מששבו לביתם בתום האירוע וספרו את המעטפות, נדהמו לגלות כי קיימים חוסרים רבים של מתנות. התובעים לא התעצלו ויצרו קשר טלפוני עם כל אורחיהם על מנת לברר מהו שווי המתנות שנתנו באירוע. לפי חישוב שערכו התובעים לאחר הבירור, למשפחת X נמצא חוסר בסך 2,430 ₪ ואילו אצל משפחת X התגלה חוסר בסך 2,510 ₪. למחרת הבוקר יצרו התובעים קשר עם מנהלת האירוע וכן עם בעליה של נתבעת 1 -מ ופרסו בפניהם את אשר ארע. ברם, אלו התנערו מאחריות והפנו את התובעים ישירות אל נתבעת 2. 3. בשיחה שהתקיימה בין התובעים לבין נתבעת 2 הכחישה זו בתחילה את אחריותה לאירוע, אך מיד לאחר מכן הודתה כי גנבה מעטפות מתיבת המתנות באירוע ואף הבטיחה לתובעים כי תשיב להם את כספי המתנות שנלקחו על ידה. שבועיים לאחר מכן התקיימה שיחה נוספת בין התובעים לנתבעת 2 במסגרתה ביקשה נתבעת 2 ארכה בת שבועיים לתשלום הסכומים שנגנבו על ידה מן הסיבה כי נתבעת 1 שללה ממנה את משכורתה באותו חודש בגין האירוע. 4. משלא שילמו הנתבעים ו/או מי מהם כל סכום שהוא בגין האירוע, הגישו התובעים התביעה דנן. נתבעת 2 הגישה כתב הגנה במסגרתו הודתה בגניבת הכספים מתיבת המתנות והביעה חרטה מלאה על מעשיה. אלא, שבכתב ההגנה נטען, כי הסכום הנתבע הינו גבוה מן הסכום אשר נגנב על ידה. נתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה. 5. ביום 24.5.11 התקיים דיון בתביעה דנן בפני כב' השופט אבי שליו. בפתח הדיון הודיעה גב' קארין נור כי שוחחה עם X, הבעלים של נתבעת 1, באותו בוקר וכי הלה הודיעה כי כלל לא קיבל הזמנה לדיון. בית המשפט המליץ באותו דיון לתובעים להגיע להסדר עם נתבעת 2 בשל הנסיבות אשר פורטו בכתב הגנתה ובשל גילה הצעיר. לאחר הפסקה, הודיעו התובעים לבית המשפט כי הגיעו להסדר עם נתבעת 2 וכי יגישו לבית המשפט בקשה למחיקתה מן התביעה אם תעמוד בהסדר. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה, הדיון בעניינה של נתבעת 1 נדחה בהיעדר זימון כדין של נתבעת 1 לדיון. 6. ביום 18.9.11 נתן כב' השופט שליו פסק דין, לפיו נמחקה התביעה כנגד נתבעת מס' 2 וזאת לפי בקשת התובעים. 7. ביום 22.12.11 התקיים דיון נוסף בתביעה בפני כב' השופט שליו. אף לדיון זה לא התייצב נציג נתבעת 1. בהיעדר התייצבות מטעם נתבעת 1 ולאחר שבית המשפט קבע כי זימון נתבעת 1 בוצע כדין, ניתן פסק דין כנגד נתבעת 1. ביום 30.7.12 הגישה נתבעת 1 בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי לא זומנה כדין לדיון וביום 3.9.12, נתנה כב' השופטת ביבי- ממן החלטה לפיה, לפנים משורת הדין, יבוטל פסק הדין, בכפוף לכך שנתבעת 1 תפקיד פיקדון בסך 5,000 ₪ בתיק. יצוין, כי עד היום לא הוגש כתב הגנה מטעם נתבעת 1. 