תביעה לחייב להחזיר סכומים שנגבו עבור שירותי כבלים התובעים מתגוררים בדיור מוגן אצל הנתבעת ולטענתם, בהסכם שנחתם בין הצדדים, נאמר כי שירותי הכבלים יינתנו שלא בתשלום. למרות זאת, כך נטען, מחייבת אותם הנתבעת בתשלום סך של 89 ₪ בתוספת מע"מ מידי חודש. בכתב התביעה עותרים התובעים לקבוע כי החיובים יבוטלו וכן לחייב את הנתבעת בהחזר הכסף, ששולם על ידם עד כה. לטענת הנתבעת, משוללת התביעה כל יסוד עובדתי ומשפטי, שכן הנתבעת התחייבה להעניק לתובעים חיבור לתשתית הכבלים ולא אספקת שירותי התוכן ללא תשלום. בכתב ההגנה מבקשת הנתבעת ללמוד מהעובדה כי לשם הדוגמא שירותי הטלפון ניתנים בתשלום. עם זאת, התשתית מסופקת שלא בתשלום, ולפיכך מבקשת לקבוע שדין דומה יחול על שירותי הכבלים. לטענת הנתבעת, לא תיתכן פרשנות אחרת להסכם. עוד טוענת הנתבעת שפרשנותם של התובעים את הסעיף אינה מתקבלת על הדעת ויכולה להביא לידי אבסורד עד כדי כך שהתובעים יכולים לדרוש מהנתבעת לספק להם אף את מכשיר הטלויזיה, שכן בהסכם נאמר "חיבור למערכת אנטנות לטלויזיה (כולל כבלים) בכל יחידת דיור". במהלך הדיון ביקשו התובעים להעמיד את תביעתם על הפיצוי הכספי וחזרו בהם מתביעתם לסעד הצהרתי וכן ביקשו לתקן את התביעה, ולהעמידה על סך של 2,899 ₪, שכן חלפה למעלה משנה מאז שהוגשה התביעה על ידם. אפשרתי את התיקון, בין היתר משום שהתביעה הוגשה בשנת 2011, והדיון נדחה לבקשת הצדדים, על מנת שיתקבל פסק דין בבקשת רשות ערעור, אותה הגישה הנתבעת, על החלטת כב' השופטת בן ארי בעניין אחר. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, שהוגשה על ידי הנתבעת, עם זאת הנתבעת בחרה לעמוד על טענותיה, כפי שהובאו בכתב ההגנה, וזאת למרות שנדחו על ידי כב' השופטת בן ארי, ועל ידי, בעניין אחר, כפי שיובהר בהמשך. נציג הנתבעת טען שאין זה תקין כי בית המשפט מאפשר לתובעים לחזור בהם מתביעתם לסעד הצהרתי, על מנת שניתן יהיה לדון בתיק בבית המשפט לתביעות קטנות אשר אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי. במהלך הדיון הציגה התובעת את ההסכם וטענה כי במעמד החתימה על ההסכם לא עלה עניין החיבור לכבלים לדיון, שכן התובעת הבינה מהאמור בהסכם כי דמי האחזקה יכללו תשלום עבור הכבלים. הנתבעת זימנה לעדות את הגב' יפה שני, מנהלת פרסום ויחסי ציבור שליוותה לטענתה את התובעים להסכם. העדה עיינה בנספח ההערות להסכם ואמרה כי לא היו לתובעים כל הערות לגבי הסדרת הכבלים. לדבריה, לא הבטיחה לתובעים כי במחיר העסקה כלולה חבילת כבלים. העדה לא ציינה כי היו לנתבעת הערות כלשהן לגבי הסדרת הכבלים, במהלך החתימה על ההסכם. