תביעה כספית על סך 10,869 ₪ בגין הסכם הלוואה שנכרת בין הצדדים במהלך נסיעה משותפת לארה"ב ולחילופין, תביעה להשבת הסכומים ששולמו על ידי התובע עבור הנתבע, זאת, מדין עשיית עושר ולא במשפט. 2. לטענת התובע, כפי שנטען בכתב התביעה, במהלך לימודים משותפים נרקמו בין התובע לנתבע יחסי חברות טובים וקרובים במסגרתם יצאו אף לטיול במשך כשבועיים בארצות הברית מיום 27.12.09 ועד ליום 5.1.10. לטענת התובע, בטרם מועד הטיסה הלווה לנתבע סך של 500 $ במזומן וכן, נשא בהוצאותיהם המשותפות במהלך הטיול בגין השכרת רכב, מלונות, טיסות, קניות במזומן ובכרטיס אשראי. כאשר הנתבע התחייב לשלם את חלקו, על פי רוב מחצית מההוצאות הנ"ל עם שובם ארצה בסכום כולל של 12,078 ₪. דא עקא, כי לטענת התובע, עם שובם ארצה, הנתבע שילם לו סך חלקי בלבד בסך 1,650 ₪. לכתב התביעה צורף פירוט חיובים מטעם חברת לאומי קארד בגין העיסקאות שבוצעו בחו"ל על ידי התובע בגין השכרת רכב, לינה בבתי מלון ורכישת מוצרים שונים. 3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב ההגנה, הצדדים נסעו יחדיו לארצות הברית לצורך עריכת קניות במבצעי המכירות בתקופת חג המולד. לטענת הנתבע, אכן התובע הלווה לו סך של 500 $ לצורך השכרת רכב בטרם מועד הטיסה ואולם סכום זה שולם לו במלואו בחזרה ביום הטיסה. עוד נטען, כי נוכח היכרותו של זה האחרון עם מרכזי הקניות ומבצעי המכירות בארצות הברית סוכם בין הצדדים כי התובע הוא זה שישא על חשבונו בהוצאות השכרת הרכב והלינה בבתי המלון. עם זאת, הנתבע בסופו של יום נהג אחרת ושילם לתובע בגין חלקו בהוצאות במזומן זאת מתוך סכום כסף בסך 5,000 דולר שקיבל מאימו בסמוך לפני הטיסה. לטענת הנתבע, נוכח זכייה במשחק הימורים בטאג' מאהל בארצות הברית נוסף לו סכום של 1,600 $. הנתבע אישר מנגד, כי לא החזיק במועדים הרלבנטיים לנסיעה כרטיס אשראי ועל כן, ביקש מהתובע, כי ישכיר עבורו רכב עם שובם ארצה בסכום של כ-1,600 ₪ סכום אשר, לטענתו, שולם לתובע בחזרה במלואו. באשר להוצאות רכישת חליפה של המותג "טומי הילפיגר" טען הנתבע בכתב ההגנה, כי התובע קיבל חליפה אחרת תחתיה. 4. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים מיום 29.8.13 בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה מיום 8.11.11 הצהיר הנתבע, כי לא קיבל מהתובע כסף וכי בידיו ראיות, הוכחות ועדים להוכחת גירסתו. 5. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בפני ביום 17.12.13 הוגש לראשונה כתב הגנה מטעם הנתבע והצדדים שבו על טענותיהם ובמהלכו נשמעו אף עדויות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתבי הטענות ושמעתי עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן נימוקיי. ראשית ועיקר התרשמתי עמוקות מעדותו של התובע אשר ניכר היה כי נשוא התביעה הינו בנפשו. התובע הציג גירסה קוהרנטית ומהימנה - בבחינת משנה סדורה ממש - אשר נתמכה אף בחיובי כרטיסי האשראי בגין אותן עיסקאות שבוצעו על ידו במהלך שהות הצדדים בארצות הברית וכן, בעדות הנתבע עצמו שהודה, כי כל העיסקאות הנטענות בוצעו באמצעות כרטיס האשראי של התובע