עסקינן בתביעה כספית ע"ס 3,909 ₪ שעניינה בנזקים שנגרמו לרכבו של התובע, בתאונת דרכים שאירעה בקריית מוצקין, ביום 5.10.2011 (להלן: "התאונה"). בעת התאונה, נהג התובע ברכב מסוג דייהטסו (להלן: "הרכב") ומנגד נהג הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") במונית מסוג סקודה (להלן: "המונית"). בכתב התביעה נטען כי התאונה אירעה כאשר המונית עקפה את רכב התובע, בתוך הכיכר, ופגעה בחלקו הקדמי שמאלי. בכתב ההגנה, טען הנתבע מנגד, כי התובע גרם לתאונה, לאחר שנסע במהירות וניסה לעקוף את המונית מצד ימין. לטענתו, עובר לתאונה, הוא נסע במהירות איטית של כ- 30 קמ"ש, התקרב לפנייה ימינה לרחוב דבורה אליה ביקש להיכנס, הסתכל במראה ולא היו רכבים מאחוריו או מצידו. הוא סטה לנתיב הימני ורכבו היה בחלקו הגדול בנתיב הימני, כשלפתע שמע חבטה. לאחר שיצא מרכבו, התברר לו כי רכב התובע פגע עם חלקו הקדמי שמאלי בצמיג הגלגל האחורי ימני של המונית. הנהגים המעורבים בתאונה העידו לפניי ותיארו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. בנוסף, העיד מטעם התובע עד ראייה לתאונה מר בקרנב. הנתבע הגיש תמונות צבעוניות של מקום התאונה (נ/1). לאחר הדיון וברשות ביהמ"ש הגיש התובע תמונות של הנזקים שנגרמו לרכבו, בעקבות התאונה. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתמונות הצבעוניות שהגישו הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע. אנמק; עדותו של התובע הייתה פשוטה, עקבית וגרסתו לגבי אופן אירוע התאונה, נתמכה במלואה בעדות העד מטעמו והיא עולה בקנה אחר עם מוקדי הנזק בשני הרכבים. לעומתו, עדותו של הנתבע לא היתה עקבית וחלקים ממנה לא תאמו את הנטען על ידו בכתב ההגנה. העד מטעם התובע הוא נהג משאית שנסע מאחורי הרכבים המעורבים בתאונה. הוא מתגורר, לטענתו, באזור המרכז, עובד בצפון ואינו מכיר את התובע מלפני התאונה. התרשמתי כי מדובר באדם אמין, שאינו קשור למי מהצדדים ואין לו אינטרס בתוצאות ההליך. התובע העיד כי נסע בנתיב הימני (בשד' גושן) וביקש לפנות ימיני לרח' דבורה. הנתבע נסע בנתיב השמאלי ופתאום עבר בכיכר לנתיב הימני, הפונה לרחוב דבורה, ופגע בכנף שמאלית של הרכב. לפי גרסת העד, עובר לתאונה, הוא נסע בנתיב הימני (בשד' גושן) מאחורי רכב התובע והמונית נסעה בנתיב השמאלי "קצת קדימה", לפני רכב התובע. התובע החל בפנייה ימינה לרח' דבורה, מהנתיב הימני, והמונית (רכב הנתבע) נכנסה לכיכר מהנתיב השמאלי ופנתה לפתע ימינה. שתי גרסאות אלה מתיישבות היטב אחת עם השנייה ועם תנאי הכביש כפי אלה נראים בתמונות נ/1. בתמונות (נ/1) נראה כביש דו נתיבי באותו כיוון נסיעה ובסיומו כיכר תנועה. בהתאם לחיצים על הכביש, על הנוסע המבקש לפנות ימינה בכיכר, לנסוע בנתיב הימני והמבקש לפנות שמאלה או להמשיך בנסיעה ישרה, לנסוע בנתיב השמאלי. כך גם לפי כל העדויות בתיק. הנתבע אינו חולק כי עובר לתאונה, נסע בנתיב השמאלי והתכוון לפנות ימינה בסוף הכביש (בכיכר) אך העיד כי התאונה אירעה כ- 60-70 מטרים לפני הכיכר. עדותו זו של הנתבע אינה מתאימה לנטען בכתב ההגנה לפיו