על-פי הנטען בתביעה היה רכב התובעת בעצירה מוחלטת בצומת, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבעות מאחור ופגע ברכב התובעת בחלקו האחורי. התובעת טוענת, כי התאונה ארעה באחריות הנתבעת 1 שלא שמרה מרחק מרכב התובעת. מכאן, חייבת הנתבעת 2 בפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב התאונה בהיותה המבטחת של רכב הנתבעת 1 במועד התאונה הנדונה. בגדר התביעה עתרה התובעת לפיצוי בגין הנזקים הבאים: ירידת ערך בסך 216 ₪ ; השתתפות עצמית בסך 1,049 ₪ ; הקטנת חבות בסך 2,115 ₪ ; כינון פוליסה בסך 162 ₪ ועוגמת נפש בסך 500 ₪; ובסה"כ 4,042 ₪. נטען בתביעה, כי אין מחלוקת בין הצדדים אודות אחריות הנתבעת 1 לקרות התאונה וכי המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב שאלת הנזק. עוד נטען, כי לאחר שהנתבעת 2 הודתה באחריות מבוטחתה, הנתבעת 1, לקרות אירוע התאונה, היא פיצתה באופן חלקי את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה עקב התאונה דנן, תוך שקיזזה מן הפיצוי המגיע לתובעת סך של 3,542 ₪. מכאן, התביעה שבפניי. בתמיכה תביעתה, צירפה התובעת, בין היתר, חוות דעת שמאי, חשבונית תיקון, אישור הפסדים וכן שתי המחאות של הנתבעת 2 ערוכות לפקודת התובעת, הראשונה מיום 23.11.2010 ע"ס 3,741 ₪ והשנייה מתאריך 20.01.2011 ע"ס 1,318 ₪ המתעדות תשלום הפיצוי ששילמה הנתבעת 2 לתובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת עקב התאונה דנן. הנתבעות התגוננו מפני התובענה וטענו, כי תחילה הן לא הכירו באחריותן לנזק הקדמי שנגרם לרכבה של התובעת, ולכן פוצתה התובעת אך עבור נזקיה המוכחים בחלק האחורי של הרכב עפ"י חוות דעת שמאית שהמציאה התובעת בסך 3,741 ₪ (המחאה נפרעה ביום 17.12.2010). בהמשך, לאחר שקיבלה הנתבעת 2 את דרישתה של התובעת לפיצוי בגין הנזק הקדמי, הסכימה הנתבעת 2 ליתן פיצוי נוסף בגין החלק הקדמי בסך 1,318 ₪ (המחאה נפרעה ביום 03.02.2011). נטען כי התשלום הנוסף עבור הנזק בחלק הקדמי נעשה לפנים משורת הדין, ואגב תשלום זה הסתיימו תביעותיה של התובעת כלפי הנתבעות בקשר לתאונה הנדונה. לאור זאת, טוענות הנתבעות כי התביעה דנן הינה בבחינת ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונן. עוד נטען, כי עקב התשלום הנ"ל נותרו ראשי נזק במחלוקת - עוגמת נפש והקטנת חבות. באשר לעוגמת הנפש, נטען כי אין מקום לפיצוי מסוג זה בתביעה שעניינה נזקי רכוש. לעניין הקטנת חבות, טוענות הנתבעות כי אין להן כל נגיעה לראש נזק זה, מכיוון שהוא קיים על מנת להסדיר את חוזה הביטוח שנחתם בין התובעת לבין המבטחת של רכבה וענייננו בהתאמת פוליסת הביטוח ותשלומי הפרמיה עם המצב הביטוחי של הרכב. לאור כל האמור לעיל, עותרות הנתבעות לדחיית התביעה נגדן תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט. בדיון הראשון שהתקיים בפניי הודתה התובעת, כי קיבלה לידיה שני תשלומים מהנתבעת 2 : הראשון ע"ס 3,741 ₪ ; והשני