8. ביום 18.12.13, התקיים דיון בפניי. בפתח הדיון נשאל נציג נתבעת 1 ע"י בית המשפט מדוע לא הוגש כתב הגנה מטעם נתבעת 1 והשיב, כי נתבעת 1 ויתרה על הגשת כתב הגנה וכי הוא התייצב לדיון על מנת לטעון טענותיה בפני בית המשפט. בדיון חזרו התובעים על האמור בכתב התביעה ולבקשת בית המשפט הבהירו כיצד הגיעו לחישוב הסכום הנתבע על ידם בתביעה: התובעים הסבירו כי באירוע נכחו 65 ילדים. הסכום המקובל המשולם על ידי כל ילד הינו כ - 70 ₪, כאשר לקחו בחשבון כי משפחת X קיבלה בפועל גם 14 מתנות שאינן כספיות ומשפחת X קיבלה בפועל 12 מתנות שאינן כספיות. כמו כן, הגישו התובעים לבית המשפט, הצהרות בכתב של הורים אחרים, אשר ערכו אירועי בת מצווה בתאריכים סמוכים לתאריך האירוע נשוא התביעה. בהתאם להצהרות, ערכו אותם הורים אירועים בני 70 משתתפים והסכומים הכספיים שהתקבלו ממתנות היו: 4,600 ₪ (וכן מתנות שאינן כספיות, אשר לא ננקב מספרן) ו- 4,800 ₪ (וכן 9 מתנות שאינן כספיות). מר X העיד בדיון מיום 18.12.13 כי הינו בעליה של נתבעת 1 וכי אין לו ידיעה אישית באשר להתרחשות העניינים במועד האירוע. מר X העיד, כי מניסיונו במועדונים שבבעלותו, באותה תקופה הונחו מעטפות השיקים והכסף בתיבה לא נעולה. מר X ביקש, כי ייקבע מועד נוסף לדיון לצורך שמיעת עדותה של מנהלת האירוע, אשר הייתה נוכחת באירוע והדברים ידועים לה מידיעה אישית וכן של נתבעת 2. עליי להדגיש, כי במהלך הדיון מיום 18.12.13 לא הכחיש נציג הנתבעת את קרות האירוע וגם לא הכחיש כי נתבעת 2 הועסקה כעובדת במועדון שבבעלות נתבעת 1, אלא, שמר X הכחיש את אחריות נתבעת 1 לאירוע בטענה כי "אני לא יכול לצפות שכל עובד או מישהו מהאורחים יגע בתיבת המעטפות" (עמ' 7 שורה 4). אף שהתביעה הוגשה בשנת 2010 וההליכים בה נמשכו הרבה מעבר לסביר, במיוחד בהתחשב בכך כי מדובר בתביעה קטנה, נעתרתי לבקשת הנתבע וקבעתי מועד נוסף לדיון, ליום 26.12.13, לצורך שמיעת עדי ההגנה הנוספים. 9. לדיון ביום 26.12.13 התייצב מר X, אשר היה מנהל האירועים אצל נתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים. מר X העיד, כי לא תמיד הייתה תיבת המתנות נעולה והוסיף, כי גם אין צורך במנעול, מפני שבכל מקרה הילדים המוזמנים מניחים את המתנות והשיקים גם בסלים פתוחים. מר X העיד, כי התיבה והסלים מונחים במקום מרוחק מן הכניסה וכי אנשי הצוות המסתובבים במקום הונחו, בין יתר תפקידיהם, גם לשמור על התיבה. יודגש כי, מר X העיד כי ביום האירוע לא היה נוכח במקום ולכן לא יכול היה לומר מידיעה אישית היכן הייתה מונחת תיבת המתנות ומי שמר עליה באותו יום. 10. בתום הדיון, סיכמו הצדדים טענותיהם. התובעים ביקשו לקבל את תביעתם. נציג הנתבעת טען, כי קיומו של האירוע לא הוכח, במיוחד כאשר לא הוצגה בפני בית המשפט התלונה שהוגשה על ידי התובעים במשטרה. עוד נטען, כי גם אילו התרחש האירוע, לא הוכח כי נתבעת 2 הייתה עובדת של נתבעת 1. מר X טען עוד, כי בכל מקרה יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור מאה אחוז, מכיוון שהשאירו את המתנות ללא השגחה, זאת על אף שראו בכניסה שלט המורה למבקרי המועדון לשמור על חפציהם. עוד טען נציג הנתבעת, כי בכל אופן לא עלה בידי התובעים להוכיח את סכום התביעה, שכן