ובהתאם לעדות הנתבע "זה נכון ששכרנו רכב, זה נכון שהוא שילם בכרטיס האשראי שלו. זה נכון שהיינו במלונות שהוא מנה בעדותו, שכרנו רכב והוא שילם בכרטיס האשראי" (פרוט' בעמ' 8 שורות 19-20). לעומת זאת אינני נותן אמון בגירסת הנתבע כלל ועיקר. גירסתו בסופו של יום נמצאה כעדות יחידה של בעל דין המעוניין בדבר וזאת ללא כל סיוע ראייתי. הנתבע ניסה בתחילת עדותו למעט מהקשר החברי ששרר בין הצדדים בזמנים הרלבנטיים. בעניין זה הנני מעדיף את גירסת התובע לקיומם של יחסי חברות עמוקים בין הצדדים שכן, סבורני, כי נסיבות התביעה בדמות נסיעה משותפת לתקופה לא קצרה לארצות הברית ונשיאה בתשלומים בהיקפים כספיים מסוג זה מעידות כאלף עדים לכך כי בתחילה שררו יחסי אמון ורעות בין הצדדים. יתרה מכך, עדותו נסתרה, מניה וביה, מהגירסה אותה הציג באופן שלא ניתן ליישבה באמצעות מבחן השכל הישר. לטענת הנתבע סוכם בתחילה עם התובע, כי הוא יישא בכל הוצאות השכרת הרכב והלינה בבתי המלון זאת בתמורה למידע ולעזרה שהעניק לו הנתבע במהלך הנסיעה ובאותה נשימה טען, כי בסופו של יום נשא הוא בעלות מחצית מהוצאות אלה במזומן. הנתבע לא נתן כל הסבר המניח את הדעת לשינוי חזית זה. שכן, לו סוכם בין הצדדים שהנתבע לא יישא בהוצאות הלינה והשכרת הרכב, לשיטתו, מדוע זה הואיל בסופו של יום לשלמם. יתרה מכך, לטענת הנתבע עובר למועד היציאה מן הארץ הצטייד בסך של 5,000 $ במזומן, זאת, ללא שהחזיק בכרטיס אשראי עימו. כאשר לפי עדותו לפני נהג לשלם לתובע מחצית מעלות ההוצאות מיד עם תשלומם. עדות זו אינה מתיישבת עם המשך עדותו לפיה במהלך הטיול רכש לבנותיו ולאשתו מוצרים בהיקף של 3,500 $ ובנוסף שילם לתובע סך של 500$ עוד במועד הטיסה לארה"ב. משכך, לא ברור כיצד היה בידיו די כסף הן לתשלום ההוצאות ששולמו על ידי התובע, הן להוצאות מחייה שוטפת והן, לרכישת מוצרים. אומנם, הנתבע העיד, כי נעזר אף בכרטיס האשראי של אחותו ואולם, גירסה זו נולדה רק בעת עדותו בפני ולא בא זיכרה בכתב ההגנה יתרה מכך, ניתן היה להמציא תדפיס פירוט עיסקאות מטעם אחות הנתבע וזאת בנקל ואי המצאתו של תדפיס זה - משמש כנגדו. 7. מבחינה עובדתית מודה הנתבע, הלכה למעשה, כי התובע נשא בכל ההוצאות הנטענות על ידו במסגרת הטיול המשותף, בין היתר, עבורו, אלא, שטוען עובדות נוספות בגינן הוא לא נותר חייב לתובע דבר. 8. מבחינה משפטית עסקינן בטענה של "הודאה והדחה". טענת "הודאה והדחה" הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' - 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע". 9. הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת גירסתו ולא תמך גירסתו בראיות כלשהם וכאמור לעיל, בסופו של יום, נמצאה עדותו עדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע. 10. סוף דבר- הנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,869 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.3.11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 יום. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום. חוזההסכם הלוואההלוואהארצות הברית (ארה"ב)