הנתבע אינו חולק על עצם הליקויים שנתגלו בדירה, אלא טוען כי לא ידע אודותיהם בעת חתימת הסכם המכר. לדבריו, הדירה מושכרת מזה שנים רבות ולכן, ככל שלא התגורר בה, לא יכול היה לדעת אודות פגם זה או אחר אלא רק בהתאם לפניית ו/או דרישת הדיירת, הגם שמדובר ב"פגמים נסתרים" אשר אף התובע לא הבחין בהם. על פי גרסתו, פנתה אליו הדיירת לפני מספר שנים לגבי בעיה כלשהי לגבי שקע אחד או שניים בדירה, אולם השניים סיכמו כי הדיירת תטפל בזה בעצמה והנתבע בהתאם יפחית לה חודש שכירות, בכך סבר כי הבעיה נפתרה. הנתבע מוסיף וטוען כי, מאחר ומדובר בדירה ישנה מאוד, מקור הליקויים הוא בבלאי סביר, לחילופין ייתכן כי אלה נגרמו לאחר מכירת הדירה לתובע. לטענת הנתבע, לאור הצהרות הצדדים בהסכם המכר, במסגרתם הצהיר התובע כי בדק את הדירה ולא מצא בה פגם כלשהו, אין מקום להיעתר לתביעתו שהינה קנטרנית, בלתי מוצדקת וחסרת כל בסיס. לטענתו, התובע רשאי היה לבדוק את הדירה ככל שהיה חפץ בכך אולם נמנע מלעשות כן והסכים לקבלה כמות שהיא. התובע השיב לכתב ההגנה תוך שחזר בעיקר על טענותיו ובפרט על כך שהנתבע ידע אודות הליקויים שנתגלו בדירה עובר לרכישתה. התובע צירף לכתב התשובה תמליל שיחה מיום 15.6.11 שהתקיימה בדירה בנוכחותו, בנוכחות המתווך, הדיירת, החשמלאי והנתבע, ושני תמלילים נוספים מיום 17.8.11 ומיום 8.11.11 שהתקיימו בין התובע לנתבע. התובע מבקש לצרף לסכום ההוצאות שייפסק לטובתו את הסכום שנדרש בו לצורך תמלול השיחות בסך של 460 ש"ח. התקיים בפניי דיון ביום 12.3.13, התובע העיד בעצמו, כמו כן העידה הגב' בתיה אשר נשלחה מטעמו לבדוק את בעיית הנזילה בדירה. מאחר ולדברי הנתבע טרם קיבל לידיו את התמליל שצורף כאמור לכתב התשובה, נדחתה המשך הישיבה. ביום 10.6.13 התקיימה ישיבה במהלכה נחקר התובע בחקירה נגדית, כמו כן העיד מר איציק סלמוביץ, המתווך, ובהמשך נשמעה עדותו של הנתבע. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. דיון ומסקנות: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את התביעה בחלקה. תביעה זו עוסקת במכירת דירה בין קונה מרצון למוכר מרצון ובית המשפט נדרש לשאלה האם הליקויים שנתגלו בדירה הינם בבחינת "פגם נסתר" עליו ידע הנתבע והסתיר מהתובע ובכך הפר את חובת הגילוי וחובת תום הלב. נקודת המוצא לבחינת טענות התובע היא הסכמות הצדדים והצהרותיהם כפי שאלה באו לידי ביטוי בהסכם ביניהם. סעיף 10 להסכם המכר קובע כדלקמן- "א. הקונה מצהירה, כי בדקה את הדירה וכי הסכימה לרוכשה כפי שהיא וכי אין ולא תהיינה לה בעתיד תביעות או טענות כלפי המוכר בקשר אליה. ב. למען הסר ספק מובהר, כי הדירה תמסר כפי מצבה ביום החתימה על הסכם זה, למעט בלאי רגיל וסביר. ג. המוכר מצהיר כי אין בדירה מום נסתר שידוע להם ואודותיו לא מסרו לקונה". הלכה היא כי, החוזה הכתוב בין הצדדים