פיצויים על עוגמת נפש בחופשה במצרים

פיצויים על עוגמת נפש בחופשה במצרים 1. בפני תביעה לחיוב הנתבעים לשלם לתובעים בגין הפסדים ועגמת נפש שנגרמו להם במהלך חופשה במצרים, אליה יצאו התובעים. 2. התובעים 1 עד 6 תובעים יחד ולחוד את הנתבעים 1 עד 3. התובעים 7 עד 9 תובעים את הנתבעים 2 עד 3 בלבד. 3. לטענת התובעים כולם, הם החליטו לצאת יחדיו ביום 21.4.11 לחופשה במצרים, כאשר מוקד חופשתם הינו בשארם אל שיח' שבסיני. לצורך כך, כך לטענת התובעים, הזמינו התובעים 7 עד 9 באמצעות סוכנות תיירות "רשיד טורס" בנצרת חדר במלון "שרתון שארם" - הנתבע 3 ובהזמנתם הדגישו, כי הם חפצים בחדר המשקיף לעבר הים. מנגד, כך עפ"י הנטען בכתב התביעה, הזמנת התובעים 1 עד 6 בוצעה באמצעות הנתבעת 1. 4. בטרם בוצעה ההזמנה, ביקשו התובעים 1 עד 6, לדעת פרטים לגבי הנתבע 3 ונמסר להם באמצעות מר מחמוד בסול, הנציג מטעמם, כי מדובר בבית מלון מפואר ויוקרתי. כאשר בוצעה ההזמנה נכתב, כי הסוויטה שיקבלו התובעים 1 עד 6 תשקיף לים. העסקה בוצעה בעבור 5 לילות ובגינה נדרשו התובעים לשלם סך של 2,100 דולר. התובעים פעלו בהתאם. 5. עוד טוענים התובעים, כי ביום 21.4.11 הם יצאו, כל אחד ברכבו, ועברו את מעבר הגבול. התובעים הגיעו לבית מלון, הנתבע 3, בסמוך לשעה 13:30 ונמסר להם כי הם יקבלו את חדריהם תוך פרק זמן קצר. בניגוד לאמור לעיל, החדרים של התובעים היו מוכנים רק בסמוך לשעה 17:00. זאת ועוד, בטרם קבלת הסוויטה ביקשו התובעים 1 עד 6 לראותה. בנסיבות אלו, הוביל נציג מטעם הנתבע מס' 3 את התובעים לקומה 4 זאת באמצעות המעלית ומשם הורה להם ללכת רגלית כ- 200 מטר דרך מסדרון מפותל. בהגיעם לסוויטה, נדהמו התובעים 1 עד 6 לגלות, כי אמנם עסקינן בחדר גדול יחסית, אולם אין המדובר בסוויטה, שכן מדובר בחדר מקושט בריהוט לא חדיש, מוזנח, בעל סירחון עז, ריח ביוב נודף ממנו, צבע טרי על קירות המסדרונות בו וכן במסדרון המפותל. 6. בנסיבות אלו, סירבו התובעים לקבל את החדר וציינו, כי אין המדובר בהזמנה שבוצעה על ידם וכי רצונם הוא לקבל סוויטה המשקיפה לעבר לים. הנתבע מס' 3 טען בתגובה, כי ההזמנה שנתקבלה אצלו היתה לסוויטה רגילה בצורת זווית ולא ניתן לקבל סוויטה מפוארת בקומה 7. לטענת התובעים, החדר שהוצע להם אינו עונה על קריטריונים של סוויטה. 7. כך מוסיפים וטוענים התובעים, כי הם חזרו ללובי המלון, יצרו קשר עם הנתבעת 1 ונמסר להם ליצור קשר טלפוני עם נציג מטעם הנתבעת 1 בשארם אל שייח. התובעים עשו כן והנציג איתו יצרו קשר הבטיח להגיע למלון ולטפל בעניין. לטענת התובעים, נציג כאמור לא הגיע, בשלב זה החלו שיחות בין התובע 1 לבין הנתבעת 1 והובטח כל העת כי העניין יטופל. 