התאונה אירעה, לאחר שהנתבע התקרב לפנייה ימינה והתמונות שהוא צילם בעצמו (נ/1), אינן תומכות בגרסתו, לגבי מקום אירוע התאונה. בכל התמונות שצילם הנתבע (10 במספרן) מופיעה הכיכר עצמה, דבר שאינו מתיישב לדעתי עם הטענה כי התאונה אירעה 60-70 מטרים לפני הכיכר; ב- 4 תמונות שהוגשו מופיעה הכיכר עצמה ואת הפנייה ימינה, ב- 4 אחרות מופיעה הכניסה לכיכר במרחק קצר והמרחק המקסימלי המופיע בצילום הוא 30 מטרים לכל היותר מהכיכר. אם התאונה אירעה במקום כה רחוק מהכיכר כפי שהעיד הנתבע, אין לי אלא לתהות מדוע הדגש בתמונות היה על הכיכר. התמונות שהוגשו מחזקות את גרסתו של התובע דווקא, לפיה התאונה אירעה לאחר הכניסה לכיכר ולא במרחק 60 מטרים לפני הכיכר, כפי שניסה הנתבע לטעון. בעייתיות נוספת בגרסתו של הנתבע, נוגעת לניסיונו לייחס לתובע נהיגה במהירות מופרזת, תוך ביצוע עקיפה מימין. עפ"י תמונות הכביש, קיימת אמנם אפשרות טכנית לעקיפה מימין, שכן מדובר בכביש רחב בו שני נתיבים ומקומות חניה לכל אורכו, עם זאת, הנתבע עצמו העיד כימ מדובר בכביש ראשי וסואן, עובדה שאינה מאפשרת לכאורה נהיגה במהירות רבה. מה עוד, שמוקדי הנזק ברכבים אינם מלמדים כלל על פגיעה קשה, שעלולה להיגרם כתוצאה מנהיגה מהירה. לפי גרסת הנתבע, למונית בה נהג לא נגרם כל נזק ובתמונות שהגיש התובע מופיעים סימני שפשוף ומעיכה קלים וממוקדים מאוד. בכתב ההגנה תיאר הנתבע בהרחבה ופירוט את אופן נהיגתו עובר לתאונה וטען כי לפני שפנה ימינה, הביט במראות ולא היה "כל רכב" מאחוריו או מצידו. ברור שטענה זו אינה מתיישבת עם המסקנה המתבקשת מהעדויות לפיה הרכבים לא נסעו במרחק רב אחד מהשני, ובעדותו גילה הנתבע הססנות והעיד "לפני התאונה לא ראיתי את רכב התובע. לא ראיתי בדיוק, היו רכבים" ובהמשך העיד כי הנתבע הגיע מאחוריו. לאור כל האמור לעיל, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ומכאן קובעת כי הנתבע היה אחראי לאירוע התאונה. לעניין הנזק - לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שהעריך את הנזקים שנגרמו לרבב והעמידם ע"ס 3,245 ₪ (ללא מע"מ). בנוסף, כולל סכום התביעה שכ"ט שמאי ע"ס 464 ₪. משלא הוגשה חוות דעת נגדית ולא נדרשה חקירת השמאי, אני מאמצת את חוות הדעת במלואה, ואולם בהעדר אסמכתא בדבר תיקון הרכב ומאחר ובהקשר זה עדותו של התובע לא היתה ממש משכנעת (ניכר היה כי הוא היסס עת נשאל אם הוא תיקון את הרכב ואף בהמשך התברר כי הוא מכר את הרכב), אני לא רואה לפסוק לו את סכום המע"מ לגבי הנזק הישיר לרכב. לאור המקובץ, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 3,709 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב +שכ"ט שמאי, בנוסף להוצאות משפט בסך של 500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע 2, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תשחרר לידי התובע סך של 800 ₪ שהופקד על ידו בקופת ביהמ"ש. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. כיכר (מעגל תנועה)משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםעקיפהנזק לרכב