, כאשר אני שוקלת את גרסת התובע מחד ואת גרסת הנתבע מאידך, אני מעדיפה את גרסת הנתבע שמתיישבת עם העובדה שהתובע גם לגרסתו שלו, אינו עוסק למחייתו במקצועו, ואילו הנתבע לגרסתו שמקובלת עלי, אינו נוהג להזמין חוות דעת מקצועיות לצורך הגשתן או הצגתן בתוכנית שהוא מגיש. לא כל שכן, כאשר נותן חוות הדעת, אינו נושא בתואר פרופ' או בתואר מוכר אחר בעל מוניטין משפטי יוצא דופן בתחום נושא חוות הדעת, מה גם שלא נוכחתי בחוות דעת מומחית מקצועית אלא שברשימת "רעיונות". גם לא נוכחתי שהנתבע ניסה לעלוב בתובע כטענתו. לא למותר לציין כי גם לא ניתן ללמוד זאת מפרשת התביעה או בכל דרך אחרת. ועיקר העיקרים, לא נוכחתי כי הנתבע הוא שהטריח את התובע וגרם לו לבזבוז זמנו. מה שכן נוכחתי הוא, שהתובע רשם את נספח א' - רעיונות בנושא המצג לעניין חופש הבחירה של הנילון להתייצב לחקירת משטרה" אלא שרישום רעיונות זה לא הוזמן על ידי הנתבע , לא כל שכן, הנתבע לא נעשה בו כל שימוש והתובע לא טען אחרת מפורשות תוך הצגת ראיות לשימוש אפשרי. אשר על כן, גם דין רכיב תביעה זה להידחות. התוצאה היא שדוחה את התביעה. נוכח עמדת הנתבע המוצהרת והמפורשת, על פיה למקרה ותידחה התביעה, הוא מבקש שלא לפסוק לטובתו הוצאות, אינני עושה צו להוצאות. התובע רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.החזרת ספר