8. בשלב זה התברר, כך לטענת התובעים, כי גם החדר שקיבלו התובעים 7 עד 9 היה בעל מאפיינים זהים לחדר שקיבלו התובעים 1 עד 6. לאחר מסכת שיחות ארוכה, התבקש התובע 1 לנסוע ברכבו ולאסוף את נציג הנתבעת 1 מבית המלון והוא פעל בהתאם. גם לאחר מאמצים מצד נציג הנתבעת 1 התברר, כי לא ניתן לקבל סוויטה אחרת והחדר שהוצע לתובעים 1 עד 6 נותר בעינו. התובעים שוב ביקשו להחליף לאלתר את בית המלון ולהעבירם למלון אחר. הנתבעת 1 הבטיחה לעשות כן, אולם ביקשה מן התובעים ללון לילה אחד אצל הנתבע 3 שכן לא ניתן בשלב זה להעבירם למלון אחר. 9. בתום יום מעייף, כך לטענת התובעים, ושיחות קדחתניות, קיבלו התובעים 1 עד 9 בסמוך לשעה 21:00 חדרים רגילים בקומה 2 ונוכחו לגלות, כי גם מחדרים אלה נודף ריח רע של ביוב, צבע טרי ומדובר בריהוט ישן שעבר שיפוץ כללי. התובעים 1 עד 9 נאלצו להישאר בחדרים למספר שעות בודדות. התובע מס' 7 החל להקיא ונראה כי לכאורה הורעל מהאוכל. הנתבעת 1 ביקשה מן התובעים 1 עד 6 לעזוב את המלון ביום 21.4.11 ולעבור למלון אחר "ג'אז מרבל ביץ" בשארם. 10. בנסיבות העניין, התובעים 7 עד 9 יצרו קשר טלפוני עם סוכנות התיירות "רשיד טורס" וביקשו להזמין חדר במלון "ג'אז מרבל ביץ" אולם נמסר להם, כי בין סוכנות התיירות לבין המלון המבוקש, לא מתקיימים קשרים עסקיים ו/או הידברות כלשהי. בסופו של יום, הוסכם כי התובעים 7 עד 9 יקבלו חדר במלון האמור ואולם, הם התבקשו לשלם עבור כל לילה 110 דולר, דהיינו 440 דולר ל- 4 לילות. התובעים הציעו הצעה חלופית כמפורט בכתב תביעתם וחזרו על בקשתם כי החדרים במלון "ג'אז מרבל ביץ" ישקיפו לחוף הים ונענו בחיוב. עוד נטען כי במעמד השיחות סוכם עם מר רשיד טורס כי הכסף ששולם על ידי התובעים 7 עד 9 בטרם נסיעתם לסיני יוחזר להם כאשר יחזרו ארצה, ואולם רשיד טורס לא עשתה כן והתובעים 7 עד 9 מציינים כי הם שומרים לעצמם הזכות להגשת תביעה נפרדת בעניין זה. 11. זאת ועוד, התובעים כולם הגיעו לבית המלון "ג'אז מרבל ביץ" ובסמוך לשעה 17:00 קיבלו חדרים, אולם אלו השקיפו לכיוון הבריכה ולא לים. התובעים שבו וניהלו מסכת שיחות עם הנתבעת 1 בעניין זה ונאלצו להסכים, כי בגין חדרים המשקיפים לים ישלמו התובעים סך של 360 דולר נוספים. 12. בסופו של יום ובסמוך לשעה 18:00, קיבלו התובעים 1 עד 9 שלושה חדרים המשקיפים לעבר הים, ואולם בהמשך הנופש וביום 23.4.11, הודע לתובע 1 על ידי נציג הנתבעת 1 כי התקבלה תלונה מאת הנתבע 3 כי מהסוויטה נגנבו 8 כריות שינה. התובע 1 מסר כי מדובר בטענה קנטרנית ומגוחכת, אולם בהמשך הודע לתובע 1, כי הנתבע 3 הגיש כנגדו וכנגד בני משפחתו תלונה במשטרה המצרית בגין גניבת 8 כריות שינה ואף התבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד התובע 1 ובני משפחתו ולחלופין, הוצעה הצעת תשלום בגין 8 כריות השינה שנגנבו, כך לכאורה, מבית המלון. בהמשך התקיימה פגישה בין התובע 1 לבין הנתבע 3 אשר במהלכה התברר כי הכריות לא נגנבו מהסוויטה אלא מחדרים אחרים ולאחר דין ודברים מנהל הנתבע 3 אף ביקש סליחה מן התובע 1. 