ע"ס 1,318 ₪. לטענתה, נותרה הנתבעת 2 חייבת בגין יתרת הנזק עפ"י חוות הדעת השמאית סך של 3,258 ₪. עוד טענה התובעת, כי היא נשאה מכיסה הפרטי בתשלום יתרת הנזק שארע לרכבה עקב התאונה ואשר סירבה הנתבעת 2 לפצותה בגינו, כאמור. לעומתה, טען נציג הנתבעת 2 כי תחילה סירבה הנתבעת 2 להכיר באחריותה לנזק הקדמי ברכב התובעת. לכן, שולם פיצוי ראשון בסך 3,741 ₪ בגין הנזק האחורי בלבד. בהמשך, הסכימה הנתבעת 2 לקבל אחריות גם על הנזק הקדמי ברכבה של התובעת, אך התברר כי התובעת כבר הפעילה את פוליסה הביטוח שלה וקיבלה פיצוי בגין הנזק בחלק הקדמי מן המבטחת של רכבה. לכן, פיצתה הנתבעת 2 את התובעת בגין נזקיה העקיפים - השתתפות עצמית, כינון וירידת ערך חלקית- הקשורים לנזק בחלק הקדמי של רכב התובעת ואשר נוצרו אגב הפעלת הפוליסה ע"י התובעת, כאמור. לאור הסבריו של נציג הנתבעת 2 ביקשה התובעת לתקן את תביעתה. כתב תביעה מתוקן הוגש לתיק ובגדרו טענה התובעת, כי עקב התאונה היא נהדפה אל עבר הרכב שהיה לפניה, ולכן נגרם נזק גם בחלק הקדמי של רכבה, שאף הוא באחריות הנתבעות. עוד ציינה התובעת בכתב התביעה המתוקן, כי הנתבעת 2 דחתה את דרישתה לפיצוי בגין הנזק הקדמי שנגרם לרכבה כתוצאה מהתאונה הנדונה. לכן, עתרה התובעת בגדר כתב התביעה המתוקן לקבלת פיצוי בגין הנזק בחלק הקדמי של רכבה בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה בסך 3,190 ₪; פיצוי בגין הפסד ימי עבודה בסך 1,000 ₪ וכן עוגמת נפש והוצאות בסך 1,500 ₪, ובסה"כ 5,690 ₪. הנתבעות הגישו כתב הגנה מתוקן ובגדרו טענו, כי התובעת קבלה מן המבטחת שלה פיצוי בגין הנזק שנגרם לחלק הקדמי ברכבה. כן חזרו הנתבעות וטענו, כי שילמו לתובעת פיצוי בגין הנזקים עקיפים הקשורים לנזק בחלק הקדמי. בדיון השני שהתקיים בתיק, חזרו הצדדים על טענותיהם שבכתבי הטענות. בתום הדיון, הוריתי לתובעת להמציא לתיק אסמכתאות המעידות על הפיצוי שנתקבל מטעם המבטחת שלה. תיעוד כאמור הומצא לתיק ע"י התובעת שכלל, בין היתר, פירוט אודות גובה הפיצוי שקיבלה התובעת מחברת הביטוח שלה, ביטוח ישיר בע"מ. הנתבעות הגישו תגובה מטעמן ביחס למסמכים שצורפו כאמור ע"י התובעת. לתגובתן צירפו הנתבעות עותק צילומי מההמחאות שהעבירו לתובעת הראשונה ע"ס 3,741 ₪ והשנייה ע"ס 1,318 ₪, וכן פירוט לראשי הנזקים ששולמו. אחר עיון בכתובים ושלל המסמכים שצירפו הצדדים לתיק, אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעות מודות באחריותן לקרות אירוע התאונה. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסוגיית הנזק. תחילה הוגשה תביעה בגין ראשי הנזק הבאים: ירידת ערך, כינון פוליסה, השתתפות עצמית, הקטנת חבות ועוגמת נפש. בהמשך, תיקנה התובעת את תביעתה ועתרה לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם לחלק הקדמי של רכבה בעקבות התאונה הנדונה, בטענה כי על אף הפעלת הפוליסה לא שילמה לה המבטחת שלה את הנזק בגין הנזק הקדמי שארע לרכבה, ועל