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. שאלת פרשנות ההסכם נדונה והוכרעה על ידי בשני תיקים קודמים וכן נדונה על ידי כב' השופטת בן ארי, ולטעמי, מנועה הייתה הנתבעת לטעון טענותיה, אשר נדחו. כב' השופטת בן ארי קבעה בת"ק 50431-07-11 כי פרשנות ההסכם מביאה למסקנה לפיה כוונת הצדדים הייתה ששירותי הכבלים לרבות התוכן לא יהיו בתשלום. הנתבעת פנתה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה וכב' השופטת צ'רניאק בדחותה את הבקשה, התייחסה לטענות הנתבעת וקבעה שאינן משכנעות לגופן (ראה רת"ק 25366-04-12). שאלת פרשנותו של ההסכם הוכרעה על ידי בת"ק 29932-11-11 בעניינה של גב' קליאוט נ' הנתבעת וכן בת"ק 29963-11-11 בעניין אושינסקי. בשני התיקים קבעתי כי פרשנות ההסכם מביאה למסקנה כי כוונת הצדדים הייתה ששירותי הכבלים, לרבות התוכן, לא יהיו בתשלום. הנתבעת לא השיגה על קביעתי לפני בית המשפט המחוזי. פסקי הדין ניתנו בתביעות, שהוגשו בידי דיירים אחרים, ולא בידי התובעת בתיק זה, אולם בהעדר ראיה, לפיה מצב הדברים היה שונה, עת חתמו הצדדים בתיק זה על ההסכם, הרי הנימוקים, העומדים בבסיס הכלל של השתק פלוגתא, מונעים, כך לטעמי, מהנתבעת לטעון טענותיה, שנדחו כאמור, ודי היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה. לטענת הנתבעת, כאמור, התחייבה היא להעניק לתובעת חיבור פיזי לתשתית הכבלים ולא לשירותי התוכן. לטענתה, אין אפשרות לפרש את המילה "חיבור" כמתן שירותי תוכן. נציג הנתבעת טען במהלך הדיון כי ההסכמים עם כל דייר ודייר הינם נפרדים, ולפיכך אין ללמוד מפסקי הדין הקודמים שניתנו בסוגיה לעניין התובעת בתיק זה. בפסק הדין בעניין אושינסקי, התייחסתי לפסק דינו של כב' השופט רובינשיין ברע"א 1958/06 שמעון סוויסה נ' חברת "צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ, והערתי כי מצופה היה מהנתבעת כי תשכיל לנהוג על פי הפרשנות שניתנה להסכם בהליכים השונים כפי שפורטו על ידי, אך הנתבעת לא מצאה לעשות כן. לגופו של ענין - חוק החוזים קובע כי יש לפרש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פני פירוש לטובתו". בשאלה האם הביטוי "חיבור למערכת אנטנות לטלויזיה (כולל כבלים) בכל יחידת דיור" מבטא חיבור פיזי או שירותי התקשרות, אני סבורה כי הפרשנות, היא כי שירות ההתקשרות יינתן ללא תשלום ולא החיבור הפיזי בלבד. אני סבורה כי לשון ההסכם ברורה, וכי אין צורך לבדוק את הנסיבות החיצוניות להסכם, על מנת להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. בנספח המתייחס לשירותים הכלולים בתשלום, נאמר "חיבור למערכת אנטנות לטלוויזיה (כולל כבלים) בכל יחידת דיור. המלה "חיבור" יכולה להתפרש אמנם כחיבור פיזי, אך גם כהתקשרות ומימון. הנספח המתייחס לשירותים הניתנים בתשלום, אינו כולל את שירותי הכבלים, מכאן ששירותי הכבלים כלולים בתשלום דמי האחזקה. הנסיבות החיצוניות להסכם, כפי שתיארה לפניי התובעת היום, מתיישבות עם פרשנות זו, כשלכך יש להוסיף את העובדה שלא זומן עד מטעם הנתבעת לסתור את טענות התובעת. בעניין זה אציין כי לא מצאתי שיש בעובדה שהתובעת לא זימנה את בנה להעיד מטעמה