13. לטענת התובעים, קיימת להם יתרת זכות המגיעה להם מאת הנתבעת 1 וכפי המפורט בסעיף 51 לכתב תביעתם. הנתבעת 1 מנגד, ביקשה להגדיל את הונה תוך שדרשה מהתובעים תשלום נוסף בסך 355 דולר. לטענת התובעים, דרישה זו של הנתבעת 1 אינה בדין מן ההנמקות המפורטות בכתב תביעתם. 14. בנסיבות העניין, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בסכום התביעה ובפיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. 15. בכתב הגנתה, מכחישה הנתבעת 1 את הנטען על ידי התובעים ולטענתה דין התביעה כנגדה להידחות או להימחק על הסף מהסיבות המפורטות בכתב ההגנה. לטענת הנתבעת 1, התובעים בחרו להכניס שתי תביעות בתביעה אחת, זאת מטעמים כלכליים ומתוך רצון לחסוך בהוצאות משפטיות. לטענת הנתבעת, התובעים לא הצליחו להוכיח ו/או להצביע על נזקים כלשהם שנגרמו להם. לטענתה, התובעים קיבלו סוויטה כפי בקשתם ואולם היות והתובעים עצמם אינם יודעים מהי הגדרת סוויטה, הרי שהגישו את תביעתם המופרכת. 16. עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי התובע 1 אשר הינו חוקר בתפקידו, הוא הרוח החיה מאחורי הגשת התביעה והנתבעת 1 הטילה ספק באופיו וביושרו. לטענת הנתבעת 1, אין היא חייבת בפיצוי התובעים, דין התביעה לסילוק על הסף ואף לגופה, שעה שלא עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם לנזקים הנטענים, בהיותם נעדרי אחיזה במציאות. זאת ועוד, התובעים לא עשו כדי להקטין נזקיהם והאדירו את נזקיהם שלא לצורך. 17. לאור האמור לעיל, עותרת הנתבעת 1 לדחיית או מחיקת התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאות משפט לדוגמא. 18. הנתבעת 2 הגישה בקשה במסגרת ההליכים נשוא תיק זה, אשר במסגרתה עותרת הנתבעת 2, כי בית המשפט יקבע כי היא אינה צד לתביעה ויפטור אותה מהמשך התייצבות בהליכים נשוא תיק זה שכן, לטענתה, מלון שרתון תל אביב בשם ועבור מלון קוסמופוליטן (1971) בע"מ אינו צד בהליך וכן אין לו קשר עם גוף המכונה "רשת בתי מלון שרתון העולמי" מה גם שמבחינה פרקטית אין לה שום אפשרות להעביר את כתבי בית הדין. עוד טוענת הנתבעת 2, כי בנסיבות אלו, אין לראות במלון צד בהליך ו/או מורשה לקבלת כתבי בית דין בשם אף אחד, וודאי שלא בשם הנתבעת 2. 19. בהקשר זה וכדי לברר טענתה זו של הנתבעת 2 (וליתר דיוק מלון "שרתון תל אביב"), התקיימו מספר הליכים במסגרת התיק דנן ובסופו של יום, בדיון מיום 14.11.12, העיד נציג מלון שרתון תל אביב, כדלקמן (ראה בעניין זה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.12 משורה 19 ואילך): "אני מטעם מלון "שרתון" תל אביב, או בשמו המשפטי מלון קוסמופוליטן (1971) בע"מ. אני חשב המלון. אני מפנה לתגובה מיום 26.7.12 בעקבות הדיון הקודם. מלון שרתון תל אביב, זהו שמו המסחרי בלבד, אין ישות משפטית כזו. האישיות המשפטית