תאונת דרכים: אי ציות לתמרור "עצור" התובעת תבעה את הנתבעת בגין פגיעה ברכבה. לטענת התובעת בכתב התביעה, בתאריך 14.11.10 נסעה ברכבה באבן יהודה בכביש הראשי ואילו הנתבעת נסעה בכביש צדדי ונכנסה לנתיב שבו נסעה התובעת, מבלי לציית לתמרור "עצור". כתוצאה מכך, פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת. הנתבעת הודתה באחריותה, אך חברת הביטוח שלה, חברת הביטוח "אליהו", הסכימה לשלם סך של 5,296 ₪ בלבד, מתוך סכום תביעה של 8,993 ₪, שהוא סכום הנזק, על פי דו"ח השמאי, כולל שכר טרחה. לפיכך, הגישה התובעת תביעה בסך 3,697 ₪ עבור הפרש בין הנזק שנגרם לה לבין הפיצוי ששולם, ולכך היא מבקשת להוסיף הוצאות משפט ריבית ועוגמת נפש. הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי בתאריך הנדון היא נסעה באבן יהודה ברחוב העצמאות מצפון לדרום במהירות המותרת, כאשר בהתקרבה לצומת שבין רחוב העצמאות לרחוב השומרון עצרה בתמרור "עצור". לטענתה, התמרור ממוקם כך, ששדה הראייה חסום על ידי הבניינים הממוקמים בפינת הרחובות העצמאות - השומרון. לאחר העצירה טענה הנתבעת, כי התקדמה באיטיות, על מנת להשלים את הפנייה ימינה לרחוב השומרון וכי בעודה משלימה את הפנייה, הגיח משמאל רכב הנוסע "במהירות מסחררת" ברחוב השומרון ממזרח למערב. לטענתה, הרכב של התובעת פגע עם חלקו הקדמי הימני בחלק הקדמי השמאלי של המכונית ונעצר. עוד טענה הנתבעת כי החליפה פרטים עם התובעת וכי התובעת הודתה בפניה כי נסעה במהירות מופרזת, כאשר לפתע "צץ במקום" אדם, שטען שהיה עד ראייה והחל להתלהם ולהתסיס את התובעת כלפיה. לטענת הנתבעת, היא כלל לא ידעה היכן הוא היה ומה ראה ולא ראתה אותו במהלך האירוע עצמו. התביעה הוגשה במאי 2011. התובעת הגישה תלונה למשטרה בגין הפגיעה שנגרמה לה, וזאת בשל כך, שהנתבעת לא עצרה בעצור. הוגש כנגד הנתבעת כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה, בפתח תקווה, והנתבעת הגיעה להסדר טיעון עם המאשימה ולפיו הועמד כתב האישום על כך שהנתבעת נכנסה לצומת לא פנוי בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה, ובכך הודתה הנתבעת. לפיכך, בבואנו לדון בטענות הצדדים בתיק זה, יש להביא בחשבון את הודאת הנתבעת בבית המשפט לתעבורה כי נכנסה לצומת לא פנוי בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה. הצדדים התייצבו בפני ולאחר שהסכימו לשינוי המותב, באשר המותב הקודם ששמע את הדיון היה כבוד הרשם הבכיר יגאל נמרודי. אציין, כי שמעתי שוב את עדויות כל הצדדים. התובעת בדיון העידה כי הצומת שאליה נכנסה הייתה צומת T , כאשר הנתבעת נכנסה לצומת בזמן שהתובעת כבר הייתה בצומת וכך נכנסה לנתיב שבו הייתה התובעת. התובעת ציינה כי הייתה זו התאונה הראשונה שלה והיא הייתה בת 22 בלבד. היא לא ידעה אם אפשר לנהוג ברכב, אך נראה היה לכאורה שניתן לנסוע בו, אולם מיד לאחר שהתחילה לנסוע הבחינה כי ההגה נוטה כל הזמן שמאלה ולכן לא בטיחותי לנהוג בו ואחרי דקה עצרה במקום בטוח וקראה לגרר. בתשובה לשאלה בחקירה נגדית היא ענתה : "היא בדיוק נכנסה כשאני בולמת באותו שבריר של שנייה שראיתי שהיא נכנסת לצומת בלמתי וזה מה שיכולתי לעשות" (ראו: עמ' 8 שורות 19-20). בהמשך היא מציינת : "בלמתי, אבל כשאתה בולם יש מרחק בלימה. אני נהגתי כחוק, כפי שמותר לנהוג בכביש הזה. אני לא נהגתי מהר כפי שהנתבעת טוענת. בנוסף יש משטרה שחקרה וזה גוף אובייקטיבי שיכול להעיד מה היה שם." (ראו: עמ' 8 שורות 26-28). התובעת