נזק להחלק הקדמי ברכב בגלל התנגשות

1. התובעת לא הצליחה לבלום את רכבה מבעוד מועד והתנגשה ברכב שלפניה כתוצאה מהתאונה ניזוק החלק הקדמי ברכב בו נהגה התובעת בצורה קשה עד כי לא היה כדאי לתקנו, וזאת על-פי חוות דעת השמאי - "ש.ב.י.ט. יועצים טכניים בע"מ". השמאי כתב כי נוכח בנזק רב למכונית, הוחלט שלא לתקנו ולשפות את המבוטח בשווי הרכב על-פי השוק. שווי הרכב היה 27,000 ש"ח. 2. התובעת הגיעה לבית חולים רמב"ם בחיפה, כשהיא מתלוננת על כאבים בחזה, בגבה, בירכיה ובברכיה. בבדיקות שנערכו לא נמצאו חבלות קשות או שברים. התובעת נשלחה לביתה לשלושה ימי מנוחה ולמעקב אצל רופא אורתופד. 3. התובעת הודיעה על התאונה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה. המל"ל קבע כי לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. התובעת לא השלימה עם החלטה זו וההליכים במוסד לביטוח לאומי נמשכו שנים, כאשר מידי פעם בפעם התובעת מערערת על החלטות המוסד לביטוח לאומי, אך נדחית. 4. התובעת אף פנתה לבית הדין האזורי לעבודה, אך גם כאן לא השתנתה התמונה. ד"ר דוד אנג'ל אשר בדק את התובעת נתן חוות דעת לפיה מגיע לתובעת 10% נכות לצמיתות בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ו-10% לצמיתות בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני. ד"ר אנג'ל קבע ממצא זה בתאריך 12.9.98 וחוות הדעת ניתנה לתובעת במסגרת ההליכים אותם ניהלה במוסד לביטוח לאומי. ד"ר אנג'ל כתב בחוות דעתו כי בצילומי הסי.טי. אשר נעשו לתובעת אחרי התאונה נמצאו בלטי דיסק גם בעמוד שדרה צווארי וגם בעמוד שדרה מותני. מכיוון שמדובר בבחורה צעירה אשר מעולם לא התלוננה קודם על כאבים והגבלות, ומכיוון שהתאונה היתה התרחשות קשה וחבלה מהגה המכונית וטלטול עמוד השדרה הרי מנגנון תאונה כזה מתאים לגרום לבלטי דיסק בעמוד השדרה, ועל כן יש לקבוע כי ההגבלות שנשארו לה הן כתוצאה מהתאונה. 5. ב"כ התובעת טען כי מאז התאונה ועד היום התובעת סובלת מכאבים ומגבלות. החלטות המל"ל גורמות לה עוול. ב"כ התובעת צירף תיעוד רפואי במשך השנים כולל השנים האחרונות של ד"ר אסעד נעום המאשר את מצבה הרפואי הקשה של התובעת. ב"כ התובעת סבור כי יש לקבוע את נכותה הרפואית על פי חוות דעת ד"ר אנג'ל - 19%. 6. התובעת היתה באי כושר מוחלט משך 3 חודשים, וגם כשחזרה לעבודתה היא עבדה בצורה חלקית ביותר ונעדרה מעבודתה לעתים קרובות מה שגרם להפחתה בשכרה, כפי שמצביעים התלושים בחודשים לאחר התאונה. לדעתו יש לפסוק הפסדי שכר לעתיד לפי 10% נכות, על-פי בסיס שכר של 7,500 ש"ח. 7. ההליכים בתיק זה נמשכו שנים רבות, בעיקר בגלל התנהלות התובעת ובא כוחה עד כי ביום 7.7.11 נמחקה התביעה מן הטעמים המפורטים בהחלטה. לאור בקשתה של התובעת ועמדת הנתבעת בוטלה החלטת המחיקה ובסופו של דבר הצדדים הגיעו להסכמה כי פסק הדין יינתן על-פי סעיף 4 ג' לחוק. 8. לא למותר לציין כי לא "זכיתי" לראות את התובעת ולו פעם אחת, למרות החלטות שונות אשר הורו על התייצבותה. 