היא מלון קוסמופוליטן (1971) בע"מ. קיים הסכם ניהול, מלון קוסמופליטן לבין רשת "סטאר ווד" שמקנה למלון קוסמופוליטן את הזכות להיקרא "שרתון תל אביב" ולהיות מנוהל לפי סטנדרטים בין לאומיים של "סטאר ווד" שמקובלים בכל מלונות שרתון בעולם. מלון קוסמופוליטן היא חברה פרטית לחלוטין ואיננה שייכת ל"סטאר ווד" בשום צורה. מדובר רק בהסכם ניהול ולא שיתוף אישיות משפטית. ולכן, איננו צד בעניין". לאחר שבחנתי את דברי נציג הנתבעת 2 ומבלי שנעלמו מעיני עמדות התובעים בעניין זה, הרי שמצאתי את דבריו בפני כמהימנים ואמינים, עקביים וסדורים, ושעה שגולל אותם בפני, אותות האמת עלו מהם. לפיכך רואה אני לסמוך על עדותו בפני ועל דבריו כאמור, לאמצם ולבסס עליהם ממצאים. זאת ועוד, עמדת מלון שרתון תל אביב כמבואר לעיל אשר קיבלה את ביטויה לאורך כל ההליכים בתיק זה ובדברי נציגה בפני כמבואר לעיל, מוצאת את עיגונה ואת תיסופה הראייתי מאסמכתאות אשר הוגשו לעיוני. בהקשר זה רואה אני להפנות לנספחים 1 ו- 2 אשר צורפו לבקשה שהוגשה על ידי מלון שרתון תל אביב ביום 26.7.12. התובעים ציינו כנתבעת 2 בכתב תביעתם את רשת בתי מלון "שרתון". לטענת התובעים, כתובתה של רשת בתי מלון שרתון העולמית היא במלון שרתון תל אביב ולפיכך, את כתבי בית הדין יש להמציא לנתבעת 2, באמצעות מלון "שרתון תל אביב". מדברי נציג מלון "שרתון תל אביב", אשר כאמור מקובלים ומהימנים עלי, כמו גם מהאסמכתאות שהוגשו לעיוני עולה, כי מלון "שרתון תל אביב" הוא השם המסחרי של מלון קוסמופוליטן (19971) בע"מ וכי אין אישיות משפטית בשם מלון "שרתון תל אביב". זאת ועוד, קיים הסכם ניהול בין מלון קוסמופוליטן לבין רשת "סטאר ווד" המקנה למלון קוסמופוליטן את הזכות להיקרא "שרתון תל אביב". בהקשר זה העיד נציג מלון "שרתון תל אביב", כי מלון קוסמופוליטן היא חברה פרטית לחלוטין אשר אינה שייכת ל"סטאר ווד" בשום צורה. בנסיבות הללו, עסקינן אך בהסכם ניהול ולא בשיתוף אישיות משפטית, לכן אין מלון שרתון תל אביב צד להליך כאן. כאמור, עמדתו של נציג מלון שרתון תל אביב מקבלת את עיגונה גם באסמכתאות אשר הוגשו לעיוני נספחים 1 ו- 2 ולפיכך, רואה אני לאמצה ולבסס עליה ממצאים. לא נעלמו מעיני השגות ועמדת התובעים בהקשר זה, כמו גם המסמכים אשר הוגשו לעיגון טענתם זו. יחד עם זאת, נוכח דברי נציג מלון שרתון תל אביב, כאמור, המקבלים את עיגונם באסמכתאות שהוגשו, באתי לקבוע כי הוכח בפני כי מלון שרתון תל אביב אינו הכתובת למסירת כתבי בית דין בעבור רשת בתי מלון שרתון העולמית, ככל שיש אישיות משפטית בשם זה, ולפיכך דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להימחק וכך אני מורה. באשר לנתבע 3, הרי שלא הובאו בפני כל אישורי מסירה כדין בעניין זה. למעלה מן הצריך יודגש כי אף לא הוגש כתב הגנה. הנתבע 3 לא נטל חלק בהליכים כאן ולפיכך דין התביעה