רשות להחזיק במקרקעין יכול שתקום לא רק בהיתר מפורש הפסיקה הכירה בכך שרשות להחזיק במקרקעין יכול שתקום לא רק בהיתר מפורש שניתן על ידי בעל המקרקעין לאחר להחזיק בהם, אלא לעיתים ניתן להסיק קיום רשות כזו מכוח התנהגות הבעלים או הסכמתם שבשתיקה, משך תקופה ארוכה. לענין זה נאמר: "בגדר המושג רשות מכללא נכללים כל אותם מצבים שבהם החזקה או השימוש של פלוני בנכס אינם מעוגנים בהסכמה מפורשת שנתן בעל המקרקעין, אלא בהסכמה הנלמדת ממחדלו של בעל המקרקעין לפעול לסילוקו של פלוני מהנכס ... ההסכמה הנלמדת ממשך הזמן שחלף ומהתנהגותו הפאסיבית של בעל המקרקעין בנסיבות המקרה המעידה שהשלים עם נוכחותו של פלוני בנכס או עם השימוש שהוא עושה בנכס. ההסכמה הנלמדת משתיקתו של בעל המקרקעין מטהרת את ההחזקה או השימוש מיסוד אי החוקיות שדבק בו והופכת את מעשה העוולה למעשה ברשות". (פרופ' נ. זלצמן, "רשיון במקרקעין", הפרקליט מ"ב (תשנ"ה) 24, עמ' 56-57, וכן ע"א 463/79 ג' בראון נ' גבראון פ"ד ל"ו(4) 403). חלוף הזמן צריך שיעיד על כך שבעל המקרקעין השלים עם נוכחותו של פלוני במקרקעין (נ. זלצמן, שם, עמ' 56-57; ע"א 463/79 גבראן נ. גבראן פ"ד ל"ו (4) 403; ע"א 32/77 טובולסקי נ' בית כנסת ובית מדרש חסידים פ"ד ל"א (3) 210, 241). מקרקעין