כדי לפעול לרעתה, וזאת משום העובדה שכאמור לא זומן ממילא כל עד מטעם הנתבעת שיסתור את טענותיה של התובעת. אמנם נציג הנתבעת אמר ש"הם מבהירים לכל הדיירים שהתוכן הינו בתשלום", אולם נציג הנתבעת לא נכח במעמד החתימה על ההסכם, והעדה, הגב' שני, שנכחה במעמד החתימה על ההסכם, מטעם הנתבעת, לא העידה כי הוסבר כך לתובעת. יתרה מכך, העדה לא מצאה כל הערה מטעם הנתבעת, שנרשמה במהלך החתימה על ההסכם, בקשר עם שירותי הכבלים. בדיקת שתי הרשימות, זו של השירותים הניתנים בתשלום וזו של השירותים הכלולים, אינה מתיישבת עם הטענה, לפיה "חיבור" לטלוויזיה ולכבלים, הינה רק סלילת הכבל ותחזוק המערכת, שכן ברשימת השירותים בתשלום - אין התייחסות לשירותי הכבלים. לשם הדוגמא, מתייחסות שתי הרשימות לשימוש בטלפון. רשימת השירותים הכלולים, אינה כוללת "חיבור לטלפון חוץ", למרות שאין ספק שהחדרים במרכז הדיור מחוברים פיזית לקווי הטלפון. לפיכך נכתב ברשימת השירותים הכלולים, כי טלפון פנים בכל יחידת דיור כלול בתשלום, וברשימת השירותים בתשלום נאמר כי שיחות חוץ בטלפון ודמי אחזקה לקו הינם בתשלום, ואת התשלום גובים עבור השימוש בטלפון. מקובלת עלי עדותה של התובעת לפיה לא נאמר לה שחיבור לכבלים כרוך בתשלום. לו הייתה טענתו של נציג הנתבעת, לפיה הבהיר הוא לכל הדיירים שמספקים את החיבור לתשתית והתוכן הינו בתשלום, הרי שבעת שהדיירים, ובפרט התובעים, היו מעיינים בחוזה, במהלך החתימה על ההסכם, חזקה על הנתבעת כי הייתה מבהירה את עמדתה בנספח להסכם. העדה מטעם הנתבעת, גב' שני, הבהירה כי לא נעשה כן. בדיון לפניי הסתבר כי במהלך שנת 2011 תוקן ההסכם, כך שברשימת השירותים הנכללים בדמי האחזקה "חיבור למערכת אנטנות לטלוויזיה (לא כולל כבלים) ביחידת דיור". לתיקון זה שתי משמעויות. האחת, כי כוונת הביטוי "חיבור" הינה אכן לשירות, ולא לחיבור פיזי של סלילת כבלים, שכן אין ספק שהתשתית של הכבלים קיימת, למרות שנאמר "לא כולל כבלים". המשמעות השנייה היא שהנתבעת ביקשה לשנות את ההסכם, מכאן שקודם לכן הוסכם כי הכבלים, לרבות התוכן, כלולים בתשלום. היות והנתבעת היא זו שניסחה את ההסכם, יש לטעמי להעדיף פרשנות ההסכם נגדה ולא לטובתה. אינני מקבלת את טענת נציג הנתבעת לפיה לא היה על בית המשפט, במהלך הדיון, לאפשר לתובעים לחזור בהם מתביעתם לסעד הצהרתי. התביעה, לסעד הצהרתי, אינה בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, התובעים אינם מיוצגים, ומצאתי להסביר זאת לתובעים אשר ביקשו כאמור להעמיד את תביעתם על הסעד הכספי בלבד, ולאפשר את קיומו של הדיון. לאור האמור, הריני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבעת להשיב לתובעים סך של 2,899 ₪, אותו גבתה מהם בניגוד להסכם. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעים סך של 2,899 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. טלויזיה