ממצה את כל התחייבויותיהם, הצהרותיהם ורצונותיהם (ראה והשווה- ת"ק (ראשל"צ) 23958-04-13 שי חיים שחר נ' יניב בן חמו ניתן ביום 10.9.13). במקביל קובע סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". חובת תום הלב כוללת חובה לגלות לצד השני, לפני כריתת החוזה, עובדות חשובות ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה. התובע מבסס את תביעתו גם על הוראת סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 המורה כדלקמן - "לא קיים מוכר את התחייבויותיו, בין היתר, אם מסר לקונה נכס שאין בו את התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או שאינו מתאים למה שהוסכם בין הצדדים". לטענת התובע, הפגמים שהתגלו בדירה הם כאלו המבססים טענת "אי התאמה". טענות התובע מעוררות, אם כן, שתי שאלות: ראשית, יש לבדוק אם הפגמים בדירה הגיעו לכדי "פגמים נסתרים"; ושנית, האם הנתבע ידע על קיומם של הפגמים בעת כריתת ההסכם. האם הליקויים שנתגלו בדירה הינם בגדר "פגמים נסתרים"? ככלל, ניתן לומר כי פגם שאינו נסתר הוא כזה אשר קונה סביר יכול לגלותו ללא כל מאמץ מיוחד, עם זאת הדבר תלוי בנסיבות הספציפיות באותה סיטואציה (ראה והשווה- ת"א (ת"א) 11182-08-10 ליאת אלקיים נ' טוביה גרובר ניתן ביום 31.10.13). בענייננו, שוכנעתי כי הפגם שנתגלה בצנרת הדירה, הינו פגם שלא ניתן היה לגילוי בעין של אדם סביר אף לא לאחר בדיקה סבירה. הפגם התגלה, כאמור, רק לאחר שהדיירת דיווחה על נזילת מים, רק אז נשלח איש מקצוע על מנת לבדוק זאת, כאשר רק לאחר שהלה ביצע בדיקה מקיפה והרים את המרצפות במקום, גילה כי הצנרת פגומה ונדרש להחליפה. לטעמי, אף הפגם שנתגלתה במערכת החשמל, הינו "פגם נסתר" שהרי אלמלא בדיקה מקיפה של חשמלאי מוסמך לא ניתן לדעת כי קיימת בעיה כלשהי בחשמל. אינני מתעלם מכך שבדירה הסתעפו חוטי חשמל ומעקף של צנרת מים, כפי שהדבר עולה מטענות הצדדים ומעדותה של הגב' בתיה, אלא שלטעמי אין די בכך כדי לומר כי הליקויים נגלו לעיני התובע, הן בשל כך שביקור התובע בדירה, טרם רכישתה, נמשך לדבריו כ- 20 דקות בלבד והן בשל כך שחוטי החשמל הוסוו באמצעות צמח מטפס. לפיכך, המסקנה היא, אם כן, כי התובע לא יכול היה לגלות את הפגמים "ללא כל מאמץ" וכעת יש לבחון את השאלה האם הנתבע ידע או שהיה עליו לדעת אודות פגמים אלה. האם ידע הנתבע על הליקויים בדירה והפר את חובת הגילוי וחובת תום הלב? כאמור, טוען התובע כי הנתבע ידע אודות הליקויים שנתגלו בדירה שכן הדיירת ציינה במפורש בפני הגב' בתיה כי היא התלוננה בפניו על כך. מנגד טוען הנתבע כי, מעולם לא פנתה אליו הדיירת לגבי בעיה במים או בחשמל למעט בלאי סביר. לאחר שבחנתי היטב את גרסאות הצדדים כמו גם את עדויותיהם שוכנעתי כי, גרסת התובע מתיישבת יותר עם ההיגיון, הגם שגרסתו נתמכת בראיות. הגב' בתיה שנקראה לעדות מטעם