9. ב"כ התובעת ער לכך כי הנכות על-פי דין שנקבעה לתובעת היא 0 אחוזים, אך טוען כי בהתחשב בחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, לפיה למעשה לתובעת יש 19% נכות, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע כי הנכות התפקודית אינה זהה לנכות הרפואית ויש לקבוע כי לתובעת שהיתה אישה צעירה בזמן התאונה, בת 30, ובריאה לחלוטין, הפכה לנכה ומוגבלת וסובלת מכאבים באופן יומיומי ונכותה התפקודית קשה ביותר. ב"כ התובעת מעוניין לצרף את בקשתו להבאת ראיות לסתור לסיכומים ומפנה לטיעונים בה כדי שיהוו חלק מהטיעונים בסיכומיו. 10. ב"כ התובעת סבור כי הפיצוי המגיע לתובעת הוא 622,256 ש"ח כמפורט בסיכומיו: 32. נזק מיוחד: א. בגין הוצאות רפואיות ואחרות בעבר, עפ"י קבלות ולא עפ"י קבלות, סך של = 30,000 ש"ח ב. בגין הוצאות נסיעות בעבר, סך של = 20,000 ש"ח ג. בגין עזרת צד ג' בעבר, מוערך גלובאלית בסך של = 65,000 ש"ח ד. בגין הפסד שכר בעבר. ד.1 הפסד מלא: 3 חודשים X 7,500 ש"ח = 22,500 ש"ח ד.2 הפסד חלקי בשנים 5/97 - 12/98 סך של = 70,000 ש"ח ד.3 הפסד חלקי: למשך 14 שנים 1/99 עד היום, לפי 10% נכות תפקודית: 14 X 12 (חודשים) X 10% X 7,500 ש"ח = 126,000 ש"ח סה"כ הפסדי שכר בעבר = 218,500 ש"ח 33. נזק כללי: ה. הפסד שכר לעתיד: 7,500 ש"ח X 10% (נכות) X 180.3109 (מ.ה. של 20 שנים, עד גיל 65) = 135,233 ש"ח ו. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים: לפי 10% מההפסד לעתיד, סך של = 13,523 ש"ח ז. הוצאות רפואיות, לרבות נסיעות לעתיד: סך של = 40,000 ש"ח ח. עזרת צד ג' בעתיד: סך של = 50,000 ש"ח ט. כאב וסבל: לפי 19% נכות, לרבות ריבית על כאב וסבל, סך של = 50,000 ש"ח סה"כ לפיצוי: 622,256 ש"ח 11. ב"כ הנתבעת בסיכומיו מבקש לדחות את התביעה, שכן תגמולי המל"ל המסתכמים ב-28,944 ש"ח חדשים עולים על כל הנזקים שנגרמו לתובעת ויש לחייבה בהוצאות משפט ריאליות בגלל התמשכות ההליכים ללא כל הצדקה במשך שנים. 12. ב"כ הנתבעת מדגיש כי נכותה של התובעת נקבעה על ידי שלוש ועדות של המל"ל אשר חזרו וקבעו את שיעור הנכות תוך כדי שהן מדגישות שהתובעת התנגדה באופן אקטיבי לביצוע תנועות כשמטרתה היתה להכשיל את הבדיקה. 13. ב"כ הנתבעת מצביע על כך כי הוועדות חלקו על ממצאיו של ד"ר אנג'ל ובניגוד לכך שהוא מצא הגבלות בתנועות, הן לא מצאו הגבלה כלשהי. 14. לעניין הבקשה להבאת ראיות לסתור, בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט אשר אף חייב את התובעת בהוצאות מהטעמים המפורטים בהחלטה. בנוסף, לא היה מקום לצרף את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל והיא צורפה שלא כדין. 15. לתובעת לא נגרמו כל הפסדי שכר או פנסיה, שכן היא חזרה לעבודה מלאה, שכרה עלה, ולכן אין כל שחר וכל הצדקה לפצותה בגין הפסדי שכר כנטען על ידי בא כוחה. בזמן התאונה השתכרה התובעת כ-4,796 ש"ח ברוטו לחודש ואילו היום היא משתכרת 6,304 ש"ח ברוטו לחודש. הנתבעת מצביעה על כך כי התובעת לא צירפה כל תלושי שכר מאז התאונה. אין מקום לקבוע כי לתובעת נותרה נכות תפקודית כלשהי ופסקי הדין אותם צירפה התובעת לסיכומים אינם רלוונטיים. על-פי הפסיקה, כאשר אין נכות רפואית, לא נפגע גם כושר ההשתכרות אלא פרט למקרים חריגים ביותר, וזה לא המקרה. 