נטען כי נקבע בין הצדדים כי בגין כל יום איחור בהשלמת עבודות השיפוץ, יפצה הנתבע שכנגד את התובעת שכנגד בסך של 300 ₪. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענת התובע, לפיה, תוך כדי ביצוע העבודות, נדרשו עבודות נוספות, שעלותן בסך של 11,350 ₪. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך של 30,000 ₪ בטענה, בין היתר, כי הריצוף פגום, וכי הנתבע שכנגד הותיר את ביתה עם פסולת בניה בתוך הדירה, מבלי להשלים את העבודה. התובעת שכנגד צירפה לכתב התביעה שכנגד חוות דעת מהנדס מטעמה, לפיה עלות התיקונים עומדת על הסך של 52,896 ₪. התובעת שכנגד עותרת לחייב את הנתבע שכנגד בפיצוי בגין השיפוצים הנוספים אותם יהא עליה לבצע בדירה, כתוצאה מעבודתו הרשלנית של הנתבע שכנגד, פיצוי בסך של 9,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והמטרד, הנובעים מהצורך לתקן את הליקויים, וכן 9,000 ₪ בגין איחור בביצוע העבודה. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען הנתבע שכנגד כי סיים את העבודה טרם המועד שנקבע. לכתב ההגנה, לתביעה שכנגד, צירף הנתבע שכנגד העתקי תמלילים של שיחות עם נגר המטבחים, ועם מר ראובן חליפקס, מכר משותף של הצדדים. בתמליל השיחה עם מר חליפקס, נכתב מפיו של הנתבע שכנגד, בין היתר, כי "יש פה כל נושא המסע של הסחיטה שהיא תוכל לקחת ממני. אתה מבין, זה לא... עניין של מה יותר מה פחות. ואם זה יקרה אני אגיש לה גם את החשבון של כל התוספות שהיא ביקשה, זה כבר עברתי את ה-6,000 ₪." עוד צירף הנתבע שכנגד תמלילי שיחות, בינו לבין התובעת שכנגד. בתמליל הראשון נרשם מפי הנתבע שכנגד כי אמר לתובעת שכנגד, בין היתר, כי הוא לא עקר את תשתית הגז, ובמענה לכך שאלה התובעת שכנגד "אבל לא סימנת איפה זה היה? לא שמת שרוול, לא עשית כלום? ובהמשך טענה "אתה עקרת את התשתית". בדיון, שהתקיים בפני כב' השופטת לוי ביום 23.11.11, הסכים התובע כי לא השלים את כל העבודה, אותה התחייב לבצע. בדיון שהתקיים ביום 10.9.12, הסכימו הצדדים כי המשפט יימשך בפני, מהשלב אליו הגיע בפני כב' השופטת לוי. הסתבר כי המומחה, אשר נתן חוות דעת מטעמו לתובעת שכנגד, חולה ולא יוכל להתייצב לדיון, ולפיכך הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר חוות דעתו תהא מכרעת בשאלת איכות השיפוצים, אותם ביצע התובע בדירתה של הנתבעת. המומחה, מר אלי תומר, התייחס בחוות דעתו, לחוות הדעת שהומצאו לו על ידי שני הצדדים. המומחה העמיד את עלות התיקונים הנדרשים בסך של 9,000 ₪, אשר אם יבוצעו על ידי קבלן אחר, מאשר התובע, תהא תוספת של 25% למחיר, וכן 10% אשר ישולמו עבור פיקוח על העבודה. בדיון שהתקיים בפני ביום 17.9.13 ביקש התובע להתייחס לחוות דעת המומחה, אשר קבע כי הצינור הגמיש, המחבר בין האסלה לפתח צינור הביוב אשר בקיר, אינו תקני, וכי יש להחליף את הצינור, אף אם משמעות הדבר החלפת האסלה. התובע הציג את הצינור המתחבר מאחורי האסלה, והסביר שבשל הפרשי גובה, בין האסלה, לפתח החיבור לצינור בקיר, נאלץ להשתמש בצינור "שרשורי" (גמיש). עוד ביקש התובע להתייחס לטענתה של הנתבעת, לפיה לא תמחר על גבי הזמנת העבודה, את מחירו של כל פרט מפרטי העבודה, והציג את המסמך המקורי, כאשר לצד כל פירוט, מחירו. לעניין זה אציין כי מקובלת עלי עדותו של התובע, שכן העמוד האחרון בעותק הצעת המחיר, אשר צורף לכתב התביעה שכנגד, זהה לעמוד האחרון שצורף על ידי התובע לכתב התביעה, ולצד כל סעיף אכן נכתב המחיר המתייחס לאותו רכיב בהצעת העבודה. הנתבעת טענה במהלך הדיון, כי לא סוכם ביניהם מחירה של העבודה הנוספת, אשר בוצעה על ידי התובע, ושלא פורטה בהצעת המחיר. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בנספחים שצורפו אליהם, פרוטוקול הדיון מיום 23.11.11, ובחוות דעת המומחה המוסכם, הגעתי למסקנה כי דין שתי התביעות להידחות. ואלה נימוקי: אין מחלוקת בין הצדדים כי היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 52,500 ₪, מתוכם שולמו 35,000 ₪, בלבד, כך שנותר חוב בסך של 17,500 ₪, אותו מיאנה התובעת לשלם. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי עלות התיקונים, לאחר ביצוע השיפוץ בידי התובע עומד על סך של 11,250 (סך של 9,000 ₪ בתוספת 25%, כפי שהעריך המומחה). המומחה התייחס לתוספת בסך של 10% עבור פיקוח על העבודה, כך שהסכום עומד על סך של 12,375 ₪, והעריך את משך העבודות בתקופה של שלושה שבועות, במהלכם עלולה להיגרם לנתבעת אי נוחות, בשל ביצוע העבודות בדירה. התובע לא ביצע את העבודה במלואה, שכן כפי הנראה, כאשר הגיעו הפועלים להרכיב את המטבח, והסתבר שחסר החיבור לגז, נוצר סכסוך בין הצדדים, והתובע לא השלים את העבודה, אותה היה עליו לבצע לאחר הרכבת המטבח. לטענת התובע, אשר מקובלת עלי, ביצע עבודות נוספות עבור התובעת. אמנם לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת לשלם בגין עבודות אלה, שכן לא סוכם כי יבוצעו בתשלום, עם זאת אני סבורה שיש בהן כדי לפצות בגין העובדה שלא הושלמה כל המלאכה, כפי שסוכם. באשר לתביעה שכנגד - התובעת שכנגד עותרת לחייב את הנתבע שכנגד בפיצוי בגין התיקונים, להם נדרשת היא, בשל עבודת השיפוץ הרשלנית אותה ביצע הנתבע שכנגד. עוד עותרת התובעת שכנגד לפיצוי בגין עוגמת הנפש והטרחה, לאור העובדה שעולה צורך בביצוע עבודות שיפוץ נוספות, וכן פיצוי בגין העובדה שהנתבע שכנגד לא עמד בלוח הזמנים. בכל הנוגע לפיצוי בגין תיקונים - קבע המומחה המוסכם כי עלות אלה עומדת על סך של 12,375 ₪. מקובלת עלי טענתה של התובעת שכנגד לפיה זכאית היא לפיצוי בגין טרחה ועוגמת נפש, לאור העובדה שעליה לבצע תיקון בעבודות השיפוץ, אותן ביצע הנתבע שכנגד, ואני מעמידה את הפיצוי על דרך האומדן על הסך של 2,000 ₪. התובעת שכנגד לא הוכיחה כי הנתבע שכנגד פגע במערכת הגז בדירתה, ודומה כי התובע לא עמד בזמנים, לאור הסכסוך שנוצר בין הצדדים לאחר שהסתבר שאין במטבח חיבור לגז, כך שספק אם האחריות לכך עליו. סוף דבר, היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 17,500 ₪. בנסיבות בהן, לאור חוות דעת המומחה ועגמת הנפש והטרחה הכרוכים בתיקון הנדרש בדירת הנתבעת, היא התובעת שכנגד, כאמור בדו"ח המומחה, היה על הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך 14,375 ₪, נותר חובה של הנתבעת על סך של 3,125 ₪. התובעת שילמה למומחה מטעמה, ואף למומחה מטעם בית המשפט, סכום העולה על הסך של 3,125 ₪, ובנסיבות אלה הריני דוחה את התביעה. התביעה שכנגד אף היא נדחית, שכן התובעת שכנגד לא שילמה לנתבע שכנגד את מלוא הסכום כפי שסוכם ביניהם. העמדתי את הפיצוי בגין טרחה ועגמת נפש על סך של 2,000 ₪, ובכל הנוגע לפיצוי בגין איחור בהשלמת העבודה, לא הוכח לפני כי הנתבע שכנגד הוא האחראי על כך שלאחר התקנת המטבח לא שב לביתה של הנתבעת שכנגד על מנת להשלים את העבודה. בנסיבות אלה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור בתוך 15 יום. פיצוייםאיחור בביצוע עבודהשיפוצניקשיפוצים