1. זוהי תביעה נזיקית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע ביום 24/9/09 , במהלך חופשתו במלון "קיסר", עת בילו הוא ורעייתו על הטיילת אשר על שפת הכינרת, ליד מלון "שירת הים ", ןכתוצאה מרשלנות הנתבעת כנטען , נפל התובע ונחבל מצינור (מנול) עבה שהיה מונח במרכז רצפת הטיילת, ואשר היה מקובע במרכז הטיילת, בשל עבודות בנייה ושיפוצים במדרחוב ובטיילת. התובע פונה באמצעות מד"א לבית-חולים פוריה, וחתך שהיה ברגלו נתפר. התובע טען, כי סך נזקיו הם 11,737 ₪, וכי לסכום זה יש להוסיף את ימי חופשתה של אשתו, פיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל וכו', בהתאם לשיקול דעת בית-המשפט. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה והודעה לצד ג' כנגד אלביליה חנן בע"מ, כמי שביצע לטענתה את העבודות במקום בזמן התאונה. הנתבעת בכתב הגנתה, הכחישה את כל פרטי הרשלנות המיוחסים לה, ובכלל זה הכחישה קש"ס בין רשלנות זאת לתאונה. צד ג' טען להגנתו, כי בחודש ספטמבר 2009, היה בשלב גמר עבודות ומסירה ראשונית של האתר - מוזיאון פתוח טיילת טבריה, לאחר שביצע באתר עבודות פיתוח. במהלך החודש הושלמו העבודות, ולא נשאר כל מפגע בטיחותי או ציוד שלו באתר, וכי במהלך ביצוע העבודות, נקט הוא בכל אמצעי הזהירות והבטיחות הדרושים. עוד טען צד ג' כי הרשות המזמינה הינה החברה הממשלתית לתיירות ולא המודיעה, כך שכל התחייבויות צד ג', הינן כלפי החברה הממשלתית לתיירות. בספטמבר 2009, מלון "שירת הים" ביצע עבודות שיפוצים מטעם עצמו ולא באמצעות צד ג'. דיון והכרעה: 3. ביום 19/4/2013 התקיים דיון בתיק בו שמעתי את התובע ורעייתו ואת מר מאיר אלביליה מטעם צד ג'. בבחינת נסיבות התאונה, אני מאמינה לתובע, כי הוא נתקל במנול, וכי כתוצאה מאותה היתקלות הוא נפל ונפגע. לעדותו מצאתי חיזוק בעדותה של אשתו, ושניהם הותירו בי רושם מהימן ואמין. 4. באשר לשאלת האחריות, נהיר הוא כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובע. התובע הוא המבקר במקום, והנתבעת כרשות מקומית אחראית על השטחים הציבוריים בתחום עיריית טבריה, ובאחריותה הסרת כל מכשול, מפגע ו/או מטרד להולכים ושבים ברחובותיה. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, אני קובעת כי הנתבעת אכן חבה חובת זהירות כלפי התובע, וכי חובה זו הופרה על ידה בעת שהותירה מפגע כזה בדרך, וזאת בשים לב לכך, שהנתבעת לא טרחה להעיד איש מטעמה, כדי לסתור את טענות התובע, אודות קיום המפגע בשטח הציבורי וכיוצ"ב. מצופה ממנה, כי תעיד מי מטעם הפיקוח שלה, אשר יצביע כי ככלל היה פיקוח במקום, לרבות פיקוח על עבודות הבנייה שבוצעו שם. אומנם יכול ויטען הטוען, כי שטח ציבורי אינו סטרילי, ולא ניתן לצפות כי בכל נקודה נתונה יהיו השטחים הציבוריים נקיים מכל מפגע, אך אין טענה זו רלוונטית למקרה דנן, כאשר המדובר כאן במפגע שהיה מקובע לרצפת הטיילת, כך שאין המדובר במפגע שנוצר זה עתה. הנתבעת צפתה או הייתה יכולה לצפות, כי קיומו של אותו מפגע יגרום לנזק שאירע, וזאת בשים לב שהאירוע ארע בשעה 21.30 לערך, דהיינו בשעות הלילה, כך שקשה יותר להבחין בדברים. 5. בנוגע לצד ג', מצאתי לנכון לדחות את ההודעה לצד ג' נגדו, משלא הוכח בפניי, שזה עבד שם ו/או אחראי למכשול בצורה כלשהי. מר מאיר אלביליה העיד בפניי ביום 19/4/2013, כי עשו עבודות פיתוח, ובתאריך שצוין (לפני האירוע), בצעו מסירה ראשונה ונשארו להם אירועים קטנים, כמו ניקיונות. מקום הפגיעה ליד מלון שירת הים, הינו מקום פרטי, כל העבודות האלה נעשו ע"י מלון שירת הים. בתקופת העבודה, כל זמן שעבדו, המקום היה מגודר עם פחים, בטיילת עשו עמודי תאורה, הם יצקו את הרצפה של הטיילת, ואינו יודע למה המנול יועד. סמוך למלון שירת הים, בנו אונייה מבטון. הוא אינו מכיר את המנול שראה בתמונה, ולא יכול לדעת אם זה הורכב על ידם, או על-ידי "שירת הים". בתקופה המדוברת המקום לא היה מגודר, אלא פתוח לקהל, כי העבודות הסתיימו. בתום הדיון, התרתי לצד ג' לבדוק את התמונות שהוצגו ואת המכשול שנראה בתמונות, מול העבודות שבוצעו על-ידי צד ג' בפועל. מר אלביליה הודיע ביום 28/4/2013, כי לאחר בדיקה, אין לצד ג' קשר עם טענות התביעה. 