הביאה עד, שהיה עד לתאונה, מר אלי X אשר העיד כי כאשר מגיעים לצומת השטח הוא שטח עירוני עם פסי הרעדה ולכן אי אפשר לנסוע מהר. הוא ציין עוד כי הוא היה ממש מאחורי התובעת וראה כיצד הנתבעת באה מצד ימין הייתה אמורה לקחת ימינה והתנגשה ברכב התובעת. על פי עדותו הוא ראה את ההתנגשות עצמה, כאשר הפגיעה הייתה בגלגל הקדמי הימני של התובעת ואילו הנתבעת פגעה עם חזית רכבה. הוא עצר, וניסה לסייע, ועוד הוא מציין כך: "הנהגת השנייה יצאה החוצה ועד כמה שזכור לי היא האשימה את התובעת בנסיעה מהירה. לא היה ולא נברא, נסענו כולנו באותה מהירות". (ראו: עמ' 9 שורות 9 - 16). עוד הוא ציין בתשובה בחקירה נגדית כי הנתבעת לא נתנה זכות קדימה, אלא ניסתה להשתלב, ועוד הוא מציין כי ראה את רכב הנתבעת מתפרץ ופוגע ברכב התובעת. בהמשך הדיון העידה גם הנתבעת וציינה כי הגיעה לצומת אשר שדה הראייה בה מאוד מוגבל ולאחר זמן מועצת אבן יהודה החליפה את הצומת מצומת טי לכיכר, וזאת לאחר שהוכרה כצומת מסוכנת. לאחר שהנתבעת הגיעה לצומת ועצרה, לטענתה, נכנס בה רכב התובעת. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים עיינתי בחומר המצוי בתיק וכן בתמונה שצורפה ת/1 המציגה את הפגיעה בגלגל רכב התובעת אני מוצאת כי יש מקום לקבל את התביעה במלואה. יש לציין כי הנתבעת הודתה בבית המשפט לתעבורה כי נהגה בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה, דהיינו, נכנסה לצומת לא פנוי, ובכך יצרה סיכון אשר גרם לתאונה. הנתבעת צריכה הייתה להמתין עד אשר הצומת פנוי לחלוטין ורק אז להיכנס לצומת ולהמשיך בנסיעה. מדובר בצומת שהכניסה אליו הייתה רק לאחר ציות לתמרור "עצור". הנתבעת טענה כי התובעת נסעה מהר, ולכן לא הבחינה בה ובכך היא יצרה סיכון. לא קיבלתי טענה זו של הנתבעת וזאת לאור עדותו של העד שהתייצב בדיון, עד אשר אין לו כל קשר לתובעת, הוא מהווה עד ראייה אובייקטיבי, שראה את האירוע, כאשר נסע בעקבות רכב התובעת. על פי עדותו של עד הראייה שנתתי אמון בעדותו, התובעת נסעה לאט, במהירות הראויה לשטח ותוך שיש בכביש פסי הרעדה אשר ממילא אינם מאפשרים נסיעה מהירה. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת אחראית למלוא הנזק שנגרם לתובעת. אשר לנזק - הנתבעת 2, חברת הביטוח, טענה כי לא היה צורך להחליף את המתלה הקדמי הימני בסך של 1,850 ₪. התובעת הביאה לעדות את השמאי אשר קבע כי יש להחליף את המתלה הקדמי הימני, הוא אף נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית. השמאי העיד כך: "כל תוצאה של פגיעה ישירה במתלה בחישוק, עד כדי מצב כמו שיש בתמונה, מתלה יכול להיפגע. פגיעה ברכב כל מכה ישירה יכולה לעקם את המתלה" (ראו: עמ' 6 שורות 24-26ׂׂׂ ). השמאי הראה תמונה של צלחת הצמיג שמראה כיצד החישוק חטף מכה ולכן קיימת חובה להחליף את המתלה הקדמי. עוד ציין, כי ניתן לראות כי מדובר בנזק טרי כתוצאה מהתאונה. קיבלתי את עדותו של השמאי במלואה ואני מוצאת כי הוכח כי הנזק שנגרם לתובעת הוא במלוא הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי. לפיכך, אני מקבלת את התביעה במלואה, דהיינו, את מלוא ההפרש, כפי שצויין בכתב התביעה בסך של 3,697 ₪. לכך יש להוסיף 500 ₪ בגין התייצבות השמאי לעדות, 250 ₪ בגין התייצבות העד וכן 750 ₪ הוצאות משפט. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 5,197 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. משפט תעבורהתאונת דרכיםאי ציות לתמרורתמרורים