כנגדו להימחק וכך אני מורה. באשר לנתבעת 1, הרי שהתובעים עותרים לסעד בגין נזק ממוני ולסעד בגין נזק בלתי ממוני. בעניין זה העיד בפני אביו של הבעלים של הנתבעת 1, מר בסול. בדיון אשר התקיים בפני ביום 14.11.12 נשמעה עדות התובע 1 אשר ייצג את התובעים כולם לצורך הדיון בתובענה דנן ומנגד, כאמור, נשמעה עדותו של מר בסול כנציג הנתבעת 1 אשר אף נחקר על דרך חקירה שכנגד על ידי התובע 1. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים בהקשר זה, באתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם ואת טענותיהם לפיצוי בגין עוגמת נפש כלפי הנתבעת 1. בהקשר זה, העיד בפני מר בסול "ברחל בתך הקטנה" בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.12 משורה 13 ואילך כדלקמן: "לגבי טענות התובעים, יש שמות בתביעה שאני לא מכיר ולא הזמינו דרכנו. עלי אבו רג'א ואח' - אשתו וילדיו, הם לא הזמינו אצלנו בכלל, הם הזמינו את החופשה אצל חברת תיירות "רשיד טורס בע"מ נצרת". אני לא מבין מדוע לא צירפו לתביעה גם "רשיד טורס" ולא מבין מדוע תבעו אותנו. בקשר לשרתון, אבו רג'א עזיז הוא מכיר אותנו והוא ידידנו, ניגש למשרד, ביקש להזמין במלון שרתון "שארם אשיח" אחרי בדיקה עם הספקים במצרים, מתברר שאין מקומות פנויים להזמנה שלו במלון שרתון, אז הוא ניגש היכן שאחיו במשרד "רשיד טורס בנצרת" ושם הודיעו לו שכן יש מקומות אך לסוויטות ולא לחדרים רגילים. אז אנחנו ביצענו את ההזמנה לפי דרישתו, לאותו מלון. שהגיע התובע 1 למלון ישן לילה אחד במלון שרתון ואז התקשר למשרד וביקש להעביר אותו ואת אחיו כשאח שלו לא שילם לנו, בגלל שאנחנו מכירים אותו טוב ויחסינו טובים העברנו אותו למלון אחר שנקרא "ג'אז מרבל ביץ'". במקרה הזה שהוא עבר למלון השני, הוא ואחיו, העברנו אותו ואת אחיו, התקשר אלי הספק ממצרים וטען שהתובע 1 לקחו 8 כריות ממלון "שרתון" דבר שלא עולה על הדעת, אחד הולך לטייל ולוקח כריות. אני מצידי, התקשרתי אליו, לפי זיכרוני, או בני, ואמרנו לו שמחפשים אותך המשטרה שם, הביטחון של המלון בשביל להחזיר את הכריות. אני לא ידעתי יותר מה קרה." לאחר שבחנתי את גרסת התובע 1 מכאן ואת גרסת מר בסול משם, מצאתי את גרסת מר בסול כמהימנה ואמינה, עקבית וסדורה, ושעה שגולל אותה בפני אותות האמת עלו הימנה. לפיכך רואה אני לסמוך על עדותו, לאמצה ולבסס עליה ממצאים. זאת ועוד, רואה אני, לבכר ולהעדיף את גרסת מר בסול על פני גרסת התובע 1, אשר ראיתי, כאמור, לדחותה. מעדות מר בסול המדברת בעד עצמה ואשר צוטטה לעיל, עולה כי הנתבעת 1 פעלה כדבעי וכנדרש ומילאה את כל התחייבויותיה כלפי התובעים. מעדות מר בסול עולה כי התובע 1 ביקש להזמין את החופשה במלון שרתון שארם אשייח' וכי לאחר בדיקה שנעשתה עם הספקים במצרים הסתבר, כי אין מקומות פנויים לביצוע הזמנתו במלון שרתון. התובע ניגש למשרד "רשיד טורס" בנצרת