לא הציגו רשימת מוזמנים וסכומים ששולמו לפי הנטען ע"י המוזמנים וכן לא העידו את עורכי ההצהרות שהוגשו על ידם בדבר הכנסות מאירועי בת מצווה אחרים באותה תקופה. דיון: 11. האם הוכח קיומו של האירוע? אירוע הגניבה פורט בכתב תביעתם של התובעים והתובעים חזרו על גרסתם בבית המשפט. עדותם הייתה אמינה בעיניי. זאת ועוד, נתבעת 2 הגישה כתב הגנה במסגרתו לא הכחישה את אירוע הגניבה, הביעה חרטה ואף הסכימה להשיב לתובעים את הסכום אשר נגנב על ידה. גם נציג הנתבעת, לא הכחיש קיומו של האירוע בדיון אשר התקיים בפני ביום 18.12.13, אלא טענתו היחידה הייתה, כי אין לנתבעת 1 אחריות למה שקרה (ראה עמ' 7 שורות 3-4). הטענה כי האירוע לא ארע כלל, נטענה לראשונה בדיון מיום 26.12.13. לא זו בלבד שמדובר בטענה כבושה, אלא טענה זו גם עומדת בסתירה מוחלטת להודאתה של נתבעת 2 בקיומו של האירוע וכן להודאתו של נציג נתבעת 1 בדיון שהתקיים ביום 18.12.13. אין בעובדה כי לא הוצגה בפני בית המשפט התלונה שהוגשה במשטרה על ידי התובעים כדי ללמד על כך כי האירוע לא ארע, במיוחד בנסיבות בהן הנתבעות עצמן לא הכחישו את קיומו. על כן, אני קובעת, כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח קיומו של אירוע הגניבה. 12. האם נתבעת 2 הייתה עובדת של נתבעת 1: התובעים פרטו בכתב התביעה ועל כך חזרו גם בבית המשפט, כי נתבעת 2 הועסקה כברמנית באירוע. נתבעת 2 עצמה הודתה בכתב ההגנה כי הועסקה במקום ביום האירוע ובכתב הגנתה אף טענה, כי נתבעת 1 שללה ממנה את משכורתה באותו חודש עקב האירוע. גם מנהל נתבעת 1 לא הכחיש בדיון שהתקיים ביום 18.12.13 כי נתבעת 2 הייתה עובדת במועדון, אלא רק טען כי "אני לא יכול לצפות שכל עובד או מישהו מהאורחים יגע בתיבת המעטפות". (עמ' 7 שורה 4). עוד אמר נציג הנתבעת באותו דיון, כי "אור הוצגה דרך קארין בתור עובדת". (עמ' 7 שורות 6-7). הטענה כי אור לא הייתה עובדת נתבעת 1 הינה טענה כבושה, אשר עלתה לראשונה בדיון מיום 26.12.13 ודינה להידחות גם לגופה. 13. אחריות נתבעת 1 לאירוע: נציג נתבעת 1 טען כי גם אם ארע אירוע הגניבה הרי שלנתבעת 1 אין אחריות לקיומו. סעיף 1 לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 קובע כדלקמן: "1.(א)שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות. (ב) השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חנם. (ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר. (ד) השומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה, הוא שואל., בהתייחס לאחריות שומרים, קובע סעיף 2 לחוק השומרים כדלקמן: "2.