כן היא נאלצה לשאת בנזק זה מכיסה הפרטי. יוצא, אפוא, כי בכתב התביעה המתוקן וויתרה התובעת על פיצוי בגין ראשי נזק של ירידת ערך, השתתפות עצמית, כינון פוליסה והקטנת חבות. כך, שכתב התביעה המתוקן התייחס אך לנזק בגין החלק הקדמי אשר לגביו טענה התובעת, כי הן המבטחת והן הנתבעת 2 מיאנו לשלם לה פיצוי עבורו. הנתבעות דחו, מכל וכל, את טענות התובעת בהקשר זה. מעיון במסמכים שצירפו הצדדים לתיק עולה, כי תחילה הכירו הנתבעות באחריותן לנזק בחלק האחורי של רכב התובעת וסירבו להכיר באחריות לנזק שארע בחלק הקדמי. לאור זאת, העבירו לתובעת תשלום ראשון בסך 3,741 ₪ (המחאה מיום 23.11.10) בגין הנזק הישיר שנגרם לחלק האחורי של רכב התובעת בסך 3,190 ₪ בהתאם לחוות הדעת השמאית שהמציאה התובעת, וכן סך נוסף של 350 ₪ בגין שכ"ט השמאי מטעם התובעת, ובסה"כ 3,740 ₪. בהמשך, שיגרה המבטחת של התובעת, ביטוח ישיר, אל הנתבעת 2 דרישה לפיצוי התובעת בגין נזקיה העקיפים - השתתפות עצמית בסך 1,049 ₪ ; ירידת ערך לפי הערכת שמאי בסך 216 ₪ ; כינון בסך 162 ₪ והקטנת חבות בסך 2,115 ₪ - זאת לאחר שהתובעת פוצתה בגין הנזק הישיר בחלק הקדמי ע"י המבטחת שלה, כפי שעולה ממכתב הדרישה הנ"ל. לאחר קבלת הדרישה של ביטוח ישיר, העבירה הנתבעת 2 לתובעת פיצוי נוסף בסך 1,318 ₪ בגין נזקיה העקיפים שנגרמו לתובעת אגב הפעלת הפוליסה וקבלת הפיצוי בגין הנזק הישיר בחלק הקדמי של הרכב, ע"י המבטחת של התובעת. מעיון בפירוט שצירפה הנתבעת 2 עולה, כי התשלום השני כלל בחובו את ראשי הנזק בגין השתתפות עצמית בסך 1,049 ₪, כינון בסך 162 ₪ וכן ירידת ערך יחסי בגין החלק הקדמי בלבד בסך 108 ₪ (מחצית מהסך של 216 ₪). יצוין, כי התובעת בעצמה צירפה מכתב ששיגרה אליה המבטחת שלה, ביטוח ישיר, מיום 20.12.2010, ולפיו אושרה תביעתה לפיצוי בגין התאונה מושא התובענה ושולם לה פיצוי בגין הנזק הישיר בחלק הקדמי בסך 4,341 ₪ ובצירוף מע"מ בסך 694 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי שהתובעת המציאה, וכן פיצוי נוסף בסך 477 ₪ עבור שכ"ט שמאי (מתוך הסכומים הנ"ל קוזזו השתתפות עצמית, כינון והקטנת חבות). בנסיבות אלו, משקיבלה התובעת פיצוי הן בגין הנזק הישיר בחלק הקדמי והאחורי, והן בגין הנזק העקיף משתי המבטחות של הרכבים המעורבים, קרי הנתבעת 2 וביטוח ישיר - המבטחת של רכב התובעת, מיצתה התובעת את מלוא תביעותיה הקשורות לתאונה הנדונה, ובכלל זה התביעה שבפניי. יובהר, כי בתביעתה המתוקנת וויתרה התובעת על דרישתה לראש הנזק של הקטנת חבות. באשר להפסד ימי עבודה, ראש נזק כלל לא הוכח, ועל כן אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגינו. לעניין עוגמת נפש, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה בתיק שעניינו נזקי רכוש (במובחן מנזקי גוף). לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 300 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. רכבמשפט תעבורהצומת