16. לעניין הדרישה לפיצוי בגין עזרת צד ג', התובעת לא היתה זקוקה לאשפוז, שוחררה לביתה באותו יום, חזרה לעבודה אחרי חודשיים אחרי התאונה ואם ניתנה לה עזרה כלשהי הרי זה עזרת המשפחה הניתנת כמובן ללא שכר. כאשר אין כל ראיה לתשלום לגורם זר, הרי אין מקום לפסוק פיצוי בגין כך. 17. באשר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות וכו', הרי מכיוון שמדובר בתאונת עבודה, כל ההוצאות שנגרמו לתובעת אמורות להיות משולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, או לחילופין, על ידי קופת החולים וזאת על-פי חוק ההתייעלות הכלכלית שנכנס לתוקפו ביום 1.1.10. דעתה של הנתבעת היא כי הפיצוי המגיע לתובעת הוא בגין כאב וסבל - 3,000 ש"ח, בגין הפסד השתכרות בעבר אי-כושר בסך 12,882 ש"ח, מהם יש לנכות 15,882 ש"ח תגמולי המל"ל. כך שברור כי נזקיה של התובעת נבלעים בתוך הפיצוי אותו קיבלה מהמל"ל. 18. הנתבעת מציינת כי התובעת לא שילמה את ההוצאות אשר הושתו עליה בגין דחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור, ולכן, היה ובית המשפט יקבע כי מגיע לה פיצוי כלשהו, יש מקום לקזז את סכום ההוצאות מסכום הפיצוי. הנתבעת צירפה לסיכומיה את דו"חות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. ד י ו ן והכרעה: 19. תביעה זו יוצאת דופן בהתנהלותה, כאשר בגין תאונה שאירעה בשנת 1997 רק היום, כעבור כ-16 שנים ניתן להגיע לכתיבת פסק דין. אין צורך לפרט במסגרת פסק דין זה את כל השתלשלות הדיונים והאירועים. די אם אומר כי התמשכות ההליכים רובצת לפתחה של התובעת בין משום בקשותיה החוזרות ונשנות לדחיית הליכים בגלל הדיונים בפני המוסד לביטוח לאומי, כולל פנייה לבית הדין האזורי לעבודה, ובין משום איחורים בהגשת הבקשות, הסיכומים וכיוצ"ב, או בין בקשות דחייה מסיבות אחרות כשהן "בהולות", דחופות ביותר, מוגשות לאחר המועד וכו'. כאמור, התובעת עצמה לא הופיעה בבית המשפט. 20. החלטתי מיום 26.10.10 בעניין הבאת ראיות לסתור מהווה חלק מפסק הדין. לא היה מקום בהעדר ערעור על החלטה זו ושינויה על ידי ערכאה גבוהה יותר, להסתמך על טענות אותן פירט ב"כ התובעת בסיכומיו המסתמכות על הבקשה להבאת ראיות לסתור. 21. הנתבעת צודקת בטענותיה כי ב"כ התובעת הגזים בצורה בלתי סבירה בדרישותיו לפיצוי בתיק אשר הנכות על-פי דין היא אפס אחוזים. התובעת לא המציאה כל קבלות המצדיקות תשלום של 30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות בעבר ואין שום הצדקה לדרישת תשלום של 20,000 ש"ח, או 40,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעתיד. 22. התנהלות התובעת בפני הוועדות השונות וסירובה לשתף פעולה מכבידות על בית המשפט לייחס אמון לתלונות השונות וזאת למרות הממצאים הרפואיים אשר מדברים על בלטי דיסק בעמוד שדרה צווארי ומותני. אני מקבלת כי לתובעת נגרמו כאב וסבל במשך תקופה ארוכה כתוצאה מהחבלות. הנזק הרב שנגרם למכונית מצביע על כך כי למרות שלא נגרמו לתובעת שברים, ההתנגשות היתה עזה ונגרמו לה חבלות. בנוסף אני מקבלת את הטענה כי מנגנון התאונה - טלטול הגוף עקב ההתנגשות קדימה ואחורה - יכול ויגרום לבלטי הדיסק במיוחד כאשר מדובר באישה צעירה שעד למועד התאונה לא היתה כל תלונה על כאבים או פגיעה אחרת. ייתכן ולולא התנהלות התובעת בפני ועדות המל"ל ובנוסף אי הופעתה לאף דיון, הייתי מוצאת לנכון למנות מומחה מטעם בית המשפט. אני מקבלת כי התובעת סבלה לאחר התאונה מכאבים והגבלות שונות, ולכן בהתאם לשיקול הדעת של בית המשפט על-פי התקנות, אני קובעת כי בראש נזק של כאב וסבל הפיצוי המתאים בגין כאב וסבל יהיה על-פי כ-8% נכות בקירוב. 23. כאמור, הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 4 ג' ,ובמסגרת פסק דין זה אין צורך לפרט את סעיפי ראשי הנזק שונים בהם נקבע פיצוי. 24. גם אם היום התובעת יכולה לקבל את הטיפולים הרפואיים הנדרשים על-פי חוק ההתייעלות הכלכלית מקופת החולים, הרי משך שנים ארוכות זה לא היה המצב, ומגיע לה פיצוי הן בגין ההוצאות הרפואיות והן בגין הוצאות נסיעות, שכן לא כולן מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי גם אם התאונה הוכרה כתאונת עבודה. עד 1998 טופלה התובעת במסגרת קופת החולים מאוחדת ועל פי המסמכים הרפואיים המשיכה לקבל טיפולים פיזיותרפיים והמשיכה לסבול מכאבים והגבלות בתנועה. לא למותר לציין כי בשנת 2005 עברה התובעת סקירה טופוגראפית ממוחשבת ואז נמצאו בלטי דיסק בחוליות נוספות בצוואר מעבר לבלט הדיסק שנמצא זמן קצר לאחר התאונה. בשנת 2007 עדיין נמצאו על ידי הרופא אשר טיפל בה משך השנים - ד"ר אסעד נעום - כי היא סובלת מכאבים בהקרנה לרגל שמאל והגבלות בתנועת אגן. עם זאת, בדיקת EMG שנעשתה בשנת 2009 נמצאה תקינה. ד"ר נעום ציין כי העובדה שהבדיקה נמצאה תקינה, הרי ברור שמקור הכאבים לאורך הידיים הוא הצוואר. מסמכים אלו לא נעלמו מעיניי אך היות והקביעה על-פי דין היתה 0%, ודר נעום לא העיד בבית המשפט ,אין לכך השלכה . בשנת 2011 קבע ד"ר נעום כי קיימת החמרה במצבה של התובעת וזאת על-פי בדיקתו, כאשר הפעם גם מדובר על כאבים בברך ולא רק בגב ובצוואר. 25. אין זה מדויק שהתובעת לא הציגה תלושי שכר לאחר התאונה. התובעת הציגה תלושי שכר של חודשים מאי 1997 עד דצמבר 1997 ונראה כי אכן ישנה ירידה בשכרה. התובעת לא צירפה את ריכוז המשכורות לשנת 1997 אלא רק לשנת 1998 ובשנת 1998 לא נראה כי הפסידה ימי מחלה כלשהם. אי לכך מגיע לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר באופן חלקי בלבד למרות שלא כפי שנתבע על ידי בא כוחה. מכיוון שלא נתקבלה תשובה לסיכומי הנתבעת, הרי אין הכחשה לטענה כי שכרה של התובעת עלה לעומת שכרה טרם התאונה. על כן בוודאי שמשנת 1998 ואילך אין סיבה לפצות בגין הפסדי שכר לא לעבר ולא לעתיד. סיכומו של דבר 26. שקלתי מכלול השיקולים לעיל, והמסקנה היא כי הפיצוי המגיע לתובעת בגין תאונת הדרכים במסגרת פסק דין על-פי סעיף 4 ג' לחוק הוא 55,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה ורבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל, וכן את ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת על-פי החלטתי הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. לאור התנהלות ב"כ התובעת / התובעת במשך השנים, לא זו בלבד שאינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד, אלא אני מחייבת את התובעת בהתאם להחלטתי מיום 20.6.12 בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש"ח. לפנים משורת הדין, אינני מחייבת את התובעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה. רכבהתנגשות