6. הנתבעת מצידה, לא הוכיחה, כי העבודות נשוא המפגע בוצעו על-ידי צד ג', משגם לא העידה איש מטעמה בנידון. יתרה מזאת, גם בדברי התובע, אין אחידות דעים, לגבי השאלה, האם היו עבודות בנייה במקום או לאו, ובכלל זה במידה שכן מה היקפם: " ש. אתה מתאר בכתב תביעתך שזה היה אתר עבודות ? ת. לא מצוין שום אתר עבודה. ש. היו עבודות או לא ? ת. היו עבודות. ש. ראית אתר עבודות? ת. שטח קטן. ש. היו עבודות בנייה ? ת. לא . זה היה בלילה. זה לא אתר עבודות, זה מנול שהכינו לחשמל". (ישיבה מיום 19/4/2013, עמ' 6-7) אף גב' לוטאטי טענה, כי לא ראתה שום עבודות, וכי אין לה מושג אם היו עבודות באותו רגע, הייתה זו שעת לילה (שם, עמ' 8). לכך מתווספת העובדה, כי הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא, כי באותו מועד מי שבצע את העבודה במקום נפילת התובע הוא צד ג', וכי צד ג' הוא שבנה את המכשול ו/או מי מקבלי המשנה שלו. משלא הוכח כאמור, דין ההודעה לצד ג' להידחות. 7. באשר לאשם תורם, לא מצאתי להטיל על התובע כל אשם תורם, הן לאור נסיבות הנפילה, מהות המפגע ומיקומו, וכן שעת התרחשות האירוע. 8. התובע טוען לנזקי הבאים : א. 437 ₪ פינוי באמבולנס - אומנם האישור שצורף לתביעה אינו קריא, אך לא נסתרה הטענה שסכום זה שולם על-ידי התובע, ולכן אני מוצאת לנכון לפסוק לו סכום זה. ב. 3,000 ₪ - התשלום שיאלץ התובע לשלם למלון "קיסר" עבור חופשה חלופית, כאשר החישוב נערך עפ"י הצעת מחיר שהתקבלה מהמלון - לא מצאתי לנכון לפסוק תשלום זה, שעה שנראה שלפחות חלק מימי החופשה ניצל עד שנפצע (החופשה הייתה מ- 23/9/09 ועד 26/9/09). טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו בפניי מ- 19/4/2013, עמ' 6 : " ש. אתה סובל, למה לא חזרת הביתה ? ת. זו חופשה שניתנת לי על ידי משרד הבטחון של פעם בשנה, כסף לקבל בחזרה, לא הייתי מקבל. ש. חופשה חלופית ניסית לקבל ? ת. הייתי שם כבר יומיים, נשאר לילה אחד לחופשה.". בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה, ובכלל זה, לא בטוח שהחופשה החלופית תהיה דווקא במלון "קיסר", אין די בהצעת המחיר שצרף כדי להוכיח זאת, שעה שמדובר בהצעה בלבד. ג. 300 ₪ עלות דלק - איני מוצאת לנכון לפסוק בעבור ראש נזק זה. מעבר לכך, שהמדובר בהערכה, לא ברור חד משמעית לאן יצא לחופשה הבאה, הואיל ויכול והחופשה תהיה במקום קרוב יותר למקום מגוריו, דבר שיאלצו לשלם פחות דלק. ד. 8,000 ₪ בגין כאב וסבל, היעדר הנאה משחייה בבית הלוחם, אובדן טיפולים אליהם לא יכול ללכת במסגרת זכאותו לטיפולים במשרד הביטחון בשל הפגיעה והמנוחה - יש להצר על כך, שאישור המחלה בעבור ה- 18 יום הוצא בדיעבד, דהיינו ב- 11/10/09 הוצא אישור מחלה בעבור 24/9/09 ועד ל- 11/10/09, כאשר אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים. מעבר לכך, התובע לא צרף כל אסמכתא המצביעה על כך, כי באותה עת, נקבעו לו טיפולים והוא הפסיד אותם בגין פגיעה זו וכיוצ"ב. התובע טען מחד, בכתב התביעה, כי נאלץ לשהות בביתו בחופשת מחלה 18 יום, ואילו בעדותו בפניי טען ל- 20 יום (שם, עמ' 6). עיקר נזקי התובע מתמקדים בראש הנזק של כאב וסבל, ולאחר שעברתי על גיליון חדר מיון, ובהתחשב במהות החבלה שנגרמה לתובע ובנסיבותיה, אני קובעת, כי יש בסכום של 5,000 ₪, כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה. ה. 5 ימי חופשה של רעיית התובע - התובע לא הציג בפניי כל אסמכתא, מה עלות ימי החופשה של רעייתו. לא די בטענת ב"כ התובע, כי אשת התובע משתכרת 8,000 ₪ לחודש, והיה מקום להציג אסמכתא בנידון, ובכלל זה, גם בימים שבהם שהתה או תשהה בחופשה, יש להניח כי גם היא נהנתה מהם, ועל כן, איני מוצאת לנכון לפסוק כל פיצוי בגין כך. נזקי התובע אם כך מסתכמים בסך של 5,437 ₪. 9. לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 5,437 ₪ תוך 30 ימים, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪ (נוסף להוצאות ושכ"ט עו"ד בהן חויבה הנתבעת כלפי התובע בעבר), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15%. אני דוחה את ההודעה לצד ג', ומחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 500 ₪. נפילה