התובע, העידה בפניי כי במהלך ביקורה בדירה ציינה בפניה הדיירת כי התלוננה בפני הנתבע מזה זמן רב על כך שאין לחץ מים בצנרת וכי קיימת בעיה בחשמל. וכך נשמעה עדותה: "שנכנסתי לדירה היא (הכוונה לדיירת) אמרה שיש בעיית מים, הוא (צ"ל- היא) לא אמרה ממתי בעיות המים, אבל שהבעיות בדירה הם הרבה זמן, היא דיברה על שני דברים, ראיתי צינור שמגיע מהקומה התחתונה, דרך החלון, שאלתי אותה מה זה והיא אמרה שהמים נוזלים מהרצפה ואז עשו לה מעקף כדי שתקבל מים. הבנתי ממנה שאולי אחיה עשה לה את זה. שאלתי אותה אם יש עוד בעיה והיא אמרה שיש בעיה בחשמל, היא התחילה להראות לי שהמפסקים לא עובדים, היא הראתה לי חוטים מסועפים, בכל מקום היו חוטים, אני לא ראיתי את זה קודם, כי היה לה שם עציץ גדול מטפס, ואז התברר שאלו חוטי חשמל שנמתחו שם. היא אמרה וגם הבת אישרה שהם פנו לבעל הבית כדי שיתקן את החשמל, שאלתי אם זה רק עכשיו הם אמרה שהוא יודע מזה הרבה הזמן" (ההדגשות אינן במקור- ר.ק). גרסת התובע מקבלת משנה תוקף גם מתמלול השיחה בין התובע לנתבע מיום 17.8.11 (עמ' 5) וגם ממכתב התשובה של הנתבע מיום 18.8.11 שנשלח מטעמו לאור דרישת התובע להחזר ההוצאות מיום 20.7.11, מהם ניתן ללמוד כי הנתבע ידע אודות בעיה כלשהי הקיימת בחשמל. בשונה מכך, עדות הנתבע מיום 10.6.13 הינה עדות יחידה, הנתבע נמנע מלזמן את הדיירת להעיד מטעמו על מנת שתתמוך בגרסתו, כמו כן לא הציג בפניי כל תשתית ראייתית התומכת בגרסה זו. אינני מקבל את גרסתו לפיה הליקויים בדירה החלו במועד כלשהו לאחר מכירת הדירה שכן, לא סביר כי ליקויים בסדר גודל זה כפי שמסתמן מחוות דעתם של אנשי המקצוע (צנרת רקובה ומערכת חשמל שנדרש לטפל בכולה), יקרו תוך פרק זמן של כ- 4 חודשים, אף לא יתכן כי עבור בעיית החשמל אשר לטענת הנתבע הסתכמה בקלקול של כמה מפסקים הפחית לדיירת סך של 1,000 ₪ מדמי השכירות! לאור זאת, לא שוכנעתי כי מדובר בבלאי סביר אשר הוחרג במסגרת הצהרות הצדדים שבסעיף 10 להסכם. לעניות דעתי, לנתבע הייתה ידיעה כלשהי באשר לליקויים אלה או אחרים. ייתכן כי סבר שמדובר בליקויים שאינם משמעותיים שמקורם בבלאי סביר, כפי שטען, ולא היה מודע להיקף הנזק, עם זאת, גם אם הייתי קובע שהנתבע כלל לא ידע אודות הליקויים, סבורני כי היה עליו לדעת מכוח היותו בעליה של הדירה. מכוח מעמדו סביר להניח כי ביקר בדירה מספר לא מועט של פעמים, זאת בהשוואה לביקורו של התובע, ולכן לא מן הנמנע כי ראה את חוטי החשמל שהסתעפו בדירה ואת הצנרת שהייתה מחוברת לשעון הדירתי באמצעות מעקף דרך החלון. התוצאה היא, אם כן, כי הנתבע אחראי כלפי התובע לנזקים שנגרמו לו בשל כך שידע, או לכל הפחות, היה עליו לדעת אודות הפגמים אולם לא גילה זאת לתובע ובכל הפר את חובת תום הלב כלפיו במסגרת מו"מ לקראת כריתת חוזה. ובכל זאת, חרף האמור לעיל, סבורני כי יש להטיל