ושם נמסר כי יש מקומות לסוויטות ולא לחדרים רגילים. בהקשר זה העיד מר בסול, כי הנתבעת 1 ביצע את ההזמנה לפי דרישת התובע מאותו מלון. זאת ועוד, הנתבעת 1 פעלה לביצוע ההזמנה לפי דרישת התובעים ולאחר שהתובע ביקש להעבירם למלון אחר, פעלה הנתבעת 1 כדי להעבירם למלון "ג'אז מרבל ביץ". בנסיבות הללו, הרי שלא עלה בידי התובעים כדי להוכיח ולהרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחם, כי הנתבעת 1 לא פעלה בהתאם להתחייבויותיה וכפי שסוכם בין הצדדים. מקום בו קבעתי, כי הנתבעת 1 התנהלה כדבעי כלפי התובעים, פעלה בהתאם להתחייבויותיה וכפי שסוכם בין הצדדים, הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת 1 בתשלום פיצוי, בגין עוגמת נפש לתובעים, נוכח התנהלותה הראויה, כאמור. עוד טוענים התובעים בכתב תביעתם וכן בדיון אשר נערך בפני מיום 14.11.2012 (ראו עמוד 7 לפרוטוקול הדיון, שורה 10 ואילך), כי יש לחייב את הנתבעת 1 להשיב להם סך 490 דולר, הוא הסכום הנובע מההפרש בין התשלום אותו שילמו התובעים בפועל עבור חדרי סוויטה במלון שרתון - 2,150 דולר, לבין העלות אותה חייבים התובעים לשלם בגין האירוח במלון ג'אז מרבל ביץ - 1660 דולר. בהקשר זה, הנני רואה להפנות לעדותו של מר בסול בדיון אשר התקיים בפני ביום 14.11.2012, עמוד 6 לפרוטוקול משורה 2 ואילך, בו מר בסול העיד כדלקמן: "ש: האם אתה יודע ש"רשיד טורס" החזירו את כל הכסף לאחי, על כך שלא שהה בשרתון. ת: אני לא יודעת באמת ואם התובע 1 היה מבקש ממני להחזיר את הלילה הזה בשרתון היינו יושבים ומסתדרים בעניין זה." בנסיבות הללו, ומקום בו לא סתרה הנתבעת 1 את טענת התובעים לפיה, הנתבעת 1 חבה להם 490 דולר ומעדות מר בסול בעניין זה, הרי שעולה מעין הודאת בעל דין לסוגיה זו, כמו גם בשים לב לחשוב שעשו התובעים בעניין זה בכתב תביעתם, אשר לא נסתר ע"י הנתבעת 1 בעדותו של מר בסול בפניי, הרי שבאתי לקבוע, כי עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם, ככל שהדבר מתייחס לחיוב הנתבעת 1 להחזיר להם סך 490 דולר, הוא ההפרש, כאמור, זאת הן בשים לב לעצם חיוב הנתבעת 1 בתשלום, כאמור והן באשר לאופן חישוב סכום זה, כעולה מכתב התביעה. יחד עם זאת, ראוי לציין וכפי העולה מכתב התביעה, יש לחייב את הנתבעת 1 להשיב אך לתובעים 1-6, ביחד ולחוד, את הסכום הכולל, שעה, כאמור, שהתובעים 7-9, תבעו אך את הנתבעים 2-3. סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה כנגד הנתבעת 2 להימחק וכך אני מורה. דין התביעה כנגד הנתבע 3 להימחק אף היא וכך אני מורה. דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל באופן חלקי במובן זה שעל הנתבעת 1 לשלם לתובעים 1-6, ביחד ולחוד, סכום כולל של 490 דולר, בהתאם לשער היציג של הדולר ביום בו בוצע התשלום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוני