לטענת הנתבע סירבה התובעת לפתוח חשבון בנק משותף לעסק ושלשלה לעצמה את התקבולים היומיים מקופת בית העסק, מבלי לאפשר לנתבע לספור את הפדיון היומי. עוד טוען הנתבע כי בחודש ינואר 2011 הסתבר לו, לאחר ששוחרר מבית החולים, כי התובעת רוקנה את בית העסק מכל תכולתו, מקררים, מלאי משקאות חריפים מזגנים ציוד הגברה, שולחנות וכסאות וכן ציוד נוסף, בשווי של 150,000 ₪. לדבריו שילם לתובעת סך של 30,00 ₪, לקניית 50% מהעסק. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, על סך של 33,200 ₪, בטענה כי התובעת נטלה מתוך העסק רכוש וציוד הדרוש להפעלת העסק, והשייך בחלקו לתובע שכנגד. לטענת התובע שכנגד היו בקופת בית העסק כ-20,000 ₪, הפדיון השבועי האחרון בסוף השנה האזרחית. בכתב ההגנה שכנגד טענה הנתבעת שכנגד כי התובע שכנגד נהג בחוסר תום לב, עת לא גילה לה כי רואה החשבון של העסק, הינו רואה החשבון שלו. בדיון שהתקיים ביום 2.12.12 ביקש הנתבע להעביר את הדיון לבית משפט השלום. בקשתו נדחתה על ידי, שכן לא מצאתי כי תביעתה של התובעת אינה מאפשרת בירור ראוי בבית המשפט לתביעות קטנות. לשאלת הנתבע, השיבה התובעת כי הציוד, שהיה בבית העסק, נתרם בחלקו, ובחלקו הוחזר, וזאת משום שהנתבע לא השיב לטלפון, במשך שבוע. לדבריה תרמה את מערכת ההגברה במועדון, שהיתה בלאי, ואף את המקררים. הנתבע לא כפר בטענה כי עליו לשאת בתשלום מחצית החוב לחברת החשמל, אם כי טען כי רק במהלך הדיון שם לב לחשבון החשמל. הדיון נדחה על מנת לאפשר לנתבע לבדוק את זכויותיו ואת חובותיו בחשבונות העסק. רואה החשבון התבקש לאפשר לתובעת לעיין במסמכי העסק המשותף ולצלם מתוכם מסמכים. התובע צירף תצהיר מאת רו"ח מר שי חיימוב, אך זה לא התייצב לדיון. בדיון שהתקיים ביום 29.9.13, טענה התובעת כי מר X X, בנו של בעלה המנוח, היה רשום אצל שלטונות המס כבעלים בחברה, אם כי חוזה השכירות של העסק היה על שמה. החשבונות, אשר שולמו על ידה היו על שמו של מר X. הנתבע לא חתם כשוכר המקום, אלא כערב בלבד. לטענת הנתבע - התובע שכנגד, אכן היה עליו לשאת בהוצאות בחלקים שווים עם התובעת. עם זאת טען הוא כי התובעת הוציאה מהמקום רכוש, כגון מקררים, גז, כסאות ושולחנות, משקאות חריפים, אותם יכול היה להחזיר, ולקבל את תמורתם וכן מערכת הגברה. לדבריו רוקנה את המקום, מבלי לאפשר לו לקחת את הרכוש. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד, וכי דין התביעה שכנגד להידחות. איש מהצדדים לא זימן עדים מטעמו, על מנת להוכיח את טענותיו. התובעת לא זימנה מטעמה את מר X X, אשר היה הבעלים של העסק, ואשר החשבונות, אשר שולמו, היו על שמו, למעט חשבון החשמל, עובדה הפועלת לרעתה. בהיותו של מר X מחזיק המקום, והחייב על פי חשבונות העירייה, הרי לא הוכח כי לתובעת היתה זכות להיפרע מהנתבע, בגין חשבונות על שם מר X. הנתבע ביקש לזמן את רואה החשבון, מר שי חיימוב, אך זה לא התייצב לדיון, אשר התקיים ביום 29.9.13. רו"ח חיימוב התייצב לדיון קודם, אשר התקיים ביום 25.4.13, והציג עצמו כעורך דינו של הנתבע, ואף ייעץ לו במהלך הדיון, למרות שלא אישרתי לו לעשות כן. חשבון החשמל, אשר צורף לכתב התביעה, רשום על שם התובעת ועל שם הנתבע. הנתבע עצמו לא כפר כלל בטענה כי עליו לשאת במחצית התשלום לחברת החשמל. הנתבע טען אמנם כי התובעת רוקנה את העסק, ולמעשה חייבת לו כסף, עם זאת לא ציין באופן מפורט מהם הנכסים, אשר הוצאו על ידי התובעת מבית העסק, מספרם וערכם המדויק, ובעיקר, לא הצליח להוכיח את טענתו, שכן לא זימן עדים, ולא המציא כל ראיה, המאפשרת קבלת הטענה. באשר לתביעה שכנגד - התובע שכנגד לא הוכיח כאמור, אילו פריטים נותרו בעסק, ולא ערכו של הרכוש, אם אכן היה בעל ערך. באשר לטענתו לפיה היה כסף בקופה, הרי שלא הוכיח אותה, ודומה שטען טענה זו בעלמא. לאור האמור אני מקבלת את התביעה, בקשר עם חשבון החשמל בלבד, כך שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,360 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד נדחית. בנסיבות אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום. חשבון בנקבנק