על התובע אחריות כלשהי. כאמור, חובת תום הלב חלה על שני הצדדים לעסקה. התובע הצהיר כאמור בהסכם המכר כי בדק היטב את מצבה הפיזי של הדירה ולכן אינו יכול להתנער מחובותיו. להצהרת התובע יש משמעות המקימה בצידה חובה לעשות כן, ואין בהצהרתו כל סייג המוציא מתכולת התחייבותו "מום נסתר" או פגמים כלשהם בדירה. התובע ידע כי מדובר בדירה ישנה ולכן, ככל שלא היה בידיו כלים לבדוק את מצב הדירה, על אף שהעיד כי מבין בתחום ואין זו הפעם הראשונה שהוא רוכש דירה, היה עליו להביא איש מקצוע ובוודאי שלא להצהיר כי בדק היטב את מצב הדירה והוא קונה אותה "AS IS". מצופה בהתאמה כי קונה דירה יבצע בדיקות מקיפות ולא יסתפק בבדיקה שטחית. לא ברור לי מה מנע מהתובע להביא בעל מקצוע שיבדוק את הדירה עבורו ביתר שימת לב ובפרט כשעסקינן בדירה ישנה אשר הייתה מושכרת כל השנים לצדדים שלישיים (ראה והשווה- ת"א (הרצ') 36177-01-10 רותי מרגלית נ' לירן צבי רובין ניתן ביום 24.7.13). היות וכך, ניתן לייחס לתובע קבלת סיכון, בכך שאפילו מצאתי שהפגמים בדירה הגיעו לכדי "אי התאמה", אין בכך די כדי לסייע לתובע שכן מלכתחילה, בהסכם, הוא ויתר על כל טענה שכזו. לפיכך ובהתאם לנסיבות שתוארו לעיל מצאתי כי, ביחס לעלות תיקון הצנרת, ישא הנתבע באחריות בגובה 30% מהסכום ששילם התובע, היינו- 1,620 ₪ ואילו ביחס לעלות תיקון בעיית החשמל יישא הנתבע באחריות בגובה 70% מהסכום ששולם שהינם 1,050 ש"ח. אינני רואה לנכון לפסוק לתובע את הפיצוי המוסכם העומד ע"ס 17,000 ₪ לא מכוח סעיף 16 להסכם ולא מכוח סעיף 17. סעיף 16 להסכם המכר קובע כי, צד שיפר תנאי מעיקרי ההסכם יהיה חייב לפצות את הצד השני בסכום זה כדמי נזק מוסכמים, אלא שמעיון בסעיף 15 ניתן לראות כי סעיף 10 העוסק בהצהרות הצדדים ואשר הוא שכאמור הופר, אינו אחד מהסעיפים המהווים את עיקרי הסכם. אין מקום אף לפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני. פיצוי כזה, בתביעה שיסודה במחלוקת על קיומם של חיובים חוזיים, יינתן בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט ושמור למקרים מיוחדים (ראה - ע"א 3437/93 אגד נ' יואל אדלר פ"ד נ"ד (1) 817, 835). בענייננו לא שוכנעתי כי המבקש זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה אף לנוכח התוצאה אליה הגעתי לפיה התובע אחראי במידה מסוימת לנזקים שנגרמו לו. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. אני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 2,670 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום וכן הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪. הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום ממועד שקיבל הנתבע את פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. חוזהבניהמסמכיםליקויי בניההסכם מכר