(א)שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו. (ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו. (ג) שואל אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, יהיו גורמיהם אשר יהיו, ובלבד שאחריותו לא תהיה חמורה משל מחזיק בנכס שלא כדין. (ד) שומר שנודע לו כי עלול להיגרם לנכס נזק שהוא אינו אחראי לו לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), ולא הודיע על כך לבעל הנכס תוך זמן סביר או לא נקט אמצעים סבירים להודיע לו, יהא אחראי לאותו נזק במידה שההודעה היתה מאפשרת לבעל הנכס למנוע את הנזק." אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום האירוע נשוא התביעה, התקיים אירוע בת מצווה לבנותיהם של התובעים במועדון הנתבעת 1 וכי עבור קיום האירוע שילמו התובעים לנתבעת 1. הכספים ששולמו ע"י התובעים לנתבעת בגין קיום האירוע, מתייחסים לכל אספקט של האירוע דהיינו, לאספקת המזון, שמירה וביטחון של האירוע וכל תוכן אחר של האירוע כפי שהוסכם עליו בין הצדדים. אין ספק בעיני כי הכספים ששולמו ע"י התובעים עבור האירוע, כוללים בין היתר שמירה גם על תיבת המתנות המונחת במקום. אבטחת התיבה ובה כספי המתנות היא באחריותו של המועדון, אשר הינו בעליו של המקום ואשר לו כוח האדם המתאים לביצוע המשימה, בדיוק כפי שמצופה מבעלי המועדון להציב אבטחה במועדון על מנת לשמור על שלומם של החוגגים. כאמור, נתבעת 1 קיבלה תמורה בגין קיום אירוע בת המצווה, כאשר יש לייחס התמורה בין היתר לשמירה על המתנות ולפיכך, יש לראות את נתבעת 1 כשומר שכר, כאשר מטרת שמירת הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של אחזקתו ובשל כך, בהתאם להוראות סעיף 2(ב) לחוק השומרים תהיה נתבעת 1 פטורה מאחריות רק אם אירוע הגניבה נגרם שלא ברשלנותה. האם נתבעת 1 נהגה ברשלנות? מעדויות נציג הנתבעת וכן מר X, מנהל האירועים של הנתבעת 1 עלה, כי תיבת המתנות הונחה במיקום כלשהו במועדון כאשר אינה נעולה במפתח וכאשר לא הוצמד אליה איש ביטחון אשר שמר עליה. מר X עצמו הודה כי במקום קיימים מאבטחים אך אלו הונחו "לשים עין" על התיבה תוך כדי ששוטטו לצורך אבטחת המועדון. ניתן לומר שאירוע של גניבת מעטפות מתנות הינו בהחלט אירוע שהינו בגדר תחום הצפיות וניתן היה לחזותו מראש, בין אם גניבה ע"י אורח ובין אם גניבה ע"י עובד המקום. הייתי מצפה, כי כאשר בתיבת המתנות מונחים סכומים לא מבוטלים, תהיה תיבת המתנות נעולה במפתח אשר יוחזק ע"י מנהל האירוע ותיפתח רק בתום האירוע ובנוכחות בעלי השמחה. בהיעדר מנעול ו/או שמירה צמודה, מהווה התיבה "פרצה קוראת לגנב". רואה אני בהתנהלות של הנתבעת 1 משום חריגה מן הנורמות המצופות ממועדון. מצופה, כי המועדון ינהג ביתר זהירות בכספי המתנות וידאג להניחן בתיבה נעולה, אשר תורחק מן המקום לאחר כניסתם של האורחים ולא תהיה נגישה לא לאורחים ואף לא לעובדי המקום. ועד שהורחקה התיבה למקום בטוח, תוצב ליד התיבה שמירה צמודה. נציג נתבעת 1 טען כי הוצב בכניסה למועדון שלט לפיו האחריות לחפצים אישיים אינה באחריות המועדון. עובדה זו לא הוכחה, שכן נציג נתבעת 1 לא הציג בפני בית המשפט תמונת השלט ולא תיאר האם השלט הוצג במקום בולט מספיק על מנת שכל אורחי המקום יוכלו לקרוא אותו. וממילא, המונח "חפצים אישיים" מתייחס לחפצים האישיים אשר האורחים מגיעים עימם לאירוע ואשר הינם בבעלותם האישית ואינה מתייחסת לתיבת המתנות, אשר הינה חלק מן האירוע ואבטחתה הינה באחריות המועדון, כאמור. בנסיבות העניין, מצאתי כי נתבעת 1 התנהלותה של נתבעת 1 הייתה רשלנית ועל כן, אני מייחסת לנתבעת 1 אחריות באשר לאירוע הגניבה ולפיצוי התובעים בגין הכספים שנגנבו במסגרת אותו אירוע. לא מצאתי לייחס לתובעים אשם תורם לקרות האירוע, שכן אין זה מצופה מבעלי השמחה כי יעסקו בשמירת תיבת המתנות, כאשר תפקיד זה מוטל בלעדית על בעלי המקום. 14. גובה הנזק: התובעים העידו כי באירוע השתתפו 65 ילדים וכי הסכום המקובל לכל ילד הוא כ - 70 ₪, כאשר ילדים המקורבים יותר לבעלי השמחה מעניקים מתנות בסכומים אף גבוהים יותר. משפחת X העידו כי קיבלו בפועל 14 מתנות שאינן כספיות ואילו משפחת X קיבלה בפועל 12 מתנות שאינן כספיות. התובעים הגישו לבית המשפט הצהרות מטעם הורים שערכו אירועי בנות מצווה באותם זמנים ואשר לפיהן הסכומים שהתקבלו באירוע בין 70 מוזמנים היה בין 4,600 ל - 4,800 ₪. התייחסתי להצהרות אלו בזהירות בהתחשב בכך כי החתומים על ההצהרות לא התייצבו בבית המשפט לצורך חקירתם הנגדית. מאידך, מצאתי כי הצהרותיהם של התובעים עצמם בדבר מספר ילדים אשר נכחו באירוע ובדבר הסכומים המקובלים המשולמים על ידי כל אחד מן הילדים, לא נסתרו ע"י נתבעת 1. בטוחני כי בידי נתבעת 1 תיעוד באשר לאירוע נשוא התביעה ומספר הילדים שנכחו בו והיה באפשרותה להגישו לבית המשפט על מנת להוכיח כי באירוע השתתף מספר נמוך יותר של ילדים מן הנטען ע"י התובעים. ברם, הנתבעת 1 לא עשתה כן ועובדה זו נזקפה לחובתה. כמו כן, לא עלה בידי נתבעת 1 להפריך את טענת התובעים, אשר הייתה אמינה עליי, כי הנוהג הוא כי כל ילד המשתתף באירוע משלם כ- 70 ₪. 15. סוף דבר: אני מקבלת את התביעה כנגד נתבעת 1 ומחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובעת הסכומים כדלקמן: למשפחת X : באירוע נכחו 65 ילדים והתקבלו בפועל 14 מתנות ו - 20 מעטפות, דהיינו, חסרו 31 מעטפות. בחישוב של 70 ₪ למעטפה, נמצאתי כי על הנתבעת 1 לשלם למשפחת X סך 2,170 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.6.10. למשפחת X: התקבלו בפועל 12 מתנות ו - 26 מעטפות, דהיינו חסרו 27 מעטפות ובחישוב של 70 ₪ למעטפה יוצא כי על נתבעת 1 לשלם למשפחת X סך 1,890 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.6.10. כאמור לעיל, עסקינן בתביעה קטנה שהוגשה בשנת 2010 והתנהלה לאורך שלוש שנים כאשר בין היתר עובדה זו נעוצה בהתנהלותה של נתבעת 1. לצורך כך נדרשו התובעים להתייצב לארבעה דיונים וכן לבצע מסירות מספר פעמים לנתבעת 1. בשל כך, אחייב את נתבעת 1 בתשלום הוצאות ריאליות לתובעים בגין ניהול ההליך בסך של 1,000 ₪ לכל משפחה. המזכירות תעביר לידי התובעים הסך 5,000 ₪, אשר הופקדו ע"י נתבעת 1 בתיק, ע"ח הסכום הפסוק בפסק הדין. יתרת הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. מתנה