תאונת דרכים: התובע טען כי הגיע בעיקול, הבחין ברכב ולכן האט, הסתכל וציפה שיעצור, אולם הנתבע לא עצר. התובע טען לשלושה אלה, אשר לדבריו מסייעים לגרסתו: האחד, שלא ניתן להיכנס במהירות לתחנה ויש בכך לסתור את גרסת הנתבע; השני, כי הנזק הרב לאופנוע מעיד על נסיעה של שני הרכבים; השלישי, כי התקשה למסור את כתב התביעה לנתבע ובכך יש להעיד כי הנתבע התחמק מקבלת התביעה, כאשר לגישתו יש להסיק בדומה שהנתבע התחמק מקבלת אחריות בגין התאונה. הנתבע הגיש לבית המשפט את ההודעה שהגיש לנתבעת 2 לאחר התאונה - נ/1. הנתבע חזר על טענותיו לפיהם היה בעמידה, כי התובע הגיע מחוץ לתחנה במהירות, איבד את השליטה על האופנוע, החליק ופגע ברכבו, וכי בנסיבות אלה התובע אחראי לבדו להתרחשות האירוע. לעניין קבלת כתב התביעה הסביר הנתבע כי מסר לביטוח את פרטי התאונה למחרת האירוע, כי לא קיבל כל מכתב מבית המשפט ורק כשקיבל מכתב מההוצאה לפועל גילה שמתנהלת נגדו תביעה. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. בהקשר לנטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי : "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" וכן בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי (1995), פ"ד מט(4) 221 [1995], בעמ' 239: "..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים". 7. במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. 8. בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. אין במקרה דנן כל תימוכין, ראיה או עדות שיש בה כדי לסייע לעדות התובע, כך שמשקלה יהיה גדול - ולו במקצת - ממשקל גרסת הנתבע. הנתבע הגיש הודעה למבטחת שלו למחרת התאונה (נ/1) והעובדה שהתובע לא הצליח לבצע מסירה של כתב התביעה אין בה כדי להעיד על אחריות הנתבע לתאונה נשוא התביעה. 9. אין חולק שהתובע הגיע בנסיעה מחוץ לתחנה לתוך תחומה. לטענת התובע יש עיקול בכניסה דבר שמונע נסיעה מהירה פנימה: דברים אלה תומכים בגרסת הנתבע כי בשל נסיעה מהירה של הנתבע לתוך תחום התחנה (ובהחלט ייתכן שגם בשל העיקול במקום) החליק התובע ופגע עם האופנוע ברכבו של הנתבע, גם אם האחרון היה בעמידה מלאה ובזמן ביצוע תידלוק. 10. במשקלן של שתי הגרסאות, מצאתי את גרסת הנתבע עדיפה: לטענת התובע, הבחין בנתבע כשהוא נוסע, האט וציפה לעצירת הנתבע - אך אין כל הסבר מדוע בהעדר עצירה כזו היתה התאונה בלתי נמנעת. מאחר והתובע לטענתו הבחין בנתבע נוסע, לא היתה כל מניעה כי ייסטה מעט ימינה ויחלוף על פני הנתבע, במקום להתנגש ברכב שהגיע מולו. אין גם כל הסבר מדוע, כשהבחין התובע ברכב הנתבע, לא עצר את האופנוע ובמקום זאת רק האט. ככל שהסיבה היא שהוא נסע מהר מידי מכדי לעצור - יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבע באשר למהירות הנסיעה של התובע לתוך התחנה, ולהבהיר מדוע בנסיעה מהירה בעיקול, איבד התובע את השליטה על האופנוע, החליק, ונפגע. סוף דבר 11. התביעה נדחית. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, ובין השאר את העובדה שהנתבע הגיע מקרית אתא כי להתייצב לדיון בתיק זה, אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות לנתבעים בסך של 450 ₪ לנתבע 1 ו- 250 ₪ לנתבעת